ובכן, לראשונה אני עושה את הצעד הזה של כתיבת סיפור בהמשכים.
האמת היא, שכבר כתבתי המון. אך להתחייב על משהו קבוע, זהו צעד שעוד לא עשיתי.
לפני קריאת הפרק הראשון, כמה הבהרות:
1. בעז"ה ובלי התחייבות, פרק חדש יעלה כל שבוע/ים.
2. לגבי ביקורת - זה הכרחי, אז אל תחסכו. אבל, "ברגוע" - מה שנקרא...
3. חלק מרכזי בסיפור הוא פוליטיקה. אז אם אתם אוהבים פוליטיקה - הרווחתם. אם לא כל כך - אל דאגה, יש בו עוד הרבה חלקים. אם אתם סולדים מפוליטיקה - צר לי, לא אכעס עליכם על כך שאינכם קוראים את הסיפור...
מאיר גרינשטיין, כעס באותה העת כפי שלא כעס מימיו. גופו רטט כולו מזעם בלתי נשלט, ומי שראה אותו מן הצד, דימה לראות בו הר געש שזה עתה נתן דרור ללבתו הרותחת והמבעבעת.
מוטי פרידברג, העוזר המסור שמלווה את גרינשטיין בנאמנות ראויה לציון מאז עשה את צעדיו הראשונים בעולם הפוליטיקה, הביט בחשש על פניו הסמוקות של הבוס, כאשר דאגה כנה לשלומו ממלאת את כל ישותו.
מצבו הרפואי של גרינשטיין – הוא ידע – איננו מן המשופרים, וזאת בלשון המעטה. וכעת כאשר העניבה המרוטה שהקיפה ברישול מה את צווארו התנדנדה מצד לצד, מעוצמת הכעס שהרטיט את גופו, חשש מוטי שהבוס שוב עומד לקראת אירוע לבבי.
הסניף המקומי של מפלגת "דרך התורה" בזורעה, כלל לא רגיל היה בדרמות מעין אלו. כל כולו של הסניף הוקם אך ורק כדי לנצל בצורה מקסימלית את תקציבי העירייה, ולהשיג פרנסה לאי אלו יהודים טובים המקורבים לצלחת.
מידי פעם קודמו בו אינטרסים שונים, על פי הוראות שהונחתו מלשכתו של יושב הראש במודיעין עילית, מעוזה הבלתי מעורער של המפלגה.
מעבר לכך, לא היה בו שום דבר מסעיר...
סערות פוליטיות, מעולם לא הציבו את כף רגלם בזורעה. מאז הוקמה העיר ואופיינה בבירור כעיר חרדית, הוסכם בין שלושת המפלגות החרדיות הגדולות, שהיות ויחסי הכוחות בעיר הם כמעט שווים כאשר לכל מפלגה יש קהל מצביעים של כשליש מתושבי העיר, הרי שהעיר תישאר מחוץ למעגל הפוליטיקה הארצי.
ההסכם שנחתם אז בעידודם וברכתם של גדולי ישראל ובמעורבותם הישירה של רבני העיר הטריים, היה פשוט וברור ולא ניתן לוויכוח כלל. קדנציה אחת לנציג "דרך התורה", קדנציה לנציג "מקהלות ישראל", קדנציה לנציג "שו"ע" וחוזר חלילה – רוטציה משולשת מה שנקרא...
כך, למשך כשלושים שנה, נאלצו חובבי הרכלנות הפוליטית בעיר, להסתפק בלעיסת דרמות שהתחוללו מחוץ לעיר.
כך גם, אלו שתחושת זכות הבחירה הניתן לכל אחד במדינה מסבה להם עונג רב, נאלצו לחכות עד לבחירות הכלליות לכנסת, או אז ניתנה להם הנאת זכות הבחירה.
בזורעה אם כן, לא התקיימו בחירות ראויות לשמן. זאת משום שאף למועצה התמודדה רשימה אחת בלבד, שהייתה מורכבת מנציגות שווה לשלושת המפלגות.
כל זה, היה נכון עד להיום...
היום הזה, היה אמור להיות פשוט ומשמים. נקבעה בו פגישה שגרתית, אליה הזמין יו"ר דרך התורה מאיר גרינשטיין את יו"ר מקהלות ישראל בונים קרימלובסקי ואת יו"ר שו"ע חנניה כהן.
מטרת הפגישה שצוינה בהודעת האימייל, תחת הלוגו הרשמי של דרך התורה, או בשמה הקצר יותר "דרך", הייתה פשוטה מאין כמותה.
"לקראת הבחירות המקומיות העתידות להתקיים בחודשים הקרובים" – נכתב בהודעה – "ולאחר שעל פי ההסכם שנחתם בין כלל המפלגות החרדיות, תורה כעת של מפלגת דרך התורה להציב מועמד מוסכם בעיר זורעה. על כן מתכבד בזאת יו"ר המפלגה, להזמין את עמיתיו שלוחי דרבנן לפגישה בסניף המפלגה בזורעה, בה יוצג מועמד דרך התורה לראשות העיר"
הפגישה אם כן, אמורה הייתה לעבור ברוגע. כך שמלבד הרישום - "97.90 ₪ עבור כיבוד לפגישת ראשי המפלגות" - בפנקס ההוצאות של מזכיר הסניף דני ברנע, הידוע בסדר המופתי ששורר ברישומיו, לא הייתה אמורה הפגישה להותיר רושם כלשהו.
אלא, שכאן הכל התפוצץ...
אותה פגישה שכמעט ולא הייתה אמורה לעניין איש, הכניסה בסופו של דבר את הציבור החרדי כולו לסחרחרה פוליטית בוצית ומלאת רפש, שכמותה לא ידעה עוד ההיסטוריה.
* * *
מטה השב"כ
האווירה בחדר הייתה מתוחה.
החדר רגיל אמנם היה לתחושת מתח, הרי בסופו של דבר לא מדובר כאן בחדר ספא מפנק ומרגיע, אלא בחדר סיעור המוחות של השב"כ, בו מתאספים גדולי האנליסטים יחד עם הרכזים הרלוונטיים במטרה לפצח את התעלומה התורנית.
אך הפעם, בכל זאת הורגש כאן מתח חזק שכמותו לא הכיר החדר, התחושה הייתה שהפתרון חומק להם מבין האצבעות, משאיר אותם מבולבלים לגמרי.
טובי המוחות ישבו שם, המודיעין שנאסף על ידי הפעילים, גם הוא היה לכאורה מלא בפרטים חשובים שאמורים לעזור בפענוח החידה.
אמורים...
מצד אחד, ברור היה שפיגוע גדול מאוד עומד להתקיים. כל הפעילים שמוברגים בארגוני הטרור, דיברו על משהו בכיוון הזה.
החידוש הפעם, היה בעצם זה שבכל ארגוני הטרור דיברו על הפיגוע הגדול, משמע מדובר במשהו גדול שכל זרועות התמנון חברו להם יחדיו בכדי להוציאו אל הפועל.
לאט לאט התווספו עוד ועוד פרטים, מהם הצטיירה תמונה די ברורה על הפיגוע שעתיד להתרחש.
ראשון הדוברים, היה ראש חטיבת המחקר ד'.
"על פי כל הסימנים" – פתח בדבריו – "מדובר במחבל מתאבד בעל אשרת שהייה בישראל, שאמור להיכנס לשטח ישראל לאסוף חומר נפץ בכמות אדירה, ולפוצץ אותו במקום הומה אדם."
"לכאורה" - המשיך ואמר – "מדובר במודיעין ברור ואיכותי שכל מדינה אחרת הייתה משתבחת בו, אלא שמכאן והלאה הכל לוט בערפל."
מיהו המחבל? מתי הוא אמור להיכנס לארץ? היכן מאוחסנים חומרי הנפץ? ובעיקר, היכן המקום שבו אמור הפיגוע להתרחש?
אילו היו השאלות המרכזיות שהטרידו את מנוחתם של ראשי השב"כ, ואלה גם התמיהות שהובילו לקיומה של ישיבה בטוחה זו.
המולה קטנה באזור הדלת, החדר גרמה לכל משתתפי הישיבה להפנות את מבטם לעברה.
להפתעתם לא היה קץ.
אל הישיבה נכנס, לא אחר מאשר ראש השב"כ זאב בר דיין, על פניו הבעה טרודה, המוכיחה מעל לכל ספק שהוא אישית נמצא עמוק מאד בתוך הנושא.
" כפי שהיטבתם להבין" – אמר בר דיין בקולו המתכתי – " גורמי הטרור כולם ללא יוצא מן הכלל, מגויסים לטובת הפיגוע ומייחסים לו חשיבות רבה מאוד."
"עובדה זו, גורמת לנו מצד אחד אתגר גדול ומשמעותי מאוד, משום שככל הנראה תוכניתם נבנתה וסודרה בצורה מדויקת מאוד שתקשה עלינו את מניעת האירוע. אך מצד שני, דווקא חשיבות הפיגוע בעיניהם, מגבירה ומעצימה את נחיצות סיכול הפיגוע מצידנו."
הנוכחים בחדר, שגם ככה חשבו שעצביהם עומדים להתפקע בשל הלחץ שבו היו נתונים, הרגישו שדבריו של בר דיין רק מעצימים את מחשבות התסכול שקדחו בראשם ללא הרף.
קול רטט חלש, קטע את חוט מחשבותיהם של הנוכחים בחדר. חלק מהם, לא טרחו להסתיר את אי שביעות רצונם מכך והרשו לעצמם לרטון בקול.
כפיר רוזן, רכז גזרת ג'נין, הוציא את הנייד המאובטח והשפיל מבט לכיוון הצג. את שריקת ההפתעה שפלט, לא פספס אף אחד...
"אהלן" – הוא כמעט וצעק בהתרגשות – "מאו אלג'דידו? (מה נשמע?)"
מספר שניות חלפו, במהלכן הלכו והחווירו פניו של כפיר, עד שהצליחו להשתלב היטיב עם הסיד המרוח על הקיר שמאחוריו.
כשהסתיימה השיחה, הוא חפן את ראשו בין כפות ידיו. "אני לא מאמין" – הוא מלמל במבט קודר, ספק לעצמו ספק לחבריו – "מוסא אבו רפיק"...
קודם כל - תודה רבה לכל מסמני ה"תודה" וכדומה, חיממתם את הלב.
כפי שכתבתי בהודעת הפתיחה, הביקורת קריטית בשבילי להמשך הדרך. אשמח מאד לקבל ביקורת כתובה, הן על דברים שאהבתם והן על דברים שפחות...
(הבקשה מכוונת כמובן, לבעלי הרשאת תגובה בפורום.)
תודה מראש!
תודה רבה על הסיפור! הכתיבה יפה ומשובחת. לעיתים היה נראה לי שהמשפט מתחיל להתארך יותר מידי ותיכף יאבד החוט המקשר, אבל בסוף זה היה מובן ואפשרי לאחוז ראש.
אולי כדאי להקריא בקול את המשפטים ולראות אם באמצע כבר "נגמר האויר" ולפי זה לדעת אם יש צורך לקצר או לא.
התיאורים מעניינים ומשעשעים והעלילה מעניינת מאוד (אותי..). נראה סיפור טוב! בהצלחה!
הפגישה אם כן, אמורה הייתה לעבור ברוגע. כך שמלבד הרישום - "97.90 ₪ עבור כיבוד לפגישת ראשי המפלגות" - בפנקס ההוצאות של מזכיר הסניף דני ברנע, הידוע בסדר המופתי ששורר ברישומיו, לא הייתה אמורה הפגישה להותיר רושם כלשהו.
כעת, אין לי כבר אפשרות לערוך. אבל יתכן שלו הייתה לי אפשרות כזאת, הייתי כותב אותו כך:
הפגישה אם כן, אמורה הייתה לעבור ברוגע. כך שמלבד הרישום - "97.90 ₪ עבור כיבוד לפגישת ראשי המפלגות" - בפנקס ההוצאות של הסניף, לא הייתה אמורה הפגישה להותיר רושם כלשהו.
קטעים טובים
למרות שאני פחות מתחברת לנייעס ולפוליטיקה
הרעיון של להקריא בקול את המשפטים טוב לעשות גם בדיאלוגים ולבדוק אם זה נשמע לנו הגיוני איך שהדברים נאמרים
יש לי התלבטות קשה, ואשמח לשמוע את דעתם של העוקבים (אם ישנם כאלה).
האם מתאים בתקופה מתוחה זו, להעלות את הפרק השני?
הוא מוכן סופית ומחכה רק להעלאה....
אשמח לקבל כמה שיותר תשובות!!!
ממש לא בקטע של התקופה.
השאלה הייתה, האם לאנשים יש עכשיו ראש לסיפורים, או שהראש עסוק רק במצב הבטחוני?
אגב -
רעיון יפה שראיתי באשכולות אחרים, לאלו שאין להם אפשרות להגיב, אפשר לסמן כאן "תודה", למי שרוצה לענות שכדאי להעלות את הפרק.
היות והתגובות היו בעד העלאת הפרק, אעלה תיכף את הפרק הבא בעז"ה.
רק לפני כן שתי הערות:
1. לאור הערתו המחכימה של חבר, בעז"ה בכל פרק יהיה בתחילתו ספוילר שבו יובא רקע על דמויות ומושגים בסיפור, שכבר הוזכרו.
2. גם בפרק זה, אני מאוד מבקש לקבל הערות כתובות, שיחכימו אותי. ובפרט, מעניין אותי לשמוע, איך אתם רואים את הפרק ביחס לפרק הקודם.
בונים קרימלובסקי – יו"ר מפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של הסיעה הכללית.
דרך התורה – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הליטאי.
הסיעה הכללית – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת בעיקר את את חסידי גור.
זאב קלרמן – מועמד דרך התורה, לראשות העיר זורעה.
זורעה – עיר חרדית בדרום הארץ. במשך כשלושים שנה, לא התקיימו בעיר בחירות מקומיות, בשל הסכם רוטציה שנחתם בין שלושת המפלגות החרדיות.
זלמן בלוי – מספר 2 במפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של סיעת שלום ואמונה.
חנניה כהן – יו"ר מפלגת שו"ע.
מאיר גרינשטיין – יו"ר מפלגת דרך התורה.
מקהלות ישראל – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור החסידי. המפלגה מורכבת מכמה סיעות.
סיעת שלום ואמונה – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת את הציבור הכלל חסידי ואת בני ירושלים.
שו"ע – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הספרדי.
פרק שני
כביש 866 סמוך לכרמיאל, תשנ"ג
שקט סמיך שרר, לא מגלה ולו ברמז על מה שהתחולל כאן לפני דקות ספורות. ריח של מוות ריחף באוויר, מעורבב באי אלו עקבות ריח של בנזין.
האוטובוס ההפוך שכב על צידו, מקשה לראות את המתחולל בו. המראה מסביבו היה שלו ופסטורלי, אך בתוכו פנימה התחוללה זוועה...
כל נפילה על הצד היא מסוכנת, אך כאן היה הרבה מעבר... האוטובוס הספיק להיחבט מצד לצד ולהתגלגל מספר גלגולים לא מבוטלים, עד שנח מזעפו, כך שלנוסעיו לא נשארו הרבה סיכויים.
דרור, יהודי חם וטוב לב שעבר ראשון במקום, כמעט ולא שם לב לכך שמשהו קרה כאן. האוטובוס היה כמעט כולו בין השיחים שבצד הכביש, חושף רק את הגלגל האחורי – ימני שלו החוצה.
רק כאשר הספיק להתרחק כבר, נדהם לראות לפתע במראת הצד את הגלגל המבצבץ. הוא מיהר לחזור לעבר הגלגל וכאשר הבין את המתרחש, כמעט ונעתקה נשימתו.
הוא טיפס לעבר החלון הקרוב, מנסה להציץ פנימה, המראה היה מחריד
תוך מספר דקות, הפך המקום השקט לזירה רועשת ושוקקת פעילות. יבבות סירנה מחרישות אוזן נשמעו מכל עבר, מקשות על הפועלים בשטח לקבל או למסור הוראות...
תוך זמן קצר, הגיעו כלל הכוחות בשטח למסקנה קשה אך בלתי נמנעת: חילוץ הלכודים, לא יוכל להתחיל לפני שהאוטובוס כולו יחולץ מבין השיחים ויעמד על הכביש. הצד שעליו שכב האוטובוס היה צד הדלתות, והחלונות מאידך גם הם היו מכוסים לגמרי.
"תביאו לי את הגרר הראשון שנמצא באזור" – צרח קצין המשטרה בשטח אל עבר הפומית במכשיר הקשר – "כל שניה קריטית! יתכן שישנם אנשים שלפי מהירות התגובה שלנו נשפיע על סיכוייהם לחיות".
שוטר יצירתי ששמע את הקריאה בקשר תוך כדי שחלף בכביש סמוך, מיהר לעצור רכב גרר שעבר לידו והוביל אותו אחר כבוד אל עבר זירת האסון.
רק לאחר כשעה, התברר עומק הטרגדיה. כל שבעה עשר נוסעי האוטובוס, איבדו את חייהם. יחד עם הנהג – ערבי ישראלי – קיפחה התאונה, את חייהם של שמונה עשר אנשים.
השמועה הקשה התפשטה לה כאש בשדה קוצים, הידיעה על שבעה עשר אנשים, נשים וטף שנסעו לפקוד את ציון הרשב"י במירון, ולא זכו לשוב לביתם, לא הותירה עין יבשה. הציבור החרדי על כל גווניו ועדותיו, ביכה את האסון הנוראי.
למשטרה, לא נותר אם כן אלא להביא בוחני תנועה. "אני רוצה להבין, כיצד התרחשה התאונה הקטלנית. האם הייתה כאן סיבה לאיבוד השליטה של הנהג והאם ישנו אי מי שאשם בהתהפכות, ודאג למלט את עצמו בטרם תתוודע אשמתו" - הסביר להם הקצין.
בוחני התנועה המיומנים, הסתובבו כבקיאים במלאכתם. הם סקרו את הכביש ולחילופין את האוטובוס, מנסים לחפש אי אלו עקבות, באמצעותן יוכלו להבין את אשר התרחש.
"תראו" – נשמעה זעקתו של אלי, בוחן תנועה בעל נסיון רב שנים – "על החלון שליד מושב הנהג, ישנם סימני ירי!"
"שלושה כדורי רובה" – דיווח הקצין למפקדיו – "כולם חדרו את השמשה הקדמית, קרוב למקום הנהג".
"אני חש שהאירוע גדול למידותי" – אמר בצניעות שלא מאפיינת בדרך כלל קציני משטרה...
את בוחני התנועה, החליפו במהירות חוקרי המחלקה לזיהוי פלילי...
"בנוגע לתאונה בכביש 866" – הושמעה בכלי התקשורת, הצהרתו הלקונית של דובר המשטרה – "מתברר, שבמהלך האירוע, בוצע ירי לעבר נהג האוטובוס. המשטרה יחד עם השב"כ, בודקת את הנושא. נכון לעכשיו, נסיבות האירוע טרם ידועות."
* * *
הסניף המקומי של דרך התורה, זורעה.
"כעת" - השמיע סוף סוף גרינשטיין את משפט הסיום- "נתכבד להזמין את מועמד הציבור החרדי לראשות העיר זורעה, הרב זאב קלרמן שליט"א, למסור את דבר המערכה!"
נאומו של גרינשטיין , כצפוי, היה משעמם. על רקע קולות הלעיסה מצד שאר הנוכחים, השמיע גרינשטיין בקולו הצרוד סיסמאות ריקות מתוכן, בדבר חשיבות האחדות ונחיצות ההליכה בחזית משותפת למען העמדת הדת על תילה.
אפילו זאב קלרמן, מועמד דרך התורה לראשות העיר, מי שבעצם אמור היה לקבל את תמיכת כלל המפלגות, לא התאפק מלגחך.
היטב ידע, עד כמה חשובה האחדות ליושב ראש מפלגתו- כשזה לטובתו כמובן...
קרימלובסקי וכהן, לא הפסיקו להחליף ביניהם מבטים. יחד עם חיכו להזדמנות טובה, בה יוכלו להטיל את הפצצה.
קלרמן כחכח בגרונו, מתכונן להעמד. גרינשטיין מצדו, התיישב בנינוחות על כיסאו, מקרב אליו שלושה בורקסים שידעו זמנים טובים יותר וכוס קולה - דיאט כמובן...
"תקשיבו" - נשמעה לפתע קריאה בחדר. לא היה זה קולו של קלרמן, אלא דווקא של בונים קרימלובסקי יושב הראש האגדי של מקהלות ישראל.
בונים, או בשמו המוכר יותר "בינעם", ישב עם מבט זחוח כדרכו. כרסו ההולכת לפניו, מעידה גם מעידה, שכמו בפוליטיקה, גם בסוגיית האכילה הוא כלל אינו טומן את ידו בצלחת, או שמא דווקא טומן יותר מדי.
"הציבור שלנו כאן בעיר, ממורמר" - המשיך קרימלובסקי - "השטח רועש וגועש והטענה שנשמעת שוב ושוב היא, שאנחנו כבר הרבה יותר גדולים מכם."
"הציבור שלכם?!" - גרינשטיין לא חיכה מדי הרבה, עד ששיסה את דבריו - "תסתובב בכל העיר, לא תמצא אף לא חסיד גור אחד!"
"נכון" - ענה קרימלובסקי בנינוחות – "המצב הזה באמת לא נעים לי אני בעצם נלחם כאן את מלחמתם של אחרים"
"תבין רגע" – המשיך – " הציבור החסידי כאן בעיר, מזוהה אמנם רובו ככולו כציבור של סיעת שלום ואמונה שבתוך מפלגת מקהלות ישראל. אך אני, כאשר אני יושב כאן על הכיסא הזה, אינני עושה זאת בשמה של הסיעה הכללית שאת מקומה במפלגה אני תופס. אלא אני כאן, מטעמה של מקהלות ישראל כולה, על כל סיעותיה."
"הבנתי" – אמר גרינשטיין בטון מלגלג – "אתה בעצם עושה כאן את כל הסקנדל הזה בשביל זלמן בלוי, יו"ר סיעת שלום ואמונה. תנסה לשכנע אותי... האיבה והשנאה שביניכם, ידועה ומוכרת הרי לכל דרדק פוליטי."
"תקשיב טוב" – המשיך גרינשטיין לאחר מחשבה של מספר שניות – "אתה מנסה לסחוט ממני משהו! אני עוד לא יודע מה, אבל אני רוצה שיהיה ברור - לא תצליח!"
"לא תקבל שום עיר ושום תמיכה עם הסחיטה המאפיוזית הזאת!!!" -שאג.
"סחיטה מאפיוזית?!" – קרימלובסקי עשה את עצמו כמתחלחל – "כיצד אתה מעז לכנות כך את הוראתם של חברי מועצת גדולי התורה?!" – סיים בקול מיתמם.
חנניה כהן, נטל לידיו את המושכות...
"ההסכם הזה, שמתיימר להיות הסכם שוויוני" – אמר – "כלל אינו כזה!"
"בא תענה לי על כמה שאלות. ברוטציה המשולשת הזאת, מי הראשונה מבין המפלגות שמעמידה מועמד? מי?"
"דרך התורה" – קרימלובסקי ענה מבלי להישאל, לא טורח להסתיר את הנאתו מהסצנה שמתרחשת כאן.
"וברשימה למועצת העיר" – המשיך כהן להקשות – "היא בנויה עם שלישיות הרי, אז איזו מפלגה פותחת כל שלישיה? אה?"
"שוב, דרך התורה." – גם הפעם, התנדב קרימלובסקי לענות...
"הציבור הספרדי הפסיק להיות פראייר" – הצהיר כהן והמשיך – "גם לנו יש את מועצת חכמי התורה, שמורה לנו מה לעשות." – קרימלובסקי וכהן, קרצו בחיוך זה לזה. – "וההוראה שקיבלנו היא, להציב מועמד מטעם מפלגת שו"ע!"
"וגם אנחנו נציב מועמד." – השלים אותו קרימלובסקי בתיאום שאין מושלם ממנו.
הכותרת הראשית למחרת, בעיתון "יסוד נאמן", מרוחה הייתה מצד לצד:
"הלם ותדהמה בכל שדרות הציבור התורני, נוכח הפרת הסכם, שנחתם בהוראתם של כל גדולי ישראל זיע"א."
אבקש לקבל את דעתכם המלומדת, על הספוילר של הדמויות והמושגים.
האם הוא מועיל? והאם יש דרך אחרת שהייתם מציעים לעשות זאת?
מעבר לכך, מזכיר שוב שביקורת חיובית ו..., תועיל לי מאד!
קודם כל פרק יפה מאוד! אהבתי שנפתחה עוד עלילה במקביל כדי שיהיה מעניין...
ולדעתי (הלא מלומדת) המפתח עוזר, ויעזור במיוחד בהמשך הסיפור כשהעלילה עוד תסתבך, אבל אולי כדאי לסדר אותו בצורה שונה.
אולי במקום לסדר לפי סדר הא-ב כדאי לקבץ יחד את כל מה שקשור זה לזה עם כותרת ושם. לדוגמא:
מפלגת:
יור:
סיעות:
מזכיר:
וכו' כמו שבממלכה במבחן יש 2 פעמים מפתח דמויות. בסוף הספר זה באמת לפי הא-ב, אבל בתחילת הספר יש את כל הדמויות מסודרות במעין תרשים - מי בכוזר הישנה ומי בחדשה, ומסודר מהמלך והשרים עד האנשים הפשוטים. אז משהו כזה..
תוך מספר דקות, הפך המקום השקט לזירה רועשת ושוקקת פעילות. יבבות סירנה מחרישות אוזן נשמעו מכל עבר, מקשות על הפועלים בשטח לקבל או למסור הוראות...
תוך זמן קצר, הגיעו כלל הכוחות בשטח למסקנה קשה אך בלתי נמנעת: חילוץ הלכודים, לא יוכל להתחיל לפני שהאוטובוס כולו יחולץ מבין השיחים ויעמד על הכביש. הצד שעליו שכב האוטובוס היה צד הדלתות, והחלונות מאידך גם הם היו מכוסים לגמרי.
"תביאו לי את הגרר הראשון שנמצא באזור" – צרח קצין המשטרה בשטח אל עבר הפומית במכשיר הקשר – "כל שניה קריטית! יתכן שישנם אנשים שלפי מהירות התגובה שלנו נשפיע על סיכוייהם לחיות".
שוטר יצירתי ששמע את הקריאה בקשר תוך כדי שחלף בכביש סמוך, מיהר לעצור רכב גרר שעבר לידו והוביל אותו אחר כבוד אל עבר זירת האסון.
תודה על כל התגובות החכמות והמלומדות!
לגבי הספוילר -
ראשית, אני שמח לשמוע שזה עוזר.
לגבי ההצעה של @רבקהנ לערוך אותו בצורה מסודרת לפי מפלגות, הרעיון יפה מאד. אלא, שבעתיד יהיו עוד שמות שאינן קשורות לקטע הפוליטי ואז לא יהיה להן מקום במפתח מסוג כזה.
אגב, לא יודע אם שמים לב, אבל בכדי להקל על הזיכרון, שמות המפלגות והסיעות דומים לשמות האמיתיים:
דרך התורה = דגל התורה.
מקהלות ישראל = אגודת ישראל (קהילה היא בעצם הרעיון של אגודה).
שו"ע = ש"ס (שני ראשי תיבות קצרים, של ספרי יסוד תורניים).
הסיעה הכללית = הסיעה המרכזית (כללית ומרכזית, רעיון דומה...).
סיעת שלום ואמונה = סיעת שלומי אמונים.
2 הערות נכונות ומחכימות מאד, רק חבל שאינני יכול כבר לערוך...
לגבי הכביש, הייתי משנה לכביש 85 . (מקווה שהפעם כבר קראתי טוב את המפה )
לגבי המילה "תוך" שחוזרת על עצמה, הייתי משנה כדלהלן:
מספר דקות חלפו, והמקום השקט הפך לזירה רועשת ושוקקת פעילות. יבבות סירנה מחרישות אוזן נשמעו מכל עבר, מקשות על הפועלים בשטח לקבל או למסור הוראות...
כעבור זמן קצר, הגיעו כלל הכוחות בשטח למסקנה קשה אך בלתי נמנעת: חילוץ הלכודים, לא יוכל להתחיל לפני שהאוטובוס כולו יחולץ מבין השיחים ויעמד על הכביש. הצד שעליו שכב האוטובוס היה צד הדלתות, והחלונות מאידך גם הם היו מכוסים לגמרי.
"תביאו לי את הגרר הראשון שנמצא באזור" – צרח קצין המשטרה בשטח אל עבר הפומית במכשיר הקשר – "כל שניה קריטית! יתכן שישנם אנשים שלפי מהירות התגובה שלנו נשפיע על סיכוייהם לחיות".
שוטר יצירתי ששמע את הקריאה בקשר תוך כדי שחלף בכביש סמוך, מיהר לעצור רכב גרר שעבר לידו והוביל אותו אחר כבוד אל עבר זירת האסון.
שכחתי רק לכתוב, שאני מחכה לשמוע אם כעת זה בסדר, או שעדיין צריך לשפץ.
אגב -
אם מישהו יודע, איך מתקנים גם אחרי שכבר לא מופיעה האפשרות של עריכה, אשמח לשמוע!
הנושאים החמים
הנושאים החמים
).
