התייעצות איך שולחים ילד לישיבה קטנה? טיפים ועצות

[מיסי]

שלום לכולם,
אנחנו שולחים בע"ה ילד לישיבה.
נכון, אמנם הוא נער, אבל בעיניים שלנו הוא עדיין ילד.
ואנחנו מתרגשים וחוששים.

נשמח ללמוד מניסיון אחרים.
יש לכם טיפים אלינו, איך להתנהל?
מה כדאי לשלוח איתו בנוסף לציוד הבסיסי?
מה ייתן לו הרגשה טובה?
תודה

 

[GALAXY]

הרבה חום והרבה אהבה עידוד והתעניינות. זה לדעתי כל מה שצריך בחור שעומד על מפתן הכניסה לישיבה.
אה כן, וגם "קצת" כסף בכיס בכלל לא יזיק...

ובעיקר בלי ציפיות גבוהות ממנו- לפחות לא עכשיו...

שיהיה הרבה הרבה הצלחה!!!

 

[זהו שמי!]

הרבה חום והרבה אהבה עידוד והתעניינות. זה לדעתי כל מה שצריך בחור שעומד על מפתן הכניסה לישיבה.
אה כן, וגם "קצת" כסף בכיס בכלל לא יזיק...

ובעיקר בלי ציפיות גבוהות ממנו- לפחות לא עכשיו...

מסכים עם כל מילה! ☝

רצוי לבוא לבקר לעיתים תכופות, מועיל מאוד מאוד.

 

[yitzhak123]

ובעיקר בלי ציפיות גבוהות ממנו- לפחות לא עכשיו...

ולא אף פעם.

 

[מיסי]

האם כשנותנים כסף לילד
לא מעודדים אותו לצאת לקנות מחוץ לישיבה?
לא עדיף לשלוח איתו מראש עוגות, חטיפים וכד'?

 

[קליקורנ]

גם וגם..
שמעתי פעם ממישהוא חכם- יש שלוש דברים שלא יוצאים בלעדיהם מהבית:
כסף,ת"ז ומפתח....

 

[מיסי]

האם יש לכם רעיונות מה לשלוח איתו?
עשיתם משהו נחמד או מיוחד?
אשמח לקבל רעיונות.

 

[נתל'ע]

אשמח לקבל רעיונות.

תתנו את הלב, נכון שאתם מתרגשים ורוצים לתת משהו קיטצ'י יותר והוא אולי גם יתלהב אבל ברגעים הפחות כייפים בישיבה הוא יזכור יותר את הלב ופחות את המתנה הקיטצ'ית.

שמעתי על אמא שהייתה דוחפת פתקי עידוד בין הבגדים וכו', לדעתי זה רעיון נפלא ביותר.

בכל מקרה תעשו את הדברים ממכם אליו בלי בומבסטיות יתר גם כשאתם מגיעים לישיבה תשאלו אותו קודם איפה לחכות לו, יש הרבה בחורים שמתביישים עם זה ולא כי הם מתביישים עם ההורים אלא שבכל ישיבה יש את הצדיקים שנהנים לרדת על בחור משיעור א' ולומר לו - אהה ההורים באו לחתל אותך וכדו'...

בשם ה' תעשו ותצליחו ותרוו רוב נחת דקדושה ממנו ומכל יוצ"ח.

 

[תותים וקצפת]

גם וגם..
שמעתי פעם ממישהוא חכם- יש שלוש דברים שלא יוצאים בלעדיהם מהבית:
כסף,ת"ז ומפתח....

בימינו גם מסיכה...

 

[מולטיגרפיה]

האם כשנותנים כסף לילד
לא מעודדים אותו לצאת לקנות מחוץ לישיבה?
לא עדיף לשלוח איתו מראש עוגות, חטיפים וכד'?

כסף זה לא רק חטיפים ובילויים
זה גם לרב קו שנעלם, אקמול וכו.
על מקרה שיצטרך.

 

[stars]

רצוי לבוא לבקר לעיתים תכופות, מועיל מאוד מאוד.

אוי לא.
קודם כל, חשוב לתת לילד (סליחה, לנער) ללמוד לשחות. אם פעמיים בשבוע אבא או אמא (או שניהם) באים לבקר את הבן יקיר שלהם, הוא לא באמת נזרק למים. אולי עם מצוֹפִים.
דבר שני, גם כשכבר מגיעים, וזה בסדר - ואפילו מומלץ - להגיע לעתים רחוקות, לקבוע להיפגש במקום מרוחק מעיניהם של החברים לישיבה. לא כולם צריכים לדעת ש"ההורים של יענקי הגיעו לבקר", וכשיענקי חוזר לישיבה כולם יסתכלו עליו במבט של "נו, איך היה עם מאמיל'ה?".

אני עדיין זוכר איך שביום הראשון לתחילת לימודיי בישיבה הקטנה הגיע בחור יחד עם אביו, וכשאביו תכנן לעזוב, הבחור ממש אחז בו(!) והתחנן שלא יעזוב. (מאוחר יותר התברר לי שהלה בן בכור... ה' הטוב נתן לי שכל לגשת לבחור ולפתוח בשיחה, כך שאביו יכל לעזוב).
כשהגענו לשיעור ב', הבחור הזה היה היחיד שגמגם במבחנים בעל פה. (ב"ה בהמשך השנה זה כבר עבר לו).
אינני איש מקצוע, אבל מאוד יתכן שזה קשור. ההורים לא הצליחו לתת לילד לקפוץ לבד למים, והילד אכן לא ידע לשֹחות.

ומכאן הטיפ הראשון שלי: תתמכו בילד גשמית, רוחנית ונפשית, ותעמדו מאחוריו תמיד, אבל בשום אופן אל תשֹחו במקומו, ואל תתנו לו מצופים וגלגלי ים!

עצה נוספת: תזהרו מאוד שלא להלחיץ אותו בשום תחום, לא לימודית, לא רוחנית, לא חברתית, כלום. רק תמיכה ואוזן קשבת. לדעתי יש הורים שפשוט לא מודעים לעובדה פשוטה מאוד: ילד בן 13 או 14 (או 15 או 16) פשוט לא בנוי ללחץ! ועם כל חוסר המוּכנוּת שלו ללחץ, הוא כבר בלאו הכי נמצא מבוקר עד ליל בלחץ חברתי, רוחני ולימודי, אז בשום אופן לא להוסיף עליו לחץ נוסף. דווקא להיפך - רק להקל מעליו ככל האפשר. הישיבע בוחער חזר בליל שישי במקום בשישי בבוקר - עדיף לא לשאול כלום, רק להגיב בשמחה שהוא חזר. חזר בשישי מוקדם - צאו איתו לאיזה טיול קטן בטבע (לא בהכרח לשיחת נפש, סתם טיול). תעמיסו עליו מחמאות בעיניים בורקות (זה התלמיד חוכעם שלי, אני גאה בבן שלי, וכו'), אוכל, מתנות, יצירות של הקטנים, וכולי.

טיפ שלישי: שימו לב מתי נכון לתת עצות, ומתי נכון פשוט להקשיב, לתמוך ולעמוד לצידו. (כל אדם נשוי יודע שההבנה הזו היא חלק מחובתו בקשר שלו עם בן/בת זוגו, אז פשוט תעתיקו את זה גם לילד).

טיפ רביעי: תנו לו את ההרגשה שאתם רואים אותו כמבוגר אחראי. נער בגיל ההתבגרות זקוק לזה כמו אוויר לנשימה.

טיפ חמישי: תנו לו את התחושה שאתם מחכים שישוב הביתה. או כמו שכתבו לפני:

שמעתי פעם ממישהוא חכם- יש שלוש דברים שלא יוצאים בלעדיהם מהבית:
כסף,ת"ז ומפתח....

המון הצלחה!

 

[חרבונא]

אוי לא.
קודם כל, חשוב לתת לילד (סליחה, לנער) ללמוד לשחות. אם פעמיים בשבוע אבא או אמא (או שניהם) באים לבקר את הבן יקיר שלהם, הוא לא באמת נזרק למים. אולי עם מצוֹפִים.
דבר שני, גם כשכבר מגיעים, וזה בסדר - ואפילו מומלץ - להגיע לעתים רחוקות, לקבוע להיפגש במקום מרוחק מעיניהם של החברים לישיבה. לא כולם צריכים לדעת ש"ההורים של יענקי הגיעו לבקר", וכשיענקי חוזר לישיבה כולם יסתכלו עליו במבט של "נו, איך היה עם מאמיל'ה?".

אני עדיין זוכר איך שביום הראשון לתחילת לימודיי בישיבה הקטנה הגיע בחור יחד עם אביו, וכשאביו תכנן לעזוב, הבחור ממש אחז בו(!) והתחנן שלא יעזוב. (מאוחר יותר התברר לי שהלה בן בכור... ה' הטוב נתן לי שכל לגשת לבחור ולפתוח בשיחה, כך שאביו יכל לעזוב).
כשהגענו לשיעור ב', הבחור הזה היה היחיד שגמגם במבחנים בעל פה. (ב"ה בהמשך השנה זה כבר עבר לו).
אינני איש מקצוע, אבל מאוד יתכן שזה קשור. ההורים לא הצליחו לתת לילד לקפוץ לבד למים, והילד אכן לא ידע לשֹחות.

ומכאן הטיפ הראשון שלי: תתמכו בילד גשמית, רוחנית ונפשית, ותעמדו מאחוריו תמיד, אבל בשום אופן אל תשֹחו במקומו, ואל תתנו לו מצופים וגלגלי ים!

עצה נוספת: תזהרו מאוד שלא להלחיץ אותו בשום תחום, לא לימודית, לא רוחנית, לא חברתית, כלום. רק תמיכה ואוזן קשבת. לדעתי יש הורים שפשוט לא מודעים לעובדה פשוטה מאוד: ילד בן 13 או 14 (או 15 או 16) פשוט לא בנוי ללחץ! ועם כל חוסר המוּכנוּת שלו ללחץ, הוא כבר בלאו הכי נמצא מבוקר עד ליל בלחץ חברתי, רוחני ולימודי, אז בשום אופן לא להוסיף עליו לחץ נוסף. דווקא להיפך - רק להקל מעליו ככל האפשר. הישיבע בוחער חזר בליל שישי במקום בשישי בבוקר - עדיף לא לשאול כלום, רק להגיב בשמחה שהוא חזר. חזר בשישי מוקדם - צאו איתו לאיזה טיול קטן בטבע (לא בהכרח לשיחת נפש, סתם טיול). תעמיסו עליו מחמאות בעיניים בורקות (זה התלמיד חוכעם שלי, אני גאה בבן שלי, וכו'), אוכל, מתנות, יצירות של הקטנים, וכולי.

טיפ שלישי: שימו לב מתי נכון לתת עצות, ומתי נכון פשוט להקשיב, לתמוך ולעמוד לצידו. (כל אדם נשוי יודע שההבנה הזו היא חלק מחובתו בקשר שלו עם בן/בת זוגו, אז פשוט תעתיקו את זה גם לילד).

טיפ רביעי: תנו לו את ההרגשה שאתם רואים אותו כמבוגר אחראי. נער בגיל ההתבגרות זקוק לזה כמו אוויר לנשימה.

טיפ חמישי: תנו לו את התחושה שאתם מחכים שישוב הביתה. או כמו שכתבו לפני:



המון הצלחה!

אני מאוד נהנתי מהביקורים של ההורים!!!
אמנם לא כל יום אבל הם היו מקפידים לבוא פעם בשבוע לפניי שבת עם אוכל חם וכו'
והחברים ידעו ואפילו קצת קינאו... (אחד מהם ניגש לאבא שלי ואמר לו כל הכבוד שאתם ככה מקפידים כל שבוע הלוואי עליי...)
אני לא חושב שזה יזיק פעם בשבוע שבועיים לבוא להוציא את הילד למסעדה או פיצרייה לשאול מה קורה איך הולך איך הרמי"ם המשגיחים החברים להתעניין! זה מאוד עוזר...
אבל צריך לשים לב לא לחפור מדיי ג"כ...
אצלנו יש מנהג לאמא שלי לשים איזה פתק ארוך ומעודד כל תחילת זמן בין הבגדים עם איזה ממתק מיוחד ולא רגיל...
אני אישית מאוד נהנתי מהם!!!
והכי חשוב לתת לילד את הספייס מצד אחד אבל מצד שני להיות במרחק עין לראות שהכל כשורה...
ובפאן המעשי הייתי ממליץ לשלוח איזה ערכת תפירה קטנה אפילו חוט שחור ומחט מנסיון לפעמים זה החוסר המתסכל ביותר...
והרבה הצלחה!!!!

 

[stars]

אני מאוד נהנתי מהביקורים של ההורים!!!

נהנית מזה גם בתחילת שיעור א' (ישיבה קטנה)?

 

[חרבונא]

נהנית מזה גם בתחילת שיעור א' (ישיבה קטנה)?

כןןן
מאוד אפילו חיכיתי לספר להם מה היה ואיך...
אבל אני מאוד פתוח עם ההורים ככה שזה מאוד אינדיבידואלי...

 

[יפה]

1. להחביא לבחורציק מתנה חמודה בין הבגדים, שיגלה אותה בהפתעה כשיסדר את המזוודה. (שעון יד ממותג, מאוורר אישי למיטה, מנורת לילה וכו')
2. יש בחורים שלא נאה להם להתקשר הביתה, אבל הם זקוקים לזה ומתגעגעים. אני ביקשתי מהבן שלי להתקשר אלי כל יום, כי אני מתגעגעת, וזה נתן לו תירוץ טוב להתקשר בלי להרגיש תינוק. בהתחלה אפי' חיפש תרוצים להתקשר גם בצהרים....