אתגר - להמציא את הסיפור מחדש

[פרוגיוזרית]

אז הרעיון של דבורי זכה ברוב קולות (http://www.prog.co.il/forum/%D7%9B%D...AA%D7%92%D7%A8)

והאתגר - לפניכם.

לקחת שם של ספר ידוע ולחבר לו תקציר חדש. עד מאה מילים גג. רצוי לשמור על השם המקורי של הדמויות.
ועדה מיוחדת תבחר את הזוכה (@פנס בערפל, עוד לא הודעת על הזוכה באתגר שלך!)

דוגמאות:

ילדי שי מאמצים את תמי.

שייקו ויענקי מוצאים חתולת רחוב ליד הצפרדע השכונתי. הם מחליטים לאמץ אותה וקוראים לה תמי. תמי מוסתרת ב... (שכחתי איך קראו למקום המחבוא שלהם), חני חושדת בשייקו שהוא מוכר את כל שקיות החלב שהיא קונה במכולת תמורת שקל לשקית. היא עוקבת אחריו, במטרה לדרוש נתח מהרווחים, אבל מוצאת רק שקיות חלב ריקות. בתיה מוצאת המון שערות ג'ינג'יות על הכר שלה ומפתחת פריחה מוזרה על כל הפנים. תמי יולדת ארבעה גורים. שייקו מנסה ללטף אחד מהם. תמי מתנפלת עליו, שורטת אותו ומתעללת בו כמו אם פולניה מצויה.
ועל מה שקרה בהמשך - תקראו בספר שלעולם לא ייצא

אנוכי מבקש

אני אנוכי. יהיו כאלה שיקראו לי נרקיסיסט. לא תמיד ידעתי שאני כזה. חשבתי שככה כולם. מתי פעם ראשונה הבנתי שאני שונה? שאלה טובה.
במילים אלו נפתחת העלילה, המספרת את סיפורו של יענקי קליינר שמעולם לא היה אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, והוא גם לא ידע למה. עד שפגש את איציק, המיזנטרופ הידוע, ואת אשתו שרהל'ה, ומשם חייו התהפכו.
הספר גם מספר את סיפורה של אשתו, רייזלה, שמתלבטת בשאלה מהי אשה כשרה, של אחיו נחומקו, שחושב על כולם חוץ מאשר על עצמו, ושל עוד רבים אחרים.
בין רחובות בית וגן, שבילי יער ירושלים, ונבכי מוזיאון המדע - העלילה הזו תשאיר אתכם עם נשימה עצורה, עד הסוף המפתיע.

 

[גילת ורנן]

תקציר- פחות מעניין ומושך את העין מסיפור.
אבל זו דעתי...

 

[Natan Galant]

הרוח שגברה על הדרקון

נח קלמנוביץ מכה שנית בספר מתח מהשורה הראשונה. זהו ספר שלא תוכלו להניחו מידיכם מהרגע הראשון ועד לסיום המותח, ולא רק בגלל הדבק המשובח שנמרח בשפע על הכריכה האחורית.
הספר נפתח בחייו הסוערים של "יוסל'ה אדריכל קדוש" שנהג לשוטט במרחבי מחלקת הנדסה ותכנון של עיריית כפר סבא, ולהעתיק מכל הבא ליד רעיונות מקוריים ועיצובים מוצלחים. העניינים מסתבכים כאשר מומו ראש העיר, המכונה "הדרקון" על שם אפו המחודד ופיו הרושף אש שלהבת על האופוזיה הנצחית והצעקנית, מנסה להריץ חוק עזר עירוני המגביל את חופש התכנון ומחייב הצמדות מוחלטת לאדריכלות הסובייטית המפוארת של שנות ה -60.

בהמשך הספר העלילה משתנה בפראות ונסחפת עם רוחות ים תיכוניים מצויים עמוק עמוק לעבר הפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת אהוד אולמרט בגליל העליון, שם מתפתח תא קטן ומסוכן של סטודנטים השואפים לשנות את העולם בעזרת שיבוש הליכי התכנון של מועצת חכמי הרוח.

הכל כבר נראה כאבוד כאשר לפתע מתגלים בצורה פלאית אסופת כתבים של חברי הפולטיבירו המוחים נגד האדריכלות האיומה המשמימה והמעייפת שפשתה במדינה...

לאורך כל הספר משתלבות להם זו בזו מתח מרוקאי מופלא סודותיו הכמוסים של יוסל'ה אדריכל קדוש, מומו ראש העיר "הדרקון" המניפולטור התככן, צוות הפרופסורה העליונה הל האוניברסיטה... והכל עטור במסתורין משובח מבית היוצר של נח קלמנוביץ, והרוח החזקה מסתחררת בין עמודי הספר.
קריאה מהנה!

נ.ב. הספר איננו ניתן להחזרה לחנות.

 

[תפנית בעלילה]

"אני לא מאמינה למה שאני רואה!" קוראת סבתא שמחה ומיטיבה את כובעה רחב השוליים מעל ראשה. היא מניחה את ספל תה הקינמון ויוצאת אל החצר.
ושם בפינה, בין עץ הקינמון וערוגת הפרחים מבצבצת העין,מביטה אליה בלי למצמץ.
סבתא שמחה מזעיקה תכף את דוד נחמיה. הוא עוזב את הסמובר בחנות התיקונים שבחצר, הציצית שעליו מתנפנפת כמפרש.
מר אבשי מגיע אף הוא.
"זה צמח, סוג של צמח" אומר מר אבשי.
"הוא רעיל?" תוהה סבתא שמחה.
ציפי נוחתת מהעץ ומנקרת בעין.
"מה את עושה ציפי?" סופקת סבתא שמחה את כפות ידיה.
"היא עונה על השאלה שלך" אומרת תהילה.
עזרא מנסה לקלוע אבן ישר אל האישון בעזרת המקלע שלו ממרומי העץ.
"עשב שוטה יש לנכש" אומרת סבתא שמחה ומביאה את האת.
העשב נוכש אך השלווה לא חזרה לשרור ברחוב רימון מספר 3.
מה עלה בגורלו של השיח המוזר שיום אחד צץ בחייהם של דייריו השלוים של הבית והדיר שינה מעיניהם?
על זאת ועוד תקראו בספר המרתק שלפניכם: "סבתא שמחה והעין המוזרה בגינה"

 

[אלישקף]

צִיפּוֹרֶת גרדה באפה בעודה משיטה את מבטה בתנועת ראש סיבובית על פני הסטודיו שלה.
בקיר המזרחי, זה שגונו הכתום הלוהט מעיד כי הוא נמצא מול חלון הצופה כעת אל השקיעה, קבוע טור מדפים קצרים.
אינה מודעת לכך שאפה צבוע באדום – סוקרת ציפורת את ההיצע. הוא דל, כמובן, ולא משום שהיא אינה מצוידת כנדרש. המדפים אינם מאוכלסים כמעט, מכיוון שצנצנות הצבעים ושפופרותיהם דרים בכל מקום אחר בחדר מלבד במעון אשר הועיד להם זרח.
בהבעה אומנותית של מורת רוח היא מושכת באפה ופונה לחפש את הבקבוקון הרצוי.

פירות החיפוש שלה הן צנצנת מיובשת אחת ושתי שפופרות קרובות גוון – מרוקנות כליל עד אחרונת פינותיהן.

על כַּן הציור מתוחה יריעה המכילה את רישומיו הראשוניים של עולל רך בימים, פניו עצומות העיניים צבועות למחצה, ויתר גופו מכורבל בשמיכת עיפרון שקופה ומרובת סיבים רכים.

ציפורת חשקה את שיניה. היא לא תוכל להשלים את הצביעה, וגם לא את זו של היצירה המתוחה בכן הסמוך – שדה חיטה נטול רקיע - מכיוון שהצבע התכול אינו נראה לעין.
היא תמתין לשבוע הבא, בו עתיד להתפנות זמנה עבור נסיעות חוץ. בינתיים היא תאלץ לחוות מספר ימים בלי תכלת.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

כשהמוביילים שותקים
שלושת הימים מאז נולד תינוק חדש למשפחת דייטש, ועד היום שבו פרצה לביתם גוטה ניצולת השואה ובידה מובייל, היו הימים הרגועים היחידים בחייו של שאול זאב.
מובייל ענק עשוי מעץ, ועליו חקוקה דמות של תינוק חסר עיניים, ניתנה במתנה על ידי גוטה, כשאליו מצורפת אזהרה חמורה, אסור להפעיל את המובייל - אחרת יקרו דברים נוראיים.
הזוג האומלל מגלה שאי אפשר לנתק את המובייל מהעריסה, ולא עוברים יומיים עד שהאחיינית המוזרה שלהם מפעילה אותו, והוא משמיע קול יללה מצמרר ומחריד.
מסע שעובר בקבר אחים בפולין, דרך מחנה העקורים בקפריסין, וכלה במתפרה של אווה - מקום תמים לכאורה אך מסתיר מאחריו סוד אפל.
כשהאנשים שלכאורה נחשבו לאמינים וקרובים, בוגדים בלי למצמץ, שפרה פונה לעזרה לאישה השנואה בתבל, הבלוקובה של צריף 12 בברגן בלזן.
איך בקבוק מלא בנוזל בלתי מזוהה יכול להציל את שאול זאב?
מה עושה שלד של תינוק מתחת לחלון הראווה של אווה?
ואיך למען השם מצליחים לנתק את המובייל מהעריסה?
ומה עושה מובייל תאום בסטודיו של הנאצי הנמלט פון שטרייכר?
כל זה ועוד וכו' תקראו בספר האימה המצמרר "כשהמוביילים שותקים"

 

[efrat1]

צילה, המורה המיתולוגית להסטוריה, היא המורה המבוגרת בצוות.
בפאת הקש שלה, במחרוזת הפנינים הנצחית, ובחליפה השחורה הענתיקה.
קולה הצרוד הוא אחד מסימני ההיכר שלה.
במשך שנים היא ניסתה כל מה שיוכל לעזור לבעית הצרידות שלה.
היא ניסתה ללכת לקלינאיות תקשורת, לקחת כדורים, שיקויים ואף ניסתה הסרת עין הרע.
עד שלאחר ייאוש היא מחליטה לנסות את המוצא האחרון.


בנה חזי, הוא נער שנפלט מהמסגרת, ויוצא לטיול במזרח הרחוק.
כלב המחמד שלו, מוקי, מפסיק באורח מסתורי לנבוח, אחרי ביקור אצל וטרינר הודי מכשף.


האם קולה של המורה שב לימי עלומיו?
האם מוקי ישוב לנבוח?
ומה יעלה בגורלו של חזי?
על זאת בספר רק בלחש, ספר שלא יותיר עין יבשה.

 

[ציפורת הנפש]

...

 

[שרלוט]

שאול ערמוני, מפקד שייטת 707 של חיל הים התקרב בצעדים חתוליים
לעברו של מומי ארזי. הים עדין לא שקט וסימני מרידה נראו בעליל מצד הגלים הזועמים.
זה היום השלישי לסערה, הרוחות שורקות ומסתחררות סביב, הגלים משיבים ריקוד סוער
משלהם, איתני הטבע לא מתחשבים אף לרגע במצב רוחם של שוכני ספינת טורנדו 007.

מומי הרים מבט עייף, קמטי הבעה נמתחו מצדי עיניו הלאות, מנחש מה רוצה ממנו מפקדו.
''מומי, עלינו להתכונן לשלב הבא'' לוחש שאול באוזנו.
מומי מזדקף. חיוך נואש עולה מצידי שפתיו.
''יש לי משהו חשוב השוקל טון'' אומר מומי ''אני מוכן להשליכו לים, אולי. אולי זה מה
שיאזן את הספינה הרועדת וישיב לה את שפיותה ואת רוגע נפשה''
שאול מתרחק קמעא, אומד את מומי הניצב מולו.
מומי מנתק את ידו האוחזת בסיפון, מושיטה לעבר שאול מפקדו.
'ספור'' לוחש מומי ''ספור בקול כמה אצבעות יש לי בידי הימנית''
שאול בוחנו שוב, הבחור רציני להחריד, לא מתאים לו להתבדח.
מכופף ראשו וסופר.

אחת שתיים, שלש, ארבע חמש שש!! חמש אצבעות ועוד אחת.
הוא שולח מבט חושש לעבר החייל ופוגש בחיוך אומלל, משלים.
''תאמין לי המפקד'' מומי מייבב חרישית ''שהצרה הזו שוקלת לי טון! טונות של אבנים על הלב'' הוא משתתק לרגע קט ואז ממשיך: ''זה רודף אותי, טביעת האצבע הזו- סימן ההיכר שלי מאז היותי ילד צעיר ועד-- ועד בכלל. תאמין לי, המפקד, הייתי מוכן לעשות הכל כדי'' כאן נעצר מומי שואף אוויר צח
''כדי לראות את האצבע המיותרת טובעת, צוללת ואז צפה מולי כאן בין גלי הים התיכון''

כיצד טביעת אצבע מול חופי לרנקה מכניסה את הספינה לסערה בינלאומית?
ואיך יתכן שבבדיקת DNA לא נמצא אף קשר גנטי בין האצבע הכרותה לדמו של מומי?


טביעת אצבע מאת חיים גרינבוים, מצטרף לספריו צוואה ותיק מקסיקו
רבי מכר הניצבים בשורה הראשונה של ספרות המתח החרדית.

 

[פרוגיוזרית]

איך הייתם מדמיינים את התופרת המיתולוגית של השכונה? ובכן, בטי לא דומה בכלל למה שדמיינתם.
חוזרת בתשובה, אמריקאית, עליזה. דלת הבית היתה פתוחה תמיד בפני הלקוחות, והם באו, בהמוניהם.
עד שיום אחד, קרעה בטי את כל הבגדים, והגזרים התעופפו בעליבות בכל רחבי הבית.
שמלת הכלה של רבקי הצעירה. הפראק של הרב שמואל וינגרטן. החצאית של דבורה רוטמן.
כל מה שהיה לבטי לומר היה את המשפט הסתום "עת לקרוע ועת לתפור".
מה קרה לבטי? ומה חושב על זה מאיר? מתי תגיע העת לתפור בחזרה? האם תתקיים החתונה של רבקי בזמן?
כל אלה ועוד, ברב המכר עת לקרוע ועת לתפור, מאת רחל פומרנץ.

 

[אלישקף]

כשמצא את עצמו ר' בנימין לוינגר צועד בשוק הומה באמריקה הדרומית, חשב ששום דבר לא יוכל להפתיע אותו עוד. הוא לא ידע שבעוד פחות מעשרה צעדים, על יד דוכן פעלולים קרקסיים, עתיד להיתלות על גבו ספק קוף – ספק ילד, לבוש במדי הקרקס הנודד, כשהוא שר ללא שיבוש את 'אלף בייס'.
גם ראש שבט אינדיאני מסורתי שקבע את מושבו בשולי היער – לא פילל שעדת קופיפים חמושה בקלחי תירס ובאינספור גרגריהם – תוריד אותו מכיסאו תוך שלושה שבועות.
האם גשר עשוי גזע כרות על גבי יובל נחל, יציב מספיק? מה מביא ראש ישיבה ירושלמי להתפרץ פרוע זקן אל משא ומתן בין שני סוחרי אדם גסי לבב? מדוע יושב שמוליק בשולחן הכבוד בבר המצווה שלו – כשרגליו על כסאו וידיו חופנות את המאכלים שבצלחתו ללא גינונים?
תיק מקסיקו. ספר שייקח אתכם רחוק.

*מספר את סיפורו של ספר שאולי עוד ייצא לאור ביום מן הימים.

 

[עופרה כספי]

האינציקלופדיה לבית ישראל
בשכונה הותיקה חוששים הדיירים לצאת מן הבית: האינציקלופדיה שכתב המסיונר ז'אן פול טריוריטי, וסולקה מתיבות הדואר, התגלתה צבורה בארגזי קרטון מהם משתלשלים חוטי חשמל רוטטים.
זעליג שוחמכר - המוכר הותיק בחנות הספרים - נעלם, ואת מקומו ממלא התוכי שלו במקצוענות מעוררת השתאות. מה הקשר בין זעליג לבין כותב האינציקלופדיה? ואיך בכלל הגיעה האינציקלופדיה לשכונת בית ישראל?
את התשובות לשאלות אלו (ועוד כמה אלפי ערכים) תוכלו למצוא במותחן החדש שידיר שינה מעיניכם כמה לילות טובים (עשרה כרכים) האינציקלופדיה לבית ישראל.
נ.ב. הפיסקה האחרונה רצינית בהחלט! הילדים שלי קוראים ב'אינציקלופדיה לבית ישראל' במתח רב ובעונג צרוף, ומכאן ההשראה לתקציר.

 

[משויטט]

הדלת של "החדר הסגור" הייתה פתוחה כדי חרך. והעובדה הזו הייתה בגדר חידוש מרעיש שבתוכו פיתוי עז.
ליבו של אפרים בן השמונה, שמעולם לא ראה את החדר מבפנים, החל פועם בחוזקה. המשוואה הפשוטה גירתה את נימי כליותיו בעוצמה שלא הכיר: אבא לא בבית, החדר הסגור – פתוח, וכל החלומות על המקום אפוף הסוד הזה עשויים להיפתר ברגע זה ממש.
הוא החליט להציץ. רק להציץ.

* * *​

גבי ישב בחדר הבקרה. עשרות המסכים והנורות הבהבו מולו בשגרתיות מנמנמת. מחשבותיו התפזרו במוחו ללא סדר מוגדר: חיפושיות מדבר, דיבלים לגבס, ברוקולי, כפפות לטקס. והשתלשלות המחשבות, לולי הייתה נגדעת, הייתה ממשיכה להסתעף בקישוריות מפתיעות.
"אזהרה!!!" הבהבו מולו המילים לפתע בהתראה אדומה, וגבי זינק קדימה כדקור גב. "זוהה איום על שטח B במרחב הדרומי".
פיצוץ עז בישר שהאיום מומש.
"אזהרה!!!" הופיעה שוב קבוצת האותיות האדומה, בעוד אצבעותיו של גבי רצות במהירות על-אנושית על משטחי המגע. "שטח C מרחב שפלה". בום. "שטח A מרחב צפון". בום. "שטח H מרח-". בום. בום. בום - - -
מוחו של גבי התרוקן. אלא שהפיוזים השרופים בתוכו המשיכו לשלוח פולסים מזעזעים. ידיו המשיכו להשתולל על המגעים על אוטומט. כי יש להם חיים משל עצמם.
האצבעות גילו שההגנות מפני השתלטות עוינת לא נפרצו.
ההתקפה באה מבפנים.

* * *​

משחק משונה. זו היתה המחשבה הראשונה של אפרים כשראה את המשטח המרהיב מולו. מאות סוויצ'ים, מתגים ולחצנים צבעוניים, אדומים בעיקר, הצטופפו מולו בקריצה.
רק רגע אחד היסס אפרים. הוא העיף מבטים קטנים סביב והחליט שלא יכול לקרות כלום אם ילחץ לחיצה עדינה ומתחשבת.
הלחיצות הניבו אפקטים עמומים מהמהמים.
משחק נחמד.

הדלת מאחוריו נפרצה דקות אחדות מאוחר יותר, בדיוק כשאזעקה אדירה פילחה את האוויר.
"אאפפפררריייייםםםם!!!"
האיש בפתח דמה עד מאוד לאביו. קולו רעד. פניו היו מפויחות לחלוטין ועם זאת הבחין שהן לבנות כסיד. עיניו פעורות בגודל שלא יאמן.
מ ה - ע ש י ת ? ? ? - - -

* * *​

את כל זה ועוד - לא תוכלו לקרוא בספרן של בינוניים.

 

[| פנס בערפל |]

דוד אליעד ניכש בעוגמה עשב שוטה משדהו.
מאי שם נשמע קול שירתו הטהור והצלול של בנו יקירו, ברוך.

מחלון הבית ממול הגיח לאיטו אפו הארוך של הפריסקופ. עוקב אחריו.
שבח טרוצקי, צייד החקלאים, עקב אחריו.
דקות קצרות חלפו, ושבח ניגש אליו והציע לו את הצעת חייו:
התרצה להצטרף אלינו להקמת יישוב חלקאי?

ודוד הסכים, וזימזם לעצמו שיר ערש פולני עתיק.
מאי שם צצה בו המחשבה: ומה סבתא החכמה, הייתה אומרת על כך??
לו רק ידעה שבנה, דוד אליעד הגדול, ראש וראשון לפרטיזני ראדושיץ יהיה איכר פשוט...

זהו סיפור עגמומי ועצוב, השוזר בגבורה רבה את תלאותיו של ברוך אליעד, גדול זמרי המוסיקה החסידית בת ימינו, עבור דרך סבו הדגול ר' ברוך המלחין האגדי מפולטובה, וכלה בעצותיה החכמות לחיים של מירושקה, הרבנית מפוליצ'וב נ"ע.
כל זאת ועוד, בצירוף תמונת שחור לבן מטושטשות מגטו פולנאה. בספר המרתק והחינוכי שאתם אחוזים כעת בידכם:
קשר גורדי

מאת מחבר רבי המכר: סיכון מנושל, קשר דוגרי, עין בערפל, נאמנות משולשת, בלתי כיפה, שם חבול, והצצה מאוחרת.

 

[יוני מקרוני]

הוא ישב במדבר לבד בודד ומבודד
הוא נזכר ביום שהעזו להגיד לו את זה מפורש
תמיד הוא הרגיש את זה
תמיד הוא חש את זה אבל יום אחד אחיו הגדול אמר לו את זה
פניו האדימו ליבו לא נתן להאמין
אבל הם לא נתנו לו ברירה
הוא היה בטוח שאמא תזים את השמועות אבל היא מילאה פיה מים
ממנה הוא הכי נשבר הוא הרגיש שהיא יודעת מה שאחרים לא יודעים
היה בטוח שתספר לו גם אם זה נכון וגם אם לא אבל היא עזבה אותו לאנחות
אבא עזב אותו לבד
והוא עזב
גם אם היה נשאר הוא לא היה שורד שם כשכל בית לחם מדברת עליו
אבל הוא פשט עזב, הוא הציע לאביו להיות רועה צאן
ממש ראו את השמחה על הפנים של אבא כשהוא עזב
אחים שלו רקדו משמחה
בזה הוא בטוח הוא שמע אותם אומרים המוזר הסתלק
נראה לו שייחלו שהוא לא יחזור אף פעם
הוא היה הולך למדברות מהבוקר עד הלילה
לפעמים גם בלילה היה נשאר ללון שם
אף אחד לא ידע מה עובר עליו
הוא ראה דובים נלחם עם אריה
ואף אחד לא ידע
רק הוא הכבשים והכינור
הטביע את יגונו במילים חדשות
יצר שירים כתב ניגונים לה'
הוא הרגיש שהדבר היחיד לו בעולמו
זה אדון העולמות הבורא היחיד
והוא הנציח זאת במילים משלו
על הדרך הוא למד גם מילים של אלו שקדמו לו
יחדיו הם התקבצו לקנ' מזמורים
ספר התהילים

 

[יוני מקרוני]

רק אחרי שעיינתי באשכול הקודם פתאום הבנתי
שתקציר לא הכוונה הקדמה לספר האמיתי אלא לספור דומה שלא ראה אור

כי מה שכתבתי זה אמיתי לגמרי בהשראת מזמור לדוד ה' אורי הנאמר בימים אלו
לא נורא נשמור את זה לאתגר אחר

 

[נתין]

רק אחרי שעיינתי באשכול הקודם פתאום הבנתי
שתקציר לא הכוונה הקדמה לספר האמיתי אלא לספור דומה שלא ראה אור

כי מה שכתבתי זה אמיתי לגמרי בהשראת מזמור לדוד ה' אורי הנאמר בימים אלו
לא נורא נשמור את זה לאתגר אחר

יוני לא נורא כתבת ממש מרגש

 

[Tweenset]

משהו בו התקומם. זה לא נכון!
עיניו הבהבו, עפעפיו רפרפו ופיו נפתח במחאה - - -
אבל שום קול לא יצא.
הוא נתקע.
כמו תמיד, כשיש לו משהו קריטי לומר, גופו בוגד בו, לשונו נעלמת לאנשהו
והוא נשאר לבד.
שוב.
ורק דמעה קטנה בקצה העין תיוותר עדות אילמת למתחולל בנפשו.

בבית הספר המיוחד שבו שמואל לומד, לומדים יחד עמו בכתה ילדים עם קשיי דיבור שונים
והחברויות הנוצרות שם אינן דומות לשום חברות אחרת שתיווצר אי פעם בין ידידים.

בואו לפתוח צוהר
להכנס בדלת המיוחדת שנפתחה במיוחד עבורכם, לעולמם של האילמים

ילדי הדממההוא לא ספר ככל הספרים
ילדי הדממה ייקח אתכם למחוזות אחרים, נע(א)למים ועלומים ויותיר אתכם חושבים, מבינים, ובעיקר רגישים יותר לזולת השונה מכם.
ילדי הדממה חוויה שהיא חובה!

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

ישנים שוכבים...

 

[leaha]

כשנחמי אחותה הצעירה של טובי, הרווקה המבוגרת, מודיעה אל אירוסיה, מרגישה טובי שהשמיים נופלים עליה,

אך דבר לא מכין אותה להמשך הערב, מסתבר שיש דברים קשים ומשמעותיים יותר, טובי מוצאת את עצמה טובעת בים של רגשות איומים מרחיקה את עצמה מעצמה ומקרוביה, ומתכנסת בתוך בועה שבה אין כניסה לאף אחד, אף לא למיכה אחיה האהוב.

פז ורז נכנסים לחייה בפתאומיות מבשרים על עידן חדש, אך זאביק בטפשותו מטרפד הכל

וכך בתוך הגולם שיצרה מעצמה בתוך הקורים העבים שעטפה את עצמה, נוצרת דמות חדשה וחזקה שתלמד אתכם לפרוש כנפיים ולעוף.

גם שם הספר שיצמיח לכם כנפיים חדשות בכל פעם שתשובו לקרוא בו