בשנת תש"ל יצא 'תיקון סופרים' של ר' מנחם דוידוביץ, שכל הספר הוא בעצם צילום של כתב יד הסופר הנ"ל (בשילוב סימונים חשובים לסופרי הסת"ם המעתיקים ממנו)
הספר מודפס באופן איכותי מאד, ואינו מפוקסל כמובן.
אינני יודע מה הטכניקות שהדפיסו ספרים פעם, אבל השאלה שלי היא האם ידוע למישהו כיום דרך להדפיס צילום של כתב יד, באופן שיודפס בצורה לא מפוקסלת כלל, זאת אומרת - ממש כמו וקטורי. צילום נאמן למקור.
אני רואה שעדיין קיימים בשוק הוצאות של ספרים כאלו.
כדוגמת "תיקון קוראים מישור", המבוסס על צילום כתב יד של ס"ת, כאשר לצידו עימוד ממוחשב.
ככל שבחנתי אותו, נראה שהוא לא מורכב מפיקסלים.
אציין כי ידוע לי שיש סריקות מאד איכותיות, ואכן קובץ סרוק יהיה מוצלח אם נעשה באופן איכותי.
אבל מניסיוני, בדפוס - הוא לא יוכל לצאת בקווים חלקים כמו פונט וקטורי.
כשתסתכל מקרוב - אתה תראה נקודות נקודות.
מאז שלמדתי עימוד לפני 8 שנים בערך - ראיתי מאות פרוספקטים וחוברות וספרים.
אין מצב להגיע לבהירות של אות וקטורית ע"י הדפסה של פיקסלים.
לכן כשאני רואה כאלו ספרים - אני מתפלא ושואל - האם עדיין קיימת בשוק האופציה הישנה??? או שילוב שלה בתוך ספר מעומד במחשב?
אשמח לתשובה מקצועית של מישהו שמכיר את התחום הנ"ל או ביצע דבר כזה (לא מחפש השערות, אלא ידע מבוסס).
תודה.
למיטב ידיעתי - ספרים כאלה לא עברו בכלל דרך מחשב (בוודאי התיקון קוראים של הר"מ דוידוביץ, וכנראה גם התיקו"ק של מישור שהזכרת), אלא הקרנה ישירות ללוחות (או לפילם ואז ללוחות). הוי אומר שאפילו לא היתה להם הוה אמינא של שמירת נתונים כפיקסלים.
בנוסף, אם יצא לך פעם להיות בספריה הלאומית, ולעיין בכתב יד שמצולם על גבי מיקרופילם (אמיתי, לא דיגיטציה של כזה, כמו באתר 'כתיב' וכדו') היית רואה שאמנם מצד אחד הצבע לרוב לא קיים (או גווני אפור, או שחור לבן - דהיינו שהכתב יד עבר ריטוש) אבל האיכות והחדות גבוהה מאוד. שוב, כי לא מתעסקים כאן עם "פיקסלים"* אלא בצילום מוחשי, ובצריבה פיזית על פילם פיזי. אין בכלל מושג של רזולוציה (כלומר, יש, אבל הרזולוציה נגזרת מהמיקוד של העדשה, גודל הפילם וכו', לא ממספר פיקסלים או זיכרון).
מבחינת מספרים - הדפסת אופסט הטווח שלה הוא בין 1200 DPI ל4800 DPI (הממוצע הוא בסביבות 2400 DPI, ולכן כמדומני זה גם מה שמגדירים במדפסת PRIMO של תג בהתקנה). יותר מזה לא שייך, אולי באיזה מעבדה או צבא. אבל גם ככה, יש גבול כמה העין יכולה לקלוט חדות, אז מה שאתה צריך לעשות זה פשוט למקסם את החדות כמה שאפשר, לוודא שלא יהיה כיווץ של הפיקסלים בכל תמונה. ולוודא עם הדפָס מה האיכות המקסימלית שהוא יכול לתת, והאם הקבצים שלך עומדים בזה, ולקבל ממנו הנחיות פרטניות אם לא.
אני הייתי דואג שהסריקה תהיה ברזולוציה גבוהה מאוד [האמת שבשביל רזולוציה גבוהה - אל תבנה על סורקים רגילים או משהו שיש בדפוסים שכונתיים, חפש מישהו עם סורק איכותי, ולמען האמת באוניברסיטאות רבות, וגם בכמה מכונים שעבדתי בהם - היום בכלל לא סורקים אלא פשוט מצלמים במצלמת DSLR מקצועית, באמצעות התקנתה באופן הפוך על חצובה בקובץ TIFF באיכות גבוהה]. ואחר כך מחבר את התמונות לקובץ PDF בלי כיווץ.
אם אתה רוצה "להרגע" שיש לך קובץ וקטורי לגמרי (אגב, בחלק מהדפוסים, בכל מיני מצבים וסיטואציות, בסופו של דבר ממירים גם וקטורים גדולים (כמו עיטורים/ציורים) לפיקסלים באיכות גבוהה, בשביל נוחות. נתקלתי בזה כמה פעמים בסקירות עומק של העתקי שמש שקיבלתי לבדיקה) אני יכול לתת לך עצה לעבוד על דבר כזה בצורה יחסית קלה:
1. ראשית, הכתב יד שאתה הולך להדפיס - יכול להיות אך ורק בגווני שחור לבן (כמו התיקוני קוראים שציינת). גווני אפור הם ספקטרום, שיצור לך בסופו של דבר קבצים ענקיים, ובאיכות נמוכה יותר (שתלויה בתוכנה ובחומרה שלך) אפילו מתמונות רסטר דחוסות.
2. יש תוכנות שמבצעות וקטוריזציה, יש אפשרות מובנית (וגרועה) באילוסטרייטור (אבל אתה יכול לנסות), אבל אני מעדיף את התוכנה VectorMagic. תגדיר לה שתמיר את הקובץ בשני צבעים - שחור לבן. זו ההמרה שלוקחת הכי פחות זמן, ותוצאה מיטבית. וכאמור - הקובץ שלך יכול להידפס רק ככה. (לגבי הוראות, התוכנה לא קשה, ואם צריך יש הוראות באינטרנט).
3. אח"כ תנקה את החלקים שאתה לא צריך - באילוסטרייטור. ותשמור את הקובץ כPDF באילוסטרייטור.
4. לגבי קיבוץ הקבצים באינדיזיין, זה תלוי בגודל הסופי של כל קובץ, יש גודל מסויים שאיני זוכר מהו, שמשם והלאה אינדיזיין קצת משחקת עם קבצי וקטור, אז עדיף לשמור את הקבצים ישירות באילוס', ואחר כך לקבץ אותם באקרובט (עם הגדרות שלא מכווצות את הPDF הסופי).
כל זה אמור לתת לך קובץ וקטור ממשי של הסריקה.
מעבר לזה אני לא רואה דרך או טעם לעשות משהו יותר גדול מזה.
(למומחים - אם טעיתי במשהו - אשמח לשמוע ולשפר את ידיעותיי).
*יותר מדוייק - עם כיווץ של הפיקסלים. רוב התמונות עוברות כיווץ כלשהוא או רה-ארגון של הנתונים בקובץ, כך שתמיד יהיו שיבושים וירידות איכות. יש פורמטים שממזערים את זה כמה שיותר (קבצי RAW או TIFF, ופעם היו משתמשים אפילו בWMF, או בBMP - אבל הגדלים לא היו ניתנים לעיבוד ברוב המחשבים הביתיים וגם העסקיים. הקבצים המקובלים היום - JPG JPEG, הם הגרועים ביותר מבחינת כיווץ, וסגירה שלהם לPDF אפילו מחמירה את הבעיה), אבל קשה לעבוד איתם מחמת הגודל, ושלא כל תוכנה תומכת בהם.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
