עדיין לא כל בתי החולים. ולא לכל אחד. (רק עם בדיקה חיובית ושתי שליליות, מה שלרוב המחלימים היום אין).
שתביני:
כולנו מעריכים ומעריצים את האחיות.
את עבודת הקודש שלהן, את הימצאן במחלקה ימים ולילות וחגים.
אף אחד לא חושב נגדן ולא מדבר נגדן.
כשמישהו מתאר הידרדרות בבית חולים, זו תוצאה של מצב נתון, שהאחיות לא אחראיות לו.
אף אחד לא חושב שהן אמורות להתחלק לשניים, או לעבוד 24 שעות במקום 12. מבינים שהן עושות כמיטב יכולתן. הטענות לא מופנות אליהן בכלל.
אבל בתכל'ס, כשאת שומעת מכלי ראשון מאשה קשישה ויקרה, איך רעבה יומיים רצופים כי אף אחד לא נתן לה אוכל למרות בקשותיה החוזרות ונשנות - את מבינה שמשהו פה מאד מאד מאד מאד לא תקין.
ולא באשמת האחיות!
('הן היו נורא עסוקות, וכל רגע קראו להן למשהו אחר והיו גם מקרי חרום, הבנתי שאין להן אפשרות להתייחס אלי')
האחיות עשו כמיטב יכולתן.
החולה נשארה רעבה וצמאה.
אנחנו בסך הכל מנסים להציע פתרונות, שיאפשרו למלווים לשהות לצד יקיריהם. יחסוך לאחיות עבודה, יחסוך למשפחות הרבה כאב. ולמדינה - מצבות.
כולנו באותו צד בדיוק.