ביקורת לספר 'האנשים מקצה המחנה'

נריה מגן

משתמש מקצוען
דבר ראשון חייבים לציין: מדובר בספר מ-ע-ו-ל-ה. הוא כתוב יפה, הוא נוגע ללב, והקישור שלו ל'ילדים מקצה המחנה' הוא מקורי ויפה, כספר המשך נפרד.
דבר שני, מי שלא קרא את הספר שלא יקרא את מה שאני כותב עכשיו. אני הולך לכתוב חלק מהדברים הסופיים בספר.
ודבר שלישי - הביקורת.
כשאני קראתי את הספר, ידעתי בכל שלב מה הולך להיות השלב הבא למרות שעדיין לא קראתי את השלב הבא. כל חלק בסיפור מתחיל בצורה מקורית, אבל מתנהל בצורה הכי פשוטה ונדושה, בלי שמץ של מקוריות, ואדגים: 1. נתנאל ושיראל. נתנאל הילד היתום רוצה שאחותו תעבור ניתוח להסרת הצלקת הגדולה שמעכירה את חייה (מקורי ויפה. לא עוד מחלה וניתוח להצלת חיים, אלא משהו אחר!). הוא פונה בפעם הראשונה לבית חולים ושם דוחים את בקשתו (כמובן), הוא מתאכזב אבל לא מתייאש (עוד יותר כמובן), ובפעם השניה הוא מגיע לבי"ח אחר, ושם הוא מצליח לגעת בליבם של הרופאים והם מסכימים לנתח אותה (בעיקרון הייתי כותב עוד יותר כמובן, אבל כאן זה קצת מוגזם. רוב הסופרים היו נותן לו ללכת לפחות לחמישה בתי חולים. הפעם השניה מהירה מידי.) כמובן שעוד קודם לכן כשילדה מעליבה את אחותו הוא נוקם בה בדרך שבה ילדים נוקמים, ואחר כך הילדה שננקמה מחזירה בנקמה משלה ואחותו לא מעוניינת שהוא יגיב ולא מסכימה לגלות לו כלום - איך לא...
2. יערה נמצאת בבי"ח ונפגשת עם דולי. כבר בשורה הראשונה כשיערה מתוארת כדמות המושלמת ברור הכיוון שמתגלה (או אמור להתגלות...) רק בסוף הספר (יערה מתארסת עם שימי). דולי מציע את השידוך (שוב, כמובן), שימי מתלבט וחושש שמא ימות מוקדם (יפה. הכיוון הוא לא רגיל. הוא חושב על ילדיו העתידיים כביכול מדובר בו עצמו ובעברו) אביו נמצא בחו"ל, מקדים את חזרתו לארץ ו(איך לא?) מצליח לומר לשימי את המילים הנכונות, למרות שהוא לא יודע מה לומר לו(...). את המילים הנכונות הוא כמובן אומר לו בשעת השקיעה כששימי יושב בכיסא נוח במרפסת הרחבה מול ירושלים הפרושה לפניהם במלא הדרה, ולא מרגיש שאביו עומד מאחוריו (קיטשי. אין הגדרה אחרת). כדי לא להרוס את הספר אנחנו עדיין לא יודעים (שוב, לא אמורים לדעת...) מה שימי החליט.
3. שירי לא מוכנה לעבור ניתוח נוסף. ההורים מתלבטים ומחליטים שלא תעבור את הניתוח כדי שתמות באושר. (ההחלטה היא חלק מאוד יפה ולא מאוד נדוש. כמעט תמיד מחליטים כן להילחם על החיים וכו' וכו'. למרבה הצער השורה בת האלמוות חייבת להופיע: מתחרטים שאין להם אדמו"ר או גדול שיחליט במקומם). יהודית משתתפת במסיבת יום הולדת שעורכים לשירי, חוזרת לבי"ח בהחלטה אמיצה יושב שעות על התיק שלה ומגלה שחלה טעות ובעצם שירי לא הולכת למות (אוי, נו, באמת. גם לצפוי יש גבול. זה היה כל כך צפוי שלא האמנתי שרות רפפורט תעשה את זה. הפי-הנד מהסוג הגרוע).
4. קובי הילד הבעייתי יחסית מצליח למצוא לעצמו מקום כשהוא מתנדב בחוות סוסים ושם הוא מוצא לעצמו מקום (זה כבר הפך להיות סוג של רוטינה בספרים. הילד בגיל ההתבגרות לא מוצא את עצמו והוא מתנדב בחוות סוסים/טווסים/עיזים/עכברים/נחשים/נמלים ומצליח להשתקם) הוא מבשר זאת להוריו והם מצליחים להכיל את השוני ולא צועקים עליו אפילו שהם הורים מאמצים (...). הוא מתחבר לחיים, בעל החווה, לסוסים ולאוירה. הוא רוצה לפגוש את אביו האמיתי, ולא רוצה לספר להוריו שמא יפגעו, חיים מייעץ לו לספר להם, והוא משתכנע (שוב שלוש נקודות), הוא מספר להם, והם (כמובן, מיד) עוזרים לו ושוכרים חוקר פרטי. החוקר מגלה את האבא גוסס בבי"ח, וקובי רוצה לנסוע לפגוש אותו ולשאול אותו על הנטישה. האבא כבר כמעט בלי הכרה, אבל הוא שומע את השאלה וחוזר לחוסר הכרה רק אחרי שהוא שמע את השאלה (איך לא). כעבור יומיים הוא נפטר כשקובי יושב לידו. דולי לא מעוניינת לנסוע ללויה ולשבעה (פשוט שלא, היא זוכרת את האב) וקובי כועס עליה. אחר כך מתברר שהוא פשוט מקנא (שוב, כמה צפוי). כשהוא מספר זאת לחיים חיים שולח אותו להתבודדות בשדות הרחבים והמוריקים שם הוא בוכה, שופך את ליבו ומתעודד (שוב הנקודה הקיטשית הזו. ואם נעזוב את הנקודה הקיטשית בתיאורים, צרך לשים לב לנקודה רווחת: בלי התבודדות, שדות וברסלב זה לא מספיק מרגש לקורא והגיבור המדובר לא יצליח להתאושש. כך לפחות סבורות אי אלו סופרות נכבדות. אין לי דבר נגד ברסלב אבל זה הפך להיות רוטינה משעממת קבועה ומעצבנת בספרים הרגשיים יותר כיום).
5. רפאל הענק מתאשפז בבי"ח ולא רוצה לעבור ניתוח כי הוא מעדיף למות. כשהוא מגיע לבי"ח כולם צוחקים ומגחכים בשקט חוץ מיהודית (זה כבר ממש מעצבן. יש מספיק חרדים לא רגישים ומספיק חילונים רגישים. מספיק כבר עם החלוקה של הטובים-רעים רגישים-לא רגישים). הוא כל כך ענק שהילד הזמין לו משאית להוביל אותו לבי"ח (יש בכל העולם כיום פחות מעשרה אנשים שכאלו. משהו לא הכי הגיוני בחלק הזה. מצד שני אין ספק שמדובר בחלק מקורי ביותר, שאיש לא כתב על רעיון דומה). כמובן שבסופו של דבר הוא מסכים לערוך את הניתוח בשביל הילד שלו. איך לא. הנקודה המקורית כאן היא שקובי הוא זה שצועק עליו וכך הוא משתכנע, אם כי אנחנו חוזרים שוב לנקודה הקיטשית - כולם דברו איתו יפה ולכן הוא לא השתכנע, וקובי צועק עליו ומצליח לשכנע אותו.
6. מני רוצה לוותר על האימוץ של רוני. אבישג רוצה לאמץ אותו במקום מני, ונריה לא מסכים. כשמני שומע את הילד קורא לו 'אבא' הוא מתחרט ומתחיל להתלבט (די!!!!!... כמה נדוש אפשר להיות!) ויהודית מצליחה לשכנע אותו לקחת את הילד (כמובן על ידי העלאת זכרונות ממנו וממיה. שוב, כמה צפוי). כשרוני משתחרר נריה מגיע לראות אותו והוא ואבישג עומדים על יד החלון ורואים אותו. כיום כידוע נוהגים שלא לסיים ב'הפי-הנד' מושלם, ואבישג מספקת את החומר: גם בסוף הסיפור לא יודעים אם מאמצת בסוף ילד או שלא.

לסיום: הסיפור לא מפתיע כמעט משום כיוון. הוא זורם, חלק ויפה בדרכה של רות רפפורט, כתוב נהדר ומצליח לגעת בלב בחלקים רבים שלו. מחפשי המקוריות לא ימצאו בו הרבה נחת, אבל למרות זאת גם הם יהנו ממנו. הוא ספר נהדר מהכיוון בו הוא נכתב, אבל מי שמחפש הפתעות ושינויים מסעירים יצא את עצמו קצת משועמם. יתכן שיחלקו עלי כאן, וידוע לי שקוראי הספר יצאו ממש משולהבים ממנו, אבל זה מה שהיה נראה לי. ספר מצויין, מעולה, כתוב נפלא - וזהו. בלי שום חידוש. (אל תשאלו אותי על הסתירה בדברים. כל מי שקרא את הספר יבין על מה אני מדבר).
 

y&m

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
שאלה תמה.

כל הרשימה הנ"ל נכנסה בספר קריאה אחד??
 

אסטרונאוטית

משתמש פעיל
ספר מיוחד, מאד נוגע ללב
קצת הפריע לי שהיא הפכה את כל בית החולים לעזרת נשים, מילא רופאה אחת אישה אבל גם מנהלת מחלקה , גם סגנית, ועוד בצוות??
 

frog

משתמש פעיל
עיצוב גרפי
זה מחולק לחלקים. כל חלק מתמקד על מישהו אחר.
מסכימה עם הביקורת למרות שברצף קריאה זה פחות בולט.
 

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
באמת שניסיתי אבל
לא הבנתי מילה.
אתה חייב לעמד לעצמך את הטקסט לפני שאתה משגר אותו לחלל פרוג.
ובמבט מלמעלה, הרבה מהביקורת היא לא נראית הגיונית.
תנסה להתמקד באופן עקרוני, פחות לנתח סצנה - סצנה בנפרד.
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
קקטוס, אשמח לתקן את הדברים, רק שלא הבנתי לאן אתה מכוון. כנ"ל משויטט. תנו פירוט לפעמים הבאות.
 

לבן

משתמש סופר מקצוען
נכתב ע"י נריה מגן;n4898716:
קקטוס, אשמח לתקן את הדברים, רק שלא הבנתי לאן אתה מכוון. כנ"ל משויטט. תנו פירוט לפעמים הבאות.

במקום לכתוב ביקורת בנקודות ענייניות פשוט פירטת את תוכן הספר...
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
כן, אבל הפירוט היה משולב בביקורת, שורה כך ושורה כך. איך אפשר לכתוב זאת אחרת?
 

משויטט

משתמש מקצוען
באופן כללי, זה נראה אישי ולא אובייקטיבי. כאילו כשקראת את הספר כבר סימנת לעצמך את המטרה. כשאמצע הביקורת, אחרי שאתה חוזר שוב ושוב על כך שהספר נדוש, מובן מאיליו, צפוי וגלוי וידוע, מתפרצת קריאה כמו "די!!!!!!!! כמה נדוש אפשר להיות", (וזו רק הדוגמה הקיצונית בביקורת), זה הופך את הביקורת ללא אלגנטית. לדעתי.
ביקורת צריכה לכלול סקירה הרבה פחות פולשנית לפרטים; להתייחס לפרמטרים כמו איכות הכתיבה, איכות העלילה, אמינותו, חווית הקריאה וציון כללי. צריך למעט בהנחות יסוד, ובוודאי להימנע מספוילרים מיותרים.
 

לבן

משתמש סופר מקצוען
נכתב ע"י משויטט;n4899060:
מספוילרים מיותרים.

ספוילר = פירוט תוכן של חלק כלשהו מהספר.
ביקורת טובה יכולה וצריכה לבקר אבל להותיר עניין לקרוא את הספר.
כרגע אני מרגישה כאילו קראתי אותו, כאילו הוא התיש אותי וכאילו הספר אובר-קיטשי. (מה שלא בטוח הייתי מרגישה בצורה כל כך עוצתית אם הייתי קוראת אותו).
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
נכתב ע"י לבן;n4899198:
כרגע אני מרגישה כאילו קראתי אותו, כאילו הוא התיש אותי וכאילו הספר אובר-קיטשי. (מה שלא בטוח הייתי מרגישה בצורה כל כך עוצתית אם הייתי קוראת אותו).

או. קיי. למדנו משהו. אבל לעצם העניין, כשאני קראתי את הספר הרגשתי שהוא אכן 'אובר-קיטשי' למרות שנהנתי לקרוא אותו. ואני שונא קיטשיות. את הסתירה הזו ניסיתי לכתוב קודם.
לעניין דברי משויטט, אכתוב זאת כך: איכות הכתיבה מצויינת, זורמת וקולחת, איכות העלילה חלשה למדי, די קיטשית(...) חווית הקריאה מעולה.
נקודה שראוי לציין ונשמטה מזכרוני כשכתבתי את המזכר הראשון: יש בספר דבר ראוי לציון, לחיוב או לשלילה יראה כל אחד לפי שיקול דעתו. הספר מחולק למספר חלקים שונים כשבעצם אין הרבה קשר בין החלקים למעט העובדה שחלק מהאנשים חוזרים על עצמם בחלק מן הסיפורים. היפה בזה זו העובדה שהגיבורים הראשיים, כולם בני משפחה אחת, מקבלים כל אחד זווית מסויימת שמופנית דווקא אליו, והזווית שמתקבלת היא קצת יותר מתוך משקפיו הוא. הפחות מוצלח הוא שבעצם הספר יכל לצאת בקלות כשבע שמונה חוברות נפרדות...
לגבי הקריאה "די! כמה נדוש אפשר להיות!" -אני מוכרח לציין שאת הקריאה הזו השמעתי כשכקראתי את הקטע המדובר. חזרתי על הקריאה שוב כשכתבתי את הביקורת לספר. יש איזשהו תיאור שהתחיל לחזר על עצמו בכל ספר מחדש, איך שהילד/הורה/נכד/חבר מתעורר ומתחיל למלמל מבין שפתיו היבשות והסדוקות בקושי רב א...אאאבב.. אאאבבאא... ומיד זה שאליו מכוונת הקיראה משנה את דרכיו והחלטותיו. לי זה נשמע בכל פעם מחדש כאילו הסופר/ת צועק/ת עליך: עכשיו תתרגש! מהר מהר! תתרגש, נו! עוד לא הרגשת?! תתרגש כבר! זה לא עובד, זה חלש, וזה מעצבן בכמויות שבה זה נכתב. בפרט שעל פי האמור בספר מדובר בילד שאומץ שבוע קודם לכן.
ולעניין הספויילרים: חכמים, צדקתם בדבריכם, לא היה עלי לעשות פירוט גבוה כל כך של הנכתב בסיפור, הסליחה עם מי שלא קרא את הספר.
ושוב, חכמים, צדקתם גם בדבריכם האחרים, ואשתדל לתקן את דרכי. תודה על התיקונים ועל הלימוד.
 

i am

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הנדסת תוכנה
נכתב ע"י נריה מגן;n4899284:
או. קיי. למדנו משהו. אבל לעצם העניין, כשאני קראתי את הספר הרגשתי שהוא אכן 'אובר-קיטשי' למרות שנהנתי לקרוא אותו. ואני שונא קיטשיות. את הסתירה הזו ניסיתי לכתוב קודם.
לעניין דברי משויטט, אכתוב זאת כך: איכות הכתיבה מצויינת, זורמת וקולחת, איכות העלילה חלשה למדי, די קיטשית(...) חווית הקריאה מעולה.
נקודה שראוי לציין ונשמטה מזכרוני כשכתבתי את המזכר הראשון: יש בספר דבר ראוי לציון, לחיוב או לשלילה יראה כל אחד לפי שיקול דעתו. הספר מחולק למספר חלקים שונים כשבעצם אין הרבה קשר בין החלקים למעט העובדה שחלק מהאנשים חוזרים על עצמם בחלק מן הסיפורים. היפה בזה זו העובדה שהגיבורים הראשיים, כולם בני משפחה אחת, מקבלים כל אחד זווית מסויימת שמופנית דווקא אליו, והזווית שמתקבלת היא קצת יותר מתוך משקפיו הוא. הפחות מוצלח הוא שבעצם הספר יכל לצאת בקלות כשבע שמונה חוברות נפרדות...
לגבי הקריאה "די! כמה נדוש אפשר להיות!" -אני מוכרח לציין שאת הקריאה הזו השמעתי כשכקראתי את הקטע המדובר. חזרתי על הקריאה שוב כשכתבתי את הביקורת לספר. יש איזשהו תיאור שהתחיל לחזר על עצמו בכל ספר מחדש, איך שהילד/הורה/נכד/חבר מתעורר ומתחיל למלמל מבין שפתיו היבשות והסדוקות בקושי רב א...אאאבב.. אאאבבאא... ומיד זה שאליו מכוונת הקיראה משנה את דרכיו והחלטותיו. לי זה נשמע בכל פעם מחדש כאילו הסופר/ת צועק/ת עליך: עכשיו תתרגש! מהר מהר! תתרגש, נו! עוד לא הרגשת?! תתרגש כבר! זה לא עובד, זה חלש, וזה מעצבן בכמויות שבה זה נכתב. בפרט שעל פי האמור בספר מדובר בילד שאומץ שבוע קודם לכן.
ולעניין הספויילרים: חכמים, צדקתם בדבריכם, לא היה עלי לעשות פירוט גבוה כל כך של הנכתב בסיפור, הסליחה עם מי שלא קרא את הספר.
ושוב, חכמים, צדקתם גם בדבריכם האחרים, ואשתדל לתקן את דרכי. תודה על התיקונים ועל הלימוד.

וואו. הרשמת אותי! אתה יודע לקבל ביקורת בצורה שמוציאה גם אותך מכובד וגם את אילו שביקרו אותך.
שיירבו כמותך...
 

עדינה הלפגוט

מהמשתמשים המובילים!
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
הדעה שלי על הספר:
נערות בגיל ההתבגרות וילדות ממש אהבו, ים של סבל דמעות, צרות שזורמות בכמויות, נוגעות בלב ומגיעות לסיומן הטוב והמרגש כל כך.
כמו שאהבנו לראות את היידי בת ההרים, והנסיכה הקטנה היתומה המסכנה שמצאה בסוף את אבא.

אבל, במבט בוגר יותר, יש כאן הרגשה לא טובה, מה המסר של הסיפור? ואני לא מתכוונת למסר מבחינה דתית כלל וכלל, המסר הוא להצליח לסחוט דמעות מהקוראים ולהפוך לרב מכר? אוקיי הבנתי את המסר כבר בהתחלה ולפיכך לא נצרכתי אפילו לנייר טישיו אחד, מנסים לרגש אותי בכוח על ידי מעשיה שלא היתה...

שנית, חלק גדול מהסיפור לא אמין [בהתאמה לגיל הילדים, בהתנהגות המושלמת של חלק מהדמויות] יכול להיות שיש ילדים יחידי סגולה שמתנהגים בבגרות שכזו אבל שיש בספר כמה דמויות כאלו סופרמניות הספר פשוט לא אמין בעיני.


יש לי עוד הרבה מה לכתוב, אבל נסתפק בזה, אם זה נראה לכם קוטל מידי, תכתבו לי ואמחק.

נקודות חיוביות בספר:
-אהבתי את תיאור הקשר בין אבישג לבעלה, למה הוא נסגר כשהיא רוצה לאמץ. ההבנה שהוא רואה את הילד כקשור לעבודה של אבישג ולא מקושר אליו עצמו.תובנה יפה
-הדמות של הענק השמן עם המשאית וכו' והיחס של הסביבה אליו, היה מקורי
-התהליך שעוברת אמא של שירה החולה, היה עוד הרבה מה להעמיק בו ובכל זאת היתה גם כאן תובנה מצוינת
 

מנוחהלה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
הדמיות בתלת מימד
הספר הזה הרגיש לי מדי מדומיין-

איך רופאה אחת יכולה להיות גם קרדיולוגית, גם כירורגית, גם רופאה אונקולוגית וגם מנהלת מחלקת ילדים?
בכל בי"ח נורמטיבי זה מתחלק בין כמה מחלקות שונות?

נראה למישהו שמתחילים טיפול נוסף לפני שלוקחים ביופסיה? מישו כאן השתגע???

ובכלל הכל התנהל במין הוקוס-פוקוס כזה
הכל קרה הכי טוב שיכול להיות עד כדי גיחוך...

מרגיש לי כמו איזה אודי ודודי רק בגרסא קצת יותר בוגרת (?)
 

נריה מגן

משתמש מקצוען
נכתב ע"י מנוחהלה;n4911814:
הספר הזה הרגיש לי מדי מדומיין-

איך רופאה אחת יכולה להיות גם קרדיולוגית, גם כירורגית, גם רופאה אונקולוגית וגם מנהלת מחלקת ילדים?
בכל בי"ח נורמטיבי זה מתחלק בין כמה מחלקות שונות?

נראה למישהו שמתחילים טיפול נוסף לפני שלוקחים ביופסיה? מישו כאן השתגע???

ובכלל הכל התנהל במין הוקוס-פוקוס כזה
הכל קרה הכי טוב שיכול להיות עד כדי גיחוך...

מרגיש לי כמו איזה אודי ודודי רק בגרסא קצת יותר בוגרת (?)

לזה כיוונתי בביקורת שלי... אני רואה שאני לא היחיד שחושב כך. ואם frog ו-מנוחהלה גם אוחזים כך, כנראה שעוד רבים שמו לב לזה רק שהם פשוט לא כתבו כאן את דעותיהם...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  17  פעמים

לוח מודעות

למעלה