הכל על סיפורים בדיוניים

[mig]

לדעתי, השאלה היא מהי המטרה?
המטרה בחינוך ילדינו היא הקניית ערכי התורה, אהבתה ומסירות אליה. לא חייבים לעשות זאת הצורה דמיונית יש לנו מספיק מקורות. באופן אישי גדלתי על ברכי מעשי הגדולים במהדורותיהן השונות ולבנתיים אין לי חורים בהשכלה וה-IQ שלי מספיק גבוהה.
ישנו פתגם האומר שאם לא נכנס הכל נכנס חצי, למען החינוך כדאי להשקיע דוקא בספרות תורנית ולא בסתם יצירות מופת כדברי הר' פינקוס זצ"ל. בקצרה הבאתי את דעתו בענין:
"הראש של ילדינו מלא בשטויות.
כיצד, אם כן, אנו רוצים שהם יחושו בטעמה המתוק והערב של התורה הקדושה?!
בעולם המודרני, בתשעים אחוז מסיפורי הילדים מופיעות דמויות של חיות- מיקי מאוס וכד'. מדוע? אלא שישנם אנשים שלצורך פרנסתם מחברים סיפורים ומאחר ואת כל השטויות ווהשחתה קשה להעביר לילדים בצורה פשוטה (ילד מכה את חבירו במקל וכיוצ"ב) לכן 'הלבישו' את הכל על החיות.
אנחנו שקועים ב'גויישקייט'- מה שמענין את הגויים מעניין גם אותנו אז אם זה מדע, אנציקלופדיה או שאר דברים" ע"כ.
ישנם ספרים רבים העונים להגדרתו של הר' פינקוס זצ"ל, המסר ברור.
מובא מתוך ספר "אוהל מרים" בשיחות "אל תיטוש תורת אמך" ו"הערב נא".

בדיון זה לא רק זה.
זה גם ספורים ממש טובים.
האדם שהכל הפך לו לזהב ולא היה לו אוכל ושתיה וכו'...
בע"ח שעוברים השאלה - כל משלי השועלים.ועוד' ועוד'.

 

[דן ג]

אם כבר מדברים על סגנון הסיפורים של "אמרתי תהילים ונושעתי":
סיפור ידוע הוא על מושק'ה היהודי שעבר על מצות הפריץ ומאן לפתוח את ה"קרטשמה" בשבת. לאחר אזהרות מספר, הושלכו מושק'ה ובני משפחתו אל הבור הידוע לשימצה מסיפורי מחניים, וכעבור מספר ימים הטילו עליו שופטי העיירה הלא הם יאנוש השיכור, ג'וזף העגלון וסטפן הגרפיקאי- גזר דין מוות.
ובקהילה היהודית- שק ועפר הוצע לרבים, מאות ספרי תהילים נאמרו מתחילתם ועד סופם וכו' וכו'.
הגיע היום הגורלי, חבל התליה נכרך סביב צווארו של מושק'ה, עוד רגע קט וההדום המפריד בינו ובין גן העדן גם הוא יוזז... בני הקהילה מביטים במחזה המזעזע ומצפים לנס המיוחל שבודאי יגיע.
הספירה לאחור מתחילה: 10,9,8... כולם במתח. 6,5,4, ... "שמע ישראל". 3,2,1 העיינים נעצמות ומושקה?! - הוא כבר לא איתנו... הוא מחייך אלינו מגן העדן.
והמסר פשוט, יהודים צריכם לדעת, שלא תמיד הנס לו אנו מצפים חייב להגיע, זהו רצון הבורא, לטובתנו!

(בהשראת מאמר של הסופר/עיתונאי/פובליציסט המוכשר ה"ה חיים גריבוים ה"ו שהתפרסם בעיתון "בקהילה לפני מספר שנים.)

 

[אושר]

בספורי בדיון אפשר להכניס מסרים בצורה הרבה יותר חזקה ומושכת, וכאן המקום לומר ז ה י ר ו ת!!! קראתי ספר (חרדי!!!) לפני מס' שנים, שבו הילדים נכנסו למנהרה שהובילה אותם לשנת- אני לא זוכרת את המספר במדויק, אבל את הספרות כן, משהו כמו:20,000 לאחר הספירה הנוצרית. בלי לדבר שהספר כל הזמן עסק רק בתאריכים נוצריים (נניח 1997 בתקום תשנ"ז) הוא פשוט הכניס כפירה! ואני רואה את הספר הזה מסתובב בכל הספריות החרדיות, והילדים "בולעים" את הרעל.