הגיית שוא נע

[מאיר14]

שאלה למומחים וגם לחובבנים!

איך הוגים את השוא נע?
כמו צירי,
כמו פתח,
או שזה משתנה לפי המיקום של השוא במלה.
(למותר לציין שקריאתו בחטף)

 

[אברהם]

אף פעם לא כמו פתח
דומה לסגול וצירי

 

[מאיר14]

אז איך מנקדים את המילים "אברכה" "אברכך", "הללויה" וכיוצא בהן.
בהרבה כת"י (וכמדומני כולל בן אש&#1512 הם מנוקדים בחטף פתח.

 

[אברהם]

חטף פתח זה חטף פתח ושוא נע זה שוא נע...

לדעת מי שמנקד חטף פתח, ההגייה תהיה דומה לפתח, ולדעת מי שמנקד שוא, ההגייה תהיה דומה לצירי.
(כמדומני שהספרדים מנקדים בשוא את המקרים דלעי&#1500

 

[מאיר14]

להוי ידוע, החטפים והשואים הנעים - דינם חד הוא!

כל הענין של החטפים, מקורו באותיות אחה"ע, אשר כידוע אינם מקבלים שוא נע, לכן עקפו את הדבר ועשו להם חטפים. ומהם הושאלו החטפים לשאר האותיות, כך שהחטפים מקורם בשוא נע. זה פשוט.

אך נחכה עוד לשאר החברים, נשמע את אשר בפיהם

 

[געוואלדיג]

קיימות דעות חלוקות בנושא זה, האשכנזים הוגים הכל כעין סגול קצר, חוץ מהחטפי"ן שאצלם נשמרו ההגיות השונות, הספרדים וחוגים נוספים הוגים זאת ע"י 'צביעה' מתוך התנועה הבאה; לפני קמ"ץ - כקמ"ץ, לפני צר"י - כסגו"ל וכו'.
התיבות שהוזכרו ע"י מאיר: "אברכה", "אברכך" "הללויה", (ואפשר להוסיף "קוממיות", "ושדה" שבפרשת בחקתי העל"ט ועוד ועוד), כל אלה אינם חטפי"ן כי אם סימן חדש מתוצרת הסופרים והלבלרים המאוחרים מתקופת בן אשר, אשר אינם באים כי אם לסמן שיש להניע את השו"א, מכיון שבכל המקומות האלו אין זה מובן מאליו. לדוגמא "קוממיות" שאין הנעת השו"א מכח עצמיות השו"א, אלא כ'לית ברירא' בגלל שני אותיות הדומות.

אם הדוגמאות המובאות לעיל קיימות גם בהכתר (בן אשר) - אזי טעיתי.

 

[מאיר14]

את המציאות של היום, גם אני הקטן יודע. אך מה המקור?

לגבי תיבת קוממיות, השוא נע מחמת התנועה גדולה שלפניו, כידוע ומובן מאיליו, עוד מבלי להגיע אל הכלל של אותיות הדומות (אשר גם בו יש דיעו&#1514.
גם תיבת ושדה, הוא"ו במתג, ולכן השוא נע.

ה"צביעה" אשר אמרת, מה כוונתך, האם בכל המקומות הם נוהגים כך, ואולי בכלל זו היא שאלתי.

 

[מאיר14]

זה מה שראיתי בנושא הגיית השוא נע:

שלשה אופנים יש בקריאתו:
א. אם יבוא לפני אותיות אחה"ע, תהיה קריאתו נוטה לתנועתם, כגון "והיה" - השוא שבוא"ו נוטה לקמץ (נפק"מ לאשכנזים ולתימנים).
ב. אם בא לפני אות יו"ד מנוקדת, תהיה קריאתו נוטה לחירק, כגון תיבת "ויעשו".
ג. אם בא השוא לפני שאר האותיות, תהיה קריאתו נוטה לפתח.

כן כתבו: בן אשר בספרו "דקדוקי הטעמים", הרד"ק ב"מכלול", ר' שמואל ארקוולטי בספרו "ערוגת הבושם", גם בספר "לחם הביכורים" העלה זאת, וכן ראיתי לעוד כמה מדקדקים.

ברצוני לדעת, האם מישהו ראה דעה אחרת בענין? רצוי דעה קדמונית, לא דעה מחודשת של ימינו.

 

[געוואלדיג]

מאיר!
דעה כזו רווחת וידועה, אם כי לא זכור לי כרגע מקור נקודתי.
מה שכתבת שלפני יו"ד נוטה לחיר"ק - תודה שהזכרת לי זאת וכ"ד הראב"ע. וכן הוא בחלק מקריאת האשכנזים, ראה ערך ירמיהו.
בנוגע ל"קוממיות" - הנה הסופרים הורגלו להוסיף את הסימן ההוא בכל מקום שנמצאו אותיות הדומות והראשון בשו"א, כמוהו תמצא לכל אורך המקראות.
בתיבת "ושדה" - היא הנותנת! מכיון שיש מתג יש להניע השו"א שאחריו, ועל כן סימנו זאת פעם נוספת לבד מהמתג עצמו, מכיון שאין הרגילות להניע שוא שאחרי וא"ו החיבור.
כמדומני שיש יוצא מהכלל ואם איני טועה הוא בפסוק קרב אתה "ושמע" שהחט"ף שתחת השי"ן הינו אמיתי.

 

[אברהם]

בדניאל ט, יח: הַטֵּה אֱלֹקַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע

 

[מאיר14]

געוואלדיג, יישר כח על התגובה.

לגבי אותיות הדומות, אין זה מוסכם. עיין מנחת שי בבראשית י"ב, ג' (מהרשום אצלי, אין לי כרגע מנח"ש תחת יד&#1497.

 

[חיטובים]

אם הדוגמאות המובאות לעיל קיימות גם בהכתר (בן אש&#1512 - אזי טעיתי.

קיימות.
ראו גם כאן.

 

[געוואלדיג]

מאיר מתנגד לחדשניות ולסברות מודרניות. גם אני. אולם לא אזיק אם אספר את העובדה הבאה.
ישבתי פעם במונית עם איש מזרחי, והוא ניהל ויכוח סוער במכשיר האלחוטי, תוך היקטע שטף דיבורו רבות ע"י בן שיחו, וכך בתוך הדברים הוא צעק, תראה אני אומר לָ... אני אומר לָ... ואני לא הבנתי לאיזה 'נסתרת' הוא מתכוין... בפעם השלישית הוא הצליח להשלים את משפטו: אני אומר לְךָ...
המעניין הוא, שעל אף ששמעתי בפירוש שהוא אומר לָה, עם כל זה איני מצליח לשחזר בזכרוני את הצליל הזה בתוספת הכ"ף. השו"א נבלע כל כך טוב בתנועה הבאה, עד שקהה חושים אירופי כמוני אינו מסוגל להרגיש בשוני... וכנראה שזאת הסיבה שהאשכנזים הוגים הכל כסגול.
ולא זו בלבד, אלא אפילו תנועות שלימות נתהפכו לסגול - ולא רק שו"א. כדוגמת תורֶה, מורֶא, שלש סעודֶות, אֶליהו, אב-ואֶם, גֶט, כסלֶו, שבועֶות, טַלֶית, יום כפֶּור, סוכֶּות, מתָּנֶות, ותקצר היריעֶה...

 

[געוואלדיג]

אני מסייג את דברי ומבהיר, שאם קבלה נקבל, וח"ו אין כוונתי להתקיף או ללעוג על מסורת ההגייה האשכנזית. ויתכן שכל השיבושים הנ"ל הינם רק תוצאה מסגנון והרגל ההגייה היחודית המסוּרה - ולא להיפך!