הנושאים החמים
הנושאים החמים
עץ תאנים, עץ רימונים, גפן.
נעמה מתבוננת סביבה בהתפעלות. כל כך הרבה עצים!
היא מתקדמת עוד קצת, שמלתה מתחכחת בקצה הגדר. מוסיפה לרשימה עץ תפוחים יפיפה, שאדום, ירוק וכתום חיוור מרקדים בו בשלווה.
הרוח משמיעה נידנוד עדין, וציפורי קאק שחורות מרחפות מלמעלה, מזמרות את שירי הערב הקבועים.
נעמה נושמת את כל היופי. בשנתיים האחרונות לא היתה בסביבתה חצר מטופחת כל כך…
בבבל הכל היה פורח, מושקע, מהודר. פה בארץ יהודה, הכל עדיין בראשיתי.
מיד כשהגיעה השיירה לירושלים הוציאו השבים זרעי חיטה, גפן ותמר, והחלו לחפור באדמה השחורה, שותלים ודומעים, שותלים ומודים.
כמעט שבעים שנה שלא גרו פה ישראלים, והארץ הפכה לשממה. מכל הגינות הפורחות, השדות המזהיבים, היערות והגבעות נותרו רק שטחי בור מישוריים, מלאים בקוצים וגדמים.
רק תנים וצבועים חולפים פה בלילות, מרימים קולם בזעקה ותחינה, מחפשים טרף לשווא.
מאז הוגלו היהודים כמו חשך מזלה, והארץ נותרה קפואה, שכוחה ונבולה.
ומששבו לארץ המובטחת, הגברים הקימו את בתיהם מחדש, והנשים עסקו בשתילת ירקות ושיקום הצמחיה.
זה לא סתם, אומרת נעמה לעצמה, שבמקום שבו צומחים עצים, צומחים חיים.
בתזמון מדוייק נשמע קול צחוקו של תינוק מבעד לחלונות הבית, מתגלגל החוצה וממלא את הרחוב בחדווה.
היא נשטפת בצחוק המשתפך, נושמת את ריח הפירות המשכר, נישבת בקסמה של החירות.
בסיומה של גלות, אין כמו לחזור הביתה.
נעמה מתבוננת סביבה בהתפעלות. כל כך הרבה עצים!
היא מתקדמת עוד קצת, שמלתה מתחכחת בקצה הגדר. מוסיפה לרשימה עץ תפוחים יפיפה, שאדום, ירוק וכתום חיוור מרקדים בו בשלווה.
הרוח משמיעה נידנוד עדין, וציפורי קאק שחורות מרחפות מלמעלה, מזמרות את שירי הערב הקבועים.
נעמה נושמת את כל היופי. בשנתיים האחרונות לא היתה בסביבתה חצר מטופחת כל כך…
בבבל הכל היה פורח, מושקע, מהודר. פה בארץ יהודה, הכל עדיין בראשיתי.
מיד כשהגיעה השיירה לירושלים הוציאו השבים זרעי חיטה, גפן ותמר, והחלו לחפור באדמה השחורה, שותלים ודומעים, שותלים ומודים.
כמעט שבעים שנה שלא גרו פה ישראלים, והארץ הפכה לשממה. מכל הגינות הפורחות, השדות המזהיבים, היערות והגבעות נותרו רק שטחי בור מישוריים, מלאים בקוצים וגדמים.
רק תנים וצבועים חולפים פה בלילות, מרימים קולם בזעקה ותחינה, מחפשים טרף לשווא.
מאז הוגלו היהודים כמו חשך מזלה, והארץ נותרה קפואה, שכוחה ונבולה.
ומששבו לארץ המובטחת, הגברים הקימו את בתיהם מחדש, והנשים עסקו בשתילת ירקות ושיקום הצמחיה.
זה לא סתם, אומרת נעמה לעצמה, שבמקום שבו צומחים עצים, צומחים חיים.
בתזמון מדוייק נשמע קול צחוקו של תינוק מבעד לחלונות הבית, מתגלגל החוצה וממלא את הרחוב בחדווה.
היא נשטפת בצחוק המשתפך, נושמת את ריח הפירות המשכר, נישבת בקסמה של החירות.
בסיומה של גלות, אין כמו לחזור הביתה.
