סיפור בהמשכים גורלו של הרב גלנץ ❕

[הווה פשוט]

@חיים רר @דיונון @Sara led
תנו דוגמא לסיום שהיה מוצא חן בעיניכם

 

[Sara led]

@חיים רר @דיונון @Sara led
תנו דוגמא לסיום שהיה מוצא חן בעיניכם

אכתוב כאן משהו ראשוני, לא מעובד: ר' צבי קלט מה הוביל את שייקה למפנה והוא הלך לבחון את המקום, כשהגיע לאולפני דינקס גילה שם חבורת נערים כמהה שמישהו יכוון וילטף אותם והם היו הפרוייקט הבא שלו אחרי שייקה
אחד מהם, השתקן ששכחתי את שמו גדל לראש ישיבה חשוב
ובשבעה הוא והרב גלנץ נפגשים איפושהו במרפסת, כמובן שהם שמעו זה את שמו של זה כמשפיעים בציבור, אבל רק כאן, כשהם משוחחים וכל אחד מספר מי היה המנוח בשבילו הם מסירים את הקליפות ומגלים שהם מכירים גם ב'גלגול הקודם'....

זה סוף לא מושלם, משהו כמו זריקת רעיון עם חורים.
אפשר לשחק איתו שיהיה כמה רמות יותר חזק.
אבל כל סיום ולו המשעמם ביותר עדיף לי עשרת מונים מסיום מלאכותי ( הרגיש לי קצת כמו שיעור יהדות בכתה א’: בנות, מתחו קו בין המשל לנמשל, המלך זה השם השר זה הרב הסוס זה אתןןןן)

 

[אין פאנץ']

@חיים רר @דיונון @Sara led
תנו דוגמא לסיום שהיה מוצא חן בעיניכם

אתה בנית פלונטר ואנחנו צריכים למצוא דרך החוצה, נחמד...
רק היה עדיף לתת כותרת "אתגר"...


תכל'ס, בהנחה שאתה רוצה את הסיפור אותו דבר ובלי שינויים יסודיים, הייתי נשאר עם אותו רעיון רק עם צעד אחורה, הייתי כותב שהחבורה מהאולפן היו באמת חילוניים, והם היו מכרים של המשגיח איכשהו, והוא סידר את זה שהוא יסופח לחבורה, והדריך אותם איך ומה וכו'.

 

[הווה פשוט]

אכתוב כאן משהו ראשוני, לא מעובד: ר' צבי קלט מה הוביל את שייקה למפנה והוא הלך לבחון את המקום, כשהגיע לאולפני דינקס גילה שם חבורת נערים כמהה שמישהו יכוון וילטף אותם והם היו הפרוייקט הבא שלו אחרי שייקה
אחד מהם, השתקן ששכחתי את שמו גדל לראש ישיבה חשוב
ובשבעה הוא והרב גלנץ נפגשים איפושהו במרפסת, כמובן שהם שמעו זה את שמו של זה כמשפיעים בציבור, אבל רק כאן, כשהם משוחחים וכל אחד מספר מי היה המנוח בשבילו הם מסירים את הקליפות ומגלים שהם מכירים גם ב'גלגול הקודם'....

זה סוף לא מושלם, משהו כמו זריקת רעיון עם חורים.
אפשר לשחק איתו שיהיה כמה רמות יותר חזק.
אבל כל סיום ולו המשעמם ביותר עדיף לי עשרת מונים מסיום מלאכותי ( הרגיש לי קצת כמו שיעור יהדות בכתה א’: בנות, מתחו קו בין המשל לנמשל, המלך זה השם השר זה הרב הסוס זה אתןןןן)

יפה מאד

 

[הווה פשוט]

מי שהכין לעצמו קפה ובטעות שם יותר מידי סוכר, יש שתי דרכים לטפל בענין.
א. לאכול משהו מלוח או חמוץ ואז לחזור לקפה לאיזון.
ב. לאכול משהו מאד מתוק כמו שתי כפות דבש למשל, ואז לחזור לקפה ולראות שבעצם זה לא נקרא מתוק.

אני בחרתי בשיטה השניה, כדי שפרק ז לא ירגיש לכם קיטש, הוספתי את פרק ח שהוא סופר-קיטש.
מקווה שבאמת זה יצליח לתקן את הרושם.

הפרק הבא מיועד אך ורק לאלה שהיתה להם ביקורת,
אלה שאהבו את הסיפור (במידה ויש), לא מומלץ שיקראו את פרק ח
זו תהיה סתם פצצת סוכר שתקלקל את הטעם הטוב.


ששש
ששש

ששש
ששש

ששששששפרק חטאש - שמגשימים בע"מ

ששש
ששש

דלת החדר נפתחה כדי סדק ועין ירוקה הציצה

"הלך"? נשמעה לחישה.

"הלך, הלך"

הדלת נפתחה לרווחה, וג'ינג'י חסון בטריקו שחור עם הכיתוב "מגשימים" יצא בחיוך רחב הסלונה.
אריאל נכנס מהמרפסת ומצלמה ארוכת עדשה בידו, הם לחצו ידיים בלא אומר.

"הלך מצוין" אמר מאיר פותח בקבוקון אציטון ובעדינות מתחיל להסיר את הזקן המודבק לסנטרו.

"זה היה מושלם, התעליתם על עצמכם" טפח הג'ינג'י בו זמנית על שכם שניהם והתיישב לפתוח את המחשב הנייד.
הוא שולח מייל בן מילה אחת

"בוצע"

וכולם מביטים במסך ממתינים לתשובה.
ששש


"מישהו ראה את הסנדלים שלי"?
קוראת הרבנית הימלפרב שהגיחה מהמטבח לבושה בג'ינס ומתכופפת למשש מתחת לספה.

"הגזמת עם הלחיצה על עורק הצוואר" אומר לה מאיר "היית נראית כמו סלק, כמעט הרגת את עצמך"

הג'ינג'י לוחץ על רפרש, אין תגובה.

"שמישהו ירד בנתיים להסיר את המודעת-אבל מפתח הבנין, אנשים עלולים לבוא לנחם"
אריאל ניגש אל דלת הכניסה.
"וגם את המודעה שלי תוריד, שאנשים לא יציפו את גן הפעמון".

"פינג" נשמע צליל.
הם הביטו בהודעה על המסך:

"ברוך השם, איפה הוא עכשיו"

"הוא כבר בדרך הביתה" הקליד הג'ינג'י "איך את משלמת?"

אריאל חזר עם המודעות וניגש לפח אשפה.
"תן רגע לראות עוד פעם לפני שאתה זורק" אמר הג'ינג'י ופרש את המודעה על השולחן.
הוא נותן במבט בוחן
"אולי הייתי צריך טיפה לחייך"

"ולגזור צפרניים" הוסיף מאיר.


פינג.
"אעשה לך העברה בנקאית אבל קודם אני צריכה הוכחה שזה באמת עבד"

הג'ינג'י הרים את ידו ואריאל הושיט לו את המצלמה.
הוא שלף ממנה את הכרטיס והכניס למחשב.
לחיצה כפולה על הקובץ האחרון
נראה גבו של הרב גלנץ הרוכן אל המודעה כשלורד בידו, אפשר להבחין בבירור במילים שהוא כותב.
מצלמה איכותית מאד.

העתק

הדבק

שלח

אריאל ומאיר הלכו להחליף לבגדים "רגילים".
הרבנית הימלפרב החזירה את העגיל לנחיר והתחילה להפוך בחזרה את התמונות על הקירות.
תמונות שאילו גלנץ היה רואה היה קולט שזה לא יכול להיות הבית של המשגיח.

פינג
"מעולה, אתם מדהימים, תודה רבה רבה, תן לי פרטי חשבון"

הג'נג'י מקליד
"אז כפי שקבענו, חמש עשרה פלוס הוצאות, נתת מקדמה חמש, אז תעבירי עשרת אלפים, ואת הסכום של ההוצאות בהעברה נפרדת"


"יאללה חברים" קורא הג'ינג'י למאיר ואריאל הלבושים כעת בטריקו שחור כמו שלו 'מגשימים',
"תסדרו את הדירה, הכל הכל בדיוק כפי שהיה"

"עד מתי היא שלנו"?

"שכרנו אותה עד מחר בבוקר"


פינג
"כמה יצא ההוצאות"?

הג'ינג'י מגיב
"אני כבר עושה חשבון, אחזור אליך עוד מעט"

פינג
"באמת לא יאומן, תודה רבה לכולכם, תודה על הכל,
אני אמליץ על 'מגשימים' לחברות שלי, שאלקים יברך אתכם"

"תודה על המילים החמות, נשלח קבלה במייל ברגע שנראה את הכסף,
לילה טוב, היה נעים לעבוד איתך הרבנית גלנץ"



אריאל אסף את הכסאות הגידמים לערימה "אני לוקח את הטנדר להחזיר אותם לגמח"

הג'ינג'י מושיט לו את המפתחות "כמה עלו הכסאות"?

"לא עלו, זה גמח"

"נו גמח לא עולה כסף?"

"גמח זה ראשי תיבות גמילות חסדים"

"וואלה, והספרים גם?"

"גם"

"נחמד, אולי יש פה גם גמח מקדונלדס, אני גווע מרעב"

"מקדונלדס? אצל החרדים?! תשמע, אתה חייב ללמוד קצת על העם שלך"



"טוב, סיון! תורידי מהדלת את השלט "הימלפרב" ואחר כך תרדי לקנות לנו משהו לאכול, בסדר?"
סיון עצרה רגע ליד המראה "הרבה יותר יפה לי עם מטפחת" אמרה, ויצאה עם מברג.

הג'ינג'י קם אל המראה, הניף את ידו קדימה צמצם את עיניו בנחישות ואמר בפאתוס
"אתה ורק אתה תשנה את גורל....

"צפורניך"

אמר אריאל שחזר מזיע מהגמח.
"אף אחד לא יגזור אותם במקומך"

"גזירת הגורל, נו, מאיר, אריאל, בואו נשב דבר ראשון לגמור לחשב את ההוצאות"
"אתה יכול כבר לקרוא לנו בשמות האמיתיים"

הג'ינג'י מוציא פנקס ועט "בסדר, גיא, כמה עלתה הדירה"?

"אלף חמש מאות בתנאי שמחזירים אותה פיקס"

"ניקח עוד חמש מאות על ה"פיקס", כמה עלו המודעות?"

"הגרפיקאית לקחה אלף מאתיים, את ההדפסה ארגן ירון"

כמה עלה הדפוס, ירון?"

"שלוש מאות עשרים".


ששש
החשבון התארך, הם לא פראיירים, על כל פיפס צריך לשלם.

התלבושות, האביזרים, הנסיעות לבאר שבע, לתל אביב, לבני ברק.

"לבני ברק"?

"לרוזנפלד".

"אה, וכמה הוא רצה על ההצגה הקטנה שלו?"

"לא לקח, הוא אמר שהוא נהנה מעצם השעשוע אבל נדמה לי שיש לו משהו אישי נגד גלנץ".

"לא לקח זה ענין שלו, אנחנו נתנו שם שרות ששווה, נגיד מאתיים שקל?"

"לפחות".



"מה עוד"?

הניצבים ששכרנו שיבואו לנחם, כל אחד לקח מאה שח".


"להשיג שרתון היה ממש ממש קשה"

"ולעשן אותה היה עוד יותר קשה, איחס, גם כן סיגריה, כל העסק עם השרתון היה מיותר לגמרי"

"אבל גלנץ היה מבסוט חלס, ראית את הטבעות שלו?"

"הוא התחבר לחויה שלו עמוק עמוק, לא חשד בכלום, ועוד אומרים שהוא פיקח"

"רק שלא יגלה שהצבי גוטליב הזה כבר נפטר לפני שנתיים"

"שיגלה, למי אכפת, הכסף כבר אצלנו"



"אז מה נשאר?"

"הבן שלו, שלקח את הספר לישיבה"

"הוא דרש על זה תשלום??"

"מה פתאום, אבל אנחנו מחשיבים הכל".

"לא, זה כבר מוגזם"

"מה שתגיד"



"אז רק נשאר לנו לשלם לשמוליק שגיב".

"הוא היה גדול!"

"נפתולי מארץ הנפתוליים"

"את הפטיזנים, אגב, הוא לא המציא, זה קטע מתוך המחזמר "היער השחור" שהוא שיחק בו דמות ראשית"



"ארבעת אלפים מאה ושתים עשרה"

מתרומם גיא מהמחשבון

"נעגל את זה לחמשתלפים" ממלמל הג'ינג'י ושולח מייל



סיון חוזרת עם מגש פיצה ובקבוק ספרייט.

"שבעים שקל מגש! שודדים פה בבאר שבע"

"איי, שכחתי להכניס את זה לחשבון"

"מילא, התרומה שלנו למבצע הורגת הגאווה של גלנץ"

"אחרי שעיגלת לחמשתלפים אתה עוד קורא לזה תרומה?"


פינג
"העברתי לך, ושוב תודה. הוא כבר בבית, התיישב עכשיו ללמוד את היומית שלו, אני אומרת לך, זה לא אותו בנאדם, עשיתם עבודה נפלאה, לילה טוב"


כשהם יושבים בצוותא לועסים את הפיצה היקרה ומעבירים את הספרייט ביניהם, פתאום הטלפון של הג'ינג'י מצלצל, הוא ממהר לבלוע ועונה
"מגשימים שלום במה אוכל לעזור"

"שלום וברכה, הרבנית גלנץ הפנתה אותי אליכם, אני צריכה עזרה"

"הגעת למקום הנכון, במה הענין"

"זה בעלי, הוא...
הוא חושב שהוא סופר, והוא כותב ספורים נורא ילדותיים וקיטשיים ומפרסם אותם, עושה בושות לעצמו ולמשפחה"

"מה השם שלו"?

"זה חסוי בנתיים, הכינוי שלו זה הווה פשוט"

"אין בעיה, זה חמש עשרה אלף פלוס הוצאות"

הגינגי לוגם ארוכות מהספרייט וקורא
"חברה יש לנו עבודה!
אתגר קשה מאד"



ששש
ששש

 

[Sara led]

וואו, מפתיע וכרגיל כתוב מעולה!
ושאפו על הכותרת הקיטשית לרגל הפרק האחרון.

מעדיפה לא להגיב על השורות האחרונות...

 

[אין פאנץ']

@הווה פשוט אם אנחנו כבר בקטע של להוריד לך את הגאווה, אז נפלת בקטע של "הבן שלו שלקח את הספר לישיבה",
מאיפה לעזעזאל הם ידעו שהוא יצטרך בדיוק את הרעק"א?
(ועוד ושהוא יחליט ללכת לקנות חדש, אבל החלק הזה זה כבר בקטנה, נפילות כאלה יש הרבה בפרק הזה...).

 

[הווה פשוט]

@הווה פשוט אם אנחנו כבר בקטע של להוריד לך את הגאווה, אז נפלת בקטע של "הבן שלו שלקח את הספר לישיבה",
מאיפה לעזעזאל הם ידעו שהוא יצטרך בדיוק את הרעק"א?
(ועוד ושהוא יחליט ללכת לקנות חדש, אבל החלק הזה זה כבר בקטנה, נפילות כאלה יש הרבה בפרק הזה...).

אמרו לו, קח אחד מהספרים שעל השולחן שלו, או, תעקוב באיזה ספר הוא משתמש.

 

[הווה פשוט]

(ועוד ושהוא יחליט ללכת לקנות חדש, אבל החלק הזה זה כבר בקטנה, נפילות כאלה יש הרבה בפרק הזה...).

יש סתירה אחת שבאמת אי אפשר ליישב.
אולי @שיבת ציון תשים לב

 

[הווה פשוט]

אתה בנית פלונטר ואנחנו צריכים למצוא דרך החוצה, נחמד...
רק היה עדיף לתת כותרת "אתגר"...


תכל'ס, בהנחה שאתה רוצה את הסיפור אותו דבר ובלי שינויים יסודיים, הייתי נשאר עם אותו רעיון רק עם צעד אחורה, הייתי כותב שהחבורה מהאולפן היו באמת חילוניים, והם היו מכרים של המשגיח איכשהו, והוא סידר את זה שהוא יסופח לחבורה, והדריך אותם איך ומה וכו'.

יפה

 

[שיבת ציון]

יש סתירה אחת שבאמת אי אפשר ליישב.
אולי @שיבת ציון תשים לב

שהרב גלנץ היה במרפסת, אז לא יכול להיות שאריאל נכנס משם עם המצלמה?
אם זה לא זה, אז לא שמתי לב...
ואהבתי ממש! איזו יצירתיות... תענוג ספרותי אמיתי.

"זה בעלי, הוא...
הוא חושב שהוא סופר, והוא כותב ספורים נורא ילדותיים וקיטשיים ומפרסם אותם, עושה בושות לעצמו ולמשפחה"

אם זה ילדותי ובושה למשפחה- "מגשימים" הולכים לקרב בקרוב הצפה של פניות...

 

[לרקוד על הירח]

אוי זה טובבב
אהבתי.

 

[הווה פשוט]

שהרב גלנץ היה במרפסת, אז לא יכול להיות שאריאל נכנס משם עם המצלמה?

אריאל נכנס למרפסת אחרי שהרב גלנץ ירד, כדי לצלם אותו כותב על המודעה.
הסתירה היא, ששאלת איך הוא קשקש הרי זה גזל, ועניתי שזה היה כבר אחרי התאריך. והג'ינג'י אומר שהוא חושש שיציפו את גן הפעמון

 

[שיבת ציון]

אריאל נכנס למרפסת אחרי שהרב גלנץ ירד, כדי לצלם אותו כותב על המודעה.
הסתירה היא, ששאלת איך הוא קשקש הרי זה גזל, ועניתי שזה היה כבר אחרי התאריך. והג'ינג'י אומר שהוא חושש שיציפו את גן הפעמון

אה... נו, אף פעם לא הייתי טובה בסדרה: "א אדישע קאפ"...
אם ככה, הרב גלנץ באמת עבר על גזל, אולי כדאי שזו תהיה המשימה הבאה של "מגשימים" (אחרי המשימה עם הסופר הבדוי ההוא)...

 

[אין פאנץ']

אמרו לו, קח אחד מהספרים שעל השולחן שלו, או, תעקוב באיזה ספר הוא משתמש.

וגילה שכרך ב' של שו"ת רעק"א נעלם מהמדף, כנראה הבן שלו לקח אותו לישיבה.

(גם מהסאב טקסט, רואים שזה לא שהוא השתמש בזה קבוע, אלא שבמקרה הוא נצרך לזה בגלל השאלה)

 

[הווה פשוט]

אמרו לו, קח אחד מהספרים שעל השולחן שלו, או, תעקוב באיזה ספר הוא משתמש.

וגילה שכרך ב' של שו"ת רעק"א נעלם מהמדף, כנראה הבן שלו לקח אותו לישיבה.

הספר נלקח מהשולחן, הרב לא מצא אותו שם, ואז חיפש במדף וראה שנעלם.
אמנם קצת דחוק אבל כבר אמר מרן "רוב הדחוקים אמת"

 

[הווה פשוט]

ש
ששש
כשישראל יורדים, יורדים עד למטה
קשה לי לעצור את תנופת הקיטש, ומקולמוסי נפלט כמו מעצמו פרק תשיעי
(כי תשיעי זה קיטשיאי)
זהו מיני-פרק ברוח הימים, בו אני מעלה קצת את רמת המופרעות.

וסתם כך קשה עלי להפרד מהאשכול הזה,
שמסתבר שאנשים רבים אהבו, כפי שגיליתי לתדהמתי ש...
אם אני לא סובל מהזיות
ואם אין באג באלגוריתם של פרוג
ואם אני מפרש נכון מה זה 75k
ואם זה לא תעלול של ההאקרים של מגשימים
הרי ש-
היו שבעים וחמישה אלף כניסות לאשכול.

ואו, זה חתיכת מספר!
אפילו אם רק חצי מהם יקנו את הספר שלי אוכל לחתן שתי בנות.

בכל אופן, הפרק הזה הוא פרי גחמה,
וקורא שפוי ומאוזן יעשה טובה לעצמו אם ידלג עליו

ששש
ששש


ששששפרק תשיעיש- ששום דג
ששש
ששש


המקום: אי שם בארצות הברית
השעה: 16:56 שעון החוף המערבי

ששש
אצבעות דקות וארוכות התרוצצו על המקלדת
"אעשה לך העברה בנקאית אבל קודם אני צריכה הוכחה שזה באמת עבד"
send

הידים ירדו בחזרה אל ידיות הכיסא המשרדי, מתופפות בעצבנות בהמתנה לתשובה,
צליל מתכתי נשמע כשהטבעת פוגעת במתכת הכיסא.

הקליטה גרועה פה
שלושים מטר מתחת לאדמה.


פינג
הגיע מייל עם קובץ מצורף.

לחיצה כפולה, התמונה נפתחת.

"Omg"

האצבעות חוזרות למקלדת
"מעולה, אתם מדהימים, תודה רבה רבה, תן לי פרטי חשבון"

ושוב תיפוף של ציפיה על ידית המתכת.

הקליטה גרועה מאד,
לא רק בגלל העומק, ולא רק בגלל דלילות מגדלי התקשורת במדבר נבאדה,
אלא בעיקר בגלל השיבושים האלקטרומגנטיים הרבים כאן, באזור החמישים ואחת.

פינג
"בנק לאומי סניף 607 חשבון 1944028 על שם מגשימים בע"מ
נשלח קבלה במייל ברגע שנראה את הכסף
לילה טוב
היה נעים לעבוד איתך הרבנית גלנץ"


אנדרו סמית' נשען לאחור ופולט אנחת רווחה

הוא מרים את ידו וסורק את בלוריתו הבלונדית הענקית באצבעותיו הדקות והארוכות.
ואז קם ממושבו ומביט סביב על כל העובדים בעמדות,
הוא חובט על השולחן לקבל תשומת לב.
הטבעת משמיעה נקישה.
כל הראשים פונים אליו.

"המשימה הושלמה" קרא.

מחיאות כפיים נשמעות

"צריך להודיע לבוס" אמר מישהו.



****

קצף של בועות עלה אל פני המים, ביל חש במשיכה חזקה.

הוא הניף את המוט הגמיש לגובה וחייך למראה המקרל המפרפר בקצה הקרס, בתנועה רחבה הונף הדג המפרכס מעבר למעקה הזהב של היאכטה היישר אל ידו של ביל.

"הודעה מוצפנת עבורך מיסטר גייטס" קוראת המזכירה אפורת השיער בעלותה לסיפון.

"גירסת הקורונה החדשה?!" שואל ביל מבלי להתיק עיניו מהדג.

"לא אדוני, זה ה..."

"אה, בטח מהחמאס, או אולי חיזבאללה?"

"גם לא, אדוני"

"רגע,רגע... גלנץ??!!" הוא נושא אליה מבט מורם גבות.

"כן אדוני, המבצע הוכתר בהצלחה אדוני"

ביל מרים ידיים בתרועת ניצחון
"הדרך פנויה עכשיו לנטרל את היהודים החרדים, וכך יוסר המכשול האחרון בדרך לשלוט על העולם".

"הדג נפל לך למים אדוני"

"ברגע שהורדנו את המורל של הרבנים שלהם נוכל להכניס להם מה שנרצה, השערים פתוחים,
דג אמרת? אני אתפוס אותו שוב, אין שום דג שיעמוד בפניי, שום דג!"

"לא הרבנים מעצבים את ההשקפה החרדית ביל" נשמע קול מפהק מהכיסא-נוח הלבן כשלג שהוצב מול השמש ועליו שרועה אישיות חשובה שאסור-לנקוב- בשמה, לבוש בבגד ים פרחוני ממשי איטלקי שזור בסיבי פליז ספקטרוסקופי נוגד קרינה ביומגנטית.

"לא הרבנים?" תמה ביל והדביק פתיון חדש לקרס.

"כבר מזמן לא, מי שמעצב את דעת הקהל החרדי הם אנשי התקשורת. הפרשנים, העיתונאים, הוגי הדעות, כותבי הטורים, הפובליציסטים, הסופרים" אמר האישיות שאסור לנקוב בשמה.

"לא הרבנים?" תמה שוב ביל, והשליך את חוט החכה רחוק רחוק אל המים.

"הוא צודק" אמרה המזכירה "פוסט אחד בפרוג, למשל, ישפיע על ההמונים יותר מעשר דרשות חוצבות של רבנים מזוקנים, אדוני"

"טוב, אז נטפל בסופרים" אמר ביל.

"כמובן אדוני, מיד אדוני"
והמזכירה מטופפת במהירות במדרגות הצרות למטה אל חדר התקשורת.

"שום דג לא ימלט" ממלמל ביל בהסתכלו בגלים הקטנים שסביב החכה השקועה במי התכלת.

****

פינג

"הגיע מסר מוצפן"

"ממי"?

"ישר מהבוס"

כל הראשים הצטופפו אל המסך שבמרכזו הסתובבה על צירה באיטיות, פירמידה שבתוכה עין ותחתיה הכיתוב
"מפענח, נא להמתין..."

אנדרו תופף עם הטבעת על משענת הכיסא, הפיענוח יוצג לעשר שניות בדיוק ויימחק, אין תיעוד ואין גיבוי. הם חייבים לזכור בעל פה.

הפירמידה נעצרה, והעין הפכה לאדומה.
ההודעה הופיעה מתחתיה בתוך מלבן מהבהב.
הנוכחים שיננו אותה בראשם.

צליל נשמע, המלבן נעלם,
והעין שבפירמידה חזרה לצבעה.

מר סמית' הביט בצוות, מהורהר
"אז עם מי נתחיל"

"הווה פשוט?" הציע מישהו

"בדיוק מה שחשבתי"

"איך העברית שלך?" פונה אנדרו לבחורה במשקפי פלסטיק ושיער בשש גוונים.

"שפת אם" היא עונה ויורקת מסטיק לפח.

"או קיי, אז צלצלי עכשיו ל"מגשימים", צלצלי ממספר חסוי"

"ותגידי שהרבנית גלנץ שלחה אותך".

ששש
ששש

 

[Sara led]

ש
ששש
כשישראל יורדים, יורדים עד למטה
קשה לי לעצור את תנופת הקיטש, ומקולמוסי נפלט כמו מעצמו פרק תשיעי
(כי תשיעי זה קיטשיאי)
זהו מיני-פרק ברוח הימים, בו אני מעלה קצת את רמת המופרעות.

וסתם כך קשה עלי להפרד מהאשכול הזה,
שמסתבר שאנשים רבים אהבו, כפי שגיליתי לתדהמתי ש...
אם אני לא סובל מהזיות
ואם אין באג באלגוריתם של פרוג
ואם אני מפרש נכון מה זה 75k
ואם זה לא תעלול של ההאקרים של מגשימים
הרי ש-
היו שבעים וחמישה אלף כניסות לאשכול.

ואו, זה חתיכת מספר!
אפילו אם רק חצי מהם יקנו את הספר שלי אוכל לחתן שתי בנות.

בכל אופן, הפרק הזה הוא פרי גחמה,
וקורא שפוי ומאוזן יעשה טובה לעצמו אם ידלג עליו




צפה בקובץ המצורף 1490382
ששש
ששש


ששששפרק תשיעיש- ששום דג
ששש
ששש


המקום: אי שם בארצות הברית
השעה: 16:56 שעון החוף המערבי

ששש
אצבעות דקות וארוכות התרוצצו על המקלדת
"אעשה לך העברה בנקאית אבל קודם אני צריכה הוכחה שזה באמת עבד"
send

הידים ירדו בחזרה אל ידיות הכיסא המשרדי, מתופפות בעצבנות בהמתנה לתשובה,
צליל מתכתי נשמע כשהטבעת פוגעת במתכת הכיסא.

הקליטה גרועה פה
שלושים מטר מתחת לאדמה.


פינג
הגיע מייל עם קובץ מצורף.

לחיצה כפולה, התמונה נפתחת.

"Omg"

האצבעות חוזרות למקלדת
"מעולה, אתם מדהימים, תודה רבה רבה, תן לי פרטי חשבון"

ושוב תיפוף של ציפיה על ידית המתכת.

הקליטה גרועה מאד,
לא רק בגלל העומק, ולא רק בגלל דלילות מגדלי התקשורת במדבר נבאדה,
אלא בעיקר בגלל השיבושים האלקטרומגנטיים הרבים כאן, באזור החמישים ואחת.

פינג
"בנק לאומי סניף 607 חשבון 1944028 על שם מגשימים בע"מ
נשלח קבלה במייל ברגע שנראה את הכסף
לילה טוב
היה נעים לעבוד איתך הרבנית גלנץ"


אנדרו סמית' נשען לאחור ופולט אנחת רווחה

הוא מרים את ידו וסורק את בלוריתו הבלונדית הענקית באצבעותיו הדקות והארוכות.
ואז קם ממושבו ומביט סביב על כל העובדים בעמדות,
הוא חובט על השולחן לקבל תשומת לב.
הטבעת משמיעה נקישה.
כל הראשים פונים אליו.

"המשימה הושלמה" קרא.

מחיאות כפיים נשמעות

"צריך להודיע לבוס" אמר מישהו.



****

קצף של בועות עלה אל פני המים, ביל חש במשיכה חזקה.

הוא הניף את המוט הגמיש לגובה וחייך למראה המקרל המפרפר בקצה הקרס, בתנועה רחבה הונף הדג המפרכס מעבר למעקה הזהב של היאכטה היישר אל ידו של ביל.

"הודעה מוצפנת עבורך מיסטר גייטס" קוראת המזכירה אפורת השיער בעלותה לסיפון.

"גירסת הקורונה החדשה?!" שואל ביל מבלי להתיק עיניו מהדג.

"לא אדוני, זה ה..."

"אה, בטח מהחמאס, או אולי חיזבאללה?"

"גם לא, אדוני"

"רגע,רגע... גלנץ??!!" הוא נושא אליה מבט מורם גבות.

"כן אדוני, המבצע הוכתר בהצלחה אדוני"

ביל מרים ידיים בתרועת ניצחון
"הדרך פנויה עכשיו לנטרל את היהודים החרדים, וכך יוסר המכשול האחרון בדרך לשלוט על העולם".

"הדג נפל לך למים אדוני"

"ברגע שהורדנו את המורל של הרבנים שלהם נוכל להכניס להם מה שנרצה, השערים פתוחים,
דג אמרת? אני אתפוס אותו שוב, אין שום דג שיעמוד בפניי, שום דג!"

"לא הרבנים מעצבים את ההשקפה החרדית ביל" נשמע קול מפהק מהכיסא-נוח הלבן כשלג שהוצב מול השמש ועליו שרועה אישיות חשובה שאסור-לנקוב- בשמה, לבוש בבגד ים פרחוני ממשי איטלקי שזור בסיבי פליז ספקטרוסקופי נוגד קרינה ביומגנטית.

"לא הרבנים?" תמה ביל והדביק פתיון חדש לקרס.

"כבר מזמן לא, מי שמעצב את דעת הקהל החרדי הם אנשי התקשורת. הפרשנים, העיתונאים, הוגי הדעות, כותבי הטורים, הפובליציסטים, הסופרים" אמר האישיות שאסור לנקוב בשמה.

"לא הרבנים?" תמה שוב ביל, והשליך את חוט החכה רחוק רחוק אל המים.

"הוא צודק" אמרה המזכירה "פוסט אחד בפרוג, למשל, ישפיע על ההמונים יותר מעשר דרשות חוצבות של רבנים מזוקנים, אדוני"

"טוב, אז נטפל בסופרים" אמר ביל.

"כמובן אדוני, מיד אדוני"
והמזכירה מטופפת במהירות במדרגות הצרות למטה אל חדר התקשורת.

"שום דג לא ימלט" ממלמל ביל בהסתכלו בגלים הקטנים שסביב החכה השקועה במי התכלת.

****

פינג

"הגיע מסר מוצפן"

"ממי"?

"ישר מהבוס"

כל הראשים הצטופפו אל המסך שבמרכזו הסתובבה על צירה באיטיות, פירמידה שבתוכה עין ותחתיה הכיתוב
"מפענח, נא להמתין..."

אנדרו תופף עם הטבעת על משענת הכיסא, הפיענוח יוצג לעשר שניות בדיוק ויימחק, אין תיעוד ואין גיבוי. הם חייבים לזכור בעל פה.

הפירמידה נעצרה, והעין הפכה לאדומה.
ההודעה הופיעה מתחתיה בתוך מלבן מהבהב.
הנוכחים שיננו אותה בראשם.

צליל נשמע, המלבן נעלם,
והעין שבפירמידה חזרה לצבעה.

מר סמית' הביט בצוות, מהורהר
"אז עם מי נתחיל"

"הווה פשוט?" הציע מישהו

"בדיוק מה שחשבתי"

"איך העברית שלך?" פונה אנדרו לבחורה במשקפי פלסטיק ושיער בשש גוונים.

"שפת אם" היא עונה ויורקת מסטיק לפח.

"או קיי, אז צלצלי עכשיו ל"מגשימים", צלצלי ממספר חסוי"

"ותגידי שהרבנית גלנץ שלחה אותך".

ששש
ששש

עכשיו הבנתי מה היתה ההודעה המוצפנת הזו שהכריחה אותי לבקר את פרק הסיום הראשון בסדרת פרקי הסיום!

 

[הווה פשוט]

למעשה מתבקש כאן גם פרק עשירי (עשירי קודש)
אבל זה דבר שכולכם בוודאי כבר חושבים עליו
וגם איני מעז לכתוב תאורים מפורטים של פמליה של מעלה

 

[דיונון]

כרטיס צהוב!
@הווה פשוט, כרטיס צהוב!