הנושאים החמים
הנושאים החמים
אם לכותבים מותר לכתוב על קוראים, אז לקוראים מותר לכתוב על כותבים, לא?
כמו שהוזכר כאן, לכל סופר יש תבנית, כתיבה, עלילה או מסר.
והתבנית מורכבת מהפנים שלהם, עקרונות ואידיאלים, חינוך וסביבת גידול, משפחה וסגנון.
והאלמנטים בסיפור חוזרים על עצמם, לכל סופר האלמנטים שלו.
המגזימים בע"מ
אלו שמדגישים ומקצינים אלמנט חשוב בסיפור באמצעות תיאורים מוגזמים ומופרזים, בדרך כלל כדי להעצים את הרגש כלפי המתרחש לדמויות או כדי להעצים את המסר שמובא בסיפור.
(ולדר, מלך ההקצנות. וכמה שמוזר להזכיר את השניים באותו המשפט, אבל גם דבורי רנד משתמשת בטכניקה הזו בשומרת השערים)
מלכות הלב
מלכות ולא מלכי, כי אני מכירה רק סופרות שהן כאלו.
האלה שהלב שלי ברשותם מתחילת הספר ועד סופו, וזה מסוכן לפעמים.
ז'אנר נשי בעיקר.
(ליבי קליין, רותי טננולד, רותי רפפורט, דבורי רנד. שאפו!)
הגיבורים המושלמים
היא היא השואפת למקסימום, ומאמינה במקסימום.
והגיבורים שלה מושלמים ושואפים למושלמות, ואפילו הנסיונות שלהם מושלמים, והמראה החיצוני מושלם.
וההחלטות שלהם מושלמות, והבחירות. אפילו הטעיות מושלמות מידי. והתקפי נקיפות המצפון המושלמים, בכלל.
(קינן כמובן, וגם יונה ספיר, להבדיל בסוג המושלמות)
סיפורי הדיאלוגים
עלילות שלמות שנכתבו אך ורק באמצעות דיאלוג. כמעט ללא תיאורי רקע. אפס.
העלילה כולה מתנהל בו שיח אחר דו שיח, ומשם מגיע כל הידע של הקורא על הדמויות, העלילה והרקע. בלי התמרחות על תיאורים לא רלוונטים. אומנות.
(קפלר)
מבט הפוך
מי שרואה סצנה אחת בעוד העולם רואה אחרת.
מי שמספרת סיפור הפוך, או סיפור ישר ועולם הפוך.
(יהודית פריינד)
כתיבה יומנית
כתיבת סיפור בגוף ראשון, מפי דמות בספר.
בדרך כלל, אם זה לא אוטוביוגרפיה, או יומן, אז רק חלק מהסיפור יוגש בצורה כזו. כדי לגוון ולהגיש בצורה מחברת יותר.
(קפלר בלחיות וחצי, לוברבום בכל הנחלים ורנד)
הנוסטלגיה והעתיד
אלה המתמקדות בפעם המושלם, או בעתיד המדומיין.
סיפורי נובהרדוק, ארץ ישראל, אצ"ל, לח"י וקנטוניסטים. רובוטים ומחשבות שולטות.
בטח, כמה קל להתמודד עם בעיות העבר, לפנטז את בעיות העתיד ולשכוח מבעיות ההווה. והציבור אוהב נוסטלגיות, ופנטזיות. אז בואו ננצל.
(קינן, אורית הראל, טננולד, פ. שטרן)
החיים את הרגע
המביטות לחיים בעיניים. בכנות. מי שלא מפחדת מהיום, ומעכשיו, מתמודדת עם הבעיות, נסיונות ההוה והציבור כמו שהן. בלי להתחמק למחוזות רחוקים.
(קפלר)
הכרת הדמויות
איפיוני דמות בצורה מדויקת ביותר, חיצונית, פנימית ומשפחתית. מכל צידי הדמות.
הכרות רוחב, שטח ועומק. ניתוח לב פתוח, כשהקורא הוא הסטאז'ר שצופה מהצד.
(קינן, מוישה גוטמן, תמר מור)
כתיבה ככתיבה
ספרים שאפשר לפתוח באמצע, לקרוא עמוד בלבד, ולהינות.
מהכתיבה בלבד. בלי להבין את העלילה, בלי להכיר את הדמויות. לא צריך שום דבר, רק להנות.
(יעל רועי, רותי רפפורט בספרי הילדים, וכשתופסים אותי יושבת וקוראת 21 וצוחקת, זה קצת לא נעים)
החוקרות
אלה שלא טועות. עובדות קשה ועושות מחקרים כדי להגיש מידע מדויק.
מידע היסטוריוני, טכני או רפואי. נדירות,
כי מה הבעיה להמציא שהמלך הראשון בכוזר היה המלך יוסף, מי ידע שזה לא נכון.
(פ. שטרן, דבורי רנד, ליבי קליין, אסתר קווין)
ויש עוד כמובן, שלא אזכיר את שמן בהקשר הזה מטעמים מובנים.
המשפחתיות - שעטן מלא בחמיות וכלות, צוואות וירושות, אחים וגיסות.
הכותבות בין השורות - שדואגות לדחוס את המסר בין שורות הסיפור, והגדילו לעשות בסוגריים או בכתב נטוי.
הממסדיות - חולות הממסד והחברה. הכל טוב והכל מצוין, יכולות להצליח מאוד כמחפות קירות.
האנטי ממסדיות - חולות מהממסד. אלו עם הזכוכית מגדלת בעין. והרמקול באצבעות.
העמוסות הרצאות - אלו שכותבות ספר במקום ללכת להרצות. חבל, מהרצאות מרוויחים הרבה יותר.
הדקיקות - השטוחות כמו שטיח בארמונו של גביר, ודקות כמו שניצל אחרי דפיקת ענק.
המקצועיות - שבטוחות שאם הן למשל עובדות כמאכילות פילים בגן החיות, מוכרח שהדמויות כולן, תהינה מאכילות פילים גם כן או מקסימום מגדלות פילים, ועל כל הקוראים להכיר את כל מיני הפילים הקיימים בעולם, ולדעת את שעות האכילה של כל מין.
הקצרות רואי - מי שעולמה מתחיל בתחילת הרחוב ונגמר עוד לפני סופו, היי, איפה אתן עושות הליכות?
כבדרך אגב אגיד,
שעולם הספרות החרדית הוא עולם חסר, דור שמזין דור, ובהצלחה מועטת.
ככל שמדף הספרות החרדית מתעבה, כך רמתו יורדת.
כמו שאפשר לראות לפעמים, סופרת, עם רוזמה מכובד של עשרות ספרים, שכותבת בשלוש מגזינים מכובדים בו זמנית, ולמרות זאת הכתיבה שלה מעולם לא יצאה משטעטל - תש"פ.
ועם כל דור כותבות, מאכיל את דור הכותבות הבא, אז אין תקוה.
ואני לא מחפשת ורוצה ספרות חילונית, מצונזרת או שלא.
אני מחפשת ספרות חרדית. חרדית ואיכותית.
איה זריצקי של הדור שלנו.
או שמא, דור דור ודורשיו.
אבל תודה לקל שכן ניחנו בכמה אריות, שחלקם הוזכרו למעלה.
ואני מתנצלת על החזרתיות בשמות הסופרים, או סופרות. זה השוק שלי.
אם יש למישהי יש משהו להוסיף, על השווקים שלה, המקלדת בידכן, והרשות נתונה
נ.ב.
נכתב ברובו בלשון נקבה, מטעמי נוחות, אבל מדבר על ואל נשים וגברים כאחד.
כמו שהוזכר כאן, לכל סופר יש תבנית, כתיבה, עלילה או מסר.
והתבנית מורכבת מהפנים שלהם, עקרונות ואידיאלים, חינוך וסביבת גידול, משפחה וסגנון.
והאלמנטים בסיפור חוזרים על עצמם, לכל סופר האלמנטים שלו.
המגזימים בע"מ
אלו שמדגישים ומקצינים אלמנט חשוב בסיפור באמצעות תיאורים מוגזמים ומופרזים, בדרך כלל כדי להעצים את הרגש כלפי המתרחש לדמויות או כדי להעצים את המסר שמובא בסיפור.
(ולדר, מלך ההקצנות. וכמה שמוזר להזכיר את השניים באותו המשפט, אבל גם דבורי רנד משתמשת בטכניקה הזו בשומרת השערים)
מלכות הלב
מלכות ולא מלכי, כי אני מכירה רק סופרות שהן כאלו.
האלה שהלב שלי ברשותם מתחילת הספר ועד סופו, וזה מסוכן לפעמים.
ז'אנר נשי בעיקר.
(ליבי קליין, רותי טננולד, רותי רפפורט, דבורי רנד. שאפו!)
הגיבורים המושלמים
היא היא השואפת למקסימום, ומאמינה במקסימום.
והגיבורים שלה מושלמים ושואפים למושלמות, ואפילו הנסיונות שלהם מושלמים, והמראה החיצוני מושלם.
וההחלטות שלהם מושלמות, והבחירות. אפילו הטעיות מושלמות מידי. והתקפי נקיפות המצפון המושלמים, בכלל.
(קינן כמובן, וגם יונה ספיר, להבדיל בסוג המושלמות)
סיפורי הדיאלוגים
עלילות שלמות שנכתבו אך ורק באמצעות דיאלוג. כמעט ללא תיאורי רקע. אפס.
העלילה כולה מתנהל בו שיח אחר דו שיח, ומשם מגיע כל הידע של הקורא על הדמויות, העלילה והרקע. בלי התמרחות על תיאורים לא רלוונטים. אומנות.
(קפלר)
מבט הפוך
מי שרואה סצנה אחת בעוד העולם רואה אחרת.
מי שמספרת סיפור הפוך, או סיפור ישר ועולם הפוך.
(יהודית פריינד)
כתיבה יומנית
כתיבת סיפור בגוף ראשון, מפי דמות בספר.
בדרך כלל, אם זה לא אוטוביוגרפיה, או יומן, אז רק חלק מהסיפור יוגש בצורה כזו. כדי לגוון ולהגיש בצורה מחברת יותר.
(קפלר בלחיות וחצי, לוברבום בכל הנחלים ורנד)
הנוסטלגיה והעתיד
אלה המתמקדות בפעם המושלם, או בעתיד המדומיין.
סיפורי נובהרדוק, ארץ ישראל, אצ"ל, לח"י וקנטוניסטים. רובוטים ומחשבות שולטות.
בטח, כמה קל להתמודד עם בעיות העבר, לפנטז את בעיות העתיד ולשכוח מבעיות ההווה. והציבור אוהב נוסטלגיות, ופנטזיות. אז בואו ננצל.
(קינן, אורית הראל, טננולד, פ. שטרן)
החיים את הרגע
המביטות לחיים בעיניים. בכנות. מי שלא מפחדת מהיום, ומעכשיו, מתמודדת עם הבעיות, נסיונות ההוה והציבור כמו שהן. בלי להתחמק למחוזות רחוקים.
(קפלר)
הכרת הדמויות
איפיוני דמות בצורה מדויקת ביותר, חיצונית, פנימית ומשפחתית. מכל צידי הדמות.
הכרות רוחב, שטח ועומק. ניתוח לב פתוח, כשהקורא הוא הסטאז'ר שצופה מהצד.
(קינן, מוישה גוטמן, תמר מור)
כתיבה ככתיבה
ספרים שאפשר לפתוח באמצע, לקרוא עמוד בלבד, ולהינות.
מהכתיבה בלבד. בלי להבין את העלילה, בלי להכיר את הדמויות. לא צריך שום דבר, רק להנות.
(יעל רועי, רותי רפפורט בספרי הילדים, וכשתופסים אותי יושבת וקוראת 21 וצוחקת, זה קצת לא נעים)
החוקרות
אלה שלא טועות. עובדות קשה ועושות מחקרים כדי להגיש מידע מדויק.
מידע היסטוריוני, טכני או רפואי. נדירות,
כי מה הבעיה להמציא שהמלך הראשון בכוזר היה המלך יוסף, מי ידע שזה לא נכון.
(פ. שטרן, דבורי רנד, ליבי קליין, אסתר קווין)
ויש עוד כמובן, שלא אזכיר את שמן בהקשר הזה מטעמים מובנים.
המשפחתיות - שעטן מלא בחמיות וכלות, צוואות וירושות, אחים וגיסות.
הכותבות בין השורות - שדואגות לדחוס את המסר בין שורות הסיפור, והגדילו לעשות בסוגריים או בכתב נטוי.
הממסדיות - חולות הממסד והחברה. הכל טוב והכל מצוין, יכולות להצליח מאוד כמחפות קירות.
האנטי ממסדיות - חולות מהממסד. אלו עם הזכוכית מגדלת בעין. והרמקול באצבעות.
העמוסות הרצאות - אלו שכותבות ספר במקום ללכת להרצות. חבל, מהרצאות מרוויחים הרבה יותר.
הדקיקות - השטוחות כמו שטיח בארמונו של גביר, ודקות כמו שניצל אחרי דפיקת ענק.
המקצועיות - שבטוחות שאם הן למשל עובדות כמאכילות פילים בגן החיות, מוכרח שהדמויות כולן, תהינה מאכילות פילים גם כן או מקסימום מגדלות פילים, ועל כל הקוראים להכיר את כל מיני הפילים הקיימים בעולם, ולדעת את שעות האכילה של כל מין.
הקצרות רואי - מי שעולמה מתחיל בתחילת הרחוב ונגמר עוד לפני סופו, היי, איפה אתן עושות הליכות?
כבדרך אגב אגיד,
שעולם הספרות החרדית הוא עולם חסר, דור שמזין דור, ובהצלחה מועטת.
ככל שמדף הספרות החרדית מתעבה, כך רמתו יורדת.
כמו שאפשר לראות לפעמים, סופרת, עם רוזמה מכובד של עשרות ספרים, שכותבת בשלוש מגזינים מכובדים בו זמנית, ולמרות זאת הכתיבה שלה מעולם לא יצאה משטעטל - תש"פ.
ועם כל דור כותבות, מאכיל את דור הכותבות הבא, אז אין תקוה.
ואני לא מחפשת ורוצה ספרות חילונית, מצונזרת או שלא.
אני מחפשת ספרות חרדית. חרדית ואיכותית.
איה זריצקי של הדור שלנו.
או שמא, דור דור ודורשיו.
אבל תודה לקל שכן ניחנו בכמה אריות, שחלקם הוזכרו למעלה.
ואני מתנצלת על החזרתיות בשמות הסופרים, או סופרות. זה השוק שלי.
אם יש למישהי יש משהו להוסיף, על השווקים שלה, המקלדת בידכן, והרשות נתונה
נ.ב.
נכתב ברובו בלשון נקבה, מטעמי נוחות, אבל מדבר על ואל נשים וגברים כאחד.
נערך לאחרונה ב:
