הנושאים החמים
הנושאים החמים
מול ביתי יש גויאבות. לא עץ גויאבות, פשוט גויאבות. מתעפשות להנאתן בסלסלות מזובבות על הדלפק של יגאל הירקן, מפזרות אדים של ריח וקרינה בלתי ממויינת.
בכל יום כשיגאל מקבל סחורה העולם רועש. מאפיונרים מקועקעים מצאצאי הנפילים פורקים איש איש ממשאיתו משטחים של ירקות, צועקים דברי שטות והבל, עם סיגריה על האוזן ממש ליד העגיל.
ובשלהי הבוקר לאחר שנרגעים העניינים, נשמע לאורך הרחוב טרטור משאית ישנה, זהו 'ביז'ו-חצילים'. כך קוראים לו בשכונה וכך קורא גם הוא לעצמו.
"הבאתי לך שלש כלובים של חצילי חופש", צועק ליגאל מחלון המשאית.
המשאית של ביז'ו זאת לא סתם משאית. "פעם הייתה לי 'מריומה' לבנה", כך הוא מספר, "אשכנזיה עדינה לא זזה בעליות. היום יש לי את זאת, קוראים אותה 'היא ז'וז'ו' עובדת כמו מאמא מרוקאית".
ביז'ו אוהב את החצילים שלו, "אם תשים אוזן על החציל תוכל להרגיש פעימות", אמר פעם בגילוי לב כשהוא מלטף חציל בלדי, "אם הייתי צמחוני לא הייתי אוכל חציל".
המתכונים של ביז'ו מנצחים את השכונה. "רבקה, תשרפי את החציל השובב הזה עד שהוא צורח ויוצא לו עשן מהאוזניים, אחר כך תפשיטי אותו מהשחור ותני לו מקלחת של טחינה, ביס מזה וחצוצרות ינגנו".
ילדי השכונה אוהבים לחקות את המבטא המרוקאי של ביז'ו איך צועק הוא לירקן "יגאל אני רעב, בא נכין סביח ונתחלק חצי-לים חצי לך...", וצוחק את עצמו לדעת.
בעולם של ביז'ו החצילים הם בראש שרשרת המזון, "תראה איזה גודל של חציל יגאל, אם לא הייתי קוטף אותו היום הוא היה מגיע לפה בעצמו ושם אותך בפיתה".
ואז מגיע יום ראשון.
יום ראשון הוא יום אפרורי בשכונה. דלתות המתכת של הירקן סגורות על בריח, חושפות שיני מתכת עטויות מודעות וציורי גרפיטי עתיקים.
ביז'ו ו'היא ז'וז'ו' חונים בחצר בית הכנסת, "חצילים צריכים קצת מנוחה לגדל את הילדים", אמר לכל קורא 'חצילו' ונכנס לשיעור הדף היומי.
"אולי תביא קצת חצילים לנגב כאן", המהמו פיות עמלים רעבים טרם התחיל השיעור. "חציל לא מנגבים!!!" הזדעק ביז'ו, "כשנסיים את הש"ס בופה מבית 'החציל האציל' עלי, אמר ונרדם.
בחלומו רואה הוא בוודאי את הרב מוסר שיעור כשלצידו סקוטי גבוה מנגן על חמת חצילים.
בכל יום כשיגאל מקבל סחורה העולם רועש. מאפיונרים מקועקעים מצאצאי הנפילים פורקים איש איש ממשאיתו משטחים של ירקות, צועקים דברי שטות והבל, עם סיגריה על האוזן ממש ליד העגיל.
ובשלהי הבוקר לאחר שנרגעים העניינים, נשמע לאורך הרחוב טרטור משאית ישנה, זהו 'ביז'ו-חצילים'. כך קוראים לו בשכונה וכך קורא גם הוא לעצמו.
"הבאתי לך שלש כלובים של חצילי חופש", צועק ליגאל מחלון המשאית.
המשאית של ביז'ו זאת לא סתם משאית. "פעם הייתה לי 'מריומה' לבנה", כך הוא מספר, "אשכנזיה עדינה לא זזה בעליות. היום יש לי את זאת, קוראים אותה 'היא ז'וז'ו' עובדת כמו מאמא מרוקאית".
ביז'ו אוהב את החצילים שלו, "אם תשים אוזן על החציל תוכל להרגיש פעימות", אמר פעם בגילוי לב כשהוא מלטף חציל בלדי, "אם הייתי צמחוני לא הייתי אוכל חציל".
המתכונים של ביז'ו מנצחים את השכונה. "רבקה, תשרפי את החציל השובב הזה עד שהוא צורח ויוצא לו עשן מהאוזניים, אחר כך תפשיטי אותו מהשחור ותני לו מקלחת של טחינה, ביס מזה וחצוצרות ינגנו".
ילדי השכונה אוהבים לחקות את המבטא המרוקאי של ביז'ו איך צועק הוא לירקן "יגאל אני רעב, בא נכין סביח ונתחלק חצי-לים חצי לך...", וצוחק את עצמו לדעת.
בעולם של ביז'ו החצילים הם בראש שרשרת המזון, "תראה איזה גודל של חציל יגאל, אם לא הייתי קוטף אותו היום הוא היה מגיע לפה בעצמו ושם אותך בפיתה".
ואז מגיע יום ראשון.
יום ראשון הוא יום אפרורי בשכונה. דלתות המתכת של הירקן סגורות על בריח, חושפות שיני מתכת עטויות מודעות וציורי גרפיטי עתיקים.
ביז'ו ו'היא ז'וז'ו' חונים בחצר בית הכנסת, "חצילים צריכים קצת מנוחה לגדל את הילדים", אמר לכל קורא 'חצילו' ונכנס לשיעור הדף היומי.
"אולי תביא קצת חצילים לנגב כאן", המהמו פיות עמלים רעבים טרם התחיל השיעור. "חציל לא מנגבים!!!" הזדעק ביז'ו, "כשנסיים את הש"ס בופה מבית 'החציל האציל' עלי, אמר ונרדם.
בחלומו רואה הוא בוודאי את הרב מוסר שיעור כשלצידו סקוטי גבוה מנגן על חמת חצילים.
