הנושאים החמים
הנושאים החמים
פעם ראשונה שלי... לא לשפוט מיד 
שוב בוקר...
וכמו במעגל חוזר, מפספס את השעון מעורר, מכבה גם את הנודניק, וכעבור מספר דקות (שמרגישות כשניה) קם, מתארגן במהירות שיא, תוך כדי הערות לילדים "בוקר טוב, קדימה לקום, מאוחר"
עשר דקות של "מי ראה את הבגדים שלי?" ו "אני רוצה שוקו, אמא הבטיחה לי" ו... יאללה יוצאים בשיירה לגנים ולבתי ספר.
מסתובבים סביב כל השכונה כעין "פארק גנים" כל תחנה - עוד ילד יורד.
המבטים של פליישמן - מהרחוב ליד עוזרים לי להיזכר "וואלה, צודק החולצה מלוכלכת, והגרביים לא תואמות, תודה באמת" רושם לעצמי לא לשכוח לפני היציאה לכולל להחליף.
גן אחרון ו... זהו!
אני בבית, סוף סוף קצת שקט. מרתיח קומקום, עובר על פרוג - עוד מישהו עוקב אחריי - נו שוין, אין לי מושג מה זה אומר, ליתר ביטחון מבטל הרשאת מצלמה.. שיהיה... מה שבטוח בטוח!
יאללה לכולל: (וואי, כמעט שכחתי את החולצה והגרביים, יאללה נחליף שניה)
נכנס לאוטו. מזגן. מתחיל בנהיגה ו... ברקסס.
"מאיפה צצו האופניים האלה פתאום? הוא נורמלי? אבא שלו צריך לראות איך הוא נוהג"
לוקח אויר, יציאה מהחניה, השתלבות, הרמזור הירוק קורץ לי ממרחק 50 מטר ואני בא להאיץ, אך כמובן מי צץ אם לא מיודעי - האופניים החשמליות?!
לא, אל תחסום את הכביש, תן לי לעבור, מה האינטרס שלך למען ה'!!!
צפירה, שתיים. אין. לא יעזור, כבר אדום, נשאר לי רק לשפוך את העצבים על ההגה.
"נו באמת, אתה חוסם אותי! למה אתם לא מתחשבים באחרים? הכביש של אבא שלכם?"
פשוט סיוט!!! מאז שחדר בסערה (תרתי משמע) הכלי המזיק הזה לחיינו - אי אפשר לנסוע כמו בן אדם.
מה אני כבר מבקש? נסיעה רגועה ולהגיע לכולל בשלום? כמובן קיבלתי רמזור אדום, אך כאן התרחש קטע הזוי: הרוכב אופניים אפילו לא מאט, ופשוט ממשיך הלאה- עובר את הצומת!
"לא ייאומן, מסכן את החיים שלו. ובשביל מה? דקה אחת? אין לך שכל? אנשים לא מבינים מה זה למות רח"ל!!
דיי עייפתי מהם, נירגע, הנה רמזור ירוק - וכבר הגעתי לכולל ב"ה.
-------------------------------------
"לא אתה לא אמיתי איתי, אין סיכוי שאתה לוקח את הרכב לאסוף את הילד שלך, לא אשמתי שאתה צריך להחזיר אותו הביתה באמצע היום, איך אתה מצפה שאני יחזור?"
-נו, אל תהיה כבד, קח את הקורקינט שלי, אני כבר יחליף איתך בצהריים חזרה.
"נראה לך? איך משתמשים בדבר הזה אני אפילו לא יודע!"
-בקטנה, משה יסביר לך, רק ללחוץ פה ולעצור בברקס, הנה אתה כבר לא צריך את משה
"שתהיה בריא"
-תודה, אני חייב לך.
"חוץ מהדלק? ברור שאתה חייב לי, סע, סע"
-------------------------------
יאללה הביתה!
מפתח בפנים, לחיצה ארוכה על הכפתור, בדיקת גז, בלמים, קדימה יצאתי.
וואו! איזו תחושה, איזה מהירות, בדרך לכביש מעיף מבט קצר לימין, יש שם רכב מזדחל, קטן עלי, עד שהוא יגיע אני כבר בסוף הכביש, לוחץ גז ויורד לכביש.
תענוג. הרוח נושבת על הפנים. נסיעה מהירה (לא כ"כ לפי הצג שמראה לי שאני על 20 קמ"ש) ו...הנה רמזור ירוק מחייך אליי.
רגע! סכנה!
כל רכב אדיוט יכול להרוג אותי עכשיו אם 'האדון' שלו טיפה ממהר.
תופס את עצמי. בנוגע לחיים שלי אני בשום אופן לא לוקח סיכון.
עובר לאמצע הכביש, במקרה כזה גם אם חלילה תהיה תאונה - כולםם יעידו איך הוא ניסה לעקוף אותי וכמעט לרצוח במזיד ח"ו.
הנודניק מאחוריי מתחיל לצפור.
"איזה קרציה, מה קרה? גם ככה לא תספיק אותו, ואז? בחיים לא חיכית ברמזור אדום? לא מתים מזה, עוד דקה שתיים לא תשנה לך כלום, בשבילי זה סכנת חיים!!"
רמזור צהוב.
אדום.
עצירה.
אבל.....
ברצינות, הרי תמיד אמרתי איך המדינה/עירייה/מנהלי הרמזורים למיניהם - בכוונה עושים דקה שיש לכולם אדום - סתם, למנוע תאונות.
הנה! עכשיו לדוגמא - אף אחד לא עובר, לא חבל??
גז קטן, גלישה לצומת. חסר לי תירוץ אחרון...
(אה, הרי אני נהג רכב ויודע בוודאות מתי זה מסוכן, כרגע לכל הדעות אין סכנה) או!! הנה הגיע!!
גז.
חריקה.
מאיפה צצה הסקודה העצבנית הזאת עכשיו?
"יאללה אדון סע, אל תשגע את המוח, גם אם היית מנסה לא היית פוגע בי, הזווית ראיה שלי רחבה הרבה יותר!"
נסע,
זהו. הביתה.
----------------------------------
"אין בעד מה, שמח שהספקת לאסוף את הילד, רק תגיד: כמה עולה הקורקינט הזה? תשמע הגעתי לבית בחצי מהזמן, מטורףף"
* אין ברצוני לעורר פולמוס ודיון נרחב על "סכנת האופניים" או "חוצפת הרכבים" וכו' אלא נכתב נטו כחומר למחשבה לספירת העומר: בכל סיטואציה - יש את הצד שלי (הצודק כמובן!!!) ויש את הצד השני. אז - מידי פעם קצת להציץ דרך העיניים שלהם, לנסות להבין מה הם רואים.
כתיבה ראשונה שלי (מאז שקיבלתי הודעה שמי שלא מפרסם יוצא מהקהילה - אני מרגיש כמו חבל שנהדק לי לאט לאט על הצוואר)
אל תחסכו בביקורות (כן, גם ב "אני בשוק שהקהילה ירדה לכזו רמה. מי הכניס אותו" וכו')
וכן בהערות על פיסוקים, רווחי שורות וכדו'.
תודה
שוב בוקר...
וכמו במעגל חוזר, מפספס את השעון מעורר, מכבה גם את הנודניק, וכעבור מספר דקות (שמרגישות כשניה) קם, מתארגן במהירות שיא, תוך כדי הערות לילדים "בוקר טוב, קדימה לקום, מאוחר"
עשר דקות של "מי ראה את הבגדים שלי?" ו "אני רוצה שוקו, אמא הבטיחה לי" ו... יאללה יוצאים בשיירה לגנים ולבתי ספר.
מסתובבים סביב כל השכונה כעין "פארק גנים" כל תחנה - עוד ילד יורד.
המבטים של פליישמן - מהרחוב ליד עוזרים לי להיזכר "וואלה, צודק החולצה מלוכלכת, והגרביים לא תואמות, תודה באמת" רושם לעצמי לא לשכוח לפני היציאה לכולל להחליף.
גן אחרון ו... זהו!
אני בבית, סוף סוף קצת שקט. מרתיח קומקום, עובר על פרוג - עוד מישהו עוקב אחריי - נו שוין, אין לי מושג מה זה אומר, ליתר ביטחון מבטל הרשאת מצלמה.. שיהיה... מה שבטוח בטוח!
יאללה לכולל: (וואי, כמעט שכחתי את החולצה והגרביים, יאללה נחליף שניה)
נכנס לאוטו. מזגן. מתחיל בנהיגה ו... ברקסס.
"מאיפה צצו האופניים האלה פתאום? הוא נורמלי? אבא שלו צריך לראות איך הוא נוהג"
לוקח אויר, יציאה מהחניה, השתלבות, הרמזור הירוק קורץ לי ממרחק 50 מטר ואני בא להאיץ, אך כמובן מי צץ אם לא מיודעי - האופניים החשמליות?!
לא, אל תחסום את הכביש, תן לי לעבור, מה האינטרס שלך למען ה'!!!
צפירה, שתיים. אין. לא יעזור, כבר אדום, נשאר לי רק לשפוך את העצבים על ההגה.
"נו באמת, אתה חוסם אותי! למה אתם לא מתחשבים באחרים? הכביש של אבא שלכם?"
פשוט סיוט!!! מאז שחדר בסערה (תרתי משמע) הכלי המזיק הזה לחיינו - אי אפשר לנסוע כמו בן אדם.
מה אני כבר מבקש? נסיעה רגועה ולהגיע לכולל בשלום? כמובן קיבלתי רמזור אדום, אך כאן התרחש קטע הזוי: הרוכב אופניים אפילו לא מאט, ופשוט ממשיך הלאה- עובר את הצומת!
"לא ייאומן, מסכן את החיים שלו. ובשביל מה? דקה אחת? אין לך שכל? אנשים לא מבינים מה זה למות רח"ל!!
דיי עייפתי מהם, נירגע, הנה רמזור ירוק - וכבר הגעתי לכולל ב"ה.
-------------------------------------
"לא אתה לא אמיתי איתי, אין סיכוי שאתה לוקח את הרכב לאסוף את הילד שלך, לא אשמתי שאתה צריך להחזיר אותו הביתה באמצע היום, איך אתה מצפה שאני יחזור?"
-נו, אל תהיה כבד, קח את הקורקינט שלי, אני כבר יחליף איתך בצהריים חזרה.
"נראה לך? איך משתמשים בדבר הזה אני אפילו לא יודע!"
-בקטנה, משה יסביר לך, רק ללחוץ פה ולעצור בברקס, הנה אתה כבר לא צריך את משה
"שתהיה בריא"
-תודה, אני חייב לך.
"חוץ מהדלק? ברור שאתה חייב לי, סע, סע"
-------------------------------
יאללה הביתה!
מפתח בפנים, לחיצה ארוכה על הכפתור, בדיקת גז, בלמים, קדימה יצאתי.
וואו! איזו תחושה, איזה מהירות, בדרך לכביש מעיף מבט קצר לימין, יש שם רכב מזדחל, קטן עלי, עד שהוא יגיע אני כבר בסוף הכביש, לוחץ גז ויורד לכביש.
תענוג. הרוח נושבת על הפנים. נסיעה מהירה (לא כ"כ לפי הצג שמראה לי שאני על 20 קמ"ש) ו...הנה רמזור ירוק מחייך אליי.
רגע! סכנה!
כל רכב אדיוט יכול להרוג אותי עכשיו אם 'האדון' שלו טיפה ממהר.
תופס את עצמי. בנוגע לחיים שלי אני בשום אופן לא לוקח סיכון.
עובר לאמצע הכביש, במקרה כזה גם אם חלילה תהיה תאונה - כולםם יעידו איך הוא ניסה לעקוף אותי וכמעט לרצוח במזיד ח"ו.
הנודניק מאחוריי מתחיל לצפור.
"איזה קרציה, מה קרה? גם ככה לא תספיק אותו, ואז? בחיים לא חיכית ברמזור אדום? לא מתים מזה, עוד דקה שתיים לא תשנה לך כלום, בשבילי זה סכנת חיים!!"
רמזור צהוב.
אדום.
עצירה.
אבל.....
ברצינות, הרי תמיד אמרתי איך המדינה/עירייה/מנהלי הרמזורים למיניהם - בכוונה עושים דקה שיש לכולם אדום - סתם, למנוע תאונות.
הנה! עכשיו לדוגמא - אף אחד לא עובר, לא חבל??
גז קטן, גלישה לצומת. חסר לי תירוץ אחרון...
(אה, הרי אני נהג רכב ויודע בוודאות מתי זה מסוכן, כרגע לכל הדעות אין סכנה) או!! הנה הגיע!!
גז.
חריקה.
מאיפה צצה הסקודה העצבנית הזאת עכשיו?
"יאללה אדון סע, אל תשגע את המוח, גם אם היית מנסה לא היית פוגע בי, הזווית ראיה שלי רחבה הרבה יותר!"
נסע,
זהו. הביתה.
----------------------------------
"אין בעד מה, שמח שהספקת לאסוף את הילד, רק תגיד: כמה עולה הקורקינט הזה? תשמע הגעתי לבית בחצי מהזמן, מטורףף"
* אין ברצוני לעורר פולמוס ודיון נרחב על "סכנת האופניים" או "חוצפת הרכבים" וכו' אלא נכתב נטו כחומר למחשבה לספירת העומר: בכל סיטואציה - יש את הצד שלי (הצודק כמובן!!!) ויש את הצד השני. אז - מידי פעם קצת להציץ דרך העיניים שלהם, לנסות להבין מה הם רואים.
כתיבה ראשונה שלי (מאז שקיבלתי הודעה שמי שלא מפרסם יוצא מהקהילה - אני מרגיש כמו חבל שנהדק לי לאט לאט על הצוואר)
אל תחסכו בביקורות (כן, גם ב "אני בשוק שהקהילה ירדה לכזו רמה. מי הכניס אותו" וכו')
וכן בהערות על פיסוקים, רווחי שורות וכדו'.
תודה
