מאמר קצר שכתבתי בנושא בפורום הסגור של קורס הציור בראשותו של
@שולם , אולי יוכל לעזור:
אז ככה:
אקסיומה: שני קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו, כי הרווח ביניהם הוא תמיד אחיד.
זה נכון בגיאומטריה, אבל לא בציור. בציור, כמו במציאות איך שהיא נראית לעינינו, ככל שהחפצים או השטחים רחוקים מעינינו הם נראים קטנים יותר [הסיבה לכך, כי במרחק יש יותר שטח המתמודד על אותו מקום בעין. מובן? לא מספיק? לא נורא...]. לפי זה, גם השטח שבין שתי קווים מקבילים ייראה קטן יותר ויותר, עד שבשלב מסויים כבר לא נבחין במרווח שבין הקווים. הנקודה בה מתחברים הקווים נקראת... כן כן, נקודת מגוז! כמובן שזה קיים גם בחמשה, עשרה או אלפיים קווים מקבילים. כל הקווים האלו כמובן אינם דווקא קווים, אלא שולחנות, ספסלים, קירות, מרצפות, חלונות, כל מה שפונה לאותו כיוון – כל אלו ילכו לנקודת מגוז אחת.
נו, אז סידרנו את כל הקווים המקבילים? לא... כי הרי יש עוד קווים שמקבילים זה לזה, אבל לא מקבילים לקודמים, אלא פונים מהם 90 מעלות [לצורך העניין, אבל זה יכול להיות גם בפחות או ביותר, אולי אני אספיק לכתוב על זה בהמשך]. אז בסדר, כל הקווים המקבילים בכיוון זה פונים גם הם לנקודה אחת, אבל אחרת מהקודמת. זה נקרא שתי נקודות מגוז. בין שתי הנקודות, לא משנה היכן הן ממוקמות [ישר, באלכסון, בתוך הדף או מחוצה לו], נמתח קו, שלצורך העניין קוראים לו... קו האופק! כל השטחים הנוצרים על ידי קווים הנגוזים בנקודות הנ"ל יהיו ישרים ביחס לקו האופק.
עד עכשיו דברנו שטחי, עכשיו נרד לעומק... כי יש עוד קווים שפונים 90 מעלות מהקווים הקודמים, והם קווי העומק. אז פשוט, גם קווים אלו, בתנאי שם מקבילים זה לזה, מתרחקים מאיתנו כלפי נקודה אחת – נקודת המגוז השלישית. בין הנקודות הקודמות לנקודה זו נמתח קווים נוספים, המשמשים בדיוק כמו קו האופק שהוזכר לעיל, רק בצורה אנכית [אם רוצים לקרוא לאחד הקווים 'קו האופק', אפשר פשוט לסובב את הדף...].
כל האמור אלו כללים נכונים, אבל בשביל להשתמש בהם צריך שבאף אחד מהבניינים אותם אנו מציירים לא תהיה חריגת בניה שיצאה קצת עקום, וכל הרהיטים בחדר המצוייר יעמדו ישר לקיר... אבל איך נוכל לצייר חדר של ילד שלומפר שהזיז קצת את אחד הכסאות וכעת הוא פונה אלכסונית מהקיר? בשביל ילד כזה, או יותר נכון בשביל הכסא שלו, אנו צריכים להוסיף נקודות מגוז נוספות [איזה חינוך... ככה הוא משגע אותנו]... אבל זה פשוט מאד, כל עוד הכסא עומד עם ארבע רגליים על הרצפה, הרי שנקודת העומק שלו היא היא נקודת המגוז של שאר החפצים בחדר, ורק שתי הנקודות האחרות זזות בהתאם לזווית של הכסא,
אבל הן ממוקמות על אותו קו אופק עליו נמצאות שתי הנקודות הקודמות. אם הכסא, בנוסף לתזוזה הקודמת, מתנדנד על שתיים מרגליו, הרי שהוא כבר לא מחוייב לאף אחת מנקודות המגוז של החדר, והוא מפתח מערכת נקודות וקווים עצמאית.
לתשומת לב: נקודות המגוז ממש לא חייבות להמצא בתוך הציור! בדרך כלל בשדה ראיה סטנדרטי רואים לפחות נקודה אחת, במקרים רבים רואים שתי נקודות. בשביל לראות שלש נקודות בתוך שדה הראיה [שהדף מייצג אותו פחות או יותר] צריך לראות את העצם מזווית מאד מסויימת, מאד מלמעלה או מלמטה [- לעמוד על גג גבוה ולהשקיף על הבתים הנמוכים, או להרים את הראש לצפות על גורד שחקים, וכדומה]. ארבע נקודות מגוז אי אפשר לראות באופן נורמלי, אבל דרך הקוקר שבדלת אפשר לראות בדרך כלל, או במראה קעורה או קמורה. גם אם הנקודות לא נמצאות בשדה הראיה [- בדף], הן קיימות סמוך [או אפילו רחוק] אליו, וצריך לשים לב למיקום שלהן.