האשמה ציבורית בצורה כל כך רחבה וכוללנית
נראה לי שדברים פה יצאו קצת מפרופורציות...
קמפיין אנטי-אלימות אינו האשמה. (ואני מסתייגת, לא ראיתי את המשך הקמפיין אלא רק את מה שהעלו פה בפתיחת האשכול) על פניו, הסלוגן- לא ניתן לאלימות לעלות לאוטובוס- לא בא בצורה של האשמה בכלל.
להיפך: "לא ניתן-" צורת פניה של רבים בגוף ראשון, כשהיא מרוחה על גבי אוטובוסים מבחוץ, משדרת שיתוף פעולה. כולם ביחד: החברה, הנהגים
וציבור הנוסעים ביחד נתגייס למען המטרה הזו.
יכול להיות שבפועל מתכוונים מלכתחילה לאלימות כנגד נהגים, שאם ראו לנכון להרים על זה קמפיין- ודאי וודאי שהתופעה קיימת הרבה יותר מאשר אלימות
מצד נהגים. ועדיין הסלוגן מתיחס בבסיסו לאלימות מכל הסוגים.
מסכימה עם הטענה שהאמירה המפורשת והעלאת הנושא למודעות בצורה כל כך רחבה והמונית, נותנת קונוטציה לא טובה והרגשה לא נוחה של ציבור הנוסעים. (מודה ומתוודה- גם אני בעצמי כתבתי כאן ככה בתחילת השרשור הזה, כי זה מה שקפץ לי לראש במחשבה ראשונה. ואחרי דיון וחשיבה קצת יותר לעומק, עלו בי עוד תובנות)
אבל כמו שנכתב כאן:
מסתבר שהם בונים בצדק על הזיכרון הקצר של הלקוחות...
גם זה יעבור, ולפעמים שווה להציף נושא למודעות אם הטיפול עושה את העבודה, גם אם הוא לא נעים.
אם המטרה היא להגן על הנהגים- חוץ מהשימוש למטרות קמפיין ושימור עובדים (ולא, אני לא חושבת שמדובר על קמפיין גיוס נסתר. לדעתי המטרה היא לשמר, כי אם נהגים באמת מרגישים מאוימים הגיוני מאד שיש נשירה של עובדים),
מעבר לזה יש גם חובה מוסרית של אגד כחברה להגן על נהגיה.
וכמו שכתבה
@קופירייטה בשפה רהוטה-
לא את הנוסעים.
נכון, אף נוסע לא רוצה אלימות על האוטובוס שהוא נמצא עליו
גם אם האלימות מופנית נגד הנהג.
אבל באופן יומיומי, זה לא מטריד אף נוסע, ולא עומד לו בראש.
כן את הנהגים
הנהגים הם אלו שמתחככים עם התופעה הזו על בסיס קבוע, בשונה מנוסעים שעלולים להקלע לסיטואציות כאלה מדי פעם, ובכוחם לבחור מה לעשות, האם לעלות מראש, האם לרדת (אם אפשר) בשונה מהנהג שלא יכול ללכת לשום מקום. זו העבודה שלו, והוא אמור להיות מוגן בה.
וכל זאת כמובן מחייב גם את הנהגים, כי כשיש קמפיין נגד אלימות- החברה והנהגים מחויבים להיות הראשונים ליישם.