את פתח לו
מתבודד בין עצי יער קמלים,
עטופה נשמתו, ולא באורות;
תקוו לאור ואין,
אף עפעפי שחר שכחוה;
מעורר עלום דופק על דלת,
זו לא סבה על ציר;
רוח פורטת על צמרות עצים,
שורקת "אייכה";
הדפיקה שמעתי,
אך לא אדע -
היכן היא הדלת,
אף לא החלון.
ואור לארבעה עשר,
נר קטן מרצד
באפלת הלב;
חופש כל חדרי בטן.
פתע שמעתי צליל ענוג,
כפעמון בישימון,
כרחמים בהמון:
"את פתח לו"
קמתי אני,
שוב לא שאלתי היכן הדלת,
ודודי לא חמק עבר,
כי ערבו של ליל שימורים הוא.
בת קול אז כשמעתי:
כחודו של מחט - פתח,
כפתחו של אולם, לך -
אפתח - - -
מתבודד בין עצי יער קמלים,
עטופה נשמתו, ולא באורות;
תקוו לאור ואין,
אף עפעפי שחר שכחוה;
מעורר עלום דופק על דלת,
זו לא סבה על ציר;
רוח פורטת על צמרות עצים,
שורקת "אייכה";
הדפיקה שמעתי,
אך לא אדע -
היכן היא הדלת,
אף לא החלון.
ואור לארבעה עשר,
נר קטן מרצד
באפלת הלב;
חופש כל חדרי בטן.
פתע שמעתי צליל ענוג,
כפעמון בישימון,
כרחמים בהמון:
"את פתח לו"
קמתי אני,
שוב לא שאלתי היכן הדלת,
ודודי לא חמק עבר,
כי ערבו של ליל שימורים הוא.
בת קול אז כשמעתי:
כחודו של מחט - פתח,
כפתחו של אולם, לך -
אפתח - - -
נערך לאחרונה ב: