ביקורת תוכן | דיון פורומי וסקר כלל-פורומי בשיטת גדי ישראלי | "משחק מכור"

יענקי R

ספר יהלום - עימוד נוצץ ברמה אחרת
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
עימוד ספרים
צילום מקצועי
עריכה תורנית
עריכה והפקת סרטים

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
מושלם. פשוט מושלם. הסיפור נכנס לעלילה בקצב מהיר. ככה צריך. ושאף אחד לא יבלבל לך את המח על בוטה מדי או אלים מדי, הכל דבש.
גדי! ממך לא הייתי מצפה!!! מה זו הברוטאליות הזאת? משטרות... גופות... דגים מסריחים... אתה רוצה להכניס אותי להפרעת חרדות?
אתה נכנס פה לקו התפר, בחור. דווקא מבחינה מקצועית זה לא רע, רק שאפעס קצת חדש במגזר שלנו. בא נאמר שהסגנון הזה מתאים רק למבוגרים.
אני מתפעם מהדיון המדהים הזה שאתה מנהל עם עצמך, גדי.
אתה מביע היטב 3 דעות שונות לחלוטין, באותו משלב.

איך אמר בוקי מז'ורי לרבי מקורצוויל?
רבי, אני לא יכול להפסיק לשתות.
זה ממש ממש פשוט:
אני שותה רק כוסית אחת, עקרונית.
כל כוסית הופכת אותי לאדם חדש וצמא. אבל גם לו מגיעה כוסית משקה...
 

ידידיה חבר

מהמשתמשים המובילים!
שלום לכם קוראים יקרים!
החלטתי להניח לפניכם קטע בסגנון קצת שונה ולשמוע את חוות דעתכם עליו. שימו לב! עיקר הביקורת היא על התוכן ולא על עצם הכתיבה.
חברי הפורום הספרותיים יוכלו להביע את דעתם שחור על גבי הודעה. לחברי האתר שאינם בעלי הרשאה, אעלה שלש תגובות שונות ועליכם רק ללייק את התגובה שקלעה לטעמכם. דעתכם חשובה לי.
והרי הקטע לפניכם:


בס"ד



חדר קטן ולבן. שולחן מתכת מוברג לרצפה ושני כסאות פשוטים שמעליהם האירה מנורה תלויה באור חיוור.

"אני מנקה לך את כל התיק, רק ספר לי מה ראית". הוא גחן לפנים מניח את מרפקיו על השולחן והחליפה האפורה והמחוייטת נמתחה על גבו וכתפיו. "זו ההצעה האחרונה שלי!".

האיש ממולו השפיל מבט על חולצת הטריקו הצהובה שלו שסמל תנין כחיקוי ל"לאקוסט" נתפר על הדש ברישול. "הם יגמרו אותי במקום".

מבטו החודר של החוקר ננעץ בעיניו. "שוב פעם הם, דייב? תסביר לי פעם אחת מי זה הם. דבר איתי ואני מכניס אותך לתכנית להגנת עדים".

"הם יחסלו אותי לפניך". ראשו נשאר מורכן. אצבעותיו מוללו את הקרע שבמכנסי הג'ינס הדהויות.

החוקר קם בגרירת כסא קולנית ופסע משם במהירות כשנקישות נעלי העקב שלו מהדהדות אל מחוץ לחדר. הוא פתח את הדלת בתנופה וטרק אותה בחוזקה מאחוריו.

"תעיפו את החלאה הזו בחזרה לרחוב, כאן הוא לא יתן לנו תועלת". הוא המשיך בהליכתו הנמרצת.

גבר צעיר ושחום בחליפה ועניבה תואמת קרא אחריו, "היי ג'רמי, אתה לא מתכוון לוותר לדייב, נכון?"

תגובתו של ג'רמי נצעקה רגע לפני שנעלם בעיקול המסדרון, "אין לנו שום 'קייס' עליו!".

כמה דקות לאחר מכן, ידיו לפתו כוס קרטון מלאה עד גדותיה בקפה שחור ללא סוכר. הוא עמד ליד החלון מביט בריכוז על הרחוב ההומה שבחוץ.

"מה מפחיד את האפס הזה? דייב הוא נער רחוב בלי כללים שאף כנופיה לא הצליחה להכניס אותו אליה. אז מה כבר יכול להשתיק אותו, אה קולינס?"

שוטר קולינס השעין את גבו על המשענת והרים רגליו על השולחן. "יכול להיות שיש פה עסק משותף לכולם והם לוחצים אותו חזק".

"אין סיכוי. אין סיכוי שמשהו בסדר גודל כזה יקרה כאן ואני לא אדע מזה כלום. אלא אם כן...", מבטו קלט את דייב יוצא מהתחנה, מסתכל ימינה ושמאלה ומתקדם באיטיות. "אלא אם כן, נכנס שחקן חדש לזירה. מה אתה אומר?"

שקט.

"קולינס?", ג'רמי הפנה את ראשו לאחור.

השוטר זקף את ראשו בזריזות מצג האייפון שבידו. "סליחה ג'רמי, אני איתך".

"אני רק חושב...", ג'רמי החזיר את מבטו לרחוב. עיניו שוטטו במהירות. דייב נעלם. במדרכה מתחתיו סמוך לפתח התחנה, שני שוטרים עישנו ופטפטו. במרחק קל לידם צעד זקן אוחז כלב חום באמצעות רצועה שחורה. רכבים נסעו בשני הנתיבים. מצדה השני של המדרכה, נער דיבר בפלאפון ונשען על מדחן. אשה מחזיקה בילד קטן עם בלון אדום. זוג צעירים נדחפים בגסות על-ידי מישהו שנעלם בסימטא. המישהו היה בגבו אליו אבל הטריקו הצהוב זיהה אותו.

"---רה איתך, ג'רמי? הכל---"

כוס הקפה הוטחה לכיוון הפח, פגעה בקיר לידו והכתימה את סביבתה בנוזל שחור ונוטף.

"תזמין צוות תיגבור, בנאדם". ג'רמי פרץ החוצה בתנופה. הוא זינק את המדרגות בזוגות ואת החמש האחרונות קפץ בקשת רחבה. ריצתו המטורפת גרמה לחבורת שוטרים להצטודד ולתת לחוקר לעבור ביניהם, כך השוטר השחום ראה אותו מרחוק.

"ג'רמי!!!".

"מרטי! בא אחרי!".

שניהם יצאו מהתחנה בדהירה, חוצים את הרחוב בפראות וגורמים לפרץ צעקות וצפירות. ג'רמי הוביל אל הסימטא. משני צידיהם ניצבו קירות גבוהים בצבע חום עכור עמוס בגרפיטי צבעוני וקודר. הם המשיכו לרוץ ישר כשג'רמי פותח פער במהירות של אצן. ואז הוא נעצר סמוך למדרגות חרום מוכתמות. מרטי הגיע עשר שניות אחריו.

גופתו של דייב הייתה מוטלת על המדרגות בזוית בלתי אפשרית. פניו היו שלוות בניגוד לפיו שהתעקם בחיוך גרוטסקי. דם זירזף מזוויותיו.

"מה לעזאזל...", מרטי השעין את ידיו על ברכיו תוך התנשפות, "איך...".

אגרופיו של ג'רמי התהדקו בקול פקיקה. "תזמין את המז"פ. אני רוצה שיבדקו כל קשקש של הדג המסריח הזה". הוא בעט בפח ברזל ישן שהדהד בתגובה. "עכשו, מרטי!".

@גדי ישראלי תרשה לי לחרוג מנושא הסקר, ותסלח לי שאני נזכר להגיב עכשיו (פשוט כשזה עלה עוד לא הייתי חבר בפורים הכרישים הגדול והנורא הזה).
הבאת משהו חדש לעולם.
לא זכור לי אף פעם כזו כתיבה חיה וספונטנית, ברמה של כמעט וידיאו - מחד, וברמה ספרותית ואינטלקטואלית כל כך - מאידך. אמנם עודף הספונטניות גורם לכך שצריך לקרוא לאט כדי להבין מהר, אבל עדיין זה משהו נדיר.
דוגרי, אתה גורם לי לחוש 'קנאת סופרים' טהורה.
אתנחם בכך שאולי זה הוותק, למרות שזה לא.
 

ידידיה חבר

מהמשתמשים המובילים!
אל תוותר בשפו"א על אמינות הסיפור, זה נותן חשק לקרוא עוד ועוד ולצפות לספר הבא, חוסר באמינות מוזיל את הספר בעיני הקורא.

ואם אמינות אולי ארחיב קצת בנושא.
אמינות בספר חשובה מאוד לתת לקורא רצף בקריאה, אם הקורא מזהה פרט לא הגיוני בעליל ולו הקטן ביותר, זה קוטע את רצף הקריאה ואחוז ניכר מהקוראים ימשיכו לחפש עוד ועוד פינות כאלה. אך אמינות לא אומר שאני לא יכול להמציא עולם חדש, ע"ע מ.קינן בסדרת ממלכה במבחן או אפילו ב'אחד מאלף', היא יצרה עולם עם חוקים משלו והתנהלות שאיננו מכירים, אולם גם בעולם שיצרה, המים לא נשפכים במעלה ההר אלא במורדו והשמש תזרח תמיד במזרח ותשקע במערב, דוגמאות נוספות, אנשים שיטפסו על הר תמיד יתנשפו מעט בישורת האחרונה ואף אחד מהעולם החדש שנברא לא חי שלושה ארבעה ימים ללא אוכל ושתיה.
אבל אם נכתב שברחוב רבי עקיבא בבני ברק נחת מטוס ג'מבו, הקורא ירים גבה וינסה להבין מה הסופר רצה ממנו.
בין אם בחרנו לוקיישן קיים לסיפור (רחוב או עיר מוכרת) או אם בראנו לוקיישן חדש (כוזר העתיקה) תמיד כדאי לתת פרטים קטנים ומעניינים שיגדילו את אמינות הסביבה בעיני הקורא, אוטובוס מפייח הגונח בתחנה מרובת נוסעים (לוקיישן חדש) או חנותו של הסנדלר או הפחח (לוקיישן עתיק). אולם אי אפשר לעמוד ברחוב בכוזר ולשמוע קול מטוס מתרחק או לשתות קוקה קולה לאחר טשולנט בליל שישי בפולין, זה לא אמין בעליל.
תרשה לי ההדיוט לצטט קטע שכתבתי לחבר לפני זמן לא רב (בנוגע לסיפור שפרסמתי באיזה במונת קטנה) , ואני מצטט אותו לא בכדי להחכים אותך, אלא בכדי לעוף על עצמי שכיוונתי לדבריך:

התגובות היו בסגנון 'מאיפה לקחת את הסיפור?', זה היה נשמע אותנטי ממש, למרות שזה היה מפונטז מרישא ועד גמירא.
הסוד לזה הוא פשוט:
סיפור איכותי הוא כמו סרט עלילתי, אתה יכול לקחת כמה תחפושות של פורים, לתלות פלקט רקע על הקיר, ולהשמיע בטייפ קולות רקע - הצגה משולמת למסיבת חנוכה בכיתה ב' או ג'.
אבל אתה יכול גם ליסוע למדינה שבה כביכול התרחשה הסצנה, ללמוד היטב את המנטליות המקומית ואת התרבות הלאומית, לא לפספס אף פרט קטן - החל מהאוכל וכלה בריפוד הבד של הכסא והשטיח, להשתמש בקולות איכותיים שהוקלטו באולפן מקצועי, ולקחת שחקנים שיודעים לחקות את המבטא ותנועות הגוף של המקומיים היטב - ויש לך סרט הוליוודי מושלם.
אותו דבר סיפור: אם אתה כותב סיפור על גרמני מפוזר בשם פרנסואה ניקולייב שאכל פיצה אנגלית מסורתית ברכבת התחתית של ונציה בירת ארגנטינה - עדיף שלא תכתוב כלום. אבל אם אתה גדול בפרטים הקטנים, חי את התרבות, נותן שמות אותנטיים ולא מוכרים מדי, מקומות אמיתיים שרוב הקוראים לא מכירים, עלילה שאופיינית לטיפוסים המדוברים - אתה מכניס את הקורא היישר אל תוך העלילה.
אם תציץ במאמר המצורף, תראה למשל סיפור בריטי מוקפד, קרובת משפחה ששהתה פרק זמן ארוך באנגליה אישרה אף היא שהסיפור הוא בריטי אותנטי.
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
תרשה לי ההדיוט לצטט קטע שכתבתי לחבר לפני זמן לא רב (בנוגע לסיפור שפרסמתי באיזה במונת קטנה) , ואני מצטט אותו לא בכדי להחכים אותך, אלא בכדי לעוף על עצמי שכיוונתי לדבריך:

התגובות היו בסגנון 'מאיפה לקחת את הסיפור?', זה היה נשמע אותנטי ממש, למרות שזה היה מפונטז מרישא ועד גמירא.
הסוד לזה הוא פשוט:
סיפור איכותי הוא כמו סרט עלילתי, אתה יכול לקחת כמה תחפושות של פורים, לתלות פלקט רקע על הקיר, ולהשמיע בטייפ קולות רקע - הצגה משולמת למסיבת חנוכה בכיתה ב' או ג'.
אבל אתה יכול גם ליסוע למדינה שבה כביכול התרחשה הסצנה, ללמוד היטב את המנטליות המקומית ואת התרבות הלאומית, לא לפספס אף פרט קטן - החל מהאוכל וכלה בריפוד הבד של הכסא והשטיח, להשתמש בקולות איכותיים שהוקלטו באולפן מקצועי, ולקחת שחקנים שיודעים לחקות את המבטא ותנועות הגוף של המקומיים היטב - ויש לך סרט הוליוודי מושלם.
אותו דבר סיפור: אם אתה כותב סיפור על גרמני מפוזר בשם פרנסואה ניקולייב שאכל פיצה אנגלית מסורתית ברכבת התחתית של ונציה בירת ארגנטינה - עדיף שלא תכתוב כלום. אבל אם אתה גדול בפרטים הקטנים, חי את התרבות, נותן שמות אותנטיים ולא מוכרים מדי, מקומות אמיתיים שרוב הקוראים לא מכירים, עלילה שאופיינית לטיפוסים המדוברים - אתה מכניס את הקורא היישר אל תוך העלילה.
אם תציץ במאמר המצורף, תראה למשל סיפור בריטי מוקפד, קרובת משפחה ששהתה פרק זמן ארוך באנגליה אישרה אף היא שהסיפור הוא בריטי אותנטי.
@y.h.c. כל מילה פנינה, אין מה להוסיף. ו...בבקשה תרגיש כריש בין כרישים, שווה בין שווים, אל תמעיט בערך עצמך, אתה כותב מצויין ומגיב מעולה, פורומינו הקט מתברך במוכשרים שכמותך. ברוך הבא.
ורק אחזור על הערתי: רד מנושא הגופנים. זה מטריד.
 

ידידיה חבר

מהמשתמשים המובילים!
ורק אחזור על הערתי: רד מנושא הגופנים. זה מטריד.
קיבלתי את ההערה, יתוקן בל"נ להבא.
אתה כנראה משתמש במובייל, לא?!
אני חדש פה ולכן לא ידעתי שזה אמור להפריע, כי זה דווקא גופן יותר גדול וברור בדר"כ.
לא נורא, הקורסים שלכם אפקטיביים, בסוף אני אקלוט קצת...
 

אשר שרבר

משתמש סופר מקצוען
קיבלתי את ההערה, יתוקן בל"נ להבא.
אתה כנראה משתמש במובייל, לא?!
אני חדש פה ולכן לא ידעתי שזה אמור להפריע, כי זה דווקא גופן יותר גדול וברור בדר"כ.
לא נורא, הקורסים שלכם אפקטיביים, בסוף אני אקלוט קצת...
אתה כל חמוד וכיפי, תמשיך כך, כפרה עליך.
 

עדיאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
וואו, גדי.
קראתי עכשיו.
אין, אין, סקרנת, אין.
לכתוב ולכתוב ולא לגלות כלום, לא לספר כלום.
הצלחת לבלבל את טובי מוחנו.

למעט הרצח בסוף. - בעצם גם הרצח עצמו לא נורא. קורה גם בספרותנו - הדג המסריח והתיאור הבאמת - סלח לי - דוחה קצת, הכל מושלם.
 

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  19  פעמים

לוח מודעות

למעלה