אז למי ללכת, דודה נחמה. לחייט או לתופרת?

[Natan Galant]

שלום לכל המגיהם שמגיעים לכאן ולכל הנקדנים השקדנים

בדרך כלל כל בעל מקצוע קיים (לפחות מילולית) הן בלשון זכר והן בלשון נקבה.
להוציא זגג, וגגן, למשל.

אבל מה לגבי תיקוני בגדים, ותפירת חליפה חדשה לחיימק'ה?

הרי אין הבדל באמת בין העבודות שאותן מבצע חייט ובין העבודות שאותן מבצעת תופרת.
כמובן שחייט נשמע מקצועי (עם חליפה האפורה, סרט צהוב על הצוואר, גבות צפופות כאלו, ועיניים של איש שכבר ראה הכל ויקח איתו לקבר את הסודות שלכם) בהרבה מתופרת. אולי זה גם היה נכון בכפר הקטן בפלך פולטובה.

איך זה שעד היום נשארנו עם העובדה שאין חייטת ואין תופר? (לא, אל תגידו לי להתנחם ב"תפרן", הוא בכלל מגיע מתחום השנורראות ולא מתחום תיקוני הבגדים)

 

[שרלוט]

ר' אלעזר בן עזריה אומר: גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו… התופר יוצא ומחט תפורה על לבו ומשתבח באומנותו
[אבות דרבי נתן ב כג, א]

 

[שרינה]

יש כאן עוד כמה שנשאלו שאלה הרת גורל זו ,וכך ענו:

[h=1]חייט ותופרת[/h]
נשאלנו אם אפשר להשתמש בצורה חייטת.

אומנם רגילה ההבחנה בין בעל המקצוע חייט ובין בעלת המקצוע תופרת, ואולם אין זו הבחנה לשונית. צורת הנקבה חַיֶּטֶת תקינה היא. לצידה מתועדות אף צורות נקבה אחרות: הצורה חַיָּטָה מופיעה ביצירה של י"ח ברנר מ־19100 – "לבתי בודאי יאה, אמנם, יותר להיות גננת מאשר חייטה"; ואברהם שלונסקי משתמש בצורהחייטנית (מהמילה חייטן המשמשת מעט בספרות העברית החדשה במשמעות חייט).

כפי שאפשר לומר בנקבה חייטת, אפשר לומר בזכרתופר. המילה תופר כשם מקצוע לאיש מצויה בספרות חז"ל: "ר' אלעזר בן עזריה אומר: גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו… התופר יוצא ומחט תפורה על לבו ומשתבח באומנותו" (אבות דרבי נתן נוסח ב כג, א; על פי מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי).

את ההבחנה הרוֹוחת בין חייט לתופרת אפשר להשוות להבחנה בין טבח למבשלת. כיום יש כמובן טבחית, אך עדיין משמש גם שם המקצוע מבשלת – בייחוד במוסדות גדולים, ואילו שם המקצוע מבשל נדיר בשימוש.

שימוש במילים שונות לזכר ולנקבה יש גם בהקשרים אחרים, למשל בצמד 'גברת' ו'אדון' (בספרות מוצאים מעט 'אדונית', כגון בסיפורו הידוע של עגנון 'האדונית והרוכל'), ובייחוד בשמות בעלי חיים: גמל ונאקה, חמור ואתון ועוד. הבדלים מילוניים בין הזכר לנקבה עשויים לנבוע מסיבות שונות. בשמות מקצועות הסיבות הן חברתיות, תרבותיות וכדומה.



וזה לנוסטלגיה

 

[נני5]

כמו שלא אומרים גמל וגמלה, אלא גמל ונאקה.
ועוד כמה מילים כאלה
כך גם בחייט ותופרת. תכל'ס - שניהם עושים את אותו הדבר

 

[Natan Galant]

יש כאן עוד כמה שנשאלו שאלה הרת גורל זו ,וכך ענו:

[h=1]חייט ותופרת[/h]
נשאלנו אם אפשר להשתמש בצורה חייטת.

אומנם רגילה ההבחנה בין בעל המקצוע חייט ובין בעלת המקצוע תופרת, ואולם אין זו הבחנה לשונית. צורת הנקבה חַיֶּטֶת תקינה היא. לצידה מתועדות אף צורות נקבה אחרות: הצורה חַיָּטָה מופיעה ביצירה של י"ח ברנר מ־19100 – "לבתי בודאי יאה, אמנם, יותר להיות גננת מאשר חייטה"; ואברהם שלונסקי משתמש בצורהחייטנית (מהמילה חייטן המשמשת מעט בספרות העברית החדשה במשמעות חייט).

כפי שאפשר לומר בנקבה חייטת, אפשר לומר בזכרתופר. המילה תופר כשם מקצוע לאיש מצויה בספרות חז"ל: "ר' אלעזר בן עזריה אומר: גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו… התופר יוצא ומחט תפורה על לבו ומשתבח באומנותו" (אבות דרבי נתן נוסח ב כג, א; על פי מאגרים של מפעל המילון ההיסטורי).

את ההבחנה הרוֹוחת בין חייט לתופרת אפשר להשוות להבחנה בין טבח למבשלת. כיום יש כמובן טבחית, אך עדיין משמש גם שם המקצוע מבשלת – בייחוד במוסדות גדולים, ואילו שם המקצוע מבשל נדיר בשימוש.

שימוש במילים שונות לזכר ולנקבה יש גם בהקשרים אחרים, למשל בצמד 'גברת' ו'אדון' (בספרות מוצאים מעט 'אדונית', כגון בסיפורו הידוע של עגנון 'האדונית והרוכל'), ובייחוד בשמות בעלי חיים: גמל ונאקה, חמור ואתון ועוד. הבדלים מילוניים בין הזכר לנקבה עשויים לנבוע מסיבות שונות. בשמות מקצועות הסיבות הן חברתיות, תרבותיות וכדומה.



וזה לנוסטלגיה

יפה! כמה ידע!

 

[אסתיג]

נראה בעיני שמכיוון שתחומי העיסוק כתפירה ובישול לדוגמה מתאימות ושייכות יותר לנשים מאשר לגברים, לכן לא מצוי כ"כ השימוש בהגדרות אלה לזכר - תופר או מבשל, אם כי וודאי שהזכות שמורה לגברים לנכס לעצמם גם מקצועות אלו, אולם אם כבר הגברים חובשים כובע נשי כזה הרי שהם לומדים זאת כמקצוע באופן יסודי ואז זוכים לכתר שם טוב, לא כעבודות הנשים אלא כחייט וטבח מדופלמים.