שיתוף - לביקורת אמינות וחוסרה/ על ספרי הילדים

[נ. גל]

ספוילר: הקדמה

אי אז, בשלהי השנה שעברה כמדומני, הומלץ כאן בפורום על כתיבה יומיומית.
לצערי אינני מוצאת את האשכול ההוא, ולכן אין ביכולתי לתייג את מי שהמליצה. בכל מקרה, התחלתי אז, ואני משתדלת לעמוד בכך.
מה התוצאות?
א' - התחלתי לחשוב עם מקצבים, לדבר עם מעברי שורה ולשמוע שיעורים עם קווים מנחים ומסרים נסתרים.
ב' - המחשב שלי עמוס בשירים וקטעים המשוועים לסדר.
ג' - היכולת שלי לדייק את עצמי תוך כדי כתיבה, ולהעביר את מה שרציתי ולא שום דבר אחר - השתפרה לאין ערוך.
ד' - באיזה שהוא שלב השתעממתי מעצמי. כמה אפשר לכתוב באותן טכניקות את אותו בן אדם. אז למדתי לעבוד עם טכניקות חדשות שקודם לא ניסיתי.
בקיצור, מי שהמליצה - תודה רבה. כל השאר - מוזמנים לנסות גם. שווה כל רגע.

וכיוון שהמקדם כאן הוא "שיתוף", אז הנה שיר שנכתב כשבאמת לא היה לי על מה לכתוב, והתיישבתי עם קומיקס של @בת שבע אינגבר-הבלין כדי לחפש קצה חוט. ההנאה הפתאומית מקריאת קומיקס בו כל מילה נשקלה - הולידה את השיר.

אמינות וחוסרה/ על ספרי הילדים

אערוך קינתי, וצרתי אגיד
עיני לא מלאה בכי
ראשי יכבד, ליבי יגיד
יען כי פגשתי דחי
לא עצמו דבריי מספר
על כן ניבי
אפרוש לפניכם ואגיד

ויהי ביום
לא נפתחו השמיים
רק ספר פתחתי ואקרא
מה נשתוממתי
ואהי כציפור בודדה
אביט לכל עבר, וגוער אין
על אשר שלח ידו בעט
ומילים להמציא - מנין?
הלוך ונסוע עד חטא

ויקרא שם לבן ישמעאל - עיסא
ובת ישראל תתעטר בחוקות גויים
יעלוץ איש אל תאומו, ולא הכירו
בדד ישבו שניהם. הכיצד, הגידו?

קיר עומד בין חדר וחדר
ותוארו יעלם עת יצוייר
שיר נרקם ללא סדר
"קופץ" ו"מקפץ" יחרזו לאיטם

ומי יאמר לי, מי יגיד
מניין אלו המילים
התקבצו ובאו עלי גוויל
ולא יתפרדו לארבע רוחות?

הא כיצד אוכל קרוא
על שבכ אשר שלח את ידו
ויגיע עד רומא ועד פריז
ידמה נפשו כי כלל לא הפריז

אף שירי, קטוע רגל ושכמה
יען כי אבדו מילי בתבהלה
הלזאת יקרא ספר, ואת זאת נקרא?
או שמא, ה"רצינות" טרם נולדה...