סיבוך נדיר יחסית. וגם אם זה נדיר זה לא משנה. חייו של אדם יחיד הוא עולם ומלואו. חיים בדיאליזה זה לא בדיוק חיים.
אני אישית מכירה כמה כאלו שהכליות שלהם קרסו בקורונה. באנשים שהיו בריאים קודם.
ובכשל כלייתי כל רגע חשוב, כשזה על רקע קריסה כתוצאה ממחלה אחרת כמו למשל קורונה. כי זה יכול להיות אקוטי.
כך שחבל על כל רגע.
יש רמות קריאטנין שאפשר לטפל בהם לפני דיאליזה ולנסות למנוע את הדיאליזה
לפעמים כבר מאוחר מדי.
אבל כל רגע חשוב. ובבית חולים יש בדיקות נוספות שזורקות אור על מה בדיוק קורה בכליה.
קריאטנין זה לא הכל ורחוק מאוד מלהיות סוף פסוק.
לא תמיד רמת הקריאטנין היא זו שתקבע אם מטופל יתחיל או לא יתחיל דיאליזה.
יכולים להיות 2 חולים עם קריאטנין 5.
אחד יתחיל והשני לא.
ויתכן אפילו שהשני יקבל טיפול תומך והקריאטנין ירד.
חד משמעי.
ומעבר לזה כשעולה חשד לכשל כלייתי ויש עוד סימנים מובהקים מלבד הקריאטנין בדם, שהוא אגב, ממש לא הבדיקה המדוייקת ביותר לתפקודי כליה, אז יש צורך בבדיקות נוספות. וככל שמאחרים להגיע לבית חולים, מאבדים זמן יקר. דוקא כשמדובר בקריסה על רקע קורונה.
אז כדאי להכיר את כל מכלול הנתונים והחומר הרפואי לפני שכותבים תגובה כל כך בסיסית ולקויה.
שום רופא לא מפנה חולה קורונה לבית החולים בגלל חשש לכשל כלייתי אם אין לכך אינדיקציה.
ארגון חסדי עמרם מעסיקים רופא שמבקר חולים ובודק, כאשר יש חשש הוא גם מפנה לבית החולים.
סיבוכים נדירים יש בכל מחלה, לא לכל דבר חוששים, אם נחשוש להכול נצטרך כל יום ללכת לבית החולים לשלול מחלות.
עיקר הסיבוך בקורונה היא ריאתית, הטיפול הראשוני הוא אנטיביוטיקה, לפעמים סטרואידים
כשיש סיטורציה נמוכה צריך גם חמצן.
ארגון חסדי עמרם מתנהל באופן סביר ואחראי בסיטואציה שנוצרה.
חבל מאוד שעזר מציון ויד שרה לא נכנסו לתחום הזה, כנראה שידיהם כבולות מאימת הרגולטור.