לגרום עניין במקצועות קודש, כמה דברים נחמדים:
1. סיפורים! סיפורים! ושוב סיפורים! זה יכול להיות סיפור צדיקים, זה יכול להיות סיפורי צדיקות (על התלמידות) וזה יכול להיות סיפור מהחיים. העיקר- סיפור.
למשל: היום הייתי צריכה להסביר להן מהי תקופת הבמות המותרות להקרבה. מתי היו אסורות, מתי מותרות. וזה היה לא מעניין בעליל. ובכן, סיפרתי על משפחה צפתית (הו! במקרה גם הן צפתיות) שנדרה נדר (מותר בבמות רק נדר או נדבה) ובדיוק עברו להן 14 השנים החשובות של כיבוש וחלוקת הארץ. (וסיפרנו כמה זה יהיה מרגש כשמשיח יגלה לנו מאיזה שבט אנחנו באמת... ואיפה באמת הבית שלנו בארץ ישראל...) הוי! האם מתר להמשיך להקריב בבמה הנוחה והקרובה לבית? או שנצטרך לנדוד עד משכן שילה... וכולי... היה דיון. מה עושים. ואיך. ובסוף למדנו היטב. והיה נפלא. תודה להשם.
2. התלהבות! זה מלהיב קודש. זה מלהיב מאוד. שיווק פשוט מכל הלב. זה מה שצריך:
- קדימה! מי רוצה להיות חכמה? מי רוצה שהאותיות יאירו לה את הנשמה? אני רוצה לשמוע אותה יותר חזק ממני (קוראים תמיד ביחד, ומסתכלים בחומש)
- מי תהיה הרבנית החזנית של הקיצור? אני רוצה לשמוע אותה! (זה נורא עושה להן את זה להיות הרבנית החזנית החשובה וכולנו מקשיבות)
- מי מצליחה לקרוא רש"י!!!! קדימה קדימה (אצלי הן בה' ועדיין לא ממש. יש אותיות רש"י ענקיות על הקיר וזה כמו כתב סתרים מבחינתן...) וכל הזמן להתלהב... אבל באמת. זה הכי זכות בעולם ללמד קודש!
3. גלאי קשב- להיות רגישים לקשב של החמודות. הקשב מתנדנד. ברגע שהקשב בורח להן לידיים, ללחשושים, לתזוזות, להחליף פעילות! כותבים. מדגישים. שואלים שאלות- הרבה שאלות! השאלות מחברות את הפתילים הרופפים של הקשב. (מה נשתנה של פסח, אותו רעיון)
4. מקווה שהועלתי לאי מי.
כמובן: ממליצה מאוד על מסיבות בסיום פרשות, מסיבות בסיום ספרים, שירים ומשחקים ממחישי חומר ומאהבי חומר.
כשהיה לנו בית ספר חופשי (בקורונה) עשינו מצא את המטמון של שיעור נביא שכללה תופסת משוגעים בהשפעת אכיש מלך גת אשתו ובתו המשוגעות... ועוד משחקים חמודים שכאלו...
5. כל הזמן לחשוב על הכיף של הילדה. ככה זה עובד בנפש. איפה שכיף- רוצים להיות. מה שכיף- רוצים לזכור. מה שכיף- נכנס לבפנים ומשפיע. אז אולי אפשר ללכת באחוזים. 80 אחוז כיף, ו-20 פחות, זה נדמה לי בסדר.
והכלל: כשהילדות שמחות- הרווחנו את הקודש!