לא כל השקטים אותו דבר... יש שיהנו יותר לדבר ויש שלא, בפרט לא בחבורה. יש רבים שנקראים שקטים בחברה, אבל בתקשורת של אחד על אחד, הם מדברים שעות ומאוד מעניינים.
יש אחרים, עם אופי מאוד מעשי, שמרגישים מצוין לעשות יותר ולדבר פחות.
ככלל, יש המון סוגים של אנשים, וכל אחד עם צרכים שונים והעדפות שונות. והכל בסדר, כל עוד האדם מרגיש טוב עם עצמו ולא מרגיש חסרים או חסמים שלא נותנים לו להתפתח לפי מה שהוא.
הבעיה מתחילה, כשהחברה לא מקבלת, ומסווגת אנשים ותכונות לטוב ולרע. אז יתכן שאדם לא ירגיש טוב לא בגלל מה שהוא, אלא בגלל התייחסות החברה.
החברה יכולה בלי משים לנהוג באכזריות. לקטלג אנשים לבעיתיים או לזלזל בהם רק כי הם עם אופי אחר מהמקובל כ'טוב'. וכך, ילדים מקסימים ובריאים יכולים לחשוב על עצמם שהם בעיתיים בגלל יחס החברה.
קראתי ספר מרתק על מופנמים, על מעלותיהם, על תרומתם הגדולה מאוד לעולם ולחברה, ועל ההתמודדות הקשה שלהם בתוך עולם מערבי שמעריך מוחצנים יותר ויותר, ונותן בבתי ספר ובעבודה תנאים שמותאמים להתפתחות המוחצנים ולא מתאימים למופנמים.
מי שהוא מופנם אמיתי, יעדיף לא להיות יותר מידי בחברה רחבה, וירגיש טוב להיות חלק מהזמן לבד.
מי שחסר ביטחון או יש לו חרדה חברתית וכדו' - ינהג בפחות חברתיות, אבל בלבו הוא יהיה כמה לחברה, ולא ירגיש טוב בלעדיה.
כשמדובר באופי שאין בו טוב או רע ערכיים, השאלה היא לא מה הבן אדם, אלא איך הוא מרגיש עם זה.