מידע שימושי הוכרז סופית - הנשיא ה-46 של אמריקה!

[בן ציון הלמ]

שאלה - אם ביידן הקשיש, שיש סיכוי סביר שלא ישלים קדנציה אחת,
לא יזכה להגיע ל 20 בינואר, את מי ימנו לנשיא ?

 

[נקודת מחשבה]

הולך להיות מעניין...

 

[יוסי ב.ק]

צריך לדעת להפסיד.....
זה לא קל. מקוה שלא יקרה לי......

 

[יערי]

כל רגע - האיש שהגשים את חלומותיו: כל מה שכדאי לדעת על ג'ו ביידן

הוא סבל מגמגום מאז הילדות אם כי במאמצים רבים הצליח להיפטר ממנו, אך עדיין קשיי הדיבור שלו הובילו אותו לאמץ סגנון דיבור ארכני ומייגע, לוקח לו לעיתים זמן רב לומר את מה שנואמים מיומנים עשויים להגיד במשפט קצר | פרופיל מרתק על הנשיא הקשיש ביותר בארה"ב

kore.co.il

ספוילר: הכתבה המלאה

האיש שהגשים את חלומותיו:
כל מה שכדאי לדעת על ג'ו ביידן
הוא סבל מגמגום מאז הילדות אם כי במאמצים רבים הצליח להיפטר ממנו, אך עדיין קשיי הדיבור שלו הובילו אותו לאמץ סגנון דיבור ארכני ומייגע, לוקח לו לעיתים זמן רב לומר את מה שנואמים מיומנים עשויים להגיד במשפט קצר | פרופיל מרתק על הנשיא הקשיש ביותר בארה"ב

נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן צילום: מתוך האינסטגרם שלו

לאור בחירתו של המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן בן ה-78, 'כל רגע' מגיש פרופיל מרתק שפרסם העיתונאי יצחק הורוויץ בעיתון ב'בקהילה' על משעולי חייו ופועלו עד כה.

היה זה קיץ שנת תשל"ג, ולמזרח התיכון מוכה העימותים הגיע לבקר סנאטור אמריקני צעיר, בשם ג'ו ביידן. הסנאטור היה אחד מהצעירים ביותר שנכנס אל גבעת הקפיטול, בקושי בן שלושים, והוא הסתער על התפקיד במרץ. הוא ביקש ללמוד מכלי ראשון על הקורה במזרח התיכון ונסע לקהיר, שם התקבל אצל נשיא מצרים אנואר סאדאת, מקהיר נסע לעיר סואץ, ובדרכו ראה את ארמיות הטנקים המצריים מתמרנים בחולות המדבריים מול תעלת סואץ. "יכולתי לראות את ענני האבק והחול העצומים האלה. הסתבר שאלה היו תרגילים צבאיים שהתקיימו במדבר. ואני הייתי ממש מודאג מפריצת מלחמה", סיפר.

לאחר מכן, המריא הסנאטור הצעיר לישראל. הוא עלה לירושלים ונפגש עם ראש הממשלה גולדה מאיר. היא קיבלה את פניו בכבוד והוא סיפר לה על המצרים ועל הכנותיהם למלחמה. גולדה הייתה מודאגת גם היא. "היא ציירה באוזני תמונה קודרת על המצב, שבכנות, הפחידה אותי מאד, לגבי הסיכויים", סיפר. היא הייתה באמצע קריאת מכתב שקיבלה מבני משפחת חלל צה"ל שנפל במלחמת ההתשה על גדות התעלה, ותרגמה באוזניו את המכתב קורע הלב שעה ארוכה. ביידן היה על סף דמעות: "כמעט נכנסתי לדכאון" סיפר לימים ביידן, "זה הלך כך שעה ארוכה ואז ראש הממשלה סיימה לקרוא את המכתב ואמרה לי, "דע לך ג'ו למרות הכל אנו ננצח במלחמה כי יש לנו נשק סודי. איתו ננצח כל מלחמה קשה ככל שתהיה". חשבתי שהיא רומזת על נשק סודי וקטלני פרי פיתוח ישראלי, אבל היא סיימה: "הנשק הסודי שלנו, ג'ו, הוא שאין לנו בעצם לאן ללכת".

הסיפור הזה נחרט בזכרונו של ביידן, הוא עשה עליו רושם עז ועיצב את יחסו לישראל מאז. הוא חוזר עליו שוב ושוב, ולא רק בגלל ההקשר המדיני אלא גם בשל נסיבות אישיות של ביידן עצמו, באותם ימים.

ביידן הוא הסיפור של האיש שרץ ונופל ושוב קם, הוא רץ למרחקים ארוכים בלי להתעייף. הוא הרץ הפוליטי הוותיק ביותר בעצם בפוליטיקה האמריקנית, שהחל את דרכו לפני שנים רבות כשהוא חולם על הבית הלבן, הוא ניסה זאת מספר פעמים ונכשל, אך הוא לא נכנע עד שנגע בפסגה.

לא קלים היו חייו של ג'וזף רובינט ג'וניור בדרכו למעלה, את דרכו חצב בגרזנים, טיפס לאט, ונפל הרבה, אך תמיד שב וטיפס. למעלה משבעים שנה, שנות אדם שלימות, לקחו לו בדרך שהחל כבר מנעוריו. עם חיים מלאי תהפוכות, קשיים וסבל.

בעיצומה של המלחמה

ג'ו ביידן נולד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשנת תש"ב בעירה סקרנטון במדינת פנסילבניה. זו עיר כורים לשעבר, עיר תעשייתית של עובדי הצווארון הכחול, אביו ג'וזף רובינט האב, היה קתולי ממוצא צרפתי, ואמו הייתה קתולית ממוצא אירי, אביו היה שותף לדודו שהיה בעל פטנט לחומר איטום ללוחות שריון, העסק היה מוצלח שכן בשל המלחמה הקונגרס העביר חוק המורה לשריין כל ספינה אמריקאית השטה בצפון האוקיינוס האטלנטי והאניות נזקקו לחומר איטום והעסק פרח.

הייתה זו עיר מחוספסת, לא אחת ספג ג'ו מהלומות וחבטות מחבריו. הוא קיבל חינוך אירי קשוח שחינך אותו לא לוותר ולהגיב. לדבריו, "לפעמים נפלתי לידיים של ילדים מבוגרים ממני שחבטו בי. כאשר חזרתי הביתה חבול, אמי הייתה שולחת אותי בחזרה ואומרת לי, "לך חזרה תחבוט בהם בחזרה שידמם להם האף, כדי שלמחרת תוכל ללכת ברחוב".

ג'ו הקטן נולד עם כפית של כסף בפיו בעת המלחמה אבל ברגע שהמלחמה נגמרה, ייצור ספינות הפסיק וכאשר נבנו לא היה צורך לא בשריון ולא בחומר האיטום. העסק של אביו התרסק ופשט רגל ומשפחת ביידן הפסידה את הונה. המצב היה כה קשה שהאב איבד את ביתו והמשפחה עברה לגור בבית משפחת האם. ג'ו והוריו נדדו לפרברי וילמינגטון העיר הגדולה והמרכזית שבמדינת דלאוור, מאז קשר ביידן את גורלו עם דלאוור.

בעודו ילד כבר שמע ג'ו הקטן על העם היהודי. היו להם שכנים ומכרים יהודים, כך גם הגיעו לעיר פליטים יהודים מאירופה הבוערת. כאשר החלו לזרום שמועות על השואה ועל רצח ההמונים שנערך שם, הפך הנושא לסוגיה שנדונה על שולחן ארוחת הערב של משפחת ביידן. כאשר בחדשות דיברו על מדינה חדשה ושמה ישראל שנוסדה בפלסטינה היה ג'ו עדיין זאטוט בן 6, אך לדבריו הוא זוכר את שיחות אביו על הנושא. "את החינוך הפוליטי הראשון שלי", סיפר במהלך נאום לפני מספר שנים, "קיבלתי ליד שולחן הצהריים של הורי. אני זוכר שכאשר הגיעו הידיעות על מה שקרה ליהודים באירופה, אבי אמר שאסור שזה יקרה שוב, כאשר הייתה השאלה אם להקים או לא להקים את מדינת היהודים, אבי היה בעד, הוא סבר שמגיע ליהודים מדינה משלהם. אבי נהג אחר כך להסביר שאסור לעמים לסמוך על עם אחר, גם אם זו מדינה אצילית כמו ארה"ב היהודים חייבים מדינה משלהם".

אחרי שהאב הפך לסוחר מכוניות משומשות, לחם כבר לא היה חסר בבית. אבל משפחת ביידן הייתה משפחה קתולית, קתולים היו אוכלוסייה סוג ב' בארצות הברית. עד שהגיע ג'וזף פ. קנדי, שבא ממשפחה אירית, לא עלה על הדעת שאי פעם ייבחר נשיא אמריקני ממשפחה שאינה פרוטסטנטית. לקתוליים היה סיכוי נמוך להתברג בצמרת הפוליטית, אבל אבי אמו, של ביידן, אדוארד פרנסיס בלויט, היה מהנדס שבנה את העיר, והיה חבר בסנאט של מדינת פנסילבניה, בהשראתו ביידן נדבק בחיידק הפוליטי.

כבר במהלך לימודיו התבלט ביידן בפעילות הפוליטית שלו, בעודו נער נבחר לנשיא כיתתו. זה לא היה לו קל. כמו כל דבר אחר בחייו הוא נאלץ להלחם על ההצלחה. הוא סבל מגמגום קשה אבל הוא נרפא מהגמגום לאחר שבילה שעות מול המראה כשהוא נושא נאומים.

למעשה עד היום לא נפטר לגמרי מהגמגום ובעניין הזה לא נעשה עמו צדק כאשר יריבו דונלד טראמפ ייחס את הגמגום בו נתקף לפעמים, בדמנציה. לא זו לא דמנציה מדובר בגמגום מילדות שבמאמצים רבים הצליח להיפטר ממנו. קשיי הדיבור שלו הובילו אותו לאמץ סגנון דיבור ארכני ומייגע, לוקח לו לעיתים זמן רב לומר את מה שנואמים מיומנים עשויים להגיד במשפט קצר.

למרות קשייו הוא התעקש להצליח, המשיך בלימודים באוניברסיטת דלאוור, ורכש תואר כפול בהיסטוריה ומדע המדינה, וסיים את לימודיו עם ציונים גבוהים.

קנדי החדש מדלוואר

ג'ו חלם על קריירה פוליטית והבטיח לעצמו שיממש חזון שאפתני, "להיות סנאטור עד גיל שלושים ולהיות נשיא ארצות הברית", כפי שסיפר. כדי להכשיר את עצמו לקריירה פוליטית בבית המחוקקים האמריקני הוא פנה ללמוד משפטים באוניברסיטת סירקיוז, סיים תואר למשפטים וקיבל רישיון עריכת דין.

היה עוד משהו שסייע לו בקריירה, הוא נישא לניילה האנטר, בת למשפחה עשירה כקורח מניו יורק, זו הייתה משפחה שהשתייכה לאצולה האמריקנית, לבנה, פרוטסטנטית, אמידה. הורי רעייתו התנגדו שבתם תנשא לקתולי ורק לאחר מסע שכנועים הסכימו. בסופו של דבר אפילו תמכו בקריירה הפוליטית שלו ותרמו לו כספים שהם הכרח בשיטת הבחירות האמריקנית.

לזוג נולדו שלושה ילדים, ג'ו רובינט השלישי, שכונה "בו", שנולד בשנת 1969, לאחריו רוברט האנטר, ונעמי כריסטינה.

ביידן עסק בעריכת דין ובמקביל פנה לקריירה פוליטית ובתחילת דרכו החשיב את עצמו לרפובליקני, הוא היה בעל עמדות שמרניות בכל הקשור לכלכלה, ולא דגל בהעלאת מיסוי והטלת מגבלות על בעלי ההון, גם היה בעל אמונה דתית שמרנית. אבל אחרי הכל הוא היה קתולי וחש על בשרו את היחס המתנשא של האצולה האמריקנית לאירים. הוא היה רגיש למיעוטים ולמצוקות של השחורים וזה הוביל אותו למפלגה הדמוקרטית ומאז קשר את גורלו בגורלה. הצירוף הזה של דמוקרט בכל הקשור לזכויות מיעוט אך שמרן בהשקפות דתיות וכלכליות היו מאז לתו ההיכר שלו.

בשנת 1969, זמן קצר לאחר לידת בנו הבכור הוא רץ לכסא במועצת מחוז ניו קאסל, המחוז של העיר בה התגורר, מטעם המפלגה הדמוקרטית. למעשה המחוז הזה היה רפובליקני מזה שנים, אבל ביידן היה אחר. הוא היה "דמוקרט-שמרן" והצירוף הזה עבד.

המצע שלו היה נדיב מההיבט של רווחה, וכלל תמיכה בדיור ציבורי, אבל מכל היבט אחר היה שמרני. הוא היה אנרגטי גדוש חזון ועשה רושם של נציג הוגן והגון והוא גרף קולות רבים.

איש המפלגה הדמוקרטית דאז סיפר, "סוד ההצלחה שלו היה שהיה לו הרבה אנרגיה ואידיאליזם ותמיד היה אסרטיבי". וכך הצליח להעביר לצידו מצביעים מהמפלגה הרפובליקנית ולקחת כסא במועצת המחוז בעודו בן בן עשרים ושבע בלבד. ביידן היה לדמוקרט היחיד שנבחר למועצה, וכבר חשב על היעד שלו: הסנאט. הוא הבטיח לעצמו שעד גיל שלושים יעשה זאת והזמן היה קצר. בחירות עמדו להתקיים בשנת 1972, לפי החוקה על חבר הסנאט להיות לפחות בן שלושים, לפי החשבון אם היה רץ לבחירות הוא ייכנס לסנאט בדיוק במלאות לו שלושים. אבל הרעיון היה נראה רחוק. מדוע שהדמוקרטים יריצו בכלל מועמד פוליטיקאי אלמוני, צעיר וחסר ניסיון?

אלא שמי שאז ייצג שנים ארוכות את דלוואר בסנאט, היה הסנאטור הרפובליקני ג'יימס קיילב בוגס, הוא היה דמות ציבורית אהובה וותיקה, כיהן כמושל המדינה, הצליח בתפקידו ולאחר שפנה לסנאט זכה בשבע בחירות רצופות. למעשה בוגס שכבר הגיע לגיל 62 שקל לפרוש מהחיים הפוליטיים, אבל היה חשש שאם יפרוש תיפתח במפלגתו מלחמת ירושה ונשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון שכנע אותו להתמודד מחדש.

במפלגה הדמוקרטית כבר נמאס להפסיד לבוגס ולא טרחו להציב נגדו מועמד. לא היה לאיש סיכוי, אבל ביידן החליט שאין לו מה להפסיד, ההתמודדות תשפר את מעמדו גם אם לא יצליח בה והוא קיבל את ברכת הדרך של מפלגתו.

ביידן כינס מסיבת עיתונאים נאם בפניהם שעה ארוכה כדרכו, והציג מצע שמרני-ליברלי מהסוג שעשוי להתעכל היטב במחוז הרפובליקני ופתח במסע בחירות. תורמים לא היו לו, והוא גייס מעט מבני המשפחה, הם גם התנדבו עבורו, ומסע הבחירות שלו התבסס על חלוקת עלונים ומפגשים פנים אל פנים עם בוחרים, הוא גייס מתנדבים צעירים שסייעו לו והדגיש שהוא לא "ליברלי כמו שרוב האנשים חושבים", וניגן על העובדה שבוגס מבוגר מידי. באחת המודעות שביידן עצמו ניסח נאמר: "יכול להיות שהאבא הזקן והיקר שלנו צדק בזמנו ואני אוהב אותו - אבל הדברים שונים כעת". המסר היה: "אוהבים את בוגס, אבל בוגס כבר עשה את שלו". צחוק הגורל שבגיל מבוגר בהרבה, הוא עצמו רץ לנשיאות.

אמריקה הוכתה בתדהמה

ביום הבחירות ב- 8 בנובמבר הוכתה הפוליטיקה האמריקנית בתדהמה כאשר התברר שביידן הצעיר הכה את בוגס במדינה הרפובליקנית על חודן של שלושת אלפים קולות. ביידן עצמו היה המום מהניצחון וכמעט התנצל על שזכה.

ביידן היה לילד הזהב של הפוליטיקה, התקווה הגדולה של המפלגה הדמוקרטית, היו מי שהשוו אותו לנשיא המנוח גון פ. קנדי, הוא כמוהו היה צעיר, קתולי ומטאור. שום דבר לא היה יכול לעצור אותו בדהירה כלפי מעלה. אבל כמו קנדי הגורל היכה בו באופן הנורא ביותר, דווקא כאשר חשב שהגיע לשיאו.

ג'ו נסע לוושינגטון כדי להסדיר את ענייניו בגבעת הקפיטול, רעייתו נשארה בביתם, למחרת חצתה ברכבה רחוב סואן בלי לשים לב לשלט עצור, משאית חולפת הכתה ברכב בעוצמה רבה, הרכב הסתחרר מטר וחצי לפני שנעצר ונחבט על עץ גדול. כוחות ההצלה שהוזעקו למקום גילו לגודל הזוועה, שהאם הצעירה ובתה התינוקת נעמי נהרגו במקום. שני הבנים בו והאנטר נפצעו. בו סדק את הגולגולת והאנטר הקטן נפצע ברגליו.

הבשורה הנוראה הגיעה לביידן והוא נסע מיד חזרה לביתו, לטפל בילדיו ולקבור את אשתו. הוא היה שבור ורצה לעזוב הכל, "רק רציתי לקחת את הבנים שלי וללכת", אמר אחר כך. הוא רצה לעזוב את הסנאט, ואת הפוליטיקה וסירב לעזוב את מיטת ילדיו בבית החולים.

בסופו של דבר החליט להמשיך. הוא הושבע בבית החולים כאשר בנו בו עדיין בכסא גלגלים והאנטר על מיטת חוליו. לפני שהיה עליו לצאת לוושינגטון הוא הבטיח לילדיו שכל יום ישוב להיות עימם בבית. הוא אכן עשה זאת וכל יום נסע קרוב לשעתיים מביתו בפרברי וילינגטון לוושינגטון הבירה, ובחזרה, כדי לשהות בשעות הערב עם ילדיו.

בעקבות התאונה הוא התקשה להתמקד בעבודתו ועוזריו הימרו על השאלה כמה זמן יחזיק מעמד לפני שיתפטר. אבל הוא החזיק מעמד, וכזכור גם נסע לישראל. כאשר גולדה הקריאה לו את המכתב הוא היה על סף דמעות משום שהדבר הזכיר לו את הטרגדיה האישית שלו.

בחייו האישיים המשיכו חייו של ביידן להיות לא קלים. בנו הצעיר האנטר נשר מלימודיו, ולא הצליח להתמיד בשום דבר שעשה, ניתן להבין זאת על רקע היותו יתום מאם. בקושי רב הצליח לסיים לימודי משפטים, האב סייע לו לקבל עבודות במקומות שונים, אבל הוא לא הצליח בהם וגרם לשערוריות. אביו הצליח במאמצים מרובים להכניס אותו לתפקיד בכיר בתוכנית של הצי האמריקני, אלא שאז הוא הודח בבושת פנים לאחר שהתגלה בבדיקת דם כי הוא מכור לחומרים אסורים.

לעומת האנטר, בנו הבכור בו, הסב לביידן נחת. הוא היה ילד מבריק וחכם, הצליח מאוד בכל אשר פנה. בחור אחראי ומוכשר שהיה ליועץ המשפטי לממשלה של דלאוור. אדם שרבים העריכו שיגיע לגדולות. הוא הצטרף לצבא בשנת 2003 והיה חבר המשמר הלאומי של צבא דלאוור. והגיע לדרגת מייג'ור בסגל הפרקליטות הצבאית הראשית ונשלח לשרת בעיראק. הר אברהם הורוויץ, רב צבאי שהכיר אותו בעיראק ושירת עמו סיפר ל'בקהילה': "בו היה אדם משכמו ומעלה, עם אמונה חזקה בקדוש ברוך הוא ואהבה לעם היהודי. כל מה שהייתי צריך בשביל החיילים היהודים הוא מיהר לסייע. הוא היה מוכשר וישר וחייליו העריצו אותו".

בשנת 2015 הודיע על כוונתו להתמודד על תפקיד מושל דלאוור כדי לרשת את מקומו של המושל הדמוקרטי, ג'ק מרקל. אבל הוא חלה בסרטן המח ונפטר. ביידן אמר לא פעם שזו האבדה הקשה בחייו.

פעמיים כשלון

במהלך פעילותו כסנאטור הסתמן ביידן כשמרן בתוך מפלגתו, הוא התמקד בנושאי הגנת הצרכן וסוגיות סביבתיות. אחד החוקים הרשומים על שמו הוא החוק נגד הפשע שהקשיח את החוקים נגד הפשיעה. הוא בלט כסנאטור נמרץ, בעל דעות דתיות שהתנגד לשינויים בכל הקשור לנישואים, ביידן התגלה גם בשדה הבינלאומי כבעל דעות מרכזיות, לא נץ ולא יונה. הוא כיהן בתפקידים הבכירים כיו"ר ועדת המשפט של הסנאט ויו"ר הוועדה לקשרי חוץ ועוד תפקידים בכירים.

באשר לישראל הוא תומך ישראל מובהק: "אני תומך במדינת ישראל", אמר לא פעם, "לא צריך להיות יהודי כדי להיות כזה". ואף הוסיף: ש"אם לא הייתה ישראל, היה צריך להמציא אותה". אם כי באופן עקבי התנגד להתיישבות בשטחי יהודה ושומרון ותומך בפתרון של שתי המדינות.

תקרית אחת רשומה על שמו כאשר התעמת עם ראש הממשלה המנוח מנחם בגין. זה קרה בשנת 1982, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה כאשר ישראל צרה על ביירות כדי לעקור מבירת לבנון את יאסר עראפת וקיני הטרור שבה. בגין נסע לוושינגטון כדי לגייס תמיכה במהלך. הוא ערך פגישה בוועדה לקשרי חוץ של הסנאט והסנאטורים ביקרו את ישראל על הפלישה ועל ההתנחלויות, ביידן הזכיר את האפשרות של הפסקת הסיוע לישראל. בגין זעם: "אל תאיים עלינו להפסיק את עזרתכם", אמר, "זה לא יעבוד. אני לא יהודי עם ברכיים רועדות. אני יהודי גאה עם היסטוריה של 3700 שנה. איש לא נחלץ לעזרתנו כשמתנו בתאי הגזים. איש לא נחלץ לעזרתנו כשחתרנו ליצור את מדינתנו. שילמנו על זה. נלחמנו על זה. מתנו על זה. אנו נעמוד על עקרונותינו. אנחנו נגן עליהם. ובמידת הצורך אנו נמות עליהם שוב, עם או בלי עזרתכם". בין השניים פרץ עימות וביידן נקש בזעם על השולחן. בגין בתגובה השיב לו: "השולחן הזה מיועד לכתיבה ולא לאגרופים. אל תאיים עלינו. האם אתה חושב שמכיוון שארה"ב מלווה לנו כסף היא רשאית לכפות עלינו את מה שעלינו לעשות? אנו אסירי תודה על הסיוע שקיבלנו, אך אסור לאיים עלינו".

לגרסת אנשי ביידן הוא לא איים, אלא העלה חשש שזה עלול לקרות. כך או כך ביידן מאז תוקף כל מי שתולה את הסיוע לישראל בעצירת ההתנחלויות. גם לאחרונה, כאשר קולות במפלגה הדמוקרטית הציעו לעצור את הסיוע לישראל, הגיב: "הרעיון שנפסיק את הסיוע הצבאי לישראל, כפי שאחרים הציעו, הוא ביזארי. אני לא אעשה את זה. זה כמו לומר לצרפת, 'בגלל שאתם לא מסכימים איתנו, אנחנו הולכים לסלק אתכם מנאט"ו'".

כבר בשנת 1987 רצה ביידן לממש את חלומו השני ולרוץ לנשיאות. המועמדות שלו גרפה התלהבות רבה והוא הצליח לגייס סכום עתק ולהמריא בסקרים, אלא שאז נפלה עליו פצצה, הוא הואשם בגניבת נאום של ניל קינוק מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית. התברר שביידן גם העתיק קטעים מנאום של רוברט קנדי וג'ון פ. קנדי. זה בסדר לחקות את חייו של קנדי, אבל גניבת נאומיו זה עניין אחר. התברר שגם בבית הספר למשפטים, הואשם בגניבת מאמר אקדמי. הסקנדל אילץ אותו לפרוש ולגנוז את החלום.

הוא שב לעבודה האפורה כסנאטור כשהוא הופך עם השנים מאחד הסנאטורים הצעירים למבוגר שבהם. הוא עבר את תקופת רייגן, בוש האב ובוש הבן, מלחמת המפרץ הראשונה והשנייה, את ביל קלינטון ואת אוסלו. והפך לסנאטור שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר מטעם דלאוור. רק אחרי עשרים שנה, בשנת 2008 העז לצאת שוב ולהתמודד במרוץ לבחירות לנשיאות.

הפעם במקום לדבר על שינוי, דיבר על ניסיון. אבל מולו רץ מועמד צעיר אפרו-אמריקני שזינק כמטאור בפוליטיקה האמריקנית. שמו ברק אובמה. "אני חושב", אמר עליו האיש שרצה להיות אחד הנשיאים הצעירים בהיסטוריה של ארה"ב, "שהוא לא מוכן לתפקיד עדיין, צריך ניסיון". אבל ביידן לא הצליח להתרומם ופרש מהמרוץ.

אובמה סבר שביידן בעל הניסיון יוכל להיות גורם מאזן למועמדות שלו, ובחר בו כסגן נשיא והוא הפך לשותפו לשתי הקדנציות.

ביידן היה שותף למדיניות החוץ של אובמה, ובכל הקשור לישראל נתפס תמיד כ"שוטר הטוב", בזמן שאובמה התעמר בנתניהו, ביידן קשר עמו קשרים מצוינים. גם כאשר נפער עימות חריף בין ישראל לאובמה על רקע הסכם הגרעין עם איראן, אמר ביידן לנתניהו: "ביבי, אני לא מסכים עם שום דבר שאתה אומר, אבל אני אוהב אותך".

אחד הנושאים שהחריפו את הקונפליקט בין ישראל לביידן הייתה ההתיישבות ביהודה ושומרון. ביידן מתח ביקורת על נתניהו, וכינה את מדיניותו "קיצונית", עם זאת ביידן התנגד לפגיעה בישראל על רקע זה. הוא גם משמיע ביקורת חריפה על הפלסטינים ואמר שהם: "היו מקבלים 98% ממה שהם רצו אבל הם המשיכו להתעמר בכל מי שהוא יהודי, ואמרו שהם לא יחתמו על הסכם עם מדינה יהודית, ולא יכירו באחת כזו אפילו אם תהיה להם מדינה עצמאית". עוד הבהיר כי "אני עייף מזה שכולם מוותרים לרשות הפלסטינית... כאילו שהיא לא ממשיכה לעודד את כל זה (טרור)". עם זאת ברצונו לפתוח מחדש את ההסכם עם איראן וזה הנושא המדאיג ביותר את ממשלת ישראל. יש גם הטוענים שלאובמה עדיין השפעה גדולה עליו והוא שמנהל בפועל את ביידן ואת המפלגה הדמוקרטית. המפלגה הדמוקרטית כבר אינה מה שהייתה ומכילה בתוכה אלמנטים אנטי ישראליים חזקים.

כתבה מרתקת במיוחד, מעורר הרבה מאד רחמים על האיש.
מהסוג שגורם לך לבחור בבן אדם מתוך רחמים, מזכיר קצת פוליטקאי בכיר בארץ.

 

[רייזי 36]

הדברים האלה הם באמת מאוד בעייתיים לישראל, אבל הם מורכבים מאוד. בענין האיראני, אם היו מכניסים בהסכם את הטילים לא היה הסכם. האופציות שנשארות הם מלחמה או המשך תכנית הגרעין. מלחמה לא היתה אופציה אמיתית גם לא אם הנשיא היה טראמפ. אז אולי ההסכם עם איראן הוא לא טוב אבל הוא לא כזה גרוע.
לגבי האחים המוסלמים, הוא לא תמך באחים המוסלמים אלא בנשיא מצרים שהיה מקורב לאחים המוסלמים שנבחר בבחירות לגיטימיות. ואכן זאת אחת הטעויות הקשות ביותר של אובמה (אבל הרבה פחות קשה ממה שטרמפ עשה עם צפון קוריאה, שלזה אין כ"כ לישראל).
יחד עם זאת בא נזכור את התמיכה הכלכלית-בטחונית הגדולה שלו בישראל, הוא הנשיא שנתן הכי הרבה כסף לישראל. יחד עם גיבוי ותמיכה גדולים בתקופות כמו צוק איתן.
אז אי אפשר להסתכל עליו כאוייב ישראל, אלא כנשיא שבהחלט היה מאתגר לשלטון הימין בישראל.

לי זכור דווקא שהוא סגר לישראל את הברזים של הנשק באמצע המבצע

 

[צצצ]

שאלה - אם ביידן הקשיש, שיש סיכוי סביר שלא ישלים קדנציה אחת,
לא יזכה להגיע ל 20 בינואר, את מי ימנו לנשיא ?

סגנית הנשיא

 

[יוסי ב.ק]

לי זכור דווקא שהוא סגר לישראל את הברזים של הנשק באמצע המבצע

לי זכור תמיכה פומבית מוחלטת. בכל מקרה לחץ לסיום מבצעים/מלחמות תמיד יהיה, כמו בוש במלחמת לבנון ה-2, זה לא הופך את אובמה לנורא כ"כ.

 

[בן ציון הלמ]

סגנית הנשיא

כל עוד הוא לא נשיא היא לא סגנית.

 

[צצצ]

כל עוד הוא לא נשיא היא לא סגנית.

שאלו מי יהיה אם בידן יהיה נשיא ויפרוש באמצע
בכל מצב הסגן, במקרה הבא זה הסגנית הם הנשיאים המחליפים.

 

[lab]

אם מדברים על ביבי
אני חושב שלו אישית ביידן כבר עדיף על טראמפ
לטראמפ הוא לא יכל לומר לא
כל מילה של טראמפ הוא היה חייב לבצע כי טראמפ הוא בריון מסוכן
לעומת זאת עם ביידן - ביבי יכול למתג את עצמו כיחיד שיכול לעמוד בלחצים כמו בתקופה של אובאמה

 

[בוקר מואר]

לא הדעה האישית שלי:


6

הנשיא הבא של ארה"ב הוא ג'ו - Regular Joe - כך נראה בשעה זו לפי התוצאות המתעדכנות בארה"ב. מנהיג העולם החופשי הבא הוא ג'ו ביידן, בן ה-77 (עוד שבועיים 78) מדלאוור. סנטור, סגן נשיא, קתולי, איש משפחה, אוהד ישראל וחובב רכבות אמטרק.
יש הרבה דברים מעניינים בביוגרפיה של ביידן, אך האלמנט הבולט מעל לכל כרגע הוא היותו ג'נטלמן מפוליטיקת העבר. ניצחון שלו הוא חזרה לתקופה בה מנהיג העולם החופשי לא העליב וסנט באנשים שעמדו מולו על מוגבוליותיהם או עברם הצבאי. ניצחון של ביידן הוא שיבה לעידן בו לאנשי מדע יש מעמד, למומחים רפואיים יש עתיד, ואנשי רשויות הבטחון והמודיעין של ארה"ב הם קריטיים להווה. לימים בהם מינוי היועץ לבטחון לאומי של הבית הלבן שורד בתפקיד יותר מ 29 ימים, ולא מחליפים ראשי סגל, מזכיר מדינה או שר משפטים כל כמה חודשים. הנשיא העתידי עשוי לדגמן יותר יציבות ופחות קפריזות. זו חזרה לימים בהם אפשר לתכנן, להתכונן, לדעת למה לצפות ולא צריך לכסוס ציפורניים לקראת האמירות שיזרוק הנשיא לעבר כל עיתונאי שבמקרה חלף ליד החדר הסגלגל.
עוד על הבחירות בארה"ב

ביידן אינו אדם נוצץ, הוא מעורר פחות רגשות. הוא גם לא דמות מתוך חוברת קומיקס, ואינו מתיימר לחוות את עצמו כמרכז העולם. הוא אפילו לא שוקל ללבוש בגדי סופרמן ולעשות סיבוב PR עצמי על שהות בבית חולים עקב מגיפה נוראה. הוא Regular Joe.
גם הניצחון של ביידן, אינו מן הסוג שכובש את ספרי ההיסטוריה בסערה. מדובר בניצחון מאופק, שמעיד על אמריקה חצויה וקרועה. זו הדחה של נשיא מכהן, אירוע נדיר מבחינה היסטורית שכן רק 4 נשיאים הודחו מכהונתם אחרי 4 שנות כהונה, במהלך המאה שחלפה.
"ניצחון מכוער" כינה זאת באוזני בכיר במפלגה הדמוקרטית. נכון לשעה זו, ביידן לא הביא גל כחול. במקומות רבים בארה"ב בהן הדיחו את הנשיא, העדיפו עדיין את המועמד הרפובליקני המקומי - חבר הקונגרס או הסנטור. לפיכך גם הטענה לזיוף פתקי ההצבעה הנה בעייתית, שכן אותם הפתקים מגיעים מפוצלים, החלק העליון בפתק ההצבעה הלך לדמוקרטים והחלק התחתון לרפובליקנים.
לפי הספירה המסתמנת ביידן השיג לפחות אותה כמות אלקטורים שהשיג קודמו, טראמפ, סביב ה-304. טראמפ כינה זאת לפני 4 שנים "ניצחון סוחף" (Landslide). להבדיל מטראמפ לביידן יש גם כ-4.5 מליון קולות יותר בקול הפופולרי. אך הסנאט ישאר בידיים רפובליקניות ככל הנראה (כוכבית: הכל בסייגים כי הדברים נכתבים לפני שהתמונה התבהרה). בבית הנבחרים נותר הרוב הדמוקרטי, כאשר הדמוקרטים עם מעט פחות נציגים לעומת מה שהיה להם בבית הנבחרים היוצא. גם בבתי המחוקקים ברחבי המדינה, אין מעבר מרשים לידיים דמוקרטיות.

ביידן בבית הלבן יהיה חייב להיות מנהיג של פשרות והסכמות. לא של נקמה והתבדלות. כדי לתאם מהלכים עם הצד השמרני, הוא יצטרך לוותר, להתכופף, לכרות בריתות. האגף הפרוגרסיבי של המפלגה יאלץ לשבת בצד ולחכות. גם בתחום מדיניות החוץ, ביידן ינטוש את עקרונות 'אמריקה-פירסט' של טראמפ ויחזור למסלולים של שיתוף פעולה והסכמות ואולי אף מו"מ דיפלומטי עם מדינות עוינות (איראן). שנות ההסתגרות הדיפלומטית עשויות להגיע לקיצן, עם סוף עונת טראמפ.
עדיף להיות עם הצד המנצח, זה ברור. גם אם זה לא הניצחון עליו חלמו בכירי הדמוקרטים. הם צריכים להיות מודעים לכך שזה הוא ניצחון עם הערת אזהרה והיא שטראמפ אינה תופעה חולפת, שהציבור לא דחה מעליו בכל הכוח את הנשיא השערוריתי, לא הוציא פסק דין שלילי לבוטות ולאגרסיות. הציבור האמריקאי העריך את המהלכים הכלכליים ועל אף הניהול הכושל של המערכה הבריאותית, כמעט חצי אמריקה הייתה מוכנה לתת לו צ'אנס נוסף.
גם בצד של המסרים יש בשורה מעניינת: ביידן בחר לנהל קמפיין שלם ב-Single Issue. בניגוד לשנת 2016, בה המפלגה הדמוקרטית הייתה מרוכזת בנגטיב, והילרי קלינטון חטפה ביקורת על כך שהיא לא העמידה חזון חלופי למעט "רק לא טראמפ", ג'ו ביידן של 2020 התעקש לחפור לכולם בנושא ביטוח הבריאות. בריאות בריאות בריאות. זה היה המוקד, הוא העלה את זה בכל עצירת קמפיין, בכל רגע בעימות. כאשר הרפובליקנים ניסו למשוך את הדיון לזכות ההפלה ומינוי שופטת עליונה שמרנית, ביידן אמר להם, 'כן, אבל, ביטוח בריאות' (כלומר, צריך שיהיה כסף לנשים לממן לעצמן הפלה). כאשר הרפובליקנים משכו ל'חוק וסדר' ברחובות הערים, ביידן השיב להם "כן, אבל, ביטוח בריאות" (כלומר, יש פה אנשים עניים שאין להם כסף לממן לעצמם רופא והם מתוסכלים). בשיחה על המצב הכלכלי, על שוק התעסוקה, על משבר האקלים, על מדיניות ההגירה, הכל נוקז וכונס לתוך בעיותיה של מערכת הבריאות האמריקאית. זה היה הימור ענק, וביידן קרוב כפסע מלהפסיד את הכל. אך זה היה הקמפיין: מסויג, זהיר, מחויב לכלכלי הקורונה, נטול אירועים נוצצים ועצרות ענק ובעיקר ממוקד בתוכן משמעותי אחד - בריאות.
להצבעה המסיבית נגד טראמפ, נגד קדנציה שניה של נשיא מכהן, יש גם משמעות אוניברסלית. אם אדם הוא מנהיגה של הדמוקרטיה יש גבול עד להיכן ניתן למתוח את הנורמות של התנהגות סבירה. יש גבול לשקרים, להונאות, להתעללות בכללים מקובלים, שציבור דמוקרטי יכול לספוג. מה שהתחיל להריח כמו התנהגות דיקטטורית, עם מנהיג נרקסיסט הסבור שחשבון הטוויטר שלו מכתיב את הכללים ולא החוקה של ארה"ב - קיבל ב-3 בנובמבר 2020 את הקו האדום למעשיו והתבטאויותיו.

 

[כוס קולה]

נראה לי שהאמירות האלה על בובות וכאלה הם לא רציניות.
אבל בקשר לאובמה - מה היה כל כך גרוע באובמה ששמים אותו ברשימה אחד אחרי חמאס ואירן?

את ההחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם נגד ישראל שהתנחלויות אינן חוקיות שאובמה איפשר להעביר בשלהי כהונתו שכחת?

 

[פיק-ניק]

אני דווקא חושב שזה טוב לישראל שביידן נבחר על הגב של טראמפ!

השמאל הרדיקלי בארה"ב תופס תאוצה בצורה ממש מדאיגה, בלי שאף אחד יעצור אותו.
ברגע שהם "התחילו" עם טראמפ, הוא ימשיך להיות הילד המשוגע גם מחוץ לבית הנשיא ויבלום ולו במעט, את האגרסיביות של השמאל.

אם טראמפ היה יוצא אחרי שתי קדנציות מלאות, הוא לא היה מרגיש מפסיד ולא היה יוצא להילחם!

 

[107]

היה כבר נאום ניצחון?

 

[הכלבויניק]

היה כבר נאום ניצחון?

ביידן בנאום ניצחון: "אהיה נשיא שמאחד את העם - זה הזמן לרפא את אמריקה" | JDN - חדשות

הנשיא הנבחר התייצב לעצרת ניצחון בדלאוור והושיט יד ליריביו הפוליטיים: "העבודה מתחילה בלהשתלט על הקורונה". ביידן פנה לתומכי טראמפ: "התנ"ך אומר לנו שיש זמן לכל דבר, עת לזרוע ועת לקצור - עכשיו זו העת להחלים". סגניתו האריס: "הכול אפשרי"

www.jdn.co.il

ספוילר: לכתבה המלאה

ביידן בנאום ניצחון:
"אהיה נשיא שמאחד את העם – זה הזמן לרפא את אמריקה"

הנשיא הנבחר התייצב לעצרת ניצחון בדלאוור והושיט יד ליריביו הפוליטיים: "העבודה מתחילה בלהשתלט על הקורונה". ביידן פנה לתומכי טראמפ: "התנ"ך אומר לנו שיש זמן לכל דבר, עת לזרוע ועת לקצור - עכשיו זו העת להחלים". סגניתו האריס: "הכול אפשרי"

הנשיא הנבחר של ארצות הברית, ג'ו ביידן, נשא הלילה (מוצאי שבת) נאום ראשון מאז הכרזת כלי התקשורת במדינה על ניצחונו: "אזרחי המדינה אמרו את דברם, הם נתנו לנו ניצחון, הבטוח ביותר בהיסטוריה של האומה הזאת", אמר. "אני אהיה נשיא שלא מפלג, אלא מאחד. שלא רואה מדינות אדומות או כחולות, אלא את ארצות הברית המאוחדות".
"אנחנו רואים התפרצות של שמחה, תקווה ואמונה בעתיד. אני נפעם מהאמון שניתן בי. אני מתחייב להיות נשיא מאחד, שלא רואה מדינות אדומות או כחולות, אלא מדינות האיחוד. זוהי מהותה של ארה"ב. ביקשתי את התפקיד כדי להחיות את נשמתה, לאחד אותנו וזה הכבוד הגדול בחיי שכל כך הרבה הצטרפו אליי".
"הסירוב של דמוקרטים ורפובליקנים לעבוד יחד איננו כוח מסתורי. זו החלטה – בחירה שאנחנו עושים, ואם אנחנו בוחרים שלא לשתף פעולה, אנחנו יכולים גם לבחור שכן לשתף פעולה, ואני מאמין שזה חלק מהמנדט שהעם האמריקני נתן לנו. הם רוצים שנשתף פעולה. זו הבחירה שאעשה, ואני קורא לקונגרס, דמוקרטים ורפובליקנים, לקבל את ההחלטה הזו יחד איתי".
הנשיא הנבחר פנה גם למצביעיו של טראמפ ואמר: "אני מבין אתכם בלילה הזה. גם אני הפסדתי כמה מערכות בחירות במהלך חיי. אנחנו לא אויבים. בואו ניתן אחד לשני הזדמנות. כדי שנוכל לראות התקדמות בחיינו אסור לנו להסתכל על המתחרים לשנו כאויבים". בהמשך אמר עוד ביידן: "קיבלנו את המנדט להילחם ביושרה במאבק בקורונה, להצמיח את המדינה שלנו".

הנשיא הנבחר התייחס בנאומו למטרות שהציב בפני הממשל שלו, כאשר המרכזית שבהן היא המלחמה בקורונה. "הייתי מאוד רוצה שהקבינט שלי בממשל ייראה כמו אמריקה. מגוונן. חלק מהמנדט שקיבלנו הוא לטפל גם בנושא האקלים והגזענות. המלחמה בהתפשטות הקורונה היא חשובה כל כך".
"אנחנו עדיין צריכים להילחם בנגיף לפני שנוכל לחזור לחבק את ילדינו ונכדינו. מיניתי קבוצת מומחים שתהיה אחראית על תוכנית מבוססת מדע, ותיכנס לתוקף ב-20 בינואר. אני לא אחסוך במאמצים כדי להילחם בנגיף הזה. אני דמוקרט, אבל אני אעבוד גם בשביל אלה שלא הצביעו לי. הגיע הזמן לסיים את עידן השנאה בארה"ב.
הנשיא הנכנס סיים לבסוף במסר של תקווה: "התנ"ך אומר לנו שיש זמן לכל דבר, עת לזרוע ועת לקצור – עכשיו זו העת להחלים. הזמן להבריא את אמריקה. יש לנו הזדמנות לנצח את הייאוש, אנחנו יכולים לעשות את זה. אני בטוח שאפשר להחזיר את הנשמה של המדינה שלנו".
סגניתו קאמלה האריס עלתה לנאום לפניו, ואמרה: "הדמוקרטיה שלנו עמדה לבחירה כעת ואתם הבאתם יום חדש לאמריקה. העברתם מסר ברור: בחרתם בתקווה ובאחדות, הגינות ומדע ואמת. בחרתם בג׳ו ביידן כנשיא הבא של אמריקה. יש נטיה להתעלם מנשים שחורות, אבל הן עמוד השדרה של הדמוקרטיה שלנו".
"אני יודעת שאלה זמנים מאתגרים במיוחד. החודשים האחרונים, האבל והסבל, הדאגות והמאבקים, אבל גם ראינו את העמידות והנדיבות של הרוח שלכם. צעדתם והפגנתם למען שוויון, צדק, וכדור הארץ שלנו. הצבעתם והעברתם מסר ברור – בחרתם בתקווה ואחדות, הוגנות, מדע, וכן גם אמת! אתם בחרתם בג׳ו ביידן כנשיא הבא של ארצות הברית. ג׳ו הוא מרפא ומאחד, אחד שהנסיון האישי שלו עם אובדן עוזר לזה".
ביידן והאריס נאמו בעצרת ניצחון שנערכה בעיר מגוריו ווילמינגטון שבמדינת דלאוור. כמו רוב העצרות בקמפיין הבחירות שלו נערך אירוע הניצחון הלילה במתכונת "דרייב אין": הצופים באו אליו במכוניות, והאזינו לביידן כשהם יושבים בתוכן או עומדים לצדן כדי לשמור על ריחוק חברתי בגלל הקורונה, וצופרים לו לאות עידוד.

 

[הכלבויניק]

גם ההנהגה בישראל נזכרה לברך את ביידן:

ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם בוקר (ראשון) הודעת ברכה לנשיאה הנבחר של ארצות הברית: "ברכות לג'ו ביידן וקמלה האריס. ג'ו, היה לנו קשר אישי ארוך וחם למשך 40 שנים ואני מכיר אותך כחבר נהדר של ישראל. אני מצפה לעבוד עם שניכם בכדי לחזק את הברית המיוחדת בין ארצות הברית וישראל".
הוא הודה לנשיא המכהן דונלד טראמפ, שהפסיד בבחירות אך מסרב להכיר בכך ומתכנן מאבק משפטי: "תודה רבה לדונלד טראמפ על הידידות שהראית למדינת ישראל ולי באופן אישי, על הכרתך בירושלים והגולן, על עמידתך מול איראן, על הסכמי השלום ההיסטוריים ועל הבאת הברית האמריקנית-ישראלית לגבהים חסרי תקדים".

גם נשיא המדינה ראובן ריבלין פרסם הבוקר את ברכתו למועמדים הדמוקרטיים על ניצחונם וכתב: "ברכת העם בישראל וברכת מדינת ישראל שלוחה לך ידידי ג'ו ביידן עם היבחרך לנשיא ה-46 של ארצות הברית של אמריקה. ברכת הצלחה שלוחה גם לך, גברתי סגנית הנשיא הנבחר קמלה האריס".
"אדוני הנשיא הנבחר, כחבר משכבר הימים של מדינת ישראל, אתה עומד כעת כמנהיג העולם החופשי, וכמנהיגה של הקרובה והחשובה בבנות בריתה של מדינת ישראל. הברית אסטרטגית בין מדינותינו ובין האומות שלנו חזקה מכל הנהגה פוליטית ואינה נשענת על ידידות בלבד. שורשיה נטועים בערכים המשותפים שאנו חולקים ובמחויבותנו ארוכת השנים לחירות ודמוקרטיה כאבני היסוד של החברה בה אנו חיים".
לסיום הוסיף כי "זוהי העת להודות גם לנשיא דונלד טרמפ על 4 שנות עשייה משותפת בהן פעל לביצור בטחונה של ישראל ולבניית יחסים של שלום בינה לבין שכנותיה. אנו מודים גם לעם האמריקאי כולו על התמיכה והחברות האיתנה. אין לי ספק כי היחסים המיוחדים ושיתוף הפעולה רב הגוונים בינינו ישגשגו ויתחזקו גם בעתיד".

צילום: מארק ניימן, לע"מ

שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ אמר כי "עם קבלת תוצאות הבחירות בארה"ב, אני מבקש לברך את ג'ו ביידן, תומך וידיד אמת של ישראל, על בחירתו לנשיא. אני מבקש לברך גם את שותפתו קמילה האריס, שעשתה היסטוריה בהיותה האישה הראשונה שתתמנה לתפקיד סגנית הנשיא. אני מצפה להמשיך ולהעמיק את הקשר החזק ואת שיתוף הפעולה הביטחוני הנרחב בין שני העמים, הנשענים על הברית המשותפת לחיזוק הדמוקרטיה, היציבות והחתירה לשלום. אני מודה לנשיא טראמפ, שותף חשוב המחויב לביטחון ישראל ולעתידה, ומי שקידם את המזרח התיכון באמצעות מנהיגותו. אנחנו אסירי תודה על מה שעשית עבורנו ב-4 שנות כהונתך".

גם שר החוץ גבי אשכנזי פרסם הודעה המכירה בביידן כנשיאה הנבחר של ארה"ב: "זה כבוד לברך את הנשיא הנבחר ג'ו ביידן ואת סגנית הנשיא הנבחר קמלה האריס על ניצחונם בבחירות 2020 בארצות הברית. החברות של הנשיא הנבחר, והתמיכה שלו בישראל נמשכת כמעט חמישים שנה. אני מאמין שתחת הנהגתו הברית האסטרטגית בין שתי המדינות תמשיך לפרוח ולשגשג".

 

[יוסי ב.ק]

את ההחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם נגד ישראל שהתנחלויות אינן חוקיות שאובמה איפשר להעביר בשלהי כהונתו שכחת?

זה נכון. זאת באמת סטירת לחי מצלצלת שאובמה נתן לנו בסוף ימיו כנשיא.
רק נזכור שזה היה אחרי היחסים הקשים עם ביבי, ובראשם הנאום של ביבי בפני הקונגרס האמריקאי! נגד הנשיא שלהם - אובמה!! אז אפשר למחוא כפיים לביבי על האומץ, אבל אפשר להבין למה חטפנו את הסטירה האישית הזאת.
לביבי לא היה קל עם אובמה ולאובמה לא היה קל עם ביבי.

 

[nori]

שימו לב. רק 5 אחוז !!! מהיהודים ענו שישראל היתה אצלם שיקול בבחירות !!! כלומר 95 אחוז מנשאלי הסקר שהצביעו לדמוקרטים, פשוט לא עניין אותם לבחור נשיא שטוב ליהודי ישראל...

צריך לתת להם על זה עונש!!!

סתם, ברצינות, למה חשבתם שיהודי ארה"ב ישימו בראש מעיניהם את ישראל כשהם יוצאים לבחור? אין להם חיים משל עצמם?
באמריקה כמו באמריקה קדם כל כלכלה ויש עוד כל מיני דברים חשובים להם לפני איפה תהיה השגרירות בישראל.
לדעתי זה זכותם. ומי שיוצא מפרופורוציות זה דווקא הישראלים שחיים בסרט כאילו מי יהיה הנשיא בארה"ב זה משהו דרמטי שאמור להדיר שינה מעינינו.

 

[השמנמן]

משהו מענין על הבחירות שקבלתי במייל:

קבלו קצת מושג על יהדות ארה''ב.
האתר Hebrew News מפרסם סקר גדול שערך הארגון היהודי
(שמאלני) J. Stret
ולפיו 77 אחוזים מיהודי ארה''ב הצביעו לביידן.
וכאן נשאלת השאלה, הרי טראמפ עשה למען ישראל ולמען היהודים הרבה מעבר לכל נשיא אחר בהיסטוריה. הוא ידיד אמתי לעם היהודי. מה הביא את יותר משלשת רבעי יהודי ארה''ב להצביע ליריבו ???
התשובה טמונה בסקר עצמו.
שימו לב. רק 5 אחוז !!! מהיהודים ענו שישראל היתה אצלם שיקול בבחירות !!! כלומר 95 אחוז מנשאלי הסקר שהצביעו לדמוקרטים, פשוט לא עניין אותם לבחור נשיא שטוב ליהודי ישראל...
אבל. עדיין יש 21 אחוזים שהצביעו לרפובליקנים, כלומר לטראמפ.
אלא שאלו רובם המוחלט הם דתיים, חרדים וימנים מוצהרים.
כלומר היהדות החילונית בארה''ב, ברובה המכריע, לא ממש מעניין אותה נשיא שיעזור ליהודי ישראל.
הם אותם אלו שהעדיפו ב-2016 את הילארי קלינטון חובבת הפלסטינים המושבעת.
חומר למחשבה.
##################

עקבתי מאתמול בבוקר בישראל, כשבארה''ב היה אמצע הלילה עקבתי אחרי fox, nbc, abc, cnn, ap.
זה השתנה כל הזמן לטובת טראמפ. היו חמש מדינות מפתח שהספירה היתה משמעותית לטובתו. כשהדמוקרטים ראו שהוא ניצח בפלורידה בטקסס ועוד כמה מדינות עם הרבה אלקטורלים, (וכבר לפני כן הם חתכו לו את אריזונה, שלא ביושר) הם נבהלו מאד, כי הם הבינו שהוא עומד לנצח בגו'ורג'יה, במישיגן, בפנסילבניה, בצפון קרוליינה ואולי בוינסקונסין. ואז בערך בשעה 10 בבוקר כאן, כשבארה''ב היה 3.00 am ''פתאום'' נעצרה הספירה. שבע שעות !!! לא זז כלום בכל הרשתות... מה קרה ??? ירד גשם ??! הלכו לאכול פיצה ??? ואז פתאום התחילו טפטופים של ספירה של עוד כמה אחוזים בודדים עם יתרון גדול לביידן, וצמצמו חזק את הפער במישיגן, בג'ורג'יה, בצפון קרוליינה, וניסו גם בפנסילבניה, אבל שם יש מרחק גדול מדי ויש גבול כמה אפשר לרמות...
בעצם עד רגע זה אין תוצאות סופיות בכל חמשת מדינות אלו, לרבות נבאדה שגם שם המאבק צמוד.
כי עוד לא הצליחו להשלים לגמרי את הגניבה והתרמית.
אני יכול להאריך גם איך רשתות התקשורת שיחקו כל הזמן בנתונים כדי להציג נצחון לביידן. ראיתי בעיני.
חבורת שודדים. טראמפ צודק לגמרי. הם שיקרו ומשקרים לאורך כל הדרך. לא לחינם כל הוליווד המלוכלכים תומכים בהם.
*****************************
גם אם אנחנו מכירים את הסקרים שתמיד, אבל תמיד ''טועים'' לכיוון השמאל. אבל השיא המלוכלך והמגעיל היה הפעם.
כל הסקרים בארה''ב, אבל ממש כולם נתנו יתרון גדול חד משמעי לביידן.
הסקרים קבעו יתרון של בין 7 ועד 11 אחוזים לטובת ביידן. כלומר ביידן לוקח בהליכה.
משנסגרו הקלפויות התברר כי לא רק שהמאבק צמוד צמוד, אלא שסיכוייו של טראמפ לנצח עולים וגוברים מרגע לרגע. הסקרים המושחתים הטעו בענק...
או אז התגייסו הדמוקרטים לשנות את המצב בהתאם לסקרים בדרכים נסתרות ולא כל כך דמוקרטיות.
#####################
ג'ו ביידן איננו גרוע כל כך. כשלעצמו, הוא איש נחמד יחסית ואיננו שונא ישראל.
הבעיה איתו שהוא איש נוח וקצת זקן (78) ולכן נתון להשפעה מכרעת של פטרונו. איש ידוע ששמו
ברק חוסיין אובמה. אובמה שאיננו אוהב ישראל גדול, חוזר לנשיאות בדלת האחורית.
אבל זו רק בעיה אחת.
לבעיה השניה שהיא גם כן כהת עור, קוראים קמלה האריס. זו אם לא ידעתם היא סגניתו של ג'ו ביידן ושעקב גילו המתקדם יש מצב שהיא היא תהיה הנשיאה בלי בחירות. וגם אולי בבחירות הבאות.
הנתונים הרשמיים לא מציגים את גב' האריס כשונאת ישראל.
אבל ברקורד האמתי שלה, מגלים טיפוס שיעשה וישתמש בכל דבר שבעולם להגיע רחוק ללא גבולות.
א''א להאריך בדרך שהגב' הגיעה לאן שהגיעה מטעמי צניעות והרחקה מהכיעור.
די לציין שתפקידה הציבורי הגדול כתובעת ראשית בסן פרנסיסקו ובקליפורניה הגיעה לאחר הכרות קרובה וארוכה עם ראש העיר שם המבוגר ממנה ב-29 שנים. וכן על זה הדרך. היא כתובעת שלחה אלפי שחורים, היספאנים ולבנים לכלא בגלל שימוש בסמים קלים, כשהתברר בהודאה מפיה שהיא עצמה צרכה מריחואנה.
אלו ממש קצות דרכיה והיריעה ארוכה.
איך הגיעה לסגנות ? לפני כשנה היא הציגה מועמדות לנשיאות מטעם הדמוקרטים והתחילה לצבור כוח ורייטינג.
אלא שאז התחילו פה ושם לצוץ בתקשורת מעט ממעלליה, והאווירה קצת התחממה. הגברת מיהרה לקפל ציוד ונעלמה מהמסכים כלעומת שבאה.
משזכה ביידן במועמדות הוא החליט לבחור סגנית. היו לו כמה מועמדות מכובדות. והוא בחר אותה כנראה בגלל צבע עורה. כנראה על רגע מחאות השחורים נוכח הריגתו של ג'ורג' פלוייד השחור. למרות שרוב השחורים ממש ממש לא אוהבים אותה.
למה נזקקנו לכל זה ? כי קרוב הדבר שאם ביידן הנשיא, אז הגברת קמלה האריס תהיה הנשיאה הבאה של המעצמה הגדולה בעולם, והמפקדת העליונה של הצבא הענק והחזק בעולם, לרבות מסירה לידה את היכולת ללחוץ על הכפתור האדום שיכול להוציא את הגלובוס כולו לחל''ת.

מצרף קישור לאתר -Hebrew news אתר חדשות אמריקאי בעברית, לכתבה אחת מיני כמה על הגברת הנכבדה.

מצטרף לכל מילה!!!!!!!!!!

 

[אבא עשיר]

שימו לב. רק 5 אחוז !!! מהיהודים ענו שישראל היתה אצלם שיקול בבחירות !!! כלומר 95 אחוז מנשאלי הסקר שהצביעו לדמוקרטים, פשוט לא עניין אותם לבחור נשיא שטוב ליהודי ישראל...
אבל. עדיין יש 21 אחוזים שהצביעו לרפובליקנים, כלומר לטראמפ.
אלא שאלו רובם המוחלט הם דתיים, חרדים וימנים מוצהרים.
כלומר היהדות החילונית בארה''ב, ברובה המכריע, לא ממש מעניין אותה נשיא שיעזור ליהודי ישראל.
הם אותם אלו שהעדיפו ב-2016 את הילארי קלינטון חובבת הפלסטינים המושבעת.
חומר למחשבה.

רוב היהודים בארה"ב לצערנו הם קונסרבטיבים ורפורמים המלאים שנאה לתורה יהדות וארץ ישראל.
וככאלה נטייתם באופן טבעי היא לדמוקרטים, למי שקצת התעמק בדעותיהם - הסיבות מובנות.

וכל זה לא מפריע לביבי הצבוע - כשנוח לו להשתיק אותנו החרדים - לספר סיפורים שאנחנו מרחיקים מאתנו את יהדות ארה"ב, לצערנו הם כבר רחוקים, רחוקים מאד.