אמנות- סקר

[נוי]

בואי נניח שהם מציירים ברמה שא"א להבחין בין ציור לתמונה, כך שלא יהיה אפשר אפילו להבדיל בין הציורים שלהם...

ומכיוון אחר: כל עוד ההתפעלות היא עד כמה הציור דומה למציאות, ההתפעלות היא מהרמה הטכנית של התמונה.

אם הם מציירים באותה אסכולה בהחלט יתכן.
מסכימה עם המשפט השני שלך.
עדיין מעוררת בי התפעלות היכולת הטכנית הזו שאין לזלזל בה, כמו שאתפעל מוירטואוז שמבצע קטע מהיר של שופן.
אבל בהתחשב בעובדה שיש היום מצלמה ואפילו פוטושופ שיארגן לי תמונה כמשיכות מכחול. אז סגנון האומנות הזו בימנו- אין לה מקום, וחייבים ביטוי מעבר להעתקת המציאות כפשוטה. והבטוי הזה- זה מה שמניד מיתר בלב הצופה ונותן לו תחושה חזקה בצפיה במיצג האומנותי שלפניו. ולטעמי- יש ויש גם מקום ואין לבטל את היכולת הטכנית.
זה שילוב מנצח. שוב, לטעמי.

אני נזכרת בציור ששבה אותי. הוא היה בסגנון הקלאסי הזה של חומה, ובית מקדש במשיכות מכחול גסות נוסח ואן גוך, אבל במברשת יותר עבה.
היחודיות שבו הייתה בחירת הצבעים: הציור כולו היה בגווני ורוד/סגול/צהוב/ירקרק זוהרים. לא ראליסטי משום כיוון ותחושה? מיוחדת, לטעמי כמובן.

 

[GRN]

אם הם מציירים באותה אסכולה בהחלט יתכן.
מסכימה עם המשפט השני שלך.
עדיין מעוררת בי התפעלות היכולת הטכנית הזו שאין לזלזל בה, כמו שאתפעל מוירטואוז שמבצע קטע מהיר של שופן.
אבל בהתחשב בעובדה שיש היום מצלמה ואפילו פוטושופ שיארגן לי תמונה כמשיכות מכחול. אז סגנון האומנות הזו בימנו- אין לה מקום, וחייבים ביטוי מעבר להעתקת המציאות כפשוטה. והבטוי הזה- זה מה שמניד מיתר בלב הצופה ונותן לו תחושה חזקה בצפיה במיצג האומנותי שלפניו. ולטעמי- יש ויש גם מקום ואין לבטל את היכולת הטכנית.
זה שילוב מנצח. שוב, לטעמי.

אני נזכרת בציור ששבה אותי. הוא היה בסגנון הקלאסי הזה של חומה, ובית מקדש במשיכות מכחול גסות נוסח ואן גוך, אבל במברשת יותר עבה.
היחודיות שבו הייתה בחירת הצבעים: הציור כולו היה בגווני ורוד/סגול/צהוב/ירקרק זוהרים. לא ראליסטי משום כיוון ותחושה? מיוחדת, לטעמי כמובן.

אני לחלוטין לא מזלזלת ביכולת הטכנית. גם אותי היא מפעימה, רק שאני מכנה אותה אומנות (מומחיות בדבר כלשהו) ולא אמנות.

הופעת המצלמה הייתה טלטלה בעולם האמנות, מכיוון שהאמנות הייתה צריכה לדייק את עצמה. כלומר, זה לא בגלל שיש מצלמה האמנות צריכה ערך מוסף ולהעתקת המציאות גרידא אין מקום, אלא בגלל שהופיעה המצלמה, שכביכול ייתרה את האומנות נוסח העתקת המציאות, האמנות הייתה צריכה להבין יותר טוב מה היא, לאן היא חותרת. מרגע שהאמנות הבינה שלא היכולת הטכנית היא זו שמאפיינת אותה היה ניתן לצפות שיום אחד הרדי מייד יכנס לתמונה.

לדעתי אמנות גם לא צריכה להניד מיתר בלב. היא יכולה גם לעורר זעם, אדישות, גיחוך. האמנות היא פשוט שפה, לאו דווקא אצילית ונרגשת.

 

[שושי סירקיס]

אומנות בשבילי- כל מה שאדם יוצר מתוך נשמתו.
מה הופך עבודה ליצירת אומנות? שוב אותה תשובה-כל מה שאדם יוצר מתוך נשמתו.
היחס שלי לאומנות- הרבה כבוד.
יצא לי לראות אומנות- הרבה מאוד, כמעט כל יום, העולם עמוס באומנות סביבנו,
יש אומנות פשוטה יותר ויש מורכבת יש אומנות ממגוון תרבויות. אומנות שאהבתי במיוחד
היא תערוכת העיצוב של אוקי סאטו שהוצגה במוזיאון בעיצוב בחולון.
לגבי מקום לאומנות במגזר- מאז ומתמיד העם היהודי עסק במגוון תחומים של אומנות,
בניית בית המקדש, בתי כנסת, איורים של הגדות, עיצוב כלי כסף, ציורים המבטאים את הווי החיים היהודי, ריקמות ועוד.
כיום ניתן למצוא הרבה אומנים גדולים וידועי שם במגזר החרדי, וכן למצוא מגוון רחב של אומניות במגזר, מאומנות באדריכלות, אומנות פלסטית, אומנות באיור ועוד, העם היהודי מחובר לאומנות מאז ומתמיד. ואם כך יש לו מקום גדול לאומנות

נ.ב. כתבתי אומנות אך אני בהחלט מתכוונת לאמנות וגם לאומנות.