בפרשת
יתרו יש בה מקדושת חג השבועות. (חידושי הרי"ם בפרשת בא)
"וישמע יתרו" -
מעלת השמיעה בפרשה נאמר "וישמע יתרו...את כל אשר עשה אלקים למשה". לכאורה מה החידוש כי יתרו שמע, הרי כל הגויים שמעו, כמש"כ (שמות ט"ו י"ד) "שמעו עמים ירגזון"? אלא הם שמעו את הניסים אשר אירעו לישראל ונשארו גויים, משא"כ יתרו שמע ובא להתגייר. ללמדך יש אדם שומע ניסים ונפלאות שעושה השי"ת בעולמו ונשאר גוי, ויש אדם שומע ומתעלה ממדרגה נמוכה, גוי כיתרו שעבד כל ע"ז שבעולם זכה ובא להתגייר, ולהוסיף פרשה בתורתנו הק'. אמרו חז"ל (שמו"ר פרק כ"ז): אם יפול אדם מראש הגג, כל גופו לוקה, הרופא נכנס אצלו ונותן לו רטיה בראשו בידיו ברגליו ובכל איבריו, נמצא כולו רטיות. אבל הקב"ה ברא את האדם רמ"ח איברים והאוזן אחד מהם, אם כל הגוף מלוכלך בעבירות אבל האוזן שומעת - אזי כל הגוף מקבל חיים, כמש"כ (ישעי' נ"ה) "שמעו ותחי נפשכם". אפשר לקרוא וללמוד הרבה ספרי מוסר, אבל העיקר לשמוע מאחר, כמש"כ (משלי ט"ו ל"א) "אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין". אכן זהו שבחו של ישראל ששומעים וזוכים לחיים ולתורה, כמש"כ (שמות י"ד ד') "ויעשו כן" מפרש
רש"י: להגיד שבחן ששמעו לקול משה, עי"ז זכו לנס קריעת ים סוף ולקבלת התורה. ע"י מעלת השמיעה נקראים עם ישראל, כמש"כ (דברים כ"ז ט') "היום הזה נהיית לעם לד' אלקיך - ושמעת". זאת הברכה הטובה ביותר, כמש"כ (דברים י"א כ"ו) "ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה, את הברכה - אשר תשמעו". עי"ז זוכים לישועות והשפעות טובות, כמש"כ (תהלים פ"ה ט') "אשמעה מה ידבר האל ד' כי ידבר שלום אל עמו... גם ד' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה". בכל הדורות ובכל המצבים אמרו בני ישראל את הפסוק "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד", בזה הראו את גודל אמונתם וביטחונם בהשי"ת. לכאורה אם זה פסוק של אמונה, היו צריכים לומר "אני מאמין ה' אלקינו ד' אחד"? אלא ללמדנו כי אי אפשר לבוא לאמונה אמיתית רק אם אנו מקבלים על עצמנו במסירות נפש "לשמוע" ולהשפיע על החבר לשמוע, ע"י השמיעה בבחי' "שמע ישראל" זוכים לדעת כי "ה' אלקינו ד' אחד". אם גוי כיתרו זכה ע"י שמיעתו להוסיף פרשה בתורה, כ"ש יהודי ששומע דברי תורה ומוסר, בודאי יזכה למעלות נשגבות ולהוסיף פרשיות חשובות בתורת חייו. לכן שלמה המלך מזהיר (משלי א' ח') "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך", כבר מילדותינו נשמע ונקבל את אשר מלמדים אותנו ועי"ז נזכה לברכה וחיים. (באר יחיאל)
"ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום וכו' ושם האחד אליעזר" (י"ח - ג'- ד') רבי יוסף צבי הלוי דינר רבה של לונדון, למד מכאן יסוד נפלא בחינוך, התורה מבקשת ללמדנו, שאסור לנו להתייחס אל אי מי מילדינו כאל בן שני, בן מישני, עלינו להתייחס אל כל אחד ואחד כאילו הוא הבן האחד, בן יחיד! לא "עוד ילד", אלא ילד יחיד ומיוחד, בעל נתונים וכוחות מיוחדים לו, ותפקיד המיוחד רק לו. זהו יסוד עיקרי בחינוך הבנים, אסור לנו לערוך השוואות בין אחד לרעהו, גם אם אחד כשרוני פחות או בולט פחות בכל מעלה אחרת, עלינו להחשיב את כל הבנים בשווה, כל אחד על פי הכוחות שקיבל משמים.
"ואתה תחזה מכל העם" (י"ח - כ"א) שואל הרבי
מקוצק, מדוע כשמשה רבנו מינה שרי אלפים מאות עשרות וכו', לא חשש שייפגע מי מהם על שנתמנה לתפקיד פחות חשוב מחבירו? ותירץ, נאמר בהם "אנשי אמת", איש אמת יודע שהכבוד כולו שקר ואין בו כלום, לכן לא חשש שמישהו ייפגע.
[ידוע שהיתה אמירה תורנית שבגלל שלא קינאו אלו באלו לכן זו היתה עזרה להכנה לקבלת התורה]
"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (י"ט - ג') נשים רגילות להתפלל בשעת הדלקת הנרות על חינוך הבנים. מדוע דווקא בשעה זו, כתב רבנו בחיי, משום שבשעה שעושים מצווה, התפילה מתקבלת. וזו הסיבה שמבקשים "הרחמן" לאחר ברכת המזון, ברכת המזון מסתיימת במילים "לעולם אל יחסרנו", אח"כ מתחיל "הרחמן" "הרחמן", מכיוון שקיימתי עכשיו מצווה, זו עת רצון, ומן הראוי לנצל זאת ולהתפלל.
*למה מדליקים בשבת 2 נרות, אומר ה
"בן איש חי" זי"ע שהמילה נר היא 250 ועוד נר יחד 500, כמניין האברים של זכר ונקבה.
בספר
החיים כתב, כל הבית בנוי על האשה, "חכמת נשים בנתה ביתה" [משלי י"ד - א']. כשהגב' טובה, היא המדרבנת את בעלה ללכת ללמוד, וללכת לתפילה בזמן, היא השומרת על הבית. מדוע האדם הראשון חטא כבר במצווה הראשונה שנתן לו הקב"ה? כי עוד לא היתה לו אשה שתשמור עליו, היא לא היתה בציווי, לכן נגרם הכישלון לכן כשבא הקב"ה לתת את התורה, אמר קודם לדבר עם הנשים, כדי שיידעו מה יש בתורה, ורק לאחר מכן יש לפנות אל האנשים.
ויש לדרוש את הפסוק כך: "כה תאמר לבית יעקב", לאשה שנמצאת בבית, כדי שהיא תגיד לבני ישראל, תחנך ותדריך את הילדים. מוסיף על כך ה
פרדס יוסף, לדאבוננו, לא כל הנשים זוכרות את התפקיד האמיתי שלהן, ויש ביניהם כאלו המחנכות את ילדיהן לכל דבר שהוא חוץ מלתורה. ועליהן ניתן לקרוא את הכתוב באיכה [ב' - כ'] "ראה ה' והביטה למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים", למי עוללת "כה", רמז ל"כה תאמר לבית יעקב", אשר במקום למלא כראוי את תפקידן, "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן" [שם ד' - י'], מרוב רחמים הן אינן מחנכות את ילדיהן כנדרש מהן, וכביכול "מבשלות" אותם...
נכנסו חסידים ל"שר שלום" מבעלז זי"ע וביקשו דברי חיזוק, שאל אותם הרבי:
"אלה הדברים
" אומר
רש"י "לא פחות ולא יותר
", וקשה האם יש מחשבה שמשה רבינו יגיד אחרת מימה שקיבל להעביר הרי מה שהוא אומר זו נבואה, אלא התשובה היא שמי שעוסק ב
"אלה הדברים
" אין יותר ממנו, ומי שלא עוסק בהם אין פחות ממנו...
"זכור את יום השבת לקדשו" (כ' - ז') כותב
בעל הטורים, יום השבת הוא יום השביעי בשבוע, וגם פסוק זה פותח באות ז', והוא פסוק שביעי בפרק. וגם הציווי "לא תעשה כל מלאכה" מופנה אל שבעה, "אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך". וכנגדו, תקנו "שבע מנוחות" בתפילת מנחה של שבת - "אתה אחד".
אם היה צורך במקום נמוך בשביל נתינת התורה במקום נמוך, למה לא נתנו אותה בים סוף, שם הכי נמוך, אלא חיפשו הר שירגיש נמוך.
כל יהודי בעולם זכה למתנה אישית מבורא עולם, אותה לא קיבל אף גוי ואף לא נשיא ארה"ב. מהי אותה מתנה? - אומרים חז"ל: "מתנה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה". השבת היא מתנה גדולה שנתן ה' לכל יהודי בעולם, ובזכותה זוכה היהודי לברכות גדולות בחייו. סיפר הרה"ג
צבי נקר שליט"א את המעשה המופלא הבא: "באזור המרכז ישנו 'כולל אברכים' חשוב וגדול, אשר מלבד קול התורה האדיר הנובע ממנו, יש בו דבר מיוחד ומופלא ביותר, והוא - כל אברך באותו כולל מקבל סכום גדול ונכבד, כמעט כפול מאברך רגיל, למרות שראש הכולל אינו יוצא לאסוף כספים בארץ או בחו"ל כלל. בדרך כלל, על כל ראש כולל נופלת האחריות להשיג משכורות חודשיות לכל האברכים, דבר שגורם לו ללחץ רב, אך בכולל הזה, ראש הכולל יושב ולומד בשלוה, ואף מקבל כל אברך החפץ ללמוד, ונותן לו מלגה גבוהה. הכיצד?... רבים ניסו לגלות מהו הסוד, ולאחרונה הוא נחשף על ידי ראש - הכולל בעצמו לצורך חיזוק הרבים, וכך היו דבריו: "היה זה לפני כמה שנים. אמי שתחי' מתקשרת אליי ומבקשת בכל לשון של בקשה: "בני היקר והצדיק, מבקשת אני ממך לבוא לבקר אותי עם אשתך והנכדים המתוקים, התגעגעתי אליכם מאד". "אמא יקרה", השבתי לה, "את יודעת שאני מאד רוצה לבקר אותך, אך מה לעשות ואת מתגוררת ב'צפת' הצפונית, בעוד אני גר בעיר 'בת ים', ומרוב עומס ענייני הכולל והאברכים שלי, אין לי את הזמן לקפוץ לכמה שעות". "אני מבינה שקשה לך לבוא אליי באמצע השבוע", אמרה לי אמא, "אז אולי לפחות תגיע עם הילדים המתוקים לשבת - תשכיר רכב ותמלא דלק, ואני משלמת על הכל, רק תבוא", התחננה. הבטחתי לה שאעשה כך, וב"ה השכרנו רכב והגענו אל אמי לשבת. וב"ה אמי נהנתה מאד מהשבת בחיק הנכדים. בצאת השבת, נפרדנו לשלום ועלינו לרכב. אלא, שלא שמתי לב כי אין דלק, כך שמצאתי את עצמי עם כל בני משפחתי תקוע באחד מכבישי הגליל. הרכב נעצר ולא יכל להמשיך, וכעת יש לחפש תחנת דלק ולהזרים דלק לרכב. חיכינו בשעת לילה למישהו שיעצור וינסה לעזור לנו, והנה לפתע עצר רכב אחד, מפואר ויוקרתי, בעל לב טוב ורחמן. נדהמתי שרכב יוקרתי שכזה הסכים לעצור לי, והסברתי לו כי נגמר לי הדלק וכי אני צריך שהוא יקח אותי לתחנת דלק הקרובה, כדי למלא 'גלון דלק ולחזור אל הרכב. "בוא, אני אקח אותך לתחנת הדלק ואחזיר אותך לרכבך", הוא השיב באדיבות רבה. עזבתי את בני משפחתי ועליתי עמו לרכב. לאחר כמה דקות של נסיעה בכביש הסואן הגענו אל תחנת הדלק. ירדתי מהרכב, אלא שלאחר כמה צעדים, חזרתי אל הרכב ואמרתי לנהג: "כאן אני לא אמלא דלק לעולם". "מה קרה?", הוא שאל. או אז הצבעתי לו על השלט הגדול שהוצב בראש התחנה האומר: "התחנה פתוחה 24 שעות, 7 ימים בשבוע" - 'מי שצוחק על אבא שלי בשמיים, אינני מוכן לקחת ממנו דלק', אמרתי לו נחרצות. הנהג נדהם מדבריי, ובפרט במצב כזה של לחץ כשכל בני ביתי מחכים לי באמצע כביש סואן וחשוך, אך ניסה לשכנע אותי: "אבל אולי כדאי במצב שכזה לתדלק כאן, שהרי תחנת הדלק הבאה נמצאת במרחק של רבע שעה מכאן, מרחק עצום, והרי משפחתך עומדים בודדים בשעת לילה שכזו באמצע כביש סואן". אך אני סירבתי בכל תוקף, "מי שמבזה את אבא שלי, איני מסוגל לעזור לו ולחבור אליו. ואם אתה ממהר, זה בסדר, אני אסתדר ואחכה למישהו שיקח אותי לתחנה הבאה", השבתי. הנהג פקח עיניים מעריצות ואמר: "אני איתך עד הסוף". נסענו ביחד עד תחנת הדלק הקרובה, כשכל הדרך דיברתי איתו על מעלת כבודה של השבת ושמירתה. הגענו לתחנת דלק שומרת שבת, מילאתי גלון דלק, והנהג החזיר אותי אל הרכב עם בני משפחתי, הודתי לו מאד ונפרדנו כידידים. והנה, לאחר חודש ימים אני מקבל טלפון. היה זה אותו נהג מהרכב המפואר. הוא ביקש לקבוע איתי פגישה דחופה. כשהגיע לביתי הוא פתח וסיפר: "דע לך, כי אבא שלי היה אדם עשיר גדול מאד ובעל עסקים משגשגים, חובקי עולם. כשנפטר לפני זמן קצר, הוא הותיר לנו צוואה בה כתב כי הוא מבקש לעילוי נשמתו לתת את כל כספי המעשר מידי חודש של עסקיו רק לאדם ירא שמיים. ומאז פטירתו של אבא ז"ל, חיפשתי אנשים שיכולים להיות ראויים לכך אך לא מצאתי - בבית הכנסת ראיתי אנשים רבים שעוזבים את התפילה לפני 'עלינו לשבח', היו כאלה ששוחחו בטלפון בזמן התפילה, ישנם אנשים שלא מכבדים את נשותיהם, ולכולם לא עונה התואר של 'ירא שמיים', אך שנזכרתי בך, אמרתי שלדעתי אדם כמוך שמוכן למסור את הנפש לכבודה של השבת, ולא ליהנות מחילול שבת הגם שהוא נמצא במצב צרה - אדם כזה וודאי שהוא ירא שמיים. לכן, ברצוני לומר לך כי מהיום ואילך אפקיד לחשבונך האישי, מידי חודש, את כל סכומי המעשר של העסקים של אבי, ומדובר בסכום לא קטן בכלל". נדהמתי לראות עד היכן השבת מחזירה ומשלמת לכל המכבדים אותה, ומאז אני מחזיק בהכנסה זאת אברכים רבים בסכום מכובד ויפה, כי השבת היא מקור הברכה, והיא המתנה של בורא עולם.
"זכור את יום השבת לקדשו", המלכה באנגליה שלחה פעם שליח ביום השבת אל סוחר השטיחים שהיה יהודי ליקנות כמה שטיחים, נבהל היהודי ולא ידע מה לעשות, לבסוף היה חזק בדעתו, ולא הסכים למכור שטיחים ביום השבת, אחרי השבת קראה לו המלכה ואמרה לו
"אני רוצה לתת לך פרס מליון דולר
", התפלא היהודי הסוחר ושאל
"הרי מגיע לי קנס על מה שסירבתי למכור לך
", הגיבה לו המלכה
"היה לי ויכוח עם מלכה אחרת, אני אמרתי שיהודים לא מתפתים לחלל שבת בעבור כסף, והיא אמרה שהם כן מתפתים, ולכן שלחתי אליך שליח
ואתה סירבת בכל פעם, והסירוב שלך היה בשבילי ניצחון ורווח של מיליון דולר ואת הכסף אני רוצה להעביר לך על
הניצחון שהיה לי בגלל סירובך". והנה עוד עדות שיהודים שומרים שבת בכל מחיר ומקדשים שם שמים ויודעים וזוכרים ש
"יותר מששמרו ישראל את השבת - שמרה השבת עליהם
".
"זכור את יום השבת לקדשו" (כ' - ז') הגמ' בפסחים [ק"ו] אומרת, זכרהו על היין. דורשי רשומות מצאו רמז לכך: בכל שיר השירים, לא נמצא פסוק המתחיל בו', אלא "וחכך כיין הטוב" [ז' - י'], לרמז על ששה זמנים שבהם מקדשים על היין. שבת, פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות ושמיני עצרת, וזה גם "ויין ישמח לבב אנוש".
חינוך - על יתרו כתוב: "והיית לנו לעיניים": ההורים בבית בהתנהגותם הם לעיניים -
דוגמא אישית - לילדים, הן לטוב והן להיפך, וכל מעשה טוב שלומדים מהם הוא נחשב לקידוש ה'.
ועוד: ה
"אמרי אמת" מ
גור זי"ע קם בסוף סעודה להביא מים אחרונים, ולשאלת הרבנית למה לא ביקש מהבנים לחנכם במצוות, ענה, "בדרך זו אני גם מחנך אותם לקיום מצוות שיזכרו לקיים מצוה זו", וכן בכל מעשה מצוה שהקטן רואה אצל אביו הוא לומד.
"זכור את יום השבת לקדשו": [Dהגיעו בקשות לפרסם שוב את הסיפור עם הר"ש שְׁבַדְרוֹן זי"ע שהוא גם חיזוק לזהירות בדיבור בתפילה:]
שמירת השבת: רבי
שלום שבדרון זי"ע היה הולך עם חבר כל ערב שבת לעורר ולעודד בעלי חנויות לסגור לפני שבת, והנה היה במקום יהודי שלא שמר תומ"צ ועבד בעבודתו כסַפַר, ולא סגר עד אחרי תיספורת הלקוח האחרון, ניסה הרב לעוררו ולעודדו וללא הועיל, באחד מימי שישי כשהגיע הרב שבדרון למקום היה הספר סגור, שאל את בעלי החנויות לידו וענו שהוא חולה, חיכה הרב כמה ימים עד ששמע שהתאושש והלך לבקרו בבי"ח, כשראה הסַפַר את הרב הגיב לעברו
"האם הרב הגיע לדרוך על פצעֵי", הגיב הרב:
"באתי לבקר אותך ולהציע לך עיסקה טובה כעידוד לשמירת השבת", סיכמו על הצעה טובה והרב שב לביתו, לאחר כמה שבועות שב הספר לבריאותו ונזהר היטב בימי שישי לסגור מוקדם מהרגיל, והנה לאחר כמה שבועות כשבא הרב למקום ראה שהספר מנפנף לו בידו לביטול, שאלוֹ הרב מה קרה ולמה השינוי, ענה לו הספר, הייתי היום בתפילה וראיתי באמצע חזרת הש"ץ יהודים עם זקן ארוך סופרים כסף, סימנתי להם על המודעה האומרת לא לדבר בתפילה, והם סימנו לי בידם - שקט, אמרתי לעצמי
"אם יהודים בכזה מראה כך מתנהגים למה לי לעמוד בעיסקה עם הרב ולכן חזרתי לפתוח בשבת", באותה השבת הגיע הרב שבדרון לבית הכנסת זכרון משה ודרש ש
"אותם יהודים כשיגיעו לשמים לאחר שנות חייהם ישמעו שיאשימו אותם שהם סיפרו יהודים בשבת", וכשיאמרו לא אחזנו בחיינו כזו מכונה יגיבו להם
"בגלל שדיברתם בתפילה ועסקתם בעיסוקים שונים ושללתם וביטלתם הערתו של מתפלל ובגללכם הוא מחלל שבת, ולכן חילולי השבת שלו נזקפים חלילה לחובתכם. וק"ו כשיהודי שומר כראוי על מקום קדוש ובפרט בזמנים קדושים גורם הוא לקידוש שם שמים ברבים".
וידוע מחז"ל ש"יותר מששמרו ישראל את השבת - שמרה השבת עליהם". השח שיחת חולין בשעת התפילה מקיפים כל גופו בקוצים. (וידוע שצדיקים אמרו שהתקופה הנוראה בין ת"ש לתש"ה היתה בחלק מהמקומות שלא כיבדו מספיק את בתי הכנסת) ואומר ה
ילקוט הגרשוני כתוב "אם הגיע הקב"ה לבית הכנסת ואינו מוצא איש מיד כועס ושואל מדוע באתי ואין איש", ומסביר הילקוט שעשרה קבין של שיחה ירדו לעולם ותשעה נטלו נשים, ולכן שואל הקב"ה מדוע באתי ואין איש כי כולם נהיו כאן בבית הכנסת כמו נשים כי כולם משוחחים בשעת התפילה.
ועוד: השח שיחת חולין בבית הכנסת בשבת 2 מלאכים שׂמים ידיהם על ראשו ואומרים לו אוי לו למי שחילל את השבת ואין לו חלק באלוקי ישראל. [זוה"ק פ' ויקהל, - יש זוהר דומה בפרשת יתרו
וגם שם מובא כמו כאן בפ' ויקהל שאין לו חלק באלוקי ישראל, וכן כתב על כך הצדיק הרב מרעננה זי"ע על חומרת הדיבור בתפילה בסִפְרוֹ "בן לאשרי - ברכה משולשת" בפ' ויצא.]
ועוד: "זכור את יום השבת לקדשו", המלכה באנגליה שלחה פעם שליח ביום השבת אל סוחר השטיחים שהיה יהודי ליקנות כמה שטיחים, נבהל היהודי ולא ידע מה לעשות, לבסוף היה חזק בדעתו, ולא הסכים למכור שטיחים ביום השבת, אחרי השבת קראה לו המלכה ואמרה לו
"אני רוצה לתת לך פרס מליון דולר
", התפלא היהודי הסוחר ושאל
"הרי מגיע לי קנס על מה שסירבתי למכור לך
", הגיבה לו המלכה
"היה לי ויכוח עם מלכה אחרת, אני אמרתי שיהודים לא מתפתים לחלל שבת בעבור כסף, והיא אמרה שהם כן מתפתים, ולכן שלחתי אליך שליח
ואתה סירבת בכל פעם, והסירוב שלך היה בשבילי ניצחון ורווח של מיליון דולר ואת הכסף אני רוצה להעביר לך על
הניצחון שהיה לי בגלל סירובך". והנה עוד עדוּת שיהודים שומרים שבת בכל מחיר ומקדשים שם שמים ויודעים וזוכרים ש
"יותר מששמרו ישראל את השבת - שמרה השבת עליהם
".
ועוד: בזֶמֶר "מה ידידות", כתוב "בכן נרוץ לקראתך", "בכן = 72", כלומר שב
3 הימים שהם רביעי חמישי שישי שהם ההכנה לשבת, ב-
72 שעות שבהם
נרוץ לקראתך - לקראת שבת. [על-פי הזמירות בליל שבת בעדות אשכנז]
ועוד:
"וַתָּבֹא היונה אליו לעת ערב", שמירת שבת, ידוע בחז"ל שלומדים כמה הנהגות מבעלי חיים, והנה כאן היונה הגיעה אל נֹח לעת ערב, ולמה רק אז, אלא היונה שומרת שבת, ולא תולשת בשבת, ולכן היא שבה אליו רק במוצאי שבת בערב עם עלה זית בפיה, ולמה כתוב כאן ותבֹא, כי כאן כבר היה לה איפה לנוח, ולחזור אליו עם העלה זית לאחר תלישתו היה אפשר רק במוצאי שבת. לרמז על יום השבת יום המנוחה.
"קשר בין הברכה בשמירת שבת לבין קבלת התורה: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים", היו צדיקים שכשבאו אליהם יהודים שמעט זילזלו בשמירת השבת היו אומרים להם
"שכדי להיות מבורכים צריך סגולה והיא לשמור שבת כראוי כמו שאומרים בקבלת שבת -
כי היא מקור הברכה" והמילים בפסוק
"שמוע
תשמעו
בקולי" ר"ת
שבת.
ועוד: פיקוח נפש...: 2 אחים עבדו במקום שלא היה פתוח בשבת (לפני מלחמת העולם השנייה), והנה כשהתפתחה המלחמה ליותר רצינית התבקש המפעל בו עבדו להכין כלי מלחמה, ולכן החליט המנהל להפעיל את המפעל 7 ימים בשבוע, אח אחד עזב מיד, ואח שני נשאר והסביר בבית שזה פיקוח נפש משום העבודה והפרנסה, ולמחרת בבוקר כשרצה ללכת לא מצא את בגדיו, ולאחר שבירר איפה הם נענה "במצב של פיקוח נפש נוסעים לעבודה עם פיז'מה"..., והבין את הרמז ונשאר בבית.
ועוד: העולם נברא כדי שעם ישראל יקבלו את התורה וזהו קיום העולם, בראשי"ת בראשונה
ראה
אלוקים
שיקבלו
ישראל
תורה
, ולשם כך ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. זב
ת חל
ב ודב
ש ס"ת
שבת.
בזוהר לפני סעודת ליל שבת כתוב:
"כל
בִּרְכָאָן
דִלְעֵילָא
וְתַתָּא
בְּיוֹמָא
שְׁבִיעָאָה
תַּלְיָן" ר"ת
כבוד שבת, שכל הברכות המגיעות על האדם בימי השבוע הם רק בגלל שהוא מכבד את השבת..
"זכור את יום השבת לקדשו" (כ' - ז') באחת מלילות שבת, הרבנית של רבי
יוסף חיים זוננפלד זי"ע נתקפה בבחילות ובהקאות, והיה הכרח להביא רופא. באותו זמן שימש הרופא הוינאי ד"ר שוורץ כרופא כללי לאנשי ירושלים, וביחוד היה מקובל על יוצאי אוסטריה - הונגריה. קם רבי יוסף חיים זוננפלד, והלך לעבר ביתו של הרופא, נקש בדלת, ובשער הופיעה דמותו של הרופא כשעששית דלוקה בידו. היטב חרה לר' יוסף על קלות הדעת של הרופא שקיבלו תוך כדי חילול שבת נוראי, אבל באותה שעה הבליג על צערו, כי היה בכך פיקוח נפש. הלך הרופא לביתו של ר' יוסף חיים זוננפלד, נתן לרבנית תרופות והמצב השתפר. לאחר שסיים הרופא את הביקור, ליווה אותו הרב אל ביתו, ובצעדם בנחת בסימטאותיה של העיר העתיקה, פנה ר' יוסף חיים ושאל את הרופא, מהו הגודל היחסי של הראש לעומת הגוף. ענה לו הרופא, הראש תופס שביעית מהגוף. 'רק החלק השביעי' חזר ר' יוסף חיים על דברי הרופא. והנה, התאספו ובאו שאר אברי האדם בטרוניה כלפי הראש, כל העבודות הקשות אנחנו עושים, הידיים עובדות, הרגליים צועדות וכל הגוף נושא בעול. וכשמגיע שעת האוכל, הראש פותח את פיו, הוא הנהנה הראשון מכל מאכל, וכשצריך להגיד משהו, שוב הראש פותח את פיו ונוטל לעצמו את רשות הדיבור. ענה להם הראש, אתם צודקים, בכל דבר אני "נוטל בראש", אבל זה בזכות ולא בחסד, כי מי הוא זה המכוון את כל פעולות הגוף ונותן את ההוראות הנכונות לכל האיברים שיעשו את פעולתם בזמן הנכון ובאופן הנכון? הראש! ואלמלא אני, כולכם מוטלים ככלי אין חפץ בו, ולכן מגיע לי החלק הנכבד של הנאות האדם. הסכים הרופא ואמר, שאכן לראש יש "ראש". המשיך הרב בדבריו, באופן מקביל ולפי אותו יחס, חילק הקב"ה את ימיו של האדם. לקח את החלק השביעי, וקבעו ליום שבתון ומנוחה, שאז האדם משוחרר מעבודה פיזית וחומרית, וכל כולו מוקדש להתרעננות רוחנית. ומיום מנוחה זה, שואב האדם את השראתו וברכתו לשאר ששת ימי המעשה, כמו שאמר הפייטן "כי היא מקור הברכה מראש מקדם נסוכה", כשם שהראש נותן את השפעתו על הגוף, כך השבת מדריכה ומסדירה את חייו היומיומיים של האדם בצורה נורמלית, שקטה ויעילה. ואלמלא השבת שנותנת את ההזדמנות להחזיר לעצמו את שווי משקלו הרוחני שהפסיד במשך ששת ימי ההשתקעות בחומרנות, היה האדם נהפך לעבד נרצע ולכלי שרת בידי מאווייו החומריים, וברבות הימים היתה דמותו הרוחנית מיטשטשת לחלוטין. אבל מכיוון שנתן הקב"ה לאדם את המתנה הגדולה הזאת - השבת, השומרת על איזונו הרוחני של האדם, ומשפיעה את ברכתה על כל ששת ימי המעשה, משום כך עלינו לשמור בקפדנות על השבת, כשם שהיא שומרת עלינו. דבריו של הרב שנאמרו ברוֹך ובהיגיון ובשפה עשירה, חדרו עמוק לנפשו של הרופא, והוא הפטיר בענווה ובהתנצלות
"צדקת רבנו", מכאן ולהבא תאיר השבת את דרכי, ולא העששית של הנפט.
באחד הימים, ראה הרבי הקדוש, רבי
יצחק מווארקא זי"ע, כי משמשו העני מתהלך במנעלים קרועים. חרה הדבר מאד לרבי, ומיד פנה הוא אל כמה נדיבים בבקשה שיתרמו בעין יפה סכום הגון, אותו יעביר הרבי לאדם חשוב הנזקק מאד בקהילתנו. ב"ה נאסף הסכום הנדרש תוך זמן קצר, כשהרבי מניח הסכום בארונו על מנת להעבירו בקרוב לשמשו המסור והאהוב. והנה, באותו ערב, בעת אשר סידר השמש את חפציו של הרבי, מבחין הוא בסכום כסף נאה השוכב לו בנחת בתוך הארון. השמש היקר אשר לא ידע כבר את נפשו מרוב ייסורי העוני, לא יכול לעמוד בניסיון - הוא הרגיש כי אם יקח את סכום הכסף הזה לעצמו, יוכל הוא במעט למלא את חסרונותיו וצרכיו. בלב כואב ונשבר, לקח הוא את הממון לעצמו ועזב את החדר. יום למחרת, כאש פתח רבי יצחק את הארון, מגלה הוא להפתעתו כי כל הכסף שאסף, נעלם והתאדה כלא היה. מיד פתח הרבי בחקירות של כל באי ביתו, עד אשר התברר כי הגנב הוא לא פחות מ... השמש בעצמו. מיד קרא לו הרבי ואמר לו: "שוטה שבעולם, דע לך כי כל הכסף שהיה מונח בארון, היה מיועד לך, ואילו רק היית ממתין עוד כמה שעות, היית מקבל את הכסף הזה בצורת היתר, אלא שכעת שבחרת לקחת אותם באיסור, הפסדת מכל גם בעולם הזה וגם בעולם הבא". "לכן זכור", סיים הרבי, "כי מה שנגזר משמיים ששייך לך - אף בריה בעולם לא תוכל להזיק לו או לגעת בו, שכן אמרו חז"ל: "אין אדם נוגע במוכן לחבירו", שאפילו בנגיעה בעלמא בלא השתמשות, אינו יכול לגעת אם שלא הורשה לו כן משמיים".(הרב אלימלך בידרמן). כתב הגאון הצדיק בעל
'ארץ צבי': "ציוונו ה' בדיברה הראשונה: "אנוכי ה' אלוקיך", ופירושו, להאמין בהשגחתו הפרטית על כל פרט ופרט, אשר אי אפשר לשום בריה בעולם ליטול לעצמה מאומה, זולת מה שנגזר עליה בראש השנה, הן בענייני פרנסה והן בכל הנאותיה". ממשיך הצדיק וכותב: "לכן, ידע האדם כי כאשר מפתהו היצר להוסיף בהשתדלות יתירה על חשבון תורתו ותפילתו, או שמפתהו יצרו לעבור עבירה על מנת להינות הנאה רגעית של איסור - יזכור כי כבר נקצב לו מראש השנה כמה יהנה וכמה ירוויח, אלא שבידו הבחירה כיצד יהנה ומתי - והרי שאם יתאפק מליהנות באיסור, תבוא לו הנאה זו ממש בקצב ובמידה זו - בהיתר, שהרי הבטיחו ה' מראש השנה כמה יהנה וירוויח". מסיים הרב
דסלר זצ"ל ואומר: 'אף על פרעה הרשע נגזר להוציא את עם ישראל ולקדש את שם ה' בכל העולם, אלא שבידו היתה הבחירה האם לעשות זאת בצורה קשה של התנגדות ועשר המכות או בצורה של כבוד לה' ולישראל על ידי שישלחם בכבוד רב שיתפרסם בכל העולם, אלא שבחר הוא בדרך הקשה'. "אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלא נימה", לפי שיש מנהל לעולם אשר עשה, עושה ויעשה לכל המעשים.
פרד"ס: בפרשת בשלח בשירת הים "אז ישיר" כתוב: זה א'לי, זה א'לי לגבי פרשת יתרו ר"ת
זכור
את
יום
השבת
לקדשו.
ועוד: האותיות שנוספו לגדולי האומה הם הוי"ה, אבר
הם שר
ה יהושע יתר
ו.
ועוד: ויספ
ר מש
ה לחֹתנ
ו א
ת ס"ת
תורה. ועוד: "במדבר סיני=בשלום", כאיש אחד בלב אחד.
ועוד: הגבל את ההר וקדשתו, אותיות
הר מוקפות באותיות קודש
ה - ד לפניה ו אחריה,
ר - ק לפניה ש אחריה, יחד
קודש.
ועוד: וישמ"ע
ויתרו
ידע
שנשמתו
מקין
עלתה.
ועוד: יתר
ו כה
ן מדי
ן חֹת
ן מש
ה ס"ת בגימטריא
161=קין [עם-הכולל].
יתרו
כהן
מדין
חתן
משה ר"ת
חכמים שיתרו היה מחכמי ויועצי פרעה.
ועוד: באחת הגיליונות נכתב על קשר בין שובבי"ם לאלול, וכאן
וישאלו
איש
לרעהו
לשלום ר"ת
אלול.
ועוד:
משה
לחותנו
את
כל ר"ת מלאך, משה רבינו סיפר כאן לחותנו על סיפור המלאך בסנה.
ועוד: לחם=78, בפרשה 78 פסוקים, רמז לסעודת יתרו הנהוגה בקהילות שונות [תוניס ועוד] בליל שישי פרשת יתרו, זכר לעצירת מגפת ילדים.
ועוד: אל
י הע
ם לדרו
ש אלוקי
ם ס"ת
שמים, אמר משה ליתרו כאן אצלי דנים בדיני שמים.
ועוד:
יבֹא אֵלַי העם אותיות
עִם אֵלִיָה יָבֹא, רמז שלעתיד יבא משה רבינו עם אליהו הנביא.
ועוד:
"ל
י סגול
ה מכ
ל העמי
ם" = ס"ת
מילה, לרמוז שאות המילה היא הסגולה וההבדל החזק [והיחיד] בין ישראל לעמים.
ועוד: לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, "ויהי ביום השלישי=דזהו [-שזהו] היה שבת.
ועוד: לקרא
ת האלוקי
ם מ
ן המחנ
ה ויתיצב
ו בתחתי
ת הה
ר ס"ת מתן תורה.
ועוד: כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, "ת
עשה ל
ך פ
סל" אותיות שניות
כעס.
ועוד:
את
יום
השבת
לקדשו
ששת
ימים ר"ת בגימטריא
אנוש, [-הגימטריא בר"ת היא עם הכולל].
ועוד:
את
יום
השבת
לקדשו ר"ת
אֵלִיָה.
ועוד:
ויו
ם השביע
י שב
ת להוי"
ה ר"ת
שלוה ס"ת
מיתה, שמירת שבת מביאה שלוה והמחללה חייב מיתה.
ועוד: כַּבֵּד=26 שווה כיבוד הורים לכבודו יתברך.
ועוד: ומש
ה ניג
ש א
ל הערפ
ל ס"ת
השלל, זהו השלל השייך למלאכים שקיבל משה ברידתו מההר.
ועוד: וישמ"ע יתרו
: שמע
מלחמת
עמלק
וקריעת
ים-סוף.
ועוד:
"וגם
בך יאמינו לעולם
", גם בדברי התורה שלך יאמינו כמו ב22 אותיות דברי התורה שלי, כי יאמינו שזה הגיע ממני אליך אליהם.
ועוד:
"אנכי ה'...
וכל אשר לרעך", מא' של
'אנכ"י
' עד
'אשר לרעך
', יש
תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות.
ועוד: משה רבינו ציוה 611 מצוות ו-2 מצוות שמעו מ-ה', ביחד הם 613-תרי"ג,
"תורה
" ציוה לנו משה,
תורה =
תרי"א-611.
אם אדם לא מוצא היכן מודים בנוסח התפילה על ענין מסוים, יודה עליו במילים שלו. בעיקבות ההודעה הקבועה להודות אבקש לשתף: בהלכות ברכות (י, כו) כותב ה
רמב"ם: "כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא, ויבקש רחמים, ויתן הודיה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח". נמצא לנו פינה, נסגור את הדלת, ונאמר: 'ריבונו של עולם, יישר כח, אני ממש מודה לך. נתת לי ידיים!'. בספרים כתוב שישנן הנאות שלא תיקנו עליהן ברכה, כמו הנאת הרחיצה. אבל למה להנות מן העולם הזה בלי ברכה? אפשר לקחת משקה, ועדיף משקה מתוק [ולא מים, כי כשלא צמאים זה חשש של ברכה לבטלה], לברך 'שהכל' ולכון גם על הנאת הרחיצה. אפשר לכוון באותה הזדמנות גם על הברז, המקלחת, המים החמים והזרם הנוח. אפשר לברך גם כששומעים מוזיקה. לפני ההדלקה אפשר לקחת משקה, לברך שהכל, ולכוון גם על המוזיקה שממנה עומדים להנות. יש אנשים שכל חייהם התהפכו כתוצאה מאמירת תודה על כל הפרטים הללו! אמרתי את הדברים הללו בתלמוד תורה מסוים בירושלים. אחרי חצי שנה פגש אותי המנהל ואמר לי: "מה אומר לך, נעשיתי אדם אחר בעקבות הדרשה שלך. בתחילה אשתי חשבה שמשהו איתי לא בסדר. נעמדתי ליד כל מדף ספרים והתחלתי להודות ב
נוסח של 'יסוד ושורש העבודה': 'יוצרי ובוראי יתברך שמך, אני נותן לך שבח והודאה על המדף העליון. אם הספרים היו מונחים לי בבלגן על הרצפה, הייתי מתעצבן בכל יום מחדש... כשראתה הגב' שאני עושה את זה על כל דבר, גם היא למדה ממני והתחילה להודות. שנינו נהיינו זוג בעלי תשובה לענין ההודיה". והוא המשיך וסיפר: "בליל שבת אחד חזרתי הביתה מדוכדך. בבית הכנסת שלנו פרצה מחלוקת בענין מסוים, ואמרתי משהו שלא הייתי רוצה לומר. אם לא די בכך, פתאום גילינו את הקטנה, בת שנה וחצי, מרוחה ב'חריין' מכף רגל ועד ראש. בדרך כלל הייתי מתפרץ במצב כזה, אבל בעקבות החיים החדשים שלי, היודע אתה מה עשיתי? הרמתי את הילדה גבוה, ואמרתי: 'יוצרי ובוראי, יתברך שמך, אני נותן לך שבח והודיה שנתת לי את היצורה הזאת, שהיא מסתובבת פה בבית בריאה ושלמה בכל איבריה ובכל גידיה. הרבה אנשים היו מוכנים לקבל ילדה בריאה בת שנה וחצי עם חריין על בגדי השבת שלה!"…, סיפר לי אדם שחברו הבריא בניסי ניסים לאחר מחלה קשה. נזק אחד נשאר לו - הוא איבד את חוש הטעם. הוא טועם בכל דבר טעם עפר. והנה בברכת המזון מודים על עצם ההזנה, אבל היכן אומרים תודה מיוחדת על הטעם של המזון? היכן ישנה הודאה על הצבע של האוכל? תארו לעצמכם שכל האוכל על השולחן היה בצבע שחור: מלפפון שחור, עגבניה שחורה, דג שחור, חלה שחורה, והכל באותה צורה. הקב"ה ברא עולם מלא צבעים ומלא צורות – היכן מודים לו על כל זה? "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים" - איזה חן! איזה יופי! אם רק נתבונן קמעה, נגלה שאין מספר לטובות שעושה לנו הקב"ה!
רוצים סגולה לפרנסה? סגולה אמיתית מהראשונים ולא דבר מפוקפק? - אִמְרוּ תודה לקב"ה! ברכו ברכת המזון בכוונה. ובאמת, לא מספיק לומר רק את נוסח הברכה שנקבע לנו, אלא
צריך גם הודיה אישית. צריך למצוא זמן להיכנס לחדר ולעמוד להודות לקב"ה על כל חסדיו. להודות על העיניים, להודות על השיניים, לא חסר על מה להודות. רק נתחיל ונראה שאיננו גומרים.
האם יודעים אתם כמה דפיקות לב יש ביום? מרבית בני האדם אינם יודעים, אבל בכל יום יש מאה וחמש עשרה אלף דפיקות. לפי זה כמה יש בחודש? – שלשה מיליון ארבע מאות וחמישים אלף. וכמה בשנה?- ארבעים ואחד מיליון וארבע מאות אלף! חז"ל אומרים: "כל הנשמה תהלל ק-ה" – על כל נשימה ונשימה תהלל ק-ה, כמה זמן ייקח לנו לומר עשרות מיליוני פעמים 'תודה'? וזה רק על שנה, ואנחנו לא רק בני שנה…. ובכלל, מה עם כל בני הבית? נסו לעשות חשבון, כמה אתם במשפחה בלי עין הרע, ותכפילו את המספר בבני הבית. האם תדעו היכן לשים את הפסיק במחשבון?!… חשבתם פעם כמה שווה לב? בארצות הברית משתילים לב בעלות של מיליון דולר. ניסיתי לברר כמה שווה לב אורגינלי, אבל לא הצלחתי. אין לזה מחיר! מיליון דולר הוא ודאי שווה. כמה שנים הריאות שלך עובדות? זוהי מכונה שעובדת יום יום, ואף פעם לא היתה בה שביתה! פלאי פלאים! דברתי פעם עם אדם שהיתה לו בעיה קטנה בריאות. רק לראות אותו עולה שלש מדרגות , היה ספר שלם של מוסר. ואנחנו? עולים ויורדים בלי שום בעיה. הריאות עובדות מצוין. איך הכליות שלכם? שמעתם על דיאליזה פעם? אולי כדאי ללכת פעם לראות איך נראים אנשים שמתחברים לזה. ה"אשר יצר" שלנו יהיה אחר לגמרי. איך המעיים שלכם? הכל בסדר? מה עם הכבד? כיס המרה? הלבלב? אני לא ממש רופא, שיודע לומר איך כל דבר עובד בפנים, אבל אני יודע שזה פלאי פלאים! תראו לי עוד מכונה אחת בעולם, משוכללת וחדישה ככל שתהיה, שתהיה מסוגלת לעבוד עשרים וארבע שעות ביממה במשך שנים ארוכות בלי להתקלקל. שמעתי רב צדיק שתיאר פעם את ברכת "אשר יצר": תארו לכם שהפרופסור הגדול ביותר בעולם עושה לנו ניתוח מסובך ממש, בחינם, בלי אשפוז, בלי הרדמה, בלי כאבים ובלי החלמה. האם יתכן דבר כזה? ובכן, שום פרט מן הפרטים הללו אינו יכול להיות. הדבר שפרופסורים גדולים יודעים לעשות הכי טוב זה לקחת כסף, והרבה. עוד לפני שהם פוגשים אותך, אתה צריך לסדר במזכירות את הפרוצדורה הכספית. ללא הרדמה וללא כאבים – זו הרי סתירה מיניה וביה. מישהו מוכן לעבור טיפול שיניים ללא הרדמה? לא ניתוח, רק טיפול שיניים? הרי הכאבים נוראים, בלתי נסבלים. והנה, הפרופסור הגדול ביותר בעולם –
בורא כל העולמים, יתברך שמו לעד ולנצח נצחים, עושה לנו ניתוח כמה פעמים שצריך ביום, בלי אשפוז ובלי הרדמה, בלי כאבים, בלי החלמה ובלי תשלום! רק תאמר 'תודה רבה'! רבי
ירוחם מיר זצ"ל, המשגיח הקדוש, אמר לבחורים: "אילו היה בחור יודע מה נעשה בגוף שלו מאז שהוא אוכל, עד שהאוכל מתפרק לכלי הדם[מובא בהרחבה בחובות הלבבות שער הבחינה פרק ה] , וכל חלק ממנו מגיע למקומו, והפסולת נפרדת מן הגוף - היה צריך לשלוח מברק הביתה: 'אבא, אמא, הכל עבר בשלום!' כמו אחרי ניתוח רציני".
שכרה של קביעת עיתים לתורה: באר הפרשה [באחת השנים האחרונות]
: "היה זה לפני זמן מה בעיר בני ברק. ברחוב 'הרב שך' הממוקם במרכז העיר, שוכנת לה חנות לממכר 'טפטים' לעיצוב הבית הנותנת את שירותיה לציבור בהצלחה רבה. עסק הטַפֶטִים הולך ומתרחב בימינו, כך שכיום מוסדות ובתים רבים משתמשים בטפטים על מנת לעצב את הבית בקלות ולייפותו. כל מי שמכיר את בעל החנות יודע כי הינו יהודי ירא ה' המקפיד על קלה כבחמורה, אשר אחד מכללי הברזל שלו הם -
כי אינו מפסיד לעולם את השיעור הקבוע ב'דף היומי', הנמצא לא הרחק מחנותו.
5 דקות קודם תחילת השיעור, הוא סוגר את חנותו ומתמקם בכסאו הקבוע בבית המדרש עם ספר פתוח. ערב אחד, מביט בעל החנות בשעון ורואה כי בעוד דקות ספורות יחל השיעור, על כן הוא החל מכריז בקול: "לכל הלקוחות, נא להזדרז, אנו רוצים לסגור את החנות". עוד לפני שסיים להכריז זאת, נכנס אדם אחד, אשר פנה למוכר ואמר לו: "שלום, אני רוצה בבקשה כמות גדולה של טפטים מהסוג המעוצב והיוקרתי ביותר - האם תוכל לעזור לי ולהראות לי את סוג הטפטים, יש לי הזמנה גדולה מאד, והגעתי במיוחד עד כאן". "אני ממש מצטער", השיב לו בעל החנות, "אבל כרגע הודעתי כי אני עומד כבר לסגור, לכן אולי עדיף שתבוא מחר על הבוקר ואעזור לך בשמחה". הלקוח החל להילחץ וניסה להפעיל את כל כוחו: "תראה באתי במיוחד לרכוש ממך רכישה גדולה, מפני ששמעתי כי יש לך טפטים יפים ומיוחדים, בבקשה בוא תהיה איתי 10 דקות ונעשה את זה מהר".
"תבין", השיב לו בעל החנות, "אני מאד אשמח לעזור לך, אך יש לי שיעור קבוע ב'דף היומי' אשר אני מקפיד עליו כבר שנים רבות שלא לפספס או לאחר ולו דקה אחת, ובפרט שרכישה גדולה של טפטים איננה עסק של כמה דקות, אצטרך לשם כך לבחור איתך, לארוז לך ולבצע איתך את העסקה - דבר שיקח יותר זמן ממה שאתה חושב". הלקוח המשיך ללחוץ ולהתחנן, ובעל הבית אף הציע שיפתח במיוחד בשבילו את החנות מאוחר יותר, אך שהלה המשיך לסרב וביקש לבחור כעת, הציע לו בעל החנות הצעה: "אתה יודע מה, על מנת שלא להשיב אותך ריקם, בוא ואעשה איתך עסק - אני אנעל עליך את החנות למשך כל השעה וחצי בה אני נמצא בשיעור, כשבינתיים אתה תסתובב ברחבי החנות ותבחר ברוגע את הטפטים המתאימים ביותר בשבילך, תארוז אותם לעצמך, ואני אגיע בסיום השיעור, וישר נעשה את החשבון - מה אתה אומר?!". באותו רגע, עצר לפתע הלקוח את התלהבות דיבורו וחייך:
"מוכר יקר, בוא אני יגלה לך בדיוק מי אני". המוכר לא הבין על מה הוא מדבר, והלה המשיך ואמר: "לא באתי באמת לקנות מהחנות שלך משהו, אני פשוט 'עובד מס הכנסה' אשר שלחו אותי לבדוק האם הינך מעלים ממס הכנסה דיווחים על טפטים שאתה מוכר או לא. לכן, באתי להציע לך בסוף היום הצעה גדולה ומכובדת, על מנת לבדוק האם תוכל לעשות לי זאת במחיר נמוך ללא דיווח על מס". המוכר שכבר היה צריך לזוז לשיעור קפא על מקומו, והאזין בתדהמה לאיש מס הכנסה:
"אך כעת, שראיתי את הישרות שלך במסירות לא לפספס את השיעור הקבוע שלך, הבנתי כמה אתה אדם ישר שאפילו בעבור סכום כסף גדול, לא תרמה את עצמך ולא תפסיד את השיעור הקבוע, לכן אין לי מה לבדוק אותך, מפני שאני בטוח כי בוודאי בשאר עסקיך הינך אדם ישר וצדיק, או בקצור - 'יצאת צדיק'". המוכר שמח עד עומקי נשמתו והודה לבורא עולם ש
בזכות שמירת הזמנים וההקפדה על השיעור, באופן של חוק ולא יעבור, זכה הוא להינצל מנזק כספי עצום אשר יכול להיגרם לו דרך מס הכנסה. "אילת אהבים ויעלת חן", דורשת הגמרא את מעלת התורה הקדושה, אשר היא מעלה חן על כל לומדיה - אשר האדם העוסק בה מוצא חן בעיני בני האדם ואף מוצא חן בעיני ה', מפני שהחדיר לנשמתו את האור האלוקי הגדול, אורו של ה' יתברך. ראה ה' יתברך כי
רק התורה היא זו שיכולה לשמור על האדם בעולם הזה ולתת לו מרגוע, סיפוק ושמחה, על כן, חִיֵיב הוא את כל אחד מאיתנו, לטובתנו, לעסוק בה, עד כדי כך שהשאלה הראשונה שישאלו אותנו בעולם האמת היא: האם קבעת עיתים לתורה! - לא מה וכמה למדת, אלא האם הקפדת להחדיר לנשמתך את האור הגדול שיציל את חייך!. מסיים ה'
בן איש חי' זי"ע על כך ואומר כי
אדם הלומד בכל יום זמן קצוב, חוק ולא יעבור של לימוד תורה, נחשב לו בשמיים כאילו למד חצי יום!.
ה
"חפץ חיים" זי"ע שלח פעם מכתב לאגודת רופאים שישבו ודנו בענייני בריאות,
וכתב להם ברכה מרובה על האסיפה והוסיף להם "שמצב הבחורים מאוד טוב בגשמיות", והוסיף להם "אבל דעו לכם שכתוב בתורה "כל הנוגע בהר מות יומת וכל-שכן מי שנוגע בתורה", וכן מי שבא להחליש את הכמות והכוח יכול גם כן להיכלל בזה. ועלינו ללמוד מיכך לכבד לומדי תורה באשר הם.
מילה טובה על כל ענייני הטיפוח. בעלת הבית שמנקה ומסדרת את הבית מצפה למילה טובה, כמו כן אם היא ענדה על עצמה איזה תכשיט או בגד חדש - היא מצפה לאדם אחד בלבד שיפרגן ויתן לה את ההרגשה הטובה כי היא עשתה את הבחירה הנכונה. נשים רבות שלא מקבלות זאת מבעליהן, הולכות לבורות נשברים לחפש זאת מחברות לא טובות וכדומה.
במילה טובה קטנה שלא עולה כסף, יכול הבעל להפיח חיים חדשים ברעייתו ולזכות באושר רב!.
"משה ידבר והאלוקים יעננו בקול", מש"ה שבת היא מלזעוק, קו"ל ורפואה קרובה לבוא
תפילה שתיקן מרן רבינו החזון איש זצ"ל, להצלחה בתורה: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, שֶׁתְּרַחֵם עַל (יאמר את שם האדם שעליו הוא מבקש ואת שם אמו, כך: פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית) וְתַהֲפֹךְ אֶת לְבָבוֹ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה שִׁמְךָ, וְלִשְׁקֹד בְּתוֹרָתְךָ הַקְדוֹשָׁה, וְתָסִיר מִלְפָנָיו כָּל הַסִבּוֹת הַמוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִשְׁקִידַת תּוֹרָתְךָ הַקְדוֹשָׁה, וְתָכִין אֶת כָּל הַסִבּוֹת הַמְבִיאוֹת לְתוֹרָתְךָ הַקְדוֹשָׁה, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָה בְּרַחֲמִים, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָה.
שלושים יום קודם: במדרש רבה בפרשיות יתרו משפטים תרומה ותצוה מופיעים פסוקים רבים ממגילת אסתר.
עונג שַבת=831=סֶעֻדָה רְבִיעִית. רמז שגם סְעודה רבִיעית ניכללת בעונג שבת.
'לכבוד נישמת אשר בן יעקב אבינו זי"ע - כ' שבט
'לכבוד נישמת רבי יחיאל יהושע בן רבי ירחמיאל צבי רבינוביץ מביאלא זי"ע - כ"א שבט
'לכבוד נישמת רבי מנחם מנדל בן רבי יהודא אריה ליבוש מקוצק זי"ע - כ"ב שבט
'לכבוד נישמת רבי יעקב יצחק בן רבי אברהם צבי גלינסקי זי"ע - כ"ב שבט
'לכבוד נישמת רבי יעקב חיים ישראל בן רבי יצחק אלפיה זי"ע - כ"ג שבט
לזיכוי הרבים: כתב בלוח דבר בעיתו" שהאומר תפילת "פתח אליהו" ביום זה -כ"ג שבט-
ואח"כ מדליק נר על הצדיק ומבקש - הצדיק פועל עבורו.
הנושאים החמים
Reactions: חיטובים, יעקב v, צבי לזר יועץ נדלן202 ועוד 27 משתמשים30 //