הנושאים החמים
אריאל שבע ומלכי שלוש
פרק ז
מלכי קטנה. היא לא מבינה כלום. אני כועס עליה. חזק. זה מוזר שאני כועס עליה. אבל אני כועס מאד.
היא כל הזמן שמחה. היא בכלל לא מכירה את אבא.
היא כל הזמן שמחה אני עצוב וכועס.
חשבתי שאני אלך לאבא בלילה של חנוכה. שאבא ידליק נרות בחנוכייה שלו.
בסוף אמא הדליקה. אצלנו בבית. והיא שרה מעוז צור. ורקדה עם מלכי. אני לא.
רציתי שאבא ידליק נרות. רציתי שמלכי תשמע את הקול של אבא שר מעוז צור. לא של אמא.
בנות בכלל לא יודעות לשיר יפה. אמא בטוח לא יודעת לשיר. מלכי בכלל לא מבינה את זה. היא בת שלוש.
לא אכפת לה כלום.
אפילו כשאמא עושה קידוש. לא אכפת לה.
וכשאני הולך לאבא והיא נשארת בבית. לא אכפת לה.
היא רק הכי שמחה וצוחקת בעולם. אני כמעט בוכה כשהיא שמחה ככה. בלי לדעת שאבא יכול להרים אותה גבוה.
אני הכי עצוב בעולם שהיא כבר לא זוכרת מה זה גשם כוכבים. אני הכי כועס בעולם שאמא לא מרשה לי לספר לה על אבא.
היא כל כך טיפשה.
בחתונה של שרי, בת דודה שלנו, היא רקדה עם אמא. ואני בכלל לא רקדתי. כעסתי נורא כי לא היה לי את אבא לרקוד אתו.
דוד מוטי כל הזמן קרא לי לצד של הבנים. הוא רצה שאני ירקוד אתו. לא הסכמתי לרקוד אתו. רק אבא רוקד איתי.
אני כועס על אבא. למה הוא הלך מאמא. בגללו אני כל הזמן עצוב וכועס.
רק מלכי הטיפשה הזו צוחקת כל הזמן. היא הכי טיפשה בעולם. אני כל כך רוצה שהיא תשמח. ותרקוד. ותשיר.
אבל אני כועס עליה שהיא ככה. כי אבא שר יותר טוב ורוקד ואוהב. הכי טוב בעולם.
והיא לא יודעת.
בטוח השם רוצה שלמלכי יהיה הכי טוב. זה לא הגיוני שהוא לא עושה לה טוב. אני בכלל לא מבין.
לא גיליתי לאבא שאני כועס על מלכי. אני בכלל לא מדבר עם אבא על מלכי. כלום. לא רוצה.
אם אבא הלך כשמלכי נולדה בטח הוא לא רוצה את מלכי. ככה אמא אמרה.
אז אני לא מגלה לאבא כמה מלכי שמחה. הוא בטח יהיה עצוב שהיא שמחה. והוא לא יכול לראות את זה.
רק לסבתא כץ גיליתי שמלכי היא הכי טיפשה ואני כועס עליה.
סבתא כץ צחקה ואמרה שאני חכם. היא אמרה שזה עצוב. ולמה אני חושב שמלכי טיפשה כי היא רק לא יודעת. לא לדעת זה בכלל לא נקרא טיפש.
מה שסבתא אמרה זה הכי טוב. כי ככה גם אני לא טיפש. אפילו אני לא יודע למה השם עשה למלכי רק קצת טוב. ולי גם רק קצת.
קצת כי לשימי, חבר שלי, יש לו אבא ואמא באותו בית ואני כל הזמן אומר לו שהכי כיף לו בעולם. הוא בכלל לא הבין למה. אבל אני כל הזמן חושב שכיף לו.
עוד מעט נגמור את הפרק במשנה ויהיה סיום. אמא תבוא. אני לא יודע אם אבא יבוא. אבא של שימי בטוח יבוא. גם אמא שלו. הם ביחד. לא כמו שאבא ואמא שלי.
אולי יום אחד אבא ואמא שלי יתחתנו עוד פעם. וככה יהיה לי טוב.
אני לא מבין למה השם עושה לא טוב. הוא אוהב אותנו. שאלתי את סבתא כץ עוד פעם. היא חייכה. העיניים שלה צחקו.
הוא אמרה שלפעמים השם חושב שהכי טוב ככה. ואנחנו לא יכולים להבין למה. רק השם יודע.
מאז אני כל הזמן אומר למלכי שאני לא כועס עליה. השם רצה שהיא לא תבין. והוא יודע אם זה טוב. אז שהיא לא תבין.
אולי כשהיא תגדל. ונהיה שנינו גדולים. אמא לא תוכל לדעת אם אני מספר לה.
אז. אז אני אספר למלכי שאבא עושה קידוש. לא אמא או סבא.
שאבא צריך להדליק נרות חנוכה.
שאבא צריך לרקוד עם אח שלה בחתונה.
שאבא צריך לגור עם אמא באותו בית.
שאבא צריך להשכיב אותה לישון עם מלא נשיקות כוכבים.
אני בכלל לא כועס עליה כבר. אני מרחם. נורא.
אני חושב שהיא התינוקת הכי מסכנה בעולם.
וזה טוב.
שמחתם את לבבי.
Reactions: אוראל סולטן, אהרן 1, דודה ועוד 2 משתמשים5 //