הנושאים החמים
הנושאים החמים
כשהייתי בפארק - לא זוכר איזה פארק זה היה
קמתי לרגע מהספסל כדי ל... כדי ל...
באסה, שכחתי למה קמתי.
הסתובבתי לחזור למקומי, אבל לא זכרתי על איזה ספסל ישבתי.
בכל הספסלים ישבו משפחות, וכולם היו זרים לי.
פסעתי לאורך השביל ובהיתי בהם.
הם בהו בי בחזרה.
ילדה קטנה באה לקראתי וחייכה, רציתי לשאול אותה, אבל לא ידעתי מה לשאול.
היא המשיכה ללכת אל המגלשות והמשיכה לחייך.
מאי שם נשמע צפצוף דקיק.
הוספתי לעמוד כדי להיטיב לחשוב, אך מה עלי לחשוב.
השמש היתה בהירה מידי, ואלפי פתיתים סגולים ירדו לאט
כמו שלג.
צבטתי את הירך, אבל היא לא היתה שם,
לא היו רגלים.
לא היה גוף.
ובאפלה ובשקט שירדו ועטפו, התמצה הכל למילה אחת ויחידה.
המילה הזו, שחפשתי כל הזמן.
והייתי.
מאד מאד הייתי.
וכשפקחתי עיניים ומצאתי את עצמי אוסף אריזות מלוכלכות וריקות ונותן לרותי שתשים בפח, ניסיתי לשוא להזכר בה, במילה.
כי רציתי להיות כמו שהייתי בנוכחותה, הייתי מאד מאד.
אבל שכחתי אותה.
ואולי מספיק לדעת שיש מילה כזו.
אפשר להיות גם עם הידיעה הזו, הווה פשוט יותר אמנם, אבל העיקר שהוא לא נרקב בעבר או מנוחש בעתיד, אלא חי עכשיו.
ברגע זה ממש.
הווה.
קמתי לרגע מהספסל כדי ל... כדי ל...
באסה, שכחתי למה קמתי.
הסתובבתי לחזור למקומי, אבל לא זכרתי על איזה ספסל ישבתי.
בכל הספסלים ישבו משפחות, וכולם היו זרים לי.
פסעתי לאורך השביל ובהיתי בהם.
הם בהו בי בחזרה.
ילדה קטנה באה לקראתי וחייכה, רציתי לשאול אותה, אבל לא ידעתי מה לשאול.
היא המשיכה ללכת אל המגלשות והמשיכה לחייך.
מאי שם נשמע צפצוף דקיק.
הוספתי לעמוד כדי להיטיב לחשוב, אך מה עלי לחשוב.
השמש היתה בהירה מידי, ואלפי פתיתים סגולים ירדו לאט
כמו שלג.
צבטתי את הירך, אבל היא לא היתה שם,
לא היו רגלים.
לא היה גוף.
ובאפלה ובשקט שירדו ועטפו, התמצה הכל למילה אחת ויחידה.
המילה הזו, שחפשתי כל הזמן.
והייתי.
מאד מאד הייתי.
וכשפקחתי עיניים ומצאתי את עצמי אוסף אריזות מלוכלכות וריקות ונותן לרותי שתשים בפח, ניסיתי לשוא להזכר בה, במילה.
כי רציתי להיות כמו שהייתי בנוכחותה, הייתי מאד מאד.
אבל שכחתי אותה.
ואולי מספיק לדעת שיש מילה כזו.
אפשר להיות גם עם הידיעה הזו, הווה פשוט יותר אמנם, אבל העיקר שהוא לא נרקב בעבר או מנוחש בעתיד, אלא חי עכשיו.
ברגע זה ממש.
הווה.
