וואו החלום שלי!חשוב ומעורר..!
הקשר עם הילדים מהרכים ועד הבוגרים ביניהם חשוב בדורנו והכרחי כמו חמצן לנשימה!
העולם בחוץ מבלבל בכל המובנים, והילד זקוק לקרקע היציבה הזו שנקראת- בית.
קשר שנותן לילד יכולת ומקום לשתף גם ברגעים פחות נעימים, תסכולים וכדו', וכן להפך- לשמוע את הרגעים היפים.
קשר כזה נבנה לא רק בארוחות, נקיון וסדר, ומעבר מסחרר בין תפקיד המגשר/ השופט/ הרופא וכו...
אלא ע"י הקשבה, שיחה,, משחק משותף ורגעים משפחתיים קרובים.
ככה גדלתי וככה אני מנסה לחקות ולהעביר לדור הבא.
כמה דוגמאות ורעיונות מביתנו הקט---
-זכיתי ובעלי יושב באהלה של תורה אך חשוב לו להיות מעורב וקרוב לכל ילד, במשך פעם בשבוע(לפעמים פעמים) הוא לוקח איתו ילד לקניה השבועית או ליציאה אחרת, משוחח וצוחק איתו, מאזין לפטפוטים שלו וגם מסיים במשו קטן ומתוק שהילד בוחר. הילדים כל פעם מחכים לתור שלהם... ומדהים לראות כמה זה ממלא אותם! אפילו הקטנצי'ק בן השנה+ נכנס לסבב..
-מתבגרים צריכים בעיקר הקשבה- אין לכם מושג מה יקרה כשתקשיבו להם! תגלו ילד עם תקוות ואכזבות עם קושי מסוים שפתאום רק עכשיו אתם שומעים ממנו עליו והדוגמאות הן רבות! עם המתבגרת אני מוצאת זמן לפחות פעם בשבוע לשבת על כוס נס ביחד ולהקשיב. לשוחח ושוב- פשוט להקשיב.
-מדי פעם- פתקים עם קובית שוקולד או טופי על הסנדוויץ זה מחמם את ליבו של הילד, מילים כמו:אמא תמיד חושבת עליך! בהצלחה במבחן! את ילדה מיוחדת! תאמיני את יכולה! ועוד... הילדים שלי שומרים את הפתקים האלו בקנאות גמורה!
-בחנוכה האחרון הקדשנו לכל ילד יום אחר (הורדנו את הימים של ערבי הלביבות וכל השאר..) תלינו נרות גדולים בחזית הסלון (אז מה? מקסימום סיוד קטן...) כתבנו על השלהבת "מאירים ל..." בנר היה מקום למחמאות מהאחים, מההורים וגם.. דברים טובים שרואה הילד בעצמו, אותו היום הילד בחר משחק שנשחק כל המשפחה וגם בחר מאכל אהוב שהוכן במיוחד בשבילו באותו היום, זה היה מדהים לראות את הילדים עוברים ליד הקיר הזה והעינים שלהם בולעות את כל האור שנשפך משם. ובכלל, היום של כל ילד היה פשוט חגיגה.. "הסופגניות זה אני בחרתי.. וה"קארה קופה" עם אבא זה היה בתור שלי..." השיח, החוויה הפשוטה והטהורה הזו אין לה מחיר.
- אחה"צ אנו מבלים פעמים רבות באפית עוגיות, יצירות שונות, ביחד! אני מכינה את עצמי נפשית וסוגרת את ככל המטלות הדחופות- עכשיו זה הזמן שלהם!
- לשים לב: ילד קצת מאותגר בתקופה האחרונה? לתת לו מקום יותר, לאפשר לו לבחור ארוחת ערב/להכין אותה, לתת לו תפקיד בעל חשיבות לרומם אותו ליד כולם, פשוט להסיט את הפוקוס כל פעם על מישהו אחר, בטבעיות באהבה.
- בענין התפקידים בבית- כולם לוקחים חלק זוהי זכות שגם חובה, זה מחבר את הילד לבית ונותן לו תחושה שהוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהמרקם ששמו משפחה- גם הילדונת בת ה3 וחצי מנקה משקופים ודלתות במוצ"ש והזאטוט בן השנה אוסף צעצועים ומקבל עדש ומחיאות כפים.
יש: מיון גרביים, תליה/הורדת כביסה, ניגוב כלים והכנסה לארון, שטיפת כלים, סידור סלון והול, ניגוב כסאות, שטיפת מרפסת, אבק בחדרים, ריקון אשפה, והרשימה ארוכה... העקרון הוא תמיד למצוא משהו שהילד נוטל בו חלק. וכן--- שימו לב ל"סנדויצ'ים", תשתדלו להעניק להם תפקיד נחשב כי להעביר סמרטוט או לאסוף צעצועים בשבילם לפעמים זה כבר משעמם ו"של קטנים".
ילד שותף זה ילד שיש לו מקום, מקום שהוא חשוב, נחשב, הוא לא "עוד אחד במשפ'..הוא מיוחד. וזה המוטו שאמור להוביל.
שנצליח להמשיך ליישם!
יישר כח על העלת המודעות והחשיבות לענין!
ככה גדלתי...
שלי עדיין קטנים אבל אני מאמצת את הרעיונות שלך להמשך.