דיון אפקט קריאת הקוקיה

[shira bira]

זו בדיוק אותה כתיבה. לא שיניתי שום דבר, חוץ משמות ופרטי התאמה מינימליים לציבור החרדי.

והתאמה מאולצת לז'אנר אחר ולקהל יעד אחר ואולי מכאן הסרבול.

 

[shira bira]

אין אפשרות להבין את האחרונים בלי הראשונים

אני התחלתי מהחמישי. רק אחר כך קראתי את הקודמים לו ואז את השישי והשביעי.
דווקא עבד לי מצוין.
גם בסדרת ממלכה במבחן אגב.

 

[אשר שרבר]

כאן היו אומרים לו רק מילים טובות ומחמאות מוגזמות.

סליחה שאני מטיל את זה עליך, אבל באמת הגיע הזמן שתתחיל (אתה, כן אתה) לקרוע לנו את הצורה בביקורות אחריך יבואו השאר.
ולמה דווקא אתה? כי כולם יודעים שאתה איש נחמד ולא באת סתם לקטול.
אה, אין לך זמן? בעיה.

 

[Ruty Kepler]

והתאמה מאולצת לז'אנר אחר ולקהל יעד אחר ואולי מכאן הסרבול.

למה התאמה מאולצת?
אלו היו רק שינויי שמות, הפיכת ה'שפם' ל'זקן', שינוי כתובת ומקום עבודה.
אפילו את העובדה שהוא מנכ"ל לא שיניתי.

שינוי מ'דארסלי' ל'לוינסקי' לא אמור להפוך כתיבה אגדית למסורבלת.
הוא רק מאפשר לקהל הישראלי הנלהב לראות מה הייתה רמת הכתיבה מלכתחילה, בלי הקסם הנוצץ של הארי פוטר.

 

[shira bira]

למה התאמה מאולצת?
אלו היו רק שינויי שמות, הפיכת ה'שפם' ל'זקן', שינוי כתובת ומקום עבודה.
אפילו את העובדה שהוא מנכ"ל לא שיניתי.

חולקת עלייך. יש השפעה לכל שינוי בעיני. בפרט שקהל היעד החדש שלך הוא מבוגרים בעוד שהספר הראשון יועד לילדים והוא באמת יותר ילדותי.
אם כבר, תביאי דוגמא מעוד פרק באחד הספרים האחרים ולא מספר ראשון שהוא תמיד יותר בוסרי.

 

[אשר שרבר]

למה התאמה מאולצת?
אלו היו רק שינויי שמות, הפיכת ה'שפם' ל'זקן', שינוי כתובת ומקום עבודה.
אפילו את העובדה שהוא מנכ"ל לא שיניתי.

שינוי מ'דארסלי' ל'לוינסקי' לא אמור להפוך כתיבה אגדית למסורבלת.
הוא רק מאפשר לקהל הישראלי הנלהב לראות מה הייתה רמת הכתיבה מלכתחילה, בלי הקסם הנוצץ של הארי פוטר.

יש לך דוגמא נוספת להצלחה כזו בלי רמה ספרותית חוץ ממנה?
אף אחד לא הביא 'סיפור' חוץ ממנה?
למה אצל כולם ברור לנו שצריך גם וגם?

 

[Ruty Kepler]

חולקת עלייך. יש השפעה לכל שינוי בעיני. בפרט שקהל היעד החדש שלך הוא מבוגרים בעוד שהספר הראשון יועד לילדים והוא באמת יותר ילדותי.
אם כבר, תביאי דוגמא מעוד פרק באחד הספרים האחרים ולא מספר ראשון שהוא תמיד יותר בוסרי.

האם שינוי שם מ'דרסלי' ל'לוינסקי' הופך את קהל היעד מילדים למבוגרים? למה?

(ובינינו, אם הייתי מביאה את הקטע הלוינסקאי הזה כפתיח לספר ילדים, היו קוטלים אותו כאן לגמרי).

 

[shira bira]

האם שינוי שם מ'דרסלי' ל'לוינסקי' הופך את קהל היעד מילדים למבוגרים? למה?

(ובינינו, אם הייתי מביאה את הקטע הלוינסקאי הזה כפתיח לספר ילדים, היו קוטלים אותו כאן לגמרי).

לא. כי פשוט את כתבת:

אלא היה מפרסם את הקטע הנ"ל כפרק ראשון בטור סיפורת בעיתון נשים חרדי

 

[Ruty Kepler]

הא לכם:


היום הכי חם של הקיץ קרב לקיצו, ודממה מנומנמת השתרעה על הבתים המרובעים הגדולים של שדרות ירושלים. המכוניות הבוהקות בדרך כלל שחנו ליד הבתים היו מכוסות אבק, וחלקות הדשא שהיו פעם ירוקות כאיזמרגד נראו כעת יבשות ומצהיבות; ההשקיה בצינורות נאסרה בשל בצורת. תושבי הרחוב, שנוּשלו מעיסוק בתחביבים כגון שטיפת מכוניות וכיסוח הדשא, נמלטו פנימה אל צל בתיהם הקרירים ופתחו את חלונותיהם לרווחה בתקווה לפתות משב-רוח לא קיים. האדם היחיד שנותר בחוץ היה בחור בגיל העֶשׂרֵה ששכב על גבו בערוגת פרחים ליד בית מספר ארבע.

הוא היה נער רזה, שְׁחור שיער וממושקף, והיה לו אותו מראה חולני מעט של מי שגדל הרבה בזמן מוּעט. מכנסיו היו קרועים ומטונפים, חולצתו הלבנה המכופתרת היתה רפויה ודהויה, וסוליות נעלי הרוקפורט שלו החלו להתקלף מגוף הנעל. הופעתו החיצונית של אברימי מרבך לא עוררה את חיבת השכנים, שהיו מסוג האנשים הסבורים שצריך להיות חוק נגד מראה מרושל, אבל כיוון שהסתתר הערב מאחורי שיח הִידְרַנְגֵיאָה גדול, הוא לא נראָה לעיני העוברים והשבים. למעשה, הסיכוי היחיד להבחין בו היה אילו דודו ר' משה או דודתו חיה לוינסקי היו משרבבים את ראשיהם מבעד לחלון הסלון שלהם ומישירים מבט מטה, אל ערוגת הפרחים שמתחתיו.

 

[shira bira]

הא לכם:


היום הכי חם של הקיץ קרב לקיצו, ודממה מנומנמת השתרעה על הבתים המרובעים הגדולים של שדרות ירושלים. המכוניות הבוהקות בדרך כלל שחנו ליד הבתים היו מכוסות אבק, וחלקות הדשא שהיו פעם ירוקות כאיזמרגד נראו כעת יבשות ומצהיבות; ההשקיה בצינורות נאסרה בשל בצורת. תושבי הרחוב, שנוּשלו מעיסוק בתחביבים כגון שטיפת מכוניות וכיסוח הדשא, נמלטו פנימה אל צל בתיהם הקרירים ופתחו את חלונותיהם לרווחה בתקווה לפתות משב-רוח לא קיים. האדם היחיד שנותר בחוץ היה בחור בגיל העֶשׂרֵה ששכב על גבו בערוגת פרחים ליד בית מספר ארבע.

הוא היה נער רזה, שְׁחור שיער וממושקף, והיה לו אותו מראה חולני מעט של מי שגדל הרבה בזמן מוּעט. מכנסיו היו קרועים ומטונפים, חולצתו הלבנה המכופתרת היתה רפויה ודהויה, וסוליות נעלי הרוקפורט שלו החלו להתקלף מגוף הנעל. הופעתו החיצונית של אברימי מרבך לא עוררה את חיבת השכנים, שהיו מסוג האנשים הסבורים שצריך להיות חוק נגד מראה מרושל, אבל כיוון שהסתתר הערב מאחורי שיח הִידְרַנְגֵיאָה גדול, הוא לא נראָה לעיני העוברים והשבים. למעשה, הסיכוי היחיד להבחין בו היה אילו דודו ר' משה או דודתו חיה לוינסקי היו משרבבים את ראשיהם מבעד לחלון הסלון שלהם ומישירים מבט מטה, אל ערוגת הפרחים שמתחתיו.

פרק ראשון בספר חמישי.
לא רואה מה הבעיה.
חוץ מזה שאברימי לא אמור להסתתר מתחת לחלון כדי לשמוע את החדשות בטלויזיה...

 

[Ruty Kepler]

לא רואה מה הבעיה.

בעיניי יש פה תיאור מיותר וקצת מייגע. שוב, הסיפור מצויין (האחיין הדחוי שנמלט מהבית כי אין לו כוח להיות עם הדודים הסנובים), אבל הכתיבה עצמה פחות ממנו. מדי הרבה תיאורים חיצוניים אחד אחרי השני.

אגב, כשהיא מספרת את הסיפור ולא על הסיפור - זה הרבה יותר טוב. כלומר: הקטעים הסיפוריים טובים פי כמה מהתיאוריים.

אבל אולי זה באמת עניין של טעם.

חוץ מזה שאברימי לא אמור להתכופף מתחת לחלון כדי לשמוע את החדשות בטלויזיה...

 

[Ruty Kepler]

יש לך דוגמא נוספת להצלחה כזו בלי רמה ספרותית חוץ ממנה?
אף אחד לא הביא 'סיפור' חוץ ממנה?
למה אצל כולם ברור לנו שצריך גם וגם?

לא אמרתי בלי רמה ספרותית.
אמרתי - רמת הכתיבה נמצאת מתחת רמת הסיפור.
ורמת הסיפור שלה גבוהה מאד.

 

[הדוויג]

אם ננתח את הפתיח של הספר
אדון וגברת דַרְסְלִי, דיירי דרך פְּרִיוֶוט מספר ארבע, ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם.

הנה הניתוח של יהודה גזבר: (מקור)

אחת הפתיחות האהובות עלי בעולם.
אני אוהב את הפתיחה הזו מהמון כיוונים שונים (למשל, שהיא מנקודת המבט של הדוד ורנון, והיא מעוררת מתח וסקרנות וציפייה), אבל בעיקר בעיקר אני אוהב את ה'תודה ששאלתם' הזה, שהוא יופי גדול.

ולמה אני אוהב אותו, כי תעצרו רגע. תשאלו את עצמכם: מי אומר את ה'תודה ששאלתם' הזה? על פניו זה משפט של הדרסלים, שנדרשים לדווח על היותם נורמלים בהחלט, ואחרי שהם מדווחים (מי לעזאזל נדרש לדווח דבר כזה?), הם אומרים 'תודה ששאלתם' מתוך נימוס. וזה נכון, ברובד האחד, זה משפט מנומס של הדרסלים. אבל למי הם אומרים אותו? מי זה ה'שאלתם' הזה?

אז זהו, שזה אנחנו. כלומר, הקוראים. וברגע הזה קורה משהו מאוד יפה, שבו זה לא הדרסלים שאומרים 'תודה ששאלתם' אלא ג'יי קיי רולינג מתרווחת על מושבה ופונה אל הקוראים ואומרת או, תודה ששאלתם, באמת, חשבתי שכבר לעולם לא תשאלו. סוף סוף יש לי את ההזדמנות לספר לכם את הסיפור המגניב הזה שאני שומרת בבטן כבר המון המון זמן. ה'תודה ששאלתם' זו פניה מהכותבת (המספרת) אל הקורא, וככזו היא עושה צעד ראשון חשוב במערכת היחסים שבין כותבת וקורא: היא מבססת אמון.

וזה מוזר, האמון הזה. כי הוא לא אמון מהסוג של 'היא הולכת להגיד לי את האמת' כמו שאנחנו מצפים ממערכות יחסים אמיתיות. זה אמון מהסוג של 'אני בידיים טובות' ושל 'יהיה מעניין' ובעיקר 'יש פה מישהי אמיתית מאחורי הסיפור הזה, והיא לא סתם מורחת לי את הזמן. באמת יש לה מה להגיד לי'. וכפתיחה למערכת יחסים – זו פתיחה מושלמת.

 

[מ"ם]

הנה הניתוח של יהודה גזבר: (מקור)

אחת הפתיחות האהובות עלי בעולם.
אני אוהב את הפתיחה הזו מהמון כיוונים שונים (למשל, שהיא מנקודת המבט של הדוד ורנון, והיא מעוררת מתח וסקרנות וציפייה), אבל בעיקר בעיקר אני אוהב את ה'תודה ששאלתם' הזה, שהוא יופי גדול.

ולמה אני אוהב אותו, כי תעצרו רגע. תשאלו את עצמכם: מי אומר את ה'תודה ששאלתם' הזה? על פניו זה משפט של הדרסלים, שנדרשים לדווח על היותם נורמלים בהחלט, ואחרי שהם מדווחים (מי לעזאזל נדרש לדווח דבר כזה?), הם אומרים 'תודה ששאלתם' מתוך נימוס. וזה נכון, ברובד האחד, זה משפט מנומס של הדרסלים. אבל למי הם אומרים אותו? מי זה ה'שאלתם' הזה?

אז זהו, שזה אנחנו. כלומר, הקוראים. וברגע הזה קורה משהו מאוד יפה, שבו זה לא הדרסלים שאומרים 'תודה ששאלתם' אלא ג'יי קיי רולינג מתרווחת על מושבה ופונה אל הקוראים ואומרת או, תודה ששאלתם, באמת, חשבתי שכבר לעולם לא תשאלו. סוף סוף יש לי את ההזדמנות לספר לכם את הסיפור המגניב הזה שאני שומרת בבטן כבר המון המון זמן. ה'תודה ששאלתם' זו פניה מהכותבת (המספרת) אל הקורא, וככזו היא עושה צעד ראשון חשוב במערכת היחסים שבין כותבת וקורא: היא מבססת אמון.

וזה מוזר, האמון הזה. כי הוא לא אמון מהסוג של 'היא הולכת להגיד לי את האמת' כמו שאנחנו מצפים ממערכות יחסים אמיתיות. זה אמון מהסוג של 'אני בידיים טובות' ושל 'יהיה מעניין' ובעיקר 'יש פה מישהי אמיתית מאחורי הסיפור הזה, והיא לא סתם מורחת לי את הזמן. באמת יש לה מה להגיד לי'. וכפתיחה למערכת יחסים – זו פתיחה מושלמת.

לפני הניתוח התלבטתי אם הקטע טוב או לא.
משום מה, הניתוח הזה משכנע יותר לכיוון השני.

 

[Ruty Kepler]

הנה הניתוח של יהודה גזבר: (מקור)

אחת הפתיחות האהובות עלי בעולם.
אני אוהב את הפתיחה הזו מהמון כיוונים שונים (למשל, שהיא מנקודת המבט של הדוד ורנון, והיא מעוררת מתח וסקרנות וציפייה), אבל בעיקר בעיקר אני אוהב את ה'תודה ששאלתם' הזה, שהוא יופי גדול.

ולמה אני אוהב אותו, כי תעצרו רגע. תשאלו את עצמכם: מי אומר את ה'תודה ששאלתם' הזה? על פניו זה משפט של הדרסלים, שנדרשים לדווח על היותם נורמלים בהחלט, ואחרי שהם מדווחים (מי לעזאזל נדרש לדווח דבר כזה?), הם אומרים 'תודה ששאלתם' מתוך נימוס. וזה נכון, ברובד האחד, זה משפט מנומס של הדרסלים. אבל למי הם אומרים אותו? מי זה ה'שאלתם' הזה?

אז זהו, שזה אנחנו. כלומר, הקוראים. וברגע הזה קורה משהו מאוד יפה, שבו זה לא הדרסלים שאומרים 'תודה ששאלתם' אלא ג'יי קיי רולינג מתרווחת על מושבה ופונה אל הקוראים ואומרת או, תודה ששאלתם, באמת, חשבתי שכבר לעולם לא תשאלו. סוף סוף יש לי את ההזדמנות לספר לכם את הסיפור המגניב הזה שאני שומרת בבטן כבר המון המון זמן. ה'תודה ששאלתם' זו פניה מהכותבת (המספרת) אל הקורא, וככזו היא עושה צעד ראשון חשוב במערכת היחסים שבין כותבת וקורא: היא מבססת אמון.

וזה מוזר, האמון הזה. כי הוא לא אמון מהסוג של 'היא הולכת להגיד לי את האמת' כמו שאנחנו מצפים ממערכות יחסים אמיתיות. זה אמון מהסוג של 'אני בידיים טובות' ושל 'יהיה מעניין' ובעיקר 'יש פה מישהי אמיתית מאחורי הסיפור הזה, והיא לא סתם מורחת לי את הזמן. באמת יש לה מה להגיד לי'. וכפתיחה למערכת יחסים – זו פתיחה מושלמת.

אכן, כתבתי עליו -

משפט פתיח טוב.

 

[Ruty Kepler]

לפני הניתוח התלבטתי אם הקטע טוב או לא.
משום מה, הניתוח הזה משכנע יותר לכיוון השני.
.

המשפט טוב (הוא סיפור, לא תיאור).
הקטע כולו - פחות. (מלא תיאורים עובדתיים על עובי צווארם של אנשים שאנחנו עדיין לא מכירים).

 

[מ"ם]

אישית מאוד לא אוהב פנייה של סופר אל הקוראים על גבי הטקסט הסיפורי (מצוי מאוד אצל ח.רוזנברג שהוזכרה לעיל בהשגחה פרטית).

ההדגשה המפולפלת בניתוח הזה מבליטה את הפנייה הזו (אם אכן זו כוונתה), ויחד איתה את המסורבלות וההתפתלות של שאר הטקסט בקטע.

 

[shira bira]

(מצוי מאוד אצל ח.רוזנברג שהוזכרה לעיל בהשגחה פרטית).

דוגמא?

 

[אשר שרבר]

דווקא ה'תודה ששאלתם' מוזר לי קצת.
אפשר לפנות לקורא באמצע סיפור?
נכון שזה פתיחה, ובכל זאת, זה לא טור עיתונאי.
למשל לכתוב 'מכירים את זה ש?' או 'הייתם פעם ב?'
בשביל להסביר או לתאר משהו, נראה לי לא נכון.

 

[shira bira]

דווקא ה'תודה ששאלתם' מוזר לי קצת.
אפשר לפנות לקורא באמצע סיפור?
נכון שזה פתיחה, ובכל זאת, זה לא טור עיתונאי.
למשל לכתוב 'מכירים את זה ש?' או 'הייתם פעם ב?'
בשביל להסביר או לתאר משהו, נראה לי לא נכון.

זה ביטוי שגור יותר באנגלית וגם יש בספרות מוטיב של שבירת קיר רביעי אם כי קשה להאמין שזו היתה הכוונה בסיפור דנן.