• משתמשים יקרים!
    הערב בין השעה 19:00 ל 21:00 יתכן והאתר יהיה סגור לפרקי זמן שונים לצורכי תחזוקה.
    בתקווה להבנה. תודה על הסבלנות!

[גם] לפרשת יצא

בעיקר להודות

משתמש צעיר
ידוע השעה הנדירה, ט' כסלו: אמונה: ידוע בציבור על החודש התשיעי [כסלו] היום התשיעי [ט] השעה התשיעית, וזו שעה זמנית ויש בה דעות שונות מתי היא בשעות היום וידוע שמפרסמים על דקות בודדות שהם האמצעיות ממתי שהשעה האחרונה מתחילה ועד שהשעה הראשונה מסתיימת, אבל המסקנא שבכל הדעות היא שהאמונה פועלת הרבה, (בספר לוח דבר בעיתו יש שיטה שהתשיעי הוא ט' סיון - תשיעי מתשרי) המקור לכל זה הוא מהספר "ברית מנוחה" לרבי חיים ויטאל זי"ע. וידוע שאחד מגדולי ישראל שליט"א התבטא "אחרי לימוד תורה ברצף ללא דיבורים בטלים, אפשר לפעול הרבה (כמו בכתובות שאליהם שולחים שמות לפעול בעדם), כוח התורה פועל טוב כשלומדים ורק לומדים".

בתאריך ט' כסלו עושים עסק מהשעה התשיעית, ולמה לא עושים עסק מ-1440 דקות מידי יום, למה 9 דקות חשובות יותר מ1440, והתשובה, 9 דקות יותר קל, אבל במחשבה שניה, 1440 דקות הם זמן רב וזמן איכות למחשבה התבוננות ועשִׂיָה ברוכה.


"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", סֻלֳ"ם סעודת לְוֳיַת מלכא, מוצב ארצה - נראה שזו סעודה לא כ"כ חשובה, אבל וראשו מגיע השמימה - חשיבותה רבה מאוד בשמים, וידוע שסעודות ר"ח ו-מלוה מלכה יש להם סימן אחד עם סעיף אחד להראות בחשיבותם. ועוד: "חמין במוצאי שבת מלוגמא", רפואה, שישאר החמימות גם אחרי השבת, וזה רפואה, בשבת זה לא חידוש, אבל במוצאי שבת, כיון ששבת וי אבדה נפש, ולכן החמין רפואה שישאר גם אחרי השבת.



ידוע מהבעש"ט זי"ע: "המדליק 4 נרות בסעודת מלוה מלכה, מובטח לו שדוד המלך ע"ה נמצא בסעודה".


א"ת כ"ל הדברי"ם האל"ה: אל תתפלא כי לֹא הבאתי דבר ברכוש רב יצאתי מביתי הרשע אליפז לקח הכֹל. (ספר הישר)

הרה"ק רבי דוד מטשורטקוב זלה"ה, שהיה אז רך בשנים כבן אחד עשרה, הבחין באותו חסיד שהוא שרוי בצער רב ובדאגה גדולה, והבין שצרתו צרה גדולה, על כן, נתעורר בו רצון לדעת איך יפול דבר, ומאין תבוא ישועתו. המתין הרה"ק מטשורטקוב אצל פתח חדרו של אביו הרה"ק מרוז'ין, עד שיצא החסיד מלפני הקודש, ושאלו מה אמר לו הרבי, סיפר לו החסיד ברכת הרבי, 'דֶעְר אֵייבִשְׁטֶעְר זֳאל דִיר הַעֶלְפֶעְן'(-השם יעזור לך). אמר לו הרה"ק מטשורטקוב הכנס שוב אל הקודש פנימה ושאל מלפני אבי מה יהיה עד שיעזור השי"ת, ציית לו החסיד ויעש כאשר צוָהו. כשיצא סיפר לו שהרה"ק מרוזין ענה לו, עד שיעזור הש"ת, גם יעזור השי"ת. כששמע הרה"ק מטשורטקוב דברים אלו פתח ואמר, לזה כיון הכתוב 'כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך', גם עד אז, לא אעזבך ואעזור לך. (דברי דוד)


"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (כ"ח - י"ב) ה"אמרי אמת" שאל פעם את בנו ה"פני מנחם" בילדותו, אם יעקב ראה את מלאכי השרת עולים ויורדים בסולם, מדוע לא טיפס גם הוא בסולם? חייך ה"פני מנחם", אבא, זה היה רק חלום. אך הוסיף האב להקשות, א"כ היה צריך לחלום שהוא עצמו עולה לשמים ולא שהמלאכים עולים ? ענה הבן בשנינות, מיד אחר כך כתוב "והנה ה' ניצב עליו", אם הקב"ה לידו, מה לו לטפס לחפשו במקום אחר?...

סֻלֳם=ממון, רבי מאיר מפרמישלאן היה אומר, רבש"ע, יהודים רבים מתפללים שיזכו לעושר ולפרנסה ברווח, לשם מה הם צריכים להתעשר, מטרתם היא לשם מצווה, כגון תפילין, ציצית, שבת וחינוך הילדים, שכדי לקיימם צריך כסף.


חשיבות זמן הדלקת נרות שבת: מנהל רוחני [-משגיח] באחת ממוסדות התורה נכנס לשאול דעת תורה "מתי להתקשר להורים ע"מ לדווח על בניהם, כי בטלפונים בימי השבוע הם עסוקים", וקיבל תשובה "תצלצל ביום ו' בצהרים, ואז האֵם תתפלל על הבן בהדלקת נרות, ולמרות שזה יום שישי ועמוס - האֵם תיזכור מיכך בעת הרצון שהוא הזמן הגדול בתפילה בהדלקת הנרות". ואם ההכנה גדולה מהמצוה - גם המכין בזמן הכנתו יכול לבקש.


שהכל נהיה בדברו ס"ת להו, והם ר"ת של לה' הארץ ומלואה.


ושמרתיך בכל אשר תלך ר"ת אבות. בדרך האבות הקדושים תמיד טוב להישאר.

יצא אדם בכי טוב - ביום, ויצא יעקב מבאר ר"ת יום.

ו
יצא יעקב צדיק אז ישא עשו קולו בבכי מיד בא אליפז רשע שהוא בן עשו ויתן יעקב לוֹ כל חפציו רק נשאר המקל.

ויצא יעקב מבאר שבע=במקום בו יצא צדיק, פנה הודה זיוה והדרה.

ויצ"א יעק"ב ואפילו יצא צדיק איכותי ישאיר עוד קדושה במקום.

והנ"ה נצ"ב עלי"ו המלאכים נסתלקו ועלו השמימה נשאר צור בורא ועליו לשמרו ולא יזוק.


נמצאים אנו בשבתות החורף הנכנסות מוקדם, ואיתם גם הלחץ והבהלה. אם התרגלנו עד כה להכניס את שבתות הקיץ בשעה 7:30, הרי שכעת אנו צריכים להקדים את הכל בשלוש. שעות ולהכניס את השבת בשעה 4:30 לכן, בבתים רבים, שבתות החורף נכנסות בלחץ רב ואף לעיתים באיחור מעט, כשלמרבה הצער מפסידים את הברכה והאוצר הגדול הטמון בהכנסת השבת בזמנה, וכל שכן בהקדמתה. ה'חפץ החיים' זי"ע הירבה לעורר על הקדמת זמן קבלת שבת, ותמיד אמר לכל הפונים אליו כי כל הזקוק לישועה וברכה, יכניס את השבת מעט יותר מוקדם, ומבוטח הוא שהשבת לא תישאר חייבת, "כי היא מקור הברכה". רשב"י זי"ע כותב בזוהר כי בכוחה של 'תוספת שבת' להוסיף לאדם חיים, שכל דקה נוספת בשבת מביאה ברכה וחיים ארוכים לאדם. הוסיף עליו, רבנו האר"י זי"ע וכתב כי אשה שלא נפקדה בבנים, עצה נפלאה לישועה שתקבל על עצמה 'תוספת שבת', וברגע שתתחיל להקדים את השבת - תזכה שיוסיפו לה משמיים בנים ובנות!. בעיר ראדין וסביבותיה, פירסם ה'חפץ חיים' ואמר כי כל מי שיזכה את הרבים ויחזק אותם בקבלת שבת מוקדמת - השבת תחזיר לו בילדים. ואם כבר זכה בילדים, יזכה לראות מהם נחת, מפני שהשבת לא נשארת חייבת. מספרים על אברך תלמיד חכם וירא ה' אשר לא זכה בילדים וחיפש בכל עת עצות לישועה. יום אחד, כאשר קרא על עצתו של ה'חפץ חיים' כי המזרז אחרים בקבלת שבת מוקדמת, השבת מחזירה לו בילדים, החליט לעשות מעשה. הוא החל להתקשר לחבריו ובני משפחתו, אשר היו בעלי עסקים העמלים מבוקר ועד לילה, והחל מסביר להם בנועם על מעלת הקדמת כניסת השבת בכמה דקות, אשר בכוחה לעורר פלאות וישועות, בבקשה שיסגרו את עסקיהם מעט יותר מוקדם, על מנת שיגיעו בזמן לשבת. כך החל להתקשר בכל יום שישי בבוקר לחבר ומכר אחר ומשכנעו להקדים השבת, במשך כמה שבועות. רבים מהם אכן הבינו את מעלת העניין ועוצמתו, ואף קיבלו על עצמם לסגור יותר מוקדם את העסק. תוך כמה חודשים בלבד, התבשר האברך כי בקרוב הוא עתיד לחבוק בן זכר אחר שנים רבות של המתנה וציפייה, ובשעה טובה ומוצלחת נולד להם בנם הבכור ביום הפטירה של ה'חפץ חיים', אשר את עצתו קיים האברך. וכבר התבטא ה'חפץ חיים' על מעלתה הנשגבת של השבת ואמר: "הצניעות - היא הגוף של האומה היהודית. התורה - היא הלב של העם היהודי. והשבת - היא הנשמה של עם ישראל. בלי נשמה אי אפשר לחיות והגוף לא שווה מאומה!". האדמו"ר מנדבורנא אמר כי כידוע בספרים הקדושים שישנו מלאך בשמים אשר ביכולתו להלל ולשמח את הקב"ה יותר מכולם. ומה המיוחד בו? הינו בעל אלף ראשים, ובכל ראש יש אלף לשונות, וכל לשון מנגנת אלף קולות לפני ה' יתברך!. ואז המשיך האדמו"ר ואמר: "אך כשיהודי יושב בשולחן שבת ושר שירי שבת - חשוב הוא לפני הקב"ה יותר מהמלאך בעל מיליארד הקולות". מפני ששירי השבת והאוכל של שבת מלאים בקדושה מיוחדת. מספרים כי כאשר היו מגישים במשך השבוע לחכם בן ציון אבא שאול זי"ע ארוחה, היה נוהג הוא לשאול האם נשאר אוכל מהשבת. "למה?", היתה שואלת אותו אשתו, "הרי יש אוכל טרי מהיום, ומדוע אתה רוצה את האוכל של שבת מלפני כמה ימים?". חייך חכם בן ציון ואמר: "אני רוצה רק את האוכל של שבת, מפני שזה אוכל שיש בו קדושה, הוא ספג את הקדושה של השבת, זה אורז אחר". ודבר ראשון בקדושת השבת הוא להקדים את כניסתה, בכדי להראות את חביבותה. מספרים כי לפני 500 שנה חי יהודי בשם ר' איסר'ל אשר ברשותו היה מפעל גדול של משי, אשר היה בעל ביקוש רב ואף הניב רווחים גדולים וחשובים מידי יום. בכל יום שישי, מיד עם חצות יום, היה ר' איסרל' סוגר את המפעל והולך להתכונן לשבת, למרות שכל שעה נוספת תניב לו רווחים עצומים. יום שישי אחד בחצות יום, כאשר החל ר' איסר'ל בסגירת החנות, הגיע שׂר חשוב מהממשל ובא עם בקשה לייצר לו בשעה הקרובה סכום של בדים, במחיר עצום המשתווה לחודשים שלמים של עבודה. ר' איסר'ל התנצל ואמר כי בשבילו כבודה של השבת מקום ראשון, ומיד עם חצות הוא סוגר את החנות, ואם ירצה - שיבוא במוצ"ש. השר עזב והלך ור' איסר'ל 'הפסיד' סכום עתק, אך באותה שנה זכה לבן שהאיר את עיני ישראל, הלא הוא הרמ"א זי"ע, רבנו משה איסרליש זי"ע. בידו של כל אחד מאיתנו לזכות לברכות עצומות ומיוחדות אם רק יקפיד לקבל את השבת מעט לפני הזמן, גם בימי החורף, אשר השבת מחזירה מיד לכל מכבדיה!. יותר מששמרו ישראל את השבת - שמרה השבת על ישראל.


באחת הישיבות בחו"ל היה מעשה עם רבי יעקב ניימן זי"ע (י"א כסלו), אחד הבחורים החליט לשנות את דרכו, וראש הישיבה לא העיר לו על כך מאומה, אבל היות שהיה חורף דאג לו ראש הישיבה וביקשו שילך למקום שרוצה עם בגד חם בגלל הקור, והמעשה הזה השפיע מאוד על הבחור שראה שלא מקבל שום הערה שלילית אבל יש במקומה עזרה, ולאחר יומיים הגיע אל ראש הישיבה וביקש סליחתו וביקש דרך תשובה, ועד סוף ימיו ישב בכולל. מאור פנים פועל הרבה, ולפעמים יותר מכל השתדלות שלילית אחרת.
טוב לראות תמונת פאזל בשלמותה:
לאה ויתרה על בן וקיבלה בת, כלומר שחתן טוב זה גם דבר טוב, וקיבלה את ... שכם בן חמור, והוא הביא את אוסנת שקיבלה את יוסף, ויוסף הביא את מנשה ואפרים, ויעקב עשׂאם שבטים, וזו השלימות, לאה ויתרה על שבט אחד וקיבלה שני שבטים.


[השלמה לפ' תולדות:] מיכרה כיום, יעקב לקח עולם הבא ועשיו עולם הזה, וכשהגיעה שבת ראה עשיו שיעקב אוכל טוב, והתפלא, זה הרי עולם הזה, ענה לו יעקב שבת זה מעין עולם הבא וזה כלל לא עולם הזה, כיו"ם כולם ישבעו ויתענגו מטובך, וזה אומרים רק בשבת.


בספר בן לאשרי בפרשת כי תבוא כתוב על הנעשה בסוריא


בפסוק הודו ל-ה' יש 7 מילים, ו24 אותיות, כי הודו כתוב ללא ו אחרי ה-ה, לרמז להודות 24 שעות ו7 ימים בשבוע
במזמור מזמור לתודה 168 אותיות כמס' השעות שיש במשך 7 ימים, להודות כל השעות של השבוע


גם בפרשה הזו יש שידוכים
יש אתר "שיזכו" ויש שם מלאי שדכנים ושדכניות
העושים עבודות קודש וב"ה בשליחויות קודש ובס"ד סוגרים הרבה שידוכים



'לכבוד נישמת רבי דובער בן רבי שניאור זלמן שניאורסון - מליובאוויטש זי"ע - ט' כסלו

'לכבוד נישמת ה"שפתי צדיק"
רבי פינחס מנחם אלעזר מפילץ
בן רבי בנימין אליעזר זי"ע - י' כסלו

'לכבוד נישמת רבי איסר זלמן
בן רבי ברוך פרץ זי"ע מלצר - י' כסלו
 

מבט חכ"ם

משתמש צעיר
"אחרי לימוד תורה ברצף ללא דיבורים בטלים, אפשר לפעול הרבה (כמו בכתובות שאליהם שולחים שמות לפעול בעדם), כוח התורה פועל טוב כשלומדים ורק לומדים".
בדוק ומנוסה
בספר בן לאשרי בפרשת כי תבוא כתוב על הנעשה בסוריא
בספר "בן לאשרי" מהרב מרעננה זי"ע בפרשת כי תבוא על הפסוק "ארמי אובד אבי" על כל מה שקורה בסוריא.
בפסוק הודו ל-ה' יש 7 מילים, ו24 אותיות, כי הודו כתוב ללא ו אחרי ה-ה, לרמז להודות 24 שעות ו7 ימים בשבוע
במזמור לתודה 168 אותיות כמס' השעות שיש במשך 7 ימים, להודות כל השעות של השבוע
גאונות! ולא משנה מי המפרסם, כשעסוקים בלהודות על ה"יש" מגלים ש"יש עוד הרבה על מה להודות"
העושים עבודות קודש וב"ה בשליחויות קודש ובס"ד סוגרים הרבה שידוכים
בימים ג-ד-ה נסגרו דרך השליחים שם 3 או 4 שידוכים, באחד מהם היה מעורב גם שדכן מאתר אחר, לכן כתבתי או 4
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אומרים כל יום בתפילת שחרית וכן בתהלים במזמור קמ"ו: "עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים, ה' מתיר אסורים, ה' פוקח עִוְרִים, ה' זוקף כפופים, ה' אוהב צדיקים", ונשאלת שאלה: האם חלילה הצדיקים כאן זה דבר לא טוב וזה חלילה חיסרון כמו העִיוֵר והשאר, אלא התשובה: ה' אוהב את הצדיקים שעוזרים לכל אלו!!!.

ויצו גם גם גם, רמז ל3 גואלים, גואל משה, גואל מרדכי, גואל משיח.

אמר הרה"ק ר' נפתלי מרופשיץ זי"ע "וישלח" וי שלח, כלומר יעקב שלח ממנו את ה"וי", גירש את העצבות ממנו.

וילן שם בלילה [ההוא] ס"ת המן, רמז לבלילה ההוא נדדה שנת המלך. ועוד: [מפיוטי ההגדה] וַיָשַׁר ישראל למלאך ויוכל לו לילה - גם היה בליל ט"ו ניסן.

ישרא"ל - ראוי יעקב לשאת שתי אחיות.

וישלח, כך צריך להרגיש כל אחד כל יום, הוא שולח בסופו של יום שליחים מכל מה שעשה, רק השינוי הוא ביעד, האם זה מיועד לאדוני - כלפי שמיא, או חלילה לעשיו - ולהתעורר בתשובה. וחיזוק לדבר: ירא אנֹכי=העבֵירה, לתשו"ל.

תפילה עושה מחצה: "ויחץ את העם... והיה המחנה הנשאר לפליטה" - משום שהכין עצמו לתפילה, ותפילה עושה מחצה לכן חצה את המחנות כדי שלפחות מחנה אחת יהא נשאר. (חתם סופר)

"ולא למדתי ממעשיו הרעים", ולא, מה לא לעשות, זאת למדתי ממעשיו הרעים, ואותם חלילה לא אעשה.

"כי במקלי עברתי את הירדן הזה", "מעולם קיוינו לך" ר"ת מקל, יעקב אבינו מלמד אותנו שכל מכה כביכול ממקלו של הקב"ה - היא צריכה לעורר אותנו מיצד אחד על עצמינו ולחזק אותנו מיצד אחר שהקב"ה הוא המקל וכולם שליחים שלו, קוה אל ה'... וקוה אל ה'. ועוד: זהירות רבה: כי במקלי עברתי את הירדן, הירדן פעיל כל הזמן ועם לא נשמרים - חלילה נסחפים, ולכן מי שמֵקֵל במקום שלא טוב להקֵל - יכול חלילה להיסחף כלפי מטה, ולכן מלמדינו יעקב אבינו שהיות ואני זוכר מי הוא ה"מַקֵל", לכן "עתה הייתי לשני מחנות", עברתי את המקלות שהם הנסיונות, והניסיון מרומם את המתנסה כשעוברו באמונה, והשכר הוא, ועתה הייתי לשני מחנות - השכר בהתאם.

אבא לילד שקיבל את המחלה הגיע להתברך אצל אחד מגדולי ישראל ונענה "תעבור להתפלל במקום אחר ששם לא מדברים בתפילה, והסביר הרבי לחסיד, הרי לא מצינו בשום מקום בשולחן ערוך את הלשון גוערים בו רק על דיבור בתפילה. והסיבה כי המדברים מונעים את תפילות כל הציבור מלעלות, נמצא שהוא מזיק את הרבים וגוזל מהם כל מיני השפעות טובות". "לכן" אמר לו הרבי "ידידך המתפלל בביהכ"נ שאין נזהרין משיחת חולין - בתפילה, איך הוא רוצה לזכות לישועה הרי בביהמ"ד שמשוחחים בעת התפילה אי אפשר להיוושע! אין לו ברירה אלא לעבור לביהמ"ד אחר שם אין משוחחים. כמובן שאבי הילד ששמע זאת מיד עבר לבהכנ"ס אחר שנזהרים בקדושת בית הכנסת. והפלא לא אחר להגיע.

מוצאי שבת – מלוה מלכה: [במוצאי יו"כ יוצאת בת קול.] ואולי כמו במוצאי יו"כ כך גם במוצש"ק, שאם על עבודה זרה נמחל למי ששומר שבת כהלכתה, א"כ בוודאי גם שאר העוונות נמחלים. וכתוב ברבוה"ק על שבת שלא לבקש צרכים גשמיים, אבל במוצש"ק אפשר לבקש, וכתוב במדרש בסוף פרשת בשלח: מי ששומר שבת כהלכתה גוזר גזירה והקב"ה מקיימה. במוצש"ק זמן טוב לבקש.

כוחה של תפילה וסבלנות,
בעקבות נושא הסגולות, בחור שהגיע לגיל מסוים שבו החליט להתחיל בסגולות ה-40 יום, 40 ימים עברו אבל אין תוצאות, המתין כחודש, סגולה נוספת שניה של 40 ימים נוספים וגם הם עברו וללא תוצאות, המתין כחודש ושוב סגולה נוספת שלישית של 40 ימים נוספים ואין תוצאות, המתין כחודש וסגולה נוספת רביעית של 40 ימים עם תנאי שאם הפעם זה לא יצליח חלילה הוא לא מנסה שוב, והנה בסיומה ביום ה40 חגג במזל טוב את שמחתו, והנה באמצע החגיגה קם אבי הכלה והודה להקב"ה על 3 אחיות של הכלה שהתארסו בתוך מחצית השנה האחרונה, התעניין הבחור על התאריך בו היתה החגיגה עם הבת הראשונה, והנה זהו התאריך בו הסתיימו ה40 ימים הראשונים..., הבין הבחור שבשביל להגיע לשמחתו האישית היה צורך בתפילותיו בכל פעם מחדש בשביל לקדם 3 שידוכים, ולמסקנא כוח התפילה והסבלנות תמיד מחזקים את האמונה הדרושה בכל מקום ובכל דבר ובכל מצב. רמז לחנוכה: וישל"ח להכין שמן ופתילות ח' ימים.

ויצא - וישלח: לפני שחלילה מוציאים תלמיד/ה ממוסד, עדיף לעשות וישלח ולהיות שליח טוב לקבל עצה נוספת [דעת תורה] על-מנת להציל נפש.

פיתגם עממי: "עם עוּבדוֹת לא מתווכחים", וכששומעים למנהיגי הדור - מצליחים ומרוִיחים:
עברתי תקופה ארוכה עם לא מעט קשיים, והנה אחד מידידֵי הראה לי גיליון מלא ב"אמונה וביטחון ב-ה' ואמונת חכמים" והציע לי דרך הקריאה לעבור בפלאפון למס' כשר ולעזוב את המכשירים הלא טובים כולל המכשיר החכם... שהיה ברשותי, וכמובן שהשיחה היתה ברוח טובה ובמאור פנים ודברי חכמים בנחת ואז הם נשמעים, עברתי בעזרת ידידי למס' כשר, העברה היתה ביום כ"ג תשרי, והיום ט"ו חשון אני כבר אחרי סידור של רוב הקשיים ואני מרגיש יותר נוח ויותר רגוע ויותר מיושב בסדר היום. אשריכם המעבירים מסרים בשפה ברורה ונעימה.

במדרש "שוחר טוב על תהילים": אחרי שקמו מהשבעה נכנס יעקב למערה ועשיו אחריו ויהודה אחריהם, כי יהודה חשש שעשיו הולך להרוג את יעקב, וברגע שראה יהודה שעשיו ניסה להורגו - מיד עצר אותו יהודה [במצוות הבן בכיבוד אב] ומנע את הדבר.

למה מאחלים או מברכים ב"נחת יהודית" [או באידיש "יודִישֶׁע נחת"], כי אצל עשיו כתוב "אלוף נחת" שחלילה לא תהיה כזו נחת אלא רק בחינוך יהדות, ע"פ תורה והלכה ומידות טובות.

"ורווח תשימו בין עדר ובין עדר" שביקש יעקב אבינו שהצרות שבאים יהיו עם רווחים ביניהם אבל אם לא יהיה רווח יצטרך להתקיים רווח והצלה יעמוד. גם בתקופה זו...

ארץ ישראל נקראה ישראל ע"ש האבות, ישרא"ל י'צחק יעקב, ש'רה, ר'בקה רחל, א'ברהם, ל'אה.

"מי אלה לך", עשו ראה את הדרך-ארץ וההליכה בכבוד של השבטים לצד יעקב אביהם, ועל כך שאל מי אלה, מי אלה המכבדים אותך, וענה יעקב, "הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך", חנ"ן חלה נידה נר, שהאימהות קיימו את כל השלוש דברים.



[השלמה לפרשת ויצא:] ויָשָב לבן למקומו:, ובפרשתינו [וישלח] ויָשָב עשו לדרכו, שלמרות שראה מלאכים וראה את יעקב עם קיום הברכות והודה עליהם, לא השפיעו עליו, אלא חזר לדרכו, כלומר אפשר לראות ולשמוע ולהרגיש אבל כוח הבחירה עדיין נשאר ועלינו לנצל זאת לטובה.

התבקשתי לפרסם כל כמה שבועות
בקשה לפרסם: בימים אלו שיש [באולמות] הרבה שמחות כ"י, ראוי מאוד ליזהר!. מובא בספר "אמרי פנחס" מרבי פינחס מקוריץ זי"ע: "כלי שמשתמשים בו למים אחרונים, אסור להשתמש בו לאכילה או שתיה, וגם אם רוחצים אותו טוב - לא כדאי ולא טוב להשתמש בו למשהו אחר מלבד למים אחרונים", ואמר על כך האדמו"ר מרוזין זי"ע: (יום הזיכרון ג' חשון) "שהרבה דברים לא טובים... מגיעים מכך", [ואין צורך לפרט מה הם הדברים...]. לתשו"ל!, ורק לדוגמא: בהרבה אולמות צלחות הזכוכית המשמשות לקומפוט או לגלידה כלומר שמוגשות עם המנה האחרונה הם בדרך כלל משמשות גם למים אחרונים, [תלוי בכמה השתמשו למנה אחרונה,] וצריך זהירות יתירה בכך!. וראוי לעורר על כך בכל מקום.



'לכבוד נישמת האמורא רבינא בן רב הונא זי"ע - י"ג כסלו

'לכבוד נישמת רבי ישראל
ב"ר שמואל אליהו זי"ע - ה"דברי ישראל" ממוֹדְזִ'יץ - י"ג כסלו

'לכבוד נישמת רבי ישראל
ב"ר דוד משה מצ'וֹרְטְקוֹב זי"ע - י"ג כסלו

'לכבוד נישמת ראובן
בן יעקב אבינו זי"ע - י"ד כסלו

'לכבוד נישמת רבי מנחם נחום משְׁטֶעְפֶעְנֶעְשְׁט
ב"ר ישראל מרוזין זי"ע - י"ד כסלו

'לכבוד נישמת רבי נתן
ב"ר עמרם גשטטנר זי"ע בעל "להורות נתן" - י"ד כסלו

'לכבוד נישמת רבי שאול ידידיה אלעזר
ב"ר ישראל ממודזיץ' זי"ע בעל אמרי שאול - ט"ז כסלו

'לכבוד נישמת רבי יוסף יוזל
ב"ר שלמה זלמן הורביץ ז"ע - הסבא מנובהרדוק - י"ז כסלו


'לכבוד נישמת רבי ברוך ממעזבוז
ב"ר יחיאל מיכל זי"ע [נכד הבעש"ט] - י"ח כסלו

'לכבוד נישמת רבי דוב בער
ב"ר אברהם זי"ע המגיד ממעזריטש - י"ט כסלו



עקב תקלה נישלח באיחור
מברכים חודש כסלו, בימים ראשון ושני

בפרשת תולדות שוב לומדים על כוח התפילה, וזה לימוד טוב לכל אחד, שחייבים להשתדל בתפילה.

רבינו האור החיים הקדוש כותב בתחילת פרשתינו, בענין השפעת האב על הבן, חידוש גדול. שבנוסף ל'דוגמא האישית' שהאבא נותן לבן, יש השפעה רוחנית וסמויה בעניני קדושה, שהתנהגות האב משפיעה על הבן, וגם לאחר שנולד הבן, ואפילו לאחר שהתחתן, התנהגות האב, משפיעה עליו לטוב או לרע חס ושלום.

וַיֵעָתֶר לו הוי"ה=חמש שנים, רמז ל5 שנים שקיצרו מאברהם אבינו, כך אמר רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, שמע זאת רבי אהרון קוטלר זי"ע והגיב "זו רוח הקודש".

"ורב יעבוד צעיר" (כ"ה כ"ג). מי שרוצה להיות "רב גדול בתורה ויראה", "יעבוד צעיר יעבוד בצעירותו בלימוד התורה". (ר"מ בנט, גיליון מאור שרגא)

*לה' לְנֹכח אשתו ס"ת חוָה. רבקה היא גלגולה של חוָה ולכן היא תיקנה את עוון חוה.

*לְנֹכַ"ח: לוֹמַר נשְמַת כל חי; אִשת"ו: תבָרֵךְ את שמְךָ הוי"ה. רמז ליצחק ורבקה שמוזכרים במזמור.

*תוֹמִים בְבִטְנָהּ=יעקֹב ועשו.

*עֵקֶב: עשָו יצא לפני יעקֹב, וזה רמוז בנוטריקון המילה 'עקב': עשו קדמני בלידה.

*אֲשֶר שָמַע אַבְרָהָם בְקֹלִי=ניסה זה בעשרה הנסיונות.

יעקֹב רמז לרבקָה על נוטריקון שמו : יבֹא עלי קללה ולֹא ברכה. ורבקה עונה לו: יבא עלי קללתך בני.

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, ואח"כ ציוה עליו על הנישואים, וכך זה בחינוך, קודם לדבר טוב ולחזק ואח"כ לאמר / להורות / לחנך / לצוות וכדו'

"אין בכח האדם לעשות כלום אם לא גזר ה' שכך יהיה, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה - אלא אם כן נגזר עליו מלמעלה. ולכן, בכל רווח והצלחה שתהיה לאדם, אל יאמר כי זה בא לו בזכות השתדלותו וחכמתו, אלא הכל מתנה מה' שזימן לו זאת, ולכן אין לאדם להתעצב או להתגאות, אלא יודה לה' שהכל ממנו לטובתו!"

בעניין הבחירה בשתיקה: התקשר יהודי מחו״ל וסיפר לי מעשה שהיה אצלו בבית הכנסת, שבעת שקראו לאיזה גביר אדיר לעלות לתורה ולברך, ורצו לדעת את שמו ואת שם אביו, הוא שתק והראה להם את נרתיק התפילין שלו שעליו כתוב שמו ושם אביו.... לאחר התפילה ניגשו אליו, ושאלו אותו מה ראה לכתוב את שמו ואת שם אביו על הנרתיק של התפילין? השיב, כי מקפיד הוא שלא לשׂוּח בתפילה ובקריאת התורה, ואף לא בין גברא לגברא, ולכן ביקש שיכתבו את שמו ושם אביו, כדי שכאשר יקראו לו לעלות לתורה, לא יצטרך לדבר אלא יוכל להראות להם שמו ושם אביו! והוסיף שיש לו הרגשה שבזה תלויה כל הצלחתו. [הרב הצדיק המקובל רבי גמליאל רבינוביץ מתוך הגליון דברי חיזוק והתעוררות]

מפרש רש"י את הפסוק: "לה' הישועה על עמך ברכתך סלה": לה' הישועה- עליו להושיע את עבדיו ואת עמו, ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה. באפשרותינו לזכות ולהיות "שגרירי הודיה" להפיץ את אורה של ההודיה לה'.

👈[פורסם באיזשהו עלון:] ליקרוא בעלונים בשעת התפילה או בקריאת התורה???, שוחחתי עם חבר טוב, באמצע השיחה הוא חיפש איזה דף בכיסו, ותוך כדי שיחה אתי הוא מצא שם עלון על פרשת השבוע וכך תוך כדי שהוא מדבר אתי הוא מתעמק שם והוא קורא ואני ממשיך לדבר ולדבר והוא ככה מהנהן בראשו התחלתי להרגיש רע מאוד כאילו אני אויר ... אבל אז קלטתי.... כבר הרבה זמן אני לא מצליח להבין את הקמפיין שמובילים בכל העלונים נגד הדיבור בתפילה והקריאה בעלונים בתפילה - מה הבעיה בזה, הרי קוראים דברי תורה וסיפורי חיזוק וכדו'?! אבל זה נראה ממש ככה, עומדים לפני המלך וכך מדברים איתו תוך כדי קריאת עלון, האין זה זלזול גדול, ומעשה שסותר את כל הגישה הבסיסית של התפילה שעומדים ומדברים עם המלך. תודה רבה. המשיכו להוביל ולהעלות את הנושא לסדר היום ובע"ה פעולותיכם הברוכות ישאו פירות.

עם מילים אפשר לבנות עולמות - תפרגנו לסובבים אתכם מילים טובות "בלי הגבלה" ותראו דברים נפלאים, בחינוך בשלום בית באהבת חברים וכו' וכו'.

ראש חודש:
ראיתי בעלון בשם אחד הקדמונים: ראשי חדשים לעמך ר"ת רחל, רחל אימנו תיקנה את התפילה הזו, וכל ר"ח היא מגיעה למערת המכפלה לעורר את האבות לתפילה על עם ישראל



'ליכבוד נישמת רבי יעקב בן רבי יעקב - ג' כסלו
[- מפי השמועה: סגולה להגיע לקיברו של הר"י ביום האזכרה, נמצא בבית החיים ויזניץ ב"ב יותר קרוב מכיוון הכניסה מרחוב חזון איש
ליפנות ימינה עד הקיר וללכת לכיוון שמאלה עד שרואים את הכיתוב על הקיר ונכנסים לשורה שניה או שלישית]

'לכבוד נשמת רבי אהרון בן רבי שניאור זלמן קוטלר זי"ע - ב' כסלו

'לכבוד נישמת רבי שמואל אליעזר
בן רבי יהודה זי"ע - המהרש"א - ה' כסלו
ה"לב שמחה" מגור זי"ע "אמר בשם החוזה מלובלין" זי"ע שבשבת זו שקוראים הנני נותן לו את בריתי שלום אפשר לאחוז בקדושה ויכול לבוא לידי תיקון בשלֵמות".

המילה פִינחס עם המילה חן בגימטריא אהרֹן. רמז שפנחס יהיה הנכד של אהרֹן. והמעשה שעשה ימצא חן בעיני הקב"ה.

פרשת פנחס ובין המצרים, פרשת פנחס, שבה נמצאים כל מועדי השנה ויש בה את פרשיות הקרבנות, תמידים ומוספים, חלה על פי רוב בימי בין המצרים, אומר ה"שפת אמת", שיש בזה רמז לעורר לבית ישראל שישתוקקו לבנין המקדש במהרה בימינו, והקריאה בשבת בתורה בפרשת הקרבנות, חשובה לפני הקב"ה כאילו הקרבנו ממש.

ה"בני יששכר" אומר, כיון ששלושת השבועות הם ימי אבל ועצבות, ויש חשש שמא מרוב צער ישתקעו בעצבות, לכן קוראים פרשת פנחס שהיא פרשת החגים והמועדים שיש בה רוח של שמחה, ותשרה שמחה ותקווה בלבבות. ויש אומרים, כשתהיה הגאולה השלימה, יהפכו ימי האבל לששון, וכמו שכתוב [ירמיה ל"א - י"ג] "והפכתי אבלם לששון". וא"כ, שבעה עשר בתמוז יהיה יו"ט ראשון ותשעה באב יום אחרון של חג, ובין המצרים יהיה חול המועד, לכן קוראים פרשת המועדות בבין המצרים.

בספר "אוהב ישראל" להרה"ק מאפטא, כתוב, כ"א הימים בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב הם המקור והשורש לכל המועדות של השנה שהם בכללן גם כן כ"א יום - שבת, ראש חודש, ז' ימי הפסח, חג השבועות, יומיים ראש השנה, יום הכיפורים, שמונת ימי חג הסוכות, וסימנך [תהילים ע"ג - א'] "אך טוב לישראל". ואי"ה, כשנזכה לגאולה השלימה, אז יתגלה רב טוב הצפון, כי אז נהיה ראויים לברכות וישועות טובות מצד הדין.

יש לזכור שהכינוי הוא "בין המצרים" ולא חלילה "תוך המיצרים"

"איש על העדה", בספר "דגל מחנה אפרים" כותב: ולא כמו שאמרו בימי שמואל "תנה לנו מלך", היינו שהמלך יהיה בידם, אלא "איש על העדה", שהוא למעלה ממנה ומשפיע עליה, ולא שיהיה מושפע ממנה.

שמור פיו ולשונו - 2 חברים שוחחו ביניהם, ואחד מהם רצה להמשיך בשיחה על גדול בישראל, הקדימו השומע ואמר "מה שאתה אוכל ביום - הוא אוכל בשבוע, ומה שאתה לומד בשבוע - הוא לומד ביום - עכשיו תמשיך.....

מוצ'"ש כב תמוז
ה"בית אהרון" מקרלין זי"ע
: יום כ"ב תמוז הוא יום חשוב במעלתו, והוא יוצא באותו יום שחל לפניו ל"ג בעומר, ואינו נחשב מהכ"א ימים של "בין המצרים", (כי הרי בחישוב כל הימים יוצא 22 ימים) ואם היה אפשר היה מתיר בו נישואין.

מתוך תפילת רבי מאיר מאפטא זי"ע שיומא דהילולא ב-כ"ה תמוז: "ריבון העולמים ידעתי, כי הינני בידך לבד כחומר ביד היוצר, ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדי לימיני להושיעני ולסמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה".

ימי הילולא:
רבי משה
בן רבי יעקב קוֹרְדוֹבֵירוֹ זי"ע - כ"ג תמוז
- מחבר פרדס רימונים, תומר דבורה, אור יקר ועוד. ה"דברי חיים מצאנז זי"ע אמר: שהלומד בספר "תומר דבורה" ינצל מהמחלה הנוראה.

רבי מאיר בן רבי שמואל מאפטא זי"ע - כ"ה תמוז

יוסף הצדיק
בן יעקב אבינו זי"ע - לאחת השיטות - כ"ז תמוז

רבי אלעזר
בן רבי מאיר אבוחצירא זי"ע מבאר שבע - כ"ז תמוז

רבי שלמה
בן רבי יוסף זי"ע גַאְנְצְפְרִיד מחבר "קיצור שולחן ערוך"- כ"ח תמוז

רבי יוסף שלום
בן רבי אברהם אלישיב זי"ע - כ"ח תמוז

רבי שלמה ירחי בן רבי יצחק זי"ע
- רש"י הקדוש זי"ע - כ"ט תמוז
[- אביו רבי יצחק היה ראשון שלמד חומש עם רש"י.]
👈מנהג ישראל תורה - בזהירות: את האוכל לעופות יש לשִׂים לפני שבת, כי מזונותיהם לא עלינו כל הזמן, ולכן זו איסור חילול שבת. ועוד: "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו" (ט"ז - כ"ז) שאל רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע, הלשון "מצאו" מתאים לדבר שנאבד, אבל בשבת לא ירד מן, ומדוע נאמר "ולא מצאו"? ומתרץ, בילקוט מסופר שדתן ואבירם רצו לעשות דבריו של משה פלסתר, שהרי הוא אמר "וביום השביעי שבת לא יהיה בו", מה עשו? פיזרו את המן שליקטו בערב שבת, ואמרו לשכניהם צאו וראו, אף בשבת יורד מן ואין ממשות בדברי משה. אלא, שבינתיים ירדו ציפורים ממרומים, ואכלו את המן ולא נשאר כלום. מכאן ההדגשה "ולא מצאו", שהופרה מזימתם. מסיים ר' מאיר מפרמישלאן, ולזכר השליחות שמילאו הציפורים באותה שעה, נוהגים בשבת שירה לפזר לחמים בערב שבת בשדות בשביל הציפורים, ובשבת אסור שהרי אסור לפזר אוכל לבע"ח שאין מזונותן עליך.

בפרשת בשלח יש בה מקדושת חג שביעי של פסח. (חידושי הרי"ם בפרשת בא)


*@)בספר "אמונת אוֹמן" מביא שיש סגולה על פרשת "המן" לאומרה במוצאי שבת קודש פרשת בשלח.[פורסם בגיליון "שבת טיש"])


*בכל סוף שבוע זוכים אנו למתנה גדולה ועצומה, מתנה אישית מבורא עולם ושבת שמה, אלא שרבים מאיתנו התרגלנו ליום הקדוש והנורא, ואיננו מתרגשים מבואו כל כך, אך אם נזכור כי זו המתנה האישית שהעניק לנו הבורא וכל המענג את השבת ושומר על כבודה – היא מקור הברכה, וכל ההצלחות זורמות אל חייו!


*לגבי יום שלישי שהיה השבוע באמירת פרשת המן: "שמירת הלשון": בחפץ חיים כתוב: "פלא הוא בעיני שטבע בני אדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים להצלחה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם חס ושלום מורגלים בזה החטא של לשה"ר והרי הוא מבטל השפעתו". שנזכה לשמירה. בספר מלאכת שבת מובא: סגולה לפרנסה - להקדים לקבל את שבת קודש. ובספר סוד ה' כתב אדם שזהיר להקדים את כניסת השבת ולאחר את יציאתה, הקב"ה משלם לו במידה כנגד מידה: בזכות שמרחיב את גבול הקדושה - גבולה של השבת, ומצמצם את גבול ימי החול, בזכות זאת, אם יבוא לו עת צרה, יקרא אל ה' וירחיב לו מצרתו, ויזכה לנחלה בלי מצרים ויתקיים בו הפסוק "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". רבי שמעון בר יוחאי אומר שכל הברכות וכל השפע שיש בעולם, בא רק בזכות השבת. הצדיק הקדוש מלכוביץ זצוק"ל אומר שההשפעה של השבת היא כה גבוהה, עד שאינה יכולה לרדת לעולם הגשמי, אלא לעניינים רוחניים, כמו תורה תפילה ועבודת ה'. אבל ההשפעה של הדברים והצרכים הגשמיים באה מתוספת שבת, וכל המקדים לקבל את השבת הרי הוא ממשיך על עצמו יותר שפע גשמי בששת ימי המעשה. והיה אומר "לוּ היו שומעים לי, והיו עושים תוספת גדולה לשבת, היה להם שפע של פרנסה כל השבוע". וכן כתב הבן איש חי עם ישראל זוכים לעושר וברכה בזכות שמקדימים ומקבלים את השבת מבעוד יום. סיפר יהודי יקר ואמיד, שבעבר פרנסתו נפגעה מאד, וכשהגיע לאוזניו, סגולתה של הקדמת קבלת השבת, החליט להקדים את קבלת השבת יותר מהזמן המקובל במקומו. הישועה, כך סיפר הגיעה מהר מאד. "ראיתי בחוש את ברכת השבת" אמר, כשהרווח הכלכלי מצטרף לרווח העיקרי - כניסה לשבת קודש ברגיעה בשמחה ובאושר. הקדמת קבלת השבת היא עצה טובה, שיכולה לסייע לכל אחד ואחת, לקבל ברכה מרובה.


וילכו בנ"י בתוך היום ביבשה ... ביבשה בתוך הים, ומה ההבדל אלא כאן אלו בנ"י וכאן אלו דתן ואבירם המכונים לפי התרגום יונתן בן עוזיאל בני ישראל, שהם הגיעו אח"כ עם המיצרים לעבור ביום ולהם בלבד היתה קריעת ים סוף פרטית למרות מה שיהיה עימם בעתיד, וזהו הדיוק בפסוק בשינוי יבשה בים ים ביבשה. ללמדנו שלכל אחד גם במצב של "באשר הוא שם" זכאי הוא שיקרע לו הים עכשיו לפי זכויותיו.


ה' ילחם לכם ואתם תחרושון, אם אתם לא תפגעו בזולת - ה' ילחם לכם וישמע תפילתכם. "אכזר" אסור בתפלה... המעשה הנורא שלפנינו, אירע לפני כמה שנים באחד מבתי הספר. ילדה בעלת נכות ועיוות כלשהו בפניה, הצטרפה אל הכיתה. בתחילה הילדות התנהגו אליה יפה, אך בהמשך החלו ללעוג לה ולמרר את חייה (שהיו קשים בלאו הכי). המורה ניסתה פתרונות שונים והשתדלה לעצור את הבעיה בכל האמצעים שבידיה, אך ללא הועיל. הוריה האומללים של הילדה הנכה, נאלצו להשאירה בבית מחמת המציק, והמורה שהייתה אובדת עיצות הלכה עם בעלה לשאול בעצתו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. הרב שטיינמן הקשיב לכל הפרטים והתענין על כל מה שכבר ניסתה המורה לעשות כדי להפסיק את ההתעללות של התלמידות, המורה פירטה את כל מה שביכולתה היה לעשות אך ללא הועיל. הרב שטיינמן שתק לרגע והרהר כשפניו מביעים צער עמוק. הוא הזיל דמעות מעיניו. ואז שאל: "הבנות מתפללות בכיתה"? כשהמורה ענתה בחיוב, הגיב: "תאמרי לבנות שאסור להן להתפלל"! המורה ובעלה הגיבו בפליאה. אך הרב שטיינמן חזר ואמר: "צריך לומר לבנות שהרבנים הורו שכל זמן שהן שופכות את דמה של ילדה אומללה וחסרת ישע, אסור להן עפ"י ההלכה להתפלל. הקב"ה לא רוצה תפלה של מי ששופך את דם חברו. יש לומר זאת לבנות ולהתחיל את יום הלימודים ללא תפלה!" למחרת הגיעה המורה לכתה ואמרה לבנות כדבר הרב שטיינמן. היא אף פתחה את הנביא ישעיה והקריאה לבנות את הפסוק: "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני... ידיכם דמים מלאו" והסבירה להן שאסור להן להתפלל ושאין להם זכות להתפלל. אדם שמתאכזר לחברו במזיד ולא רוצה להפסיק, תפלתו מאוסה לפני הקב"ה. מיד לאחר מכן הורתה לבנות לפתוח את ספרי הלימוד והתחילה ללמד ללא תפלה. הבנות היו מזועזעות עד עמקי נפשן. והיו שלא יכלו לעכל: "היאך יתכן בלי תפלה"?! אך המורה אמרה להן: "כך הורה גדול הדור הגראי"ל שטיינמן"! הבנות ניסחו מכתב חרטה מצמרר על כל מה שעוללו בעבר, וקיבלו עליהם לשנות לגמרי את יחסם בעתיד, וחתמו כולן על המכתב. רק אז הרשתה להן המורה להתפלל. הבנות התפללו בהתרגשות יוצאת דופן, ואכן כשחזרה הילדה, החלו להרעיף עליה אהבה ורעות בשפע והיא החלה לפרוח ולקבל שמחת חיים.



"ויהי בשלח פרעה את העם" (י"ג - י"ז) בספר "מגדנות" כתב, המילה פרעה בגימטריה 355 . כשמשלחים מפרעה את תיבת "עם" שהיא בגימטריה 110 , נשאר 245 , כמניין "רמה", לרמז שעם ישראל יצא מפרעה ביד רמה.


בספר "עולמו של אבא" מסביר, לפעמים קורה שהשדכן מציע לבחור שידוך הגון, ובכל זאת הוא דוחה אותו ואינו רוצה בשידוך בשום אופן. וכעבור שנה או שנתיים, שוב מציעים לו את אותו שידוך, והוא כבר רוצה בה ומסכים לשידוך. בקריעת ים סוף היה גם כך, עם ישראל התקדמו לכיוון ים סוף, ואח"כ חזרו על עקבותיהם, כמ"ש "דבר אל בני ישראל וישובו" ושוב התקדמו ולכן מובן הקשר בין הזיווג לקריעת ים סוף.


ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה" (ט"ז - כ"ה) אומר הרב אברמסקי, "היום", את היום של שבת, מוצאים רק בבית המדרש ולא בשדה.


בפרשה קוראים על "מחיית עמלק", "ויבֹא עמלק", עמלק הוא האויב הגדול ביותר של עם ישראל בכל הדורות, ולכן נאמר בפסוק "ויבֹא עמלק", ויבֹא אותיות אויב, עמלק בגימטריא מר.



"וַיָשֶׂם את הים לחרבה", עני שאכל אצל בעל-הבית, אכל ושתה הרבה ובסוף טבל את החלה בכוסות יין עד שנגמר היין, העיר לו בעה"ב ברמז: "למה משה רבינו היה צריך לנס כדי ליַבֵּשׁ את הים, היה מספיק לומר לעם ישראל לטבול חלה במים", השיב העני בחכמה: "כנראה כבודו שכח שזה היה בפסח"...



כמו שבת שירה יש גם בית שכולו שירה: בבית מצפים לאבא שיביא איתו בבואו שמחה, נועם וקלילות, (אבא שלא סולדים מבואו אלא) כזה שמביא עמו הביתה חיות ושמחה כבר ברגע הכניסה, אמירת "ש-ל-ו-ם" ארוכה ומתנגנת משרה אוירה נעימה שיוצרת השפעה חיובית על הרגשתם של כל המשפחה. זו גם ההזדמנות של הבעל להראות לאישה שהיא במקום הראשון אצלו, ולכן מיד יאיר לה פנים, יראה לה חיבה רבה כפי האפשר, יש מהחכמים שנוהגים לאכול דבר מה כמה דקות לפני שנכנס הביתה, והם טוענים שלא ייאמן עד כמה הם הופכים על ידי כך להיות רגועים ושלווים יותר. יש להם סבלנות לשמוע ולהאזין, בזמן שהגב' מוציאה את אשר על ליבה. מיד אחר קבלת הפנים ונתינת תשומת הלב הראשונית ולאחר שהתאפסנו מעט – צריך להתחיל לדאוג באווירה נעימה ושקטה לסדר אותם דברים שמפריעים (בלגן, בדיקה אם הילדים עשו שיעורים, השכבת הילדים לישון, ועוד). בית שכזה, שבאמת מחכים ומצפים לאבא שיבוא, ההשפעה עצומה גם על מצב הרוח הכללי של ההורים ועל כוחם לתפקד במשך שאר היום, וגם על הילדים, שגדלים באווירה בריאה הנותנת להם את החום והביטחון אותם חייב כל ילד נורמלי לקבל. טוב מאד להכניס חיות בתוך הבית על ידי שמידי פעם יכנס הבעל הביתה עם כמה ממתקים קטנים ויעניק לגב' ולילדים, דבר שיגרום לכיף וחשק בכל פעם שמגיע האבא לבית. ובעיקר נזכור כי אם בבית תהיה בקביעות אוירה טובה – יהיה לכל אחד מבני הבית מקום טוב לנוח ולהינות בו!...


רוגע שלוה תקיפות ר"ת רשת של ביטחון, כלומר לדבר בניגון תקיף אבל הפנים עם שדר של רוגע ושלוה


המהרש"א: בדרך שאדם חפץ לילך בה המלאכים הנבראים מהמחשבה הטובה מוליכים אותו לקיימה.

הרב פנגר: למה מנגנים בתוף, כי בתוף הנגינה היא בעצם מכה, מכים בן ואז משמיע קול שיר, וכך זה גם בחיים, להודות על הלא טוב כמו על הטוב
  • תודה
Reactions: רחל ז.1 //
3 תגובות
וילך איש מבית לוי, ולא כתוב מי הוא, הסביר הרב שטינמן זי"ע לא פירטו מיהו האיש כדי ללמדינו שבכל בית יכולים לגדֵל את משה רבינו.

האחות ניצבת מרחוק, והנה מי מגיעה - בת פרעה, האחות מתפללת שהיא לא תעצור ליד היאור, אבל היא נעצרת, האחות מתפללת שרק תינשום ותילך, אבל היא יורדת ליאור לרחוץ, האחות מתפללת שלא תבחין בתיבה, אבל היא מבחינה ושולחת את היד להביאה אליה, האחות מתפללת שלא תזהה שהוא יהודי, אבל היא שומעת את התגובה "מילדי העיברים זה", ומכל ההשגחה הפרטית הזו יצא משה רבינו שגדל בבית פרעה. יש מנהיג לעולם ב"ה וב"ש.

*דרך במידות טובות ובחינוך: "הסנה בוער באש והסנה איננו אֻכָּל", אכן רמז ברור יש כאן: "הסנה בוער באש" האדם הנפגע מחבירו חלילה - הוא בוער באש, אבל הוא לא משיב, כי "הסנה איננו אוכל", הוא לא לומד מהפוגע - לפגוע חזרה, אלא שותק, ומקיים "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". וכן רמז נוסף בחינוך: "הסנה בוער באש" התלמיד או הילד בוער בדרכים שונות ומסיבות שונות, ו"הסנה" שהוא האב או המלמד "אינני אוכל" אינו מגיב כך אלא מגיב ב"רוגע", כלומר הבן או התלמיד אינם מוציאים מהשלווה, ואצל תלמיד זה גם עוזר שהאווירה בכיתה לא תשתנה, אלא התלמידים יראו את תגובת ה"רוגע" של המלמד ויבינו שהסַמְכוּת והשליטה נשארו אצלו. אבל צריך גם לקיים "וַיַרְא" דהיינו לעקוב גם על בעירה פנימית, וגם לקיים "אסורה נא ואראה" דהיינו להתקרב לילד ולגשת אליו בגובה עיניו ולהתעניין בשלומו, ואין "נא" אלא לשון בקשה - לעשות זאת עם כל הרגש המתבקש, ולזכור "את המראה הגדול" דהיינו שיש בכל אחד משהו גדול, ולפעמים צריכים לגשת ולהתקרב בשביל לראות "את המראה הגדול", והדבר המעניין כאן שמדובר על צאן שהם הילדים, ומִדְבַּר זה לשון מֶדַבֶּר, וכשמשתמשים עם הצאן בדיבור המתאים - מגיעים לתוצאות טובות, ובוודאי לתוצאה המבורכת שעוזרים לילד לקיים "תַּעַבְדוּן" כמובן עבודת ה'. ובהמשך כתוב: "וָאֵרֵד להצילו ולהעלותו", שאם המצב מאוד לא טוב או אם יש התחמקות וכדו' - צריך לֶשַׁרֶש טוב ולרדת עד לפרטים הקטנים עם כל התשו"ל הנדרשת כדי להציל ולהעלות על דרך המלך.

*לימי השובבי"ם: בזקנותו של רבי מאיר מִפְּרֶמִישְלַן זי"ע, היה אוחז בזקנו הלבן ואומר: "תבן אין נִתָּן לעבדיך" - אין בנו תבונה לשוב בתשובה בימי נעורינו כשעדיין כוחינו עימנו, "ולבנים", כלומר לֶבַנִים שהם השערות הלבנות "אומרים לנו עשו" - תעשו תשובה.

ואלה שמות וגו' כל הפסוק בר"ת: וחייב אדם למול הבן; שבתות, מועדים וחגים תִּדחה. (ברית מילה דוחה זמנים אלו); בתער נאה ימול; יודיע שכניו, רעיו, אוהביו למילה; השומר בריתו אברהם יצילנו מגיהנם; מוהל צריך רחיצת ידיים מן המּילה; אליהו (הנביא) תִּשבי; יעמוד על קדושת בנו; אביו (אבי הבן) יברך שהחיינו; ובו ביום ילמדו תורה וזוהר; ברוב אדם ואלוקים. (נזר יוסף)

אכן נודע הדבר: "שמירת הלשון": לפני כמה שנים באחד מבתי ישראל היה סיפור עצוב שכל בני המשפחה היו במצב בריאותי לא טוב, המצב היה בתיאור של "כשזה קם זה נופל" - האחד מבריא והאחר אינו חש בטוב, ולא ידעו מה הסיבה לכך, במשפחה היה בחור מאוד מבוגר שניסה לברר אצל ידידיו איפה שואלים כדי לקבל מידע מה לעשות, בין ידידיו היה ידיד חסיד ששלח אותו לכתובת של אחד מגדולי ישראל, ואמר לו, תיכנס אליו ותספר לו בפה או בכתב ותישמע ממנו מה שיענה, וכך עשה הבחור, הוא בחר בכתיבה ונכנס אל הצדיק וחיכה לתשובה, וכשנאמרה התשובה שנשמעה מאוד מדאיגה לא הבין הבחור מה הכוונה בין השאלה לתשובה, התשובה הייתה "כשמדברים רע - הרע נדבק במי שמדבר רע", הבחור יצא מבוהל וניגש לידידו החסיד ושאלו על תשובה זו וגם הוא נבהל וחשב לאן פונים, והנה עלה לו רעיון טוב, הם ניגשו יחדיו אל המֶשַׁמֶש בקודש שהבין בתשובות מעין אלו ושאלוהו, והוא החל להתעניין אצל הבחור על משפחתו עד שהגיע לנקודה שבביתו דיברו הרבה לשון הרע וזו לכאורה הסיבה, הבחור הבין את ההסבר וחזר לבית הוריו ושיתף אותם בכל הנעשה, ומיד קיבלו עליהם כולם להיזהר בשמירת הלשון, וב"ה עד חודש כל הבעיות נפתרו עד ל"מזל טוב" המיוחל.

בעניין "שמירת הלשון" (וגם לפרשת "ויחי" על הפסוק "בן פורת עלי עין".). כתוב בדברי חז"ל שבמצרים הדיבור היו בגלות, וכתבו חז"ל שבח טוב "שלא שינו עם ישראל לשונם", ובעניין שמירת העיניים והלשון: ביקר אחד מגדולי ראשי הישיבות אצל רבי מאיר אבוחצירא זי"ע בירושלים ובקש עצה לתלמידיו, כיצד להתעלות ביראת שמים. השיב רבי מאיר: "העצה הבדוקה היא, שמירת העינים והלשון, מי שמצליח בעבודה זו, יגיע למדרגות נפלאות". ועוד: יהודי שהיה מאוד חולה ובניו היו מגיעים הרבה אל האדמו"ר ה"בית ישראל" מגור זי"ע, נכנסו בניו אל ה"בית ישראל" כדי לבקש על אביהם לרפואה, הגיב ה"בית ישראל": "מי ששומר על העיניים והפה יכול לעשות לבד מופתים", והאדמו"ר רבי יעקב מִפְּשֶׁעְוֳורְסְק זי"ע שמע את הסיפור הזה והגיב: "האדמו"ר מגור גילה את כל הסוד - מי ששומר על עיניו ועל פיו יכול לעשות מופתים לבד". [מתוך דברי חיזוק שנשמעו לאחרונה בהזדמנויות שונות אצל גדולי ישראל הן בשיחות אישיות והן בשליחויות שונות "שמירת העיניים והאוזניים עוזרת ליישוב הדעת ולמנוחת הנפש"].


העידוד שהרים אותי מאשפתות: הייתי בן יחיד אחרי 3 בנות, אולי בגלל זה היו להורי תקוות רבות אלא שאפילו אחת מהן לא הייתה קרובה להתגשם. הייתי עקשן לא קטן, בעל כישרונות בינוניים ושובב גדול. הורי חשבו עלי הרבה: "מה יהיה עם הילד הזה?" הם שאלו. כשאבא ואני היינו חוזרים מבית הכנסת, אבא היה עטור בבגדי שבת כמלך ואני בחולצה מוכתמת ושחורה ובמכנסיים מאובקות. "שבת שלום" הייתה אימא מקבלת את פנינו, ואבא היה מסתכל לעברי ונאנח: "תאמיני לי שלא ראיתי את שמואל מתחילת התפילה, איני יודע איפה הוא היה כל הזמן, שיחקת עם חברים, אה?". אימא הביטה בעוגמה במכנסיים שנפער בהם חור קטן בברך ואני ניסיתי להתגונן: "לא נכון, כן נכנסתי לביהכ"נ, אתה לא זוכר אבא שהייתי לידך עד סוף "לכו נרננה? גם לקראת סוף ערבית הגעתי והתפללתי", "אה, מילד בגילך אני מצפה להרבה יותר, ראיתי את החברים שלך שלא עוזבים את הכיסא מתחילת התפילה ועד סופה, וגם כשהיית בפנים זה נקרא להתפלל זה?... נראה היה שאתה נע באי נוחות, רק מחכה שתסיים את חובתך ותוכל לצאת להשתובב, זה לא נקרא תפילה!..." ידעתי שיש הרבה מן הצדק בדבריו של אבי, לא הייתי כולי מלא התלהבות ורצון להתפלל, אך בכל זאת טעם מר עלה בפי שאמר לי: "חבל על ההשתדלות שלך, היא ממילא לא שווה כלום." היו עוד דוגמאות נוספות שנחרטו עמוק בליבי וגם כיום, כעבור 40 שנה, איני מסוגל לשכוח אותן. מטבעי הייתי ילד שחושב הרבה על עצמו, וכפי שאמרו ההורים שלי: "שום דבר חוץ ממך לא מעניין אותך". באחד הבקרים פגשתי שכן קשיש שנשא סלים כבדים, הצעתי לו את עזרתי, הוא שמח מאוד. הרגשתי שטעם חדש וטוב של נתינה מציף אותי וכבר נטלתי את הסלים וצעדתי מהר אבל אח"כ האטתי את הקצב כדי להתאים לאלו של שכני. אח"כ הגעתי הביתה וסיפרתי לאימא שעזרתי לשכן ושאני צריך פתק על איחורי לת"ת. אימא כתבה לי פתק אבל לא נמנעה להוסיף בקריצה: "מה לא עושים כדי להגיע מאוחר לת"ת". הטעם הטוב נעלם כלא היה, שוב הייתי שמואל הרע וזומם התעלולים שאף פעם לא יעשה טוב ולא יחשוב טוב חוץ מעל עצמו. דוגמאות אלו ואחרות לא החזירו אותי למוטב, להיפך, הלכתי ונעשיתי גרוע מיום ליום. כשעליתי לישיבה קטנה, כבר היה ברור באיזה "סוג בחור" מדובר, גם בישיבה התחברתי לנוער שוליים ואבא היה שואל מפעם לפעם: "לא למדת היום, אה? תיארתי לעצמי". בפעמים הראשונות כשניסיתי לתקן את הרושם המעוות, ולספר שדווקא למדתי, הייתי שומע: "טוב, מה כבר אפשר להספיק ביום אחד", או "שמואל, שמע לי, משעת לימוד ביום לא צומחים לגדול הדור", וכששמעתי זאת הפסקתי ללמוד גם את שעת לימוד זו. בישיבה ששהיתי חצי יום עבדו וחצי יום למדו, הייתי בטוח שכך אעביר את שארית ימי מתנדנד "בין לבין" ואחיה חיים ריקים מתוכן משעממים ומדכאים. הייתי קרוב לגיל 20 משתדל לשמור על ההלכות, מניח תפילין בבוקר, אבל לא יותר מזה, אהבתי לעבוד אבל בלימוד התרשלתי מאוד, והתפילות שלי היו מהשפה ולחוץ. יום אחד עצר אותי אחד ממגידי השיעור בפינת המסדרון ושאל בעדינות אם יש לי 2 דקות פנויות וכך מצאתי את עצמי עומד ומקשיב ל... מחמאה הראשונה כך נדמה לי שקיבלתי בחיי: "שמואל, שאלת היום שאלה יפה מאוד בשיעור. אני חייב להגיד לך שעד עכשיו עוד לא מצאתי תשובה למרות שאני חושב עליה כל היום". "אני? שאלתי שאלה? כבודו התבלבל בוודאי עם מישהו אחר", אמרתי. "לא, לא, זה היית אתה", השיב מגיד השיעור וחזר על השאלה. נכון, באמת שאלתי את השאלה הזו, סתם כך, אני לא יודע איך היא נפלטה מפי. זה היה ברגע שבכל זאת הקשבתי, עלתה לי שאלה ואני זרקתי אותה לחלל האוויר, לא ממש בכוונה והוא קיבל את הדברים ברצינות, יושב וחושב על זה. "יש לך כנראה ראש מאוד טוב, אם שאלת שאלה כזו" הוא אמר. לי? ראש טוב? חה, שישאל את הורי איזה ראש יש לי, הם כבר יספרו לו... ובכל זאת מה שקרה זה שמצאתי את עצמי יושב בשיעורים שלו וחושב, מחפש הברקות ושאלות מעניינות, הפכתי בשיעור שלו לבחור אחר, מתעניין, שואל ורוצה לשאת חן וחסד. מרגיש פעם ראשונה בחיי שאני יכול להשביע את רצונו של מישהו. לאחר תקופה קצרה הוא הזמין אותי אליו הביתה לסעודת שבת, שלאחריה הוא אמר לי שכל המשפחה שלו מאוד נהנתה, והבן שלו אמר שאני שר זמירות מאוד יפה. אם לא אכפת לי לבוא לעיתים קרובות יותר. הסמקתי, באמת יש לי קול ערב וקצת שרתי שם... מאותה שבת הייתי כמעט בן בית אצלו בסעודות שבת. אח"כ שמעתי מחמאות גם על התפילות שלי. זה היה שהזדמן לי פעם אחת להתפלל קצת יותר בכוונה, הוא ארב לי כל העת ובסיום התפילה אמר לי שהתפילה שלי היום ריגשה אותו.... תוך זמן קצר הפכנו לידידים, לידו הייתי שמואל אחר, שרוצה להיות טוב, שמישהו מעריך אותו ויודע שהוא שווה, היום אני מעריך גם את המצוות שלי. כעבור תקופה קצרה התארסתי ואח"כ נישאתי ועזבתי את הישיבה. הורי יכלו לנשום לרווחה, סופסוף בנם עולה על דרך המלך... גם אני הרגשתי עצמי עולה על דרך המלך. שוב לא הייתי אחד שמקסימום שאפשר לצפות ממנו זה שלא יעשה בושות. פתאום הייתי אחד שיש לו ראש טוב, שיש לו קול ערב שהוא יכול להתפלל יפה, ששווה משהו. יש לי 4 ילדים, וכשהיו קטנים עמלתי כל הזמן להכניס להם לראש שהשבת שלהם שווה! שהתפילות שלהן נהדרות ועולות היישר לכיסא הכבוד! כל דבר טוב זכה להגדלה ולהערכה. כך אני משתדל לנהוג גם ביחס לנכדי, שתהיה להם ילדות פורחת ושחלילה לא יגיעו לאן שהגעתי כי ברור לי שהכיוון השני, הרסני ופוגע. כל היום עומד מול עיני כלל ברזל אחד שהפך לחלק ממני, הכלל שהעלה אותי מאשפתות - "אתה שווה!".

מצורף לזיכוי הרבים

ספירת העומר

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

אתגר AI

תספרו 50... תזכורת • אתגר 252

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק צה

א לְכוּ נְרַנְּנָה לַיי נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ:ב נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ:ג כִּי אֵל גָּדוֹל יי וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:ד אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ:ה אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ:ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יי עֹשֵׂנוּ:ז כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:ח אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר:ט אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי:י אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:יא אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי:
נקרא  7  פעמים

לוח מודעות

למעלה