אתון או חמורה?!

[א. סופר]

לרגל מחיצת (או 'לחיצת') הרגל של בלעם, ופתיחת פי האתון ראיתי להביא כאן נדון שאולי יעניין
***
אז, איך כותבים 'אתון' או 'חמורה'?
בפרשת השבוע- פרשת בלק, בהמתו של בלעם - זו שראתה מלאכי אלוקים ופיה נברא בבין השמשות של ערב שבת בראשית - מכונה 'אתון'.
אבל...
חבר הראני את דברי רש"י במסכת גיטין (מג.) שכתב בזה"ל: המאורסה לעבד עברי. וכי שפחה כנענית גמורה בת קידושין היא, הא חמורה בעלמא היא - עם הדומה לחמור. עכ"ל. הרי שלנקבת מין החמור קוראים 'חמורה'...
אפשר וכלכול הדברים כך הוא, כאשר מדברים על הבהמה - אשת החמור - כותבים "אתון", אך כאשר מתייחסים אל אדם בכינוי גנאי ופחיתות ערך כחמור, בתואר לנקבה הביטוי יהיה "חמורה"...
***
אשמח לקבל תגובות - הערות והארות.
שבת שלום ומבורך.

 

[סוגרים שידוך]

אפשר וכלכול הדברים כך הוא, כאשר מדברים על הבהמה - אשת החמור - כותבים "אתון", אך כאשר סיום המשפט הוא משום עם הדומה לחמור, בתואר לנקבה הביטוי יהיה "חמורה"...

 

[סוגרים שידוך]

ובר מן דין...
מצינו בחז"ל גם תישה או עיזה במקום עז
ומצינו גם גמלה במקום נאקה
ועדיין אין מביאים ראיה מכל אלו המקומות שאינם אלא יוצאי דופן, וזיל בתר רובא.

 

[ברוך הוא]

במקרא חֲמוֹר הוא הזכר ואָתוֹן הנקבה (ברבים אֲתוֹנוֹת). בלשון חז"ל השם חמור משמש הרבה גם לנקבה, כגון "חמור שילדה" (משנה בכורות א, ב), ויש גם חֲמוֹרָה. בלשון הילדים בעברית החדשה הצורה חֲמוֹרָה משמשת לשון גנאי לנקבה. (מתוך האדמיה ללשון העברית)

 

[א. סופר]

ובר מן דין...
מצינו בחז"ל גם תישה או עיזה במקום עז
ומצינו גם גמלה במקום נאקה
ועדיין אין מביאים ראיה מכל אלו המקומות שאינם אלא יוצאי דופן, וזיל בתר רובא.

א. אשמח למקורות.
ב. אפשר שבכל המקומות היחס הוא כלפי ביטוי וכנ"ל.

 

[א. סופר]

בלשון חז"ל השם חמור משמש הרבה גם לנקבה, כגון "חמור שילדה" (משנה בכורות א, ב), ויש גם חֲמוֹרָה.

אשמח למקורות ל'חמורה'
כלפי ה'חמור שילדה' אפשר והוא ביחס למין, וצ"ע.

 

[ברוך הוא]

בתוספתא כלאיים ["בני סוסה ובני חמורה"] ובכורות (מסתמא יש עוד זה מה שראיתי בחיפוש מהיר בפרוייקט השו"ת)

 

[סוגרים שידוך]

א. אשמח למקורות.
ב. אפשר שבכל המקומות היחס הוא כלפי ביטוי וכנ"ל.

גמרא בכורות (ו ע"ב) אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה
עיזה = ירושלמי ביכורים פ"ב ה"ו
תיישה - חולין עט:

 

[צ ב י]

אשמח למקורות ל'חמורה'
כלפי ה'חמור שילדה' אפשר והוא ביחס למין, וצ"ע.

משנה ב"מ פ"ו מ"ג "השוכר את החמור להוליכה בהר"
משנה ב"מ פ"ו מ"ה "השוכר את החמור להביא עליה....מתה או נשברה"
משנה בכורות פ"ד מ"ד "הלכה חמורך"
משנה מעילה פ"ג מ"ה "חמור מועלין בה ובחלבה"
גמ' שם מעילה י"ב ע"ב - במשנה ובגמ' - "חמורה מועלין בה ובחלבה"
גמ' תמורה ל"א ע"ב "חמורה מועלין בחלבה"
ירושלמי מעשר שני פ"ג ה"ו "חמורה מועלין בה ובחלבה"
רש"י כתובות קי"א ע"ב "אפי' היא בת חמורה נקבה אין מרביעין עליה חמור"

 

[קנקן חדש]

בדידי הוה עובדא:
ידוע המעשה שהיה באחד המדקדקים הידועים בדורנו, שראה ב' נערות מריבות זו עם זו, עד שקמה אחת בחברתה וצעקה עליה 'חמורה אחת'!
כשמוע המדקדק את דברה, טען לעומתה ואמר: אין אומרים חמורה אלא 'אתון'.
אותו המדקדק הנודע הינו גם בעל קורא מופלא ומומחה, ופעם לאחר שסיים את קריאתו שמעתי את אחד הנוכחים השואלו: האם המעשה המובא לעיל נכון הוא? ואמר אכן! אם כן, הוסיף ושאל השומע: הן מצינו בלשון חכמים שקראו לאתון - 'חמורה', ומדוע אמרת להן כך?
אמר לו המדקדק: ידוע ידעתי את מאמרי חכמינו ז"ל, אולם רציתי לרמז להן שאין זה מן היאות כך להטיח בחברה!!
מכל הנ"ל נלמד כי אכן כאשר אומרים חמורה הרי זה לשון זלזול ואין זה מן היאות לדבר כך!

 

[א. סופר]

אפשר וכלכול הדברים כך הוא, כאשר מדברים על הבהמה - אשת החמור - כותבים "אתון", אך כאשר מתייחסים אל אדם בכינוי גנאי ופחיתות ערך כחמור, בתואר לנקבה הביטוי יהיה "חמורה"...

לאחר כל הדברים הנפלאים, ביאור הדבר כן הוא, כאשר מתייחסים למין הבהמה 'חמור' חז"ל משתמשים גם בצורה, והעד, דברי רש"י בכתובות קיא ע"ב שהביא הרב @צ ב י שכתב 'חמורה נקבה' אטו חמורה זכר איכא? אלא ודאי שכיון ביחס למין, וכן הוא בנידון הפתיחה, כאשר מתייחסים ל'עם הדומה לחמור' היינו ביחס למין הבערי הנקרא חמור.

על כל פנים, ולכל הפונים, החכמים הנבונים, דורשי רשומות וחוקרי עניינים, יישר כוח לכולכם! תודה רבה על העמדת האמת והצדק!
[הרב @קנקן חדש - היית לנו לעיניים לאות לבני מרי...]

 

[דיונון]

מכל הנ"ל נלמד כי אכן כאשר אומרים חמורה הרי זה לשון זלזול ואין זה מן היאות לדבר כך!

לא כי 'אתון'...

כמובן החילוק נעוץ בין לשון התנ"ך ולשון חז"ל.

 

[נסיך אוסטרי]

"הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר" (בראשית ל"ו כ"ד) "מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרידה וכו'" ירושלמי ברכות פ"ח הל"ד (וע"ע בקצרה בגמ' פסחים נד.) וע"ע בתרגום יונתן שם וז"ל דארבע ית עדריא (סוסים או ערדיא שהוא סוס מדברי) עם אתניא וכו'" וכ"ה בתרגום ירושלמי, אכן ברש"י וברמב"ן וכ"ה במדרש שכל טוב ומדרש לקח טוב דכתבו דהרביע חמור בסוסה. (אגב ברמב"ן שם מבואר שלא אומרים סוסות בלשון רבים אלא סוסיות).
ראיתי לנכון לצרף קטע מתוך הספר עתים למשנה (הרב אביגדור אונא) שמדבר על עניין סתם חמור שבמשנה.

 

[מציץ מן החרכים]

ומה באשר לחמורו של רבי פנחס בן יאיר? לכאורה מקובל שמדובר בחמור זכר, ולמרות זאת במדרש (בראשית רבה ס, ח) הסיפור מופיע בלשון נקבה: "חמרתיה דר' פנחס בן יאיר נסבוה לסטאי עבדת גבון תלתא יומין ולא טעמת כלום, אמרין סופה מייתה ותסרי מערתא עלינו, נמסרה לרבונה, שלחוה ועלת בביתא דמרה וכו'"