אתגר אז או היום?

[אליהו פ]

אתגר בנושא הווה משולב בהיסטוריה.
תתארו לעצמכם שהיינו חיים בתקופת רבי עקיבא לאחר שנפטרו לו 24 אלף תלמידים - כלומר שכל עולם הישיבות וכל מועצות הרבנים למיניהם כ-ו-ל-ם נפטרו בתוך חודש.
איך מקימים הכל מחדש על ידי 5 בחורי ישיבה בודדים?!

ולכן האתגר הנוכחי מוגש לפניכם ב-2 אופציות.
אופציה א’. לתאר איך זה היה קורה אילו מאורע היסטורי מפורסם כלשהו, היה קורה היום עם כל האמצעים והחידושים של דורינו אנו.
אופציה ב’. לספר סיפור מוכר מהתקופה שלנו איך הוא היה מתרחש בזמן קדום כלשהו בהיסטוריה עם האמצעים של אותה תקופה.
דוגמא לאופציה א’. כיבוש א”י על ידי יהושע בן נון עם טנקים ומטוסי קרב וכדו’.
דוגמא לאופציה ב’. מנהיג איראן / פרס שהוא אחשוורוש / ראיסי, מתרסקעם כל שריו והפחות בדרך בתאונת אחשתרנים...
בהצלחה לכולם!
נ.ב. האתגר ינעל בעוד שבועיים בדיוק ביום שלישי כ”ז אייר פ”ד.
השיפוט יוכרע על ידי כתיבה משכנעת
וכן גם ע”י אהדת הציבור (לדוג’ לייקים...)
לנספח

 

[7שבע7]

ויהי בימי נתניה בן בן ציון, איש ימיני.
ויאמר מלך פרת: מי בכם ויעל עליי, ואקצוץ את בשרו, כאשר עשו דור החמס, ואתן מאכל לעוף השמים.
ויחרד העם חרדה גדולה, וישראל התחבאו בחורים ובחווחים, כי אמר מלך פרת להטיל חיצים בישראל.
ויאמר יואב איש גלנט, שר הצבא אשר לנתניה:
היד ה' תקצר? עמדו וראו את ישועת ה'!
ויהי בחצי הלילה, וישלחו הפרתים חיצים לעבר ישראל, חיצים לרוב ולאין מספר.
ויראו העם את החיצים, והם אחוזים אש בוערת, והם כרצים השלוחים אל הארץ. וייראו העם עד מאוד, ויזעקו לה' בתפילה.
וישמע אלוקים לקול זעקתם, וישלח חיצים ביד החרשים עושי המלאכה, אשר באו מעבר לים ומתוך הארץ, וכל חילות בית דוד אשר במלחמה עמדו נכונים לשלוח החיצים.
ויפגעו החיצים בחיצי הפרתים, ויפילום אל שטח ארץ אשר לא להם, ולא נפל בישראל כי אם חיצים בודדים למספר.
ויריעו כל העם, כי לא נפל מהם אף לא אחד, ולא נפלה שערה משערות ראשם, ויודו לה' על חסדו הגדול, וקבעו את היום הזה כיום שמחה והודיה עד עולם.
[עד שבאו חכמים ואמרו: יום ישועה זה טרם חג הפסח הוא. אז נוותר...]

השמות להמחשה בלבד. למצולמים אין קשר לכתבה. אבל הלוואי שהיה...

 

[איש המילה הכתובה]

חודש לפני פסח. פגישה בהולה במועצת הביטחון של האו"ם, בעקבות סרטונים מזעזעים הזורמים מעזה, בהם נראה ילד שכוב נטול חיים ושותת דם, לצד הדובי החמוד והפרוותי שלו, לאחר שנרצח בדם קר על ידי יהודים.

מזכיר המועצה פותח את הישיבה בהצהרה דרמטית ורוויית זעם "אתמול היהודים שברו שיא נוסף של אכזריות, כאשר הם כיוונו את נשקם היישר למיטה של זוהיר בן ה-5. מספר חיילים ישראליים נראו צופים במשקפת על חדרו של זוהיר מטווח של כ - 600 מטר, וברגע שהם ראו שהוא שם הם שחררו צרור יריות קטלני והביאו למותו"

הדלת נפתחת בסערה והשקט מופר עם פסיעותיו הגסות של רכז המודיעין של המועצה, שניגש למזכיר עם צבר דפים שאותם הוא מניח לפניו. המזכיר מעיין במסמכים, מסמיק מזעם, דומע מעט, לוגם מים וממשיך "אין מדובר במקרה תמים כלל וכלל. בסרטון המשך שהגיע לידיי ותכף יוקרן כאן לכולכם, רואים את החיילים הישראלים השפלים, עטים על גופתו של זוהיר, חותכים את עורקיו הראשיים ומרוקנים את דמו אל תוך ג'ריקנים צהובים"

"ואם זה לא מספיק, הרי שכפי שראיתם, רכז המודיעין הביא לי כרגע מסמכי מודיעין מסווגים, המבוססים על תצלומי לווין, לפיהם, הדם של זוהיר הובל אל מאפיית מצות מרכזית בגוש דן, שם הוא התקבל בשירה ובריקודים על ידי ההמון הצוהל ורבני העיר הבכירים"

"ההיסטוריה מלמדת אותנו שהיהודים לא בוחלים בשום דרך להרוות את צימאון הדם שלהם, ולקיים את מנהגם המתועב לערבב דם של ילד נוצרי בן יחיד, במצות שלהם. העובדות שזוהיר הוא בן יחיד להוריו ושהוא ערבי נוצרי, מהוות נדבך ראייתי נוסף למעשה השפל של היהודים. צריך לעצור את זה עכשיו"

חברי המועצה מסתכלים זה אל זה מזיעים ומזועזעים, חלקם מאדימים וחלקם מחווירים. רגעים של שקט סמיך, ולאחריהם התפרצות זעם קולקטיבית שכוללת צווחות איומות, קריאות להשמדת ישראל והוצאה להורג של כל מי ששירת אי פעם בצה"ל ומסתובב עם סממנים יהודיים.

נציג ישראל באו"ם שזה עתה עודכן במתרחש, רץ ליציאה מהבניין כדי להימלט בזמן מההמון המשולהב, אך ביציאה כבר מחכים לו כמה שוטרים גברתנים עם אזיקים: "קדימה לניידת!"

"הנשיא יכנס בעוד כשעה הצהרה דחופה" הודיע דובר הבית הלבן.

במקביל זורמים דיווחים מטרידים על מעצרים של יהודים רבים ברחבי העולם, בטענה שייתכן ששירתו בצבא הנפשע ביותר בעולם, הרוצח ילדים נוצריים טהורים לתאבון, או שצרכו מצות שמכילות דם נוצרי. הדיווחים בתקשורת מדברים על עונש מוות שמרחף בחלק מהמדינות, מעל ראשו של כל מי שיואשם בשירות בצה"ל, או בצריכת המצות המהולות בדם"

כעבור שעה מתייצב הנשיא מול המיקרופונים והמצלמות. בפרצוף חמור סבר, ובקול תקיף ורועד מזעם הוא מכריז "העדויות לא מותירות מקום לספק. אנחנו מנתקים את כל הקשרים שלנו עם ישראל, ודנים על האפשרויות הצבאיות השונות העומדות לרשותנו, כדי לגבות מחיר דמים כבר מהאחראים למעשה הנלוז ביותר בהיסטוריה המודרנית"

בישראל ההצהרה הזו מתקבלת בבהלה אדירה, רחבת הכותל מתמלאת במתפללים דומעים וטרופי נשימה. כינוסי התעוררות ענקיים מתקיימים ברחובה של עיר, בהיכלי הישיבות ובבתי הכנסת. מתפללים, זועקים, בטוחים ומקווים לנס שיגיע משמים. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

בעזה שמחה וצהלה. צה"ל נסוג והעם בשמיים. יריות באוויר ברחובות. בקלווה בכל פינה. בכירי משרד ההסברה העזתי מתקבלים בחיבוקים בלשכה המפוארת של סינוואר במרכז העיר עזה. "כל הכבוד על הרעיון המבריק, על הביצוע המהוקצע, על הבימוי הגאוני ועל המקוריות" הוא אומר עם חיוך ענק שמרוח על פניו. "לפעמים רק זוהיר נוצרי אחד קטן שמאבד את חייו לטובת הכלל, על ידי פעילנו המסורים שלבושים בתחפושת מדויקת, יכול לנצח צבא מהטובים בעולם. הנה עובדה שאני כאן מסתובב חופשי ולא במנהרה חחחחחחחח. תעלו לי את פוטין ואת נשיא סין על הקו, אני רוצה להודות להם על מסמכי המודיעין שהם פיברקו לטובת העניין"

 

[הטעם המושלם]

פלסטין המאוחדת תתפ"ד
"אני מתכבד לפתוח את ישיבת הממשלה הראשונה כמדינה עצמאית
ומחודשת." פתח בחדר הישיבות הממשלתי הווירטואלי ראש הממשלה
הנבחר למדינה הצעירה- אלון אלוני. "הריעו לכבודה של המדינה המאוחדת
הראשונה בעולם המאחדת לתוכה יהודים וערבים כאחד, ומקיימים את
המצווה היהודית "לך ולזרעך אתננה" והערבית "מהנהר ועד הים פלסטין
חופשית", ולראשונה זה קרוב למאתיים שנה- ללא סתירה ביניהם". קריאות
הביניים המריעות חיכו באיפוק ראוי לשמו עד עתה, אולם עד מהרה לא יכול
היה אלון אלוני להמשיך את דבריו מרוב קריאות שמחה ועידוד מצד חברי
הממשלה הטריה.
"בבסיס מדינה זו," המשיך לאחר שנרגעו מעט הרוחות, "עומד העיקרון בו
העולם הישן, המחלוקות למיניהן, הלכו ואינם עוד, מעתה ערבים לצד
יהודים, מוסלמים לצד נוצרים יחיו כאן יחדיו באין מפריע."
מקצה קצהו של אולם הכינוסים של הממשל החדש נשמע קולו הציצני של
חבר הכנסת מאיר כהן- זקן חברי הכנסת, היחיד שעוד זוכר כיצד היה נראה
העולם בזמן הממשל הקודם, בזמן בו חרדים היו מסתובבים בעולם
חופשיים. "איזה מין אחדות זאת, אם החרדים נעלמו מעל המפה?" ניסה
לשאול.
שאלתו זכתה להתעלמות מופלגת מצידו של ראש הממשל החדש, הוא אינו
חושב שהחרדים זכאים להיחסות כלשהי. מי שמזלזל כך בעולם הנפלא
שהצליחו לשקם ככה לאחר החורבן הנורא שגרמה תקופת הנייר, וממשיך
להשתמש בנייר ביד חופשית, או גרוע מכך בפלסטיק- אינו ראוי ליחס כלל,
ובוודאי שלא לייצוג בממשל החדש.
"על כמה עומד מספר התושבים הנוכחי בארץ?" התעניין שר הפנים הנבחר
ישראל ברוש.
"כשמונה מיליון ערבים ושבע מליון יהודים", ענה לאחר בדיקה קצרה
ומהירה שר העליה והקליטה הנבחר אוקוטובר אלון.
"אם כן יש לפעול להבאת כמיליון יהודים נוספים לארץ", ציין כמובן מאליו שר
הפנים, "שאם לא כן זהו אינו שיוויון".
"מספר החרדים משלים את הפער". ניסה שוב מאיר כהן להעלות למודעות
את הקהילה הזניחה הנ"ל. נסיונו נתקל הפעם בקריאות בוז מקצה לקצה.
הגדיל לעשות שר התרבות- אחמד עזתי – שאיים- "אם תמשיך כך, נפעל
לשיוך לקבוצה שעל זכויותיה אתה נלחם כל כך". האיום עזר. לפחות כלפי
חוץ נמנע חבר הכנס להשמיע את דעותיו הקיצוניות.
"לקראת הכינוס הבא בעוד יומיים," ציווה ראש הממשלה החדש, "אבקש
מכל חבר כנסת להביא את הצעותיו כיצד ניתן להביא לכאן עוד כמיליון
יהודים. כל הצעה תתקבל בברכה מלבד הבאת חרדים נוספים. אלו מלבד
היותם בלתי יעלים, גם לא ירצו בכך משום שהממשל שלנו יוציא מחוץ לחוק
כל הדפסת ספרים מכל סוג, וזאת על מנת לאפשר לעולם הטבעי להמשיך
ולהתקיים- לעצים להמשיך ולגדול, לחיות להמשיך ולחיות בטבע, ומשום
שעפ"י הדת היהודית חובה להדפיס ספרים, וכן לייצר תפילין מעור חיה- לא
נוכל לאפשר זאת במדינתינו." רמז בצורה ברורה לכוונותיו של מאיר כהן,
הסורר הראשון בממשלתו.


ישראל תתפ"ד
"ישראל, שמעת חדשות?" שאלה רבקה את בעלה בהרגשות גלויה.
"שמעתי", נאנח ישראל, "מה אני אגיד לך, עברנו כל כך הרבה בגלות
האיומה הזאת. עברנו את האינקביזיציה, עברנו את השואה, עברנו את
הקומוניזם, נעבור גם אותם." היה בטוח במאת האחוזים, "רבי שמעון בן
יוחאי אמר, חס ושלום שתשתכח תור מישראל" זמזם לחן עתיק יומין
שעובר במשפחתם מדור לדור זה למעלה ממאה שנה.
רבקה נאנחה אף היא, והביטה אל ארון הספרים, אל תיק התפילין של
בעלה, אל הבשר שבמקפיא. מי יודע בכמה בתים ישארו כל אלו בעוד
מספר שנים לא רב?
מי יודע האם הנכדים של אלון אלוני ידעו שהסבא של שלהם הניח תפילין?
שהסבא שלו הניח תפילין במסירות נפש בסיביר?
או שמא, התגנב החשש אל ליבה, שמה אנחנו נאלץ להיות מוסרי הנפש
בדורינו? שמה נאלץ אנחנו להיות אלו שמוגלים אל הלא נודע בעקבות העוון
החמור של שמירת התורה?
בחסות הממשל 'המכיל והמאחד' החדש, הכל ייתכן.
מה היה קורה אילו המדינה היתה קמה היום או עוד 100 שנה

 

[נחשונים]

ספוילר

קצת ארוך אבל שווה קריאה. אשמח לביקורת.

ג' שבט, שנת ג' ר"י.
קטע מתוך טור דעה של הפרשן צרויה בן ירד.
"ובנתיים במעצמה האשורית חלים בשבועות האחרונים תזוזות פוליטיות משמעותיות, בממלכה הבינו שהתסיסה בעמי האיזור בעיקר בממלכות לחופי הים התיכון, מצרים, סוריה, וממלכת יהודה הולכת וגוברת.
גורמים מדיניים מספרים לי השבוע על מספר התיעצויות קדחתניות שקיים סנחריב, שליטה הטרי יחסית של המעצמה, עם שלישיו הצבאיים.
מי שידוע בעויינותו לארצינו הוא לא אחר מאשר רב-שקה שעד לא מכבר הסתובב בירושלים וניסה להמריד קהלים כנגד הרפורמה הרוחנית אותה חרט על דגלו מלכנו חזקיה. הלה זנח את יהדותו בגלוי ועתה משמש כיועץ בכיר לענייני ממלכות המערב וביחוד ירושלים, למלך סנחריב שידוע באי יציבותו הנפשית".
י' אדר שנת ג' ר"י.
קטע מתוך "חדשות לפני כולם" מאת כתבינו נחשון התמנתי.
"עדויות רבות לרבות צילומי לווין עדכניים מלמדים על שיירה צבאית אדירה שעושה את דרכה כעת במדבריות בבל בואכה סוריה. הפרשנים הצבאיים חלוקים בדיעותיהם לגבי המהלך הצבאי הפומבי שנוקטת כעת המעצמה האשורית. חלקם סבורים כי מטרת המהלך הוא הפגנת עוצמה צבאית כבירה שנועדה להטיל מורך בממלכה הפרעונית המצרית. מנגד ישנן כאלו הסבורים כי פניו של סנחריב לכיבוש מוחלט של האיזור.
כזכור החלטתו האסטרטגית של חזקיה מלכינו היא להסתמך על כוחה הצבאי של מצרים שבשנים האחרונות התעצמה צבאית והשקיעה רבות בחיל רגלים ושריון מוצלח כהכנה ליום פקודה שכפי שנראה עתה, קרוב מתמיד".
כ"ה אדר שנת ג' ר"י.
שידור חי מצידון, כתבינו אלישע בן מיכה.
"ככה נראה ניצחון, כפי שאתם יכולים לראות מאחוריי אלפי משוריינים כאלו המשתייכים לגדודי העילית של המעצמה האשורית, משוטטים חופשי בבירת ארץ הארזים, צידון. הממלכה נכנעה כמעט ללא קרב מול מאות אלפי לוחמים מיומנים שעטו עליה כצרעות ששות לקרב.
המחזה הזה נשנה בכל מדינות האיזור כולל בסוריה השכנה. כעת הצבא האשורי מחזק ומחדש את בסיסיו בכל איזור הגליל שנשלט ע"י המעצמה כבר שנים מאז הופלה ממלכת ישראל ששלטה באזורים אלו.
בנוסף אנו מדווחים כעת כי כמה עשרות חטיבות יצאו לעבר מצרים דרך הים במטרה לכובשה. הסיבה לבחירה באופציה הימית על פני זו היבשתית היא ככל הנראה כתוצאה מדיווח שלנו מוקדם יותר על משלוח כספי אדיר שעשה את דרכו אל כספות הבנק העולמי בנינוה הבירה האשורית. המשלוח שכולל כטון ומחצה זהב ומשקל זהה של כסף, ואפילו, כך על פי דיווח לא מאומת, צורפו אליו דלתות בית אלוקינו שבבירה ירושלים, צעד שעורר חרדה בקרב חכמי העדה שלא בדיוק מודים למלך על מעשה זה.
השוחד המדובר בתוספת למסר פייסני שהועבר בין הדרגים הבכירים ביותר בממלכות, כנראה הסיר את האיום הקיומי על הממלכה שעדיין נהנית משלום קר עם המעצמה, אך עם התקדמות החטיבות מצריימה יתכן כי נראה שינויים תכופים במצב השברירי מאוד לעת עתה.
עד כאן בנתיים מצידון, חזרה אליכם."
ג' ניסן, שנת ג"א ר"י.
קטע חדשותי מתוך "כתב עת", כתבינו שמעי הקרחי.
"השלום הנפיץ שעדיין נשמר בין נינוה לירושלים אינו שווה אפילו לצור על פי צלוחית. על זאת יעידו הביצורים החדשים שצצים חדשים לבקרים סביבות הבירה ירושלים. בהוראה שניתנה על פי יודעי דבר בארמון מפי המלך חיזקיה ישירות, נאטמו מקורות השילוח בעיר התחתית והם אינם זורמים עוד אל מחוצה לה. המהלך עורר תרעומת רבה בבתי המדרש בעיר כלפי הארמון. גורמים המעורים בפרטים אומרים היום כי פני יהודה למלחמה ומשכך יש להתכונן לגרוע מכל. עוד הוסיפו כי מהלכיו האחרונים של הצבא האשורי החונה כעת בפאתי אשדוד, גבולה הדרומי של ממלכתינו מעידים כי נפלה ההחלטה שם על כיבוש יהודה שאף לאחר תבוסתה המבישה של מצרים שהתבררה כמשענת קנה רצוץ, לא מודיעה על כניעתה".
ט' ניסן, שנת ג' ר"י.
מתוך "ארמון להמון" חדשות הארמון לפני כולם.
"כאילו הידיעות על כיבושם של ערי הגבול אשדוד ואשקלון ודהרתו של צבא המעצמה הגדולה בעולם לבירתינו ירושלים אינם מעכירות מספיק את מצב הרוח הלאומי, לאנשינו בארמון נודע היום כי ישעיה החוזה הופיע היום בחדר המלכותי והטיל על ראש מלכינו את הבשורה הבאה "מת אתה ולא תחיה", הסיבות לבשורה זו אינם ברורות דיים כעת, אך כתגובה לבשורת החוזה הגיב המלך במשפט האלמותי הבא, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", בכך רמז המלך על חרבו של סנחריב המונפת ירושליימה ועל החולי שתקף אותו מיד כשסיים ישעיה החוזה את נבואתו. כעת בעוד הרמטכ"ל האשורי רב-שקה יחד עם נושאי כליו שכבר התמקמו מול חומות העיר, נושא ונותן בציניות מחרידה עם באי כוחו של המלך. המלך עצמו שוכב על מיטתו ומחלה את פני האלוקים לרפואתו ולהצלת העיר כולה".
י"ב ניסן ג' ר"י.
פריצה לשידור, כתבינו בארמון שילה בן ימין.
"אני מבקש את הפריצה הזו לשידור עקב ההתפתחויות הדרמטיות יש לומר כאן בבניין המלוכה, ממש לפני דקות מספר יצא מהשער שכאן מאחורי ישעיה החוזה לאחר שנשלח אל הארמון בבהילות. בכיר בארמון מצטט לי מספר משפטים שנאמרו אל המלך שכידוע עדיין שוכב על מיטת חוליו, ואני מצטט, "שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתיך, הנני רופא לך", עוד אמר החוזה "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי", על פי דברי הבכיר מדובר במסר דרמטי שמועבר אל המלך שלושה ימים בסך הכל לפני כניסת החג ובשעה שהבירה מוקפת בצבא אשור שמאיים ישירות על בית אלוקינו. בחזרה אליכם".
ט"ז ניסן שנת ג' ר"י.
קטע מתוך הגל הפתוח, שידור חי מכל הגזרות.
"אז אני חוזר על תמונת המצב שאנו יודעים עד כה. חשוב לומר שתמונת המצב עדיין אינה ברורה אך ננסה לעשות קצת סדר לטובת המאזינים.
לפי הידוע הצבא האשורי מתכנן לפרוץ אתמול בלילה, ליל החג, את חומות העיר כנראה סביב נקודת חצות, העיר סגורה ומסוגרת, מי שהצליח להשיג כבש לקרבן עורך את שולחנו. בכל מקרה כל אנשי העיר נצורים בבתים. ברקע קולות מלחמה, אלפי קני תותח מוכנים לטווח ישירות את הבירה כולה.
וכאן מתרחש הטוויסט בעלילה. ככל הנראה פקודה שמגיעה מלמעלה מנחה את אנשי הצבא לפרוש למנוחת לילה בלי כל הסבר, התרדמה נופלת על כולם ללא יוצא מן הכלל. דקות לאחר מכן כשהמחנה כולו ישן, ורק כדי לסבר את אוזניכם מדובר בכמות אדירה של גדודים שהאחרונים שבהם שוהים בירכתי המדבר הרחק מחומות העיר, הבזק חסר תקדים מאיר את השמים, עדי ראייה מעטים שצפו במחזה לא מצליחים להגדיר במדוייק את מה שראו עיניהם, אך לאחר מכן, דממה. הצבא האשורי כולו קרס על יושביו. על פי עדויות מאנשים שכבר יצאו לשטח לא נותרה נפש חיה באיזור כולו. מדובר בכמויות אדירות של הרוגים שפגעה בהם יד אלוקינו....".

ומי יתן שכאז כן עתה. ומי שענה לאבותינו שבכל דור ודור הוא יעננו.

 

[אריה גלבר]

ה13 במרץ של יהודי איראן.

א.

הטבח הנורא בליל בדיקת חמץ בכפר בְּאֵרִיָאן, העיר אותנו מהתרדמת האדישה בה שקענו. איומים נשמעו כל העת במסגדים שמסביבנו, אך לא ייחסנו להם כל חשיבות. שלטונו של הנשיא אחשוורוש לא ניתן היה לערעור, והוא נטה חסד ליהודי המדינה, כל עוד שלמו מיסיהם בזמן. בית המקדש אמנם טרם נבנה, אבל חיי התורה והמצוות פרחו בצל גדולי הדור.

חשנו מוגנים.

טעינו.

בחסותו של ראש הממשלה החדש הָמָּנָּאִי, התפתחה מערכת הסתה שהעירה את דובי השנאה הרדומים. חוקים מגבילים ליהודים צצו כפטריות אחר הגשם, האוירה בערים המעורבות הפכה רעילה, אך אנו היינו כעיוורים.

הקונספציות היו מגוונות. ה"מבינים" בפוליטיקה טענו בתוקף, כי גדול הדור ר' מרדכי בעל קשרים הדוקים עם ראש הממשלה עוד מימיו בצבא. היו מאיתנו שתלו ביטחונם בגדרות ההגנה שבנה הנשיא סביב הערים היהודיות. קונספירציה מופרעת אחת טענה כי אשתו החדשה והאלמונית של הנשיא, בכלל יהודיה. אך רוב העם, פשוט היה אדיש למצב.

באותו ערב פסח, היה ברור כי מה שהיה, לא יהיה עוד.

הקונספציה, התנפצה.

מודעות ענק כיסו את קירות בתי הכנסת, והכריזו על ביטול מוחלט של מנהגי החג כהוראת שעה, וצום בן שלושה ימים, במהלכו יתקיימו מעמדי תפילה המוניים בכל ריכוזי האוכלוסיה.

במקביל, וכאילו כדי לתת תוקף לדברים, החלו להתרוצץ שמועות שהתייחסו לתאריך ה-13 במרץ בשנה הבאה, כיום "המבול הגדול". הביטוי הזה, לא היה חדש לנו. ראש הממשלה השתמש בו השכם והערב, כחזון אחרית הימים שבו איראן שולטת בכיפה. כעת נדמה, כי שכינינו שמעבר לגדר, מפרשים מעט אחרת את החזון.

היו אלו ימים בלתי נשכחים. הבתים רוקנו מיושביהם, הרחובות דממו. מצות הושארו על שולחנות ערוכים, ובקבוקי היין המשיכו יישונם במרתפים. בניגוד מוחלט, בתי הכנסת געשו בתפילות סוערות. גברים נשים וטף שפכו ליבם כמים, נוכח ארונות הקודש הפתוחים לרווחה. ראש הממשלה הָמָּנָּאִי שהוזמן בחודש הקודם לביקור חג בבית הכנסת המרכזי בעיר הבירה, הופיע כמתוכנן, אך גורש בצעקות על ידי הילדים הרעבים.

משהו באוויר הרגיש לקראת מהפך.

ב.

המהפך קרה באחת.

באותו הבוקר, בתום שלושת ימי הצום, היה נראה כי יחזרו החיים למסלולם בצל הפחד. אך לא לזמן רב. בשעות הצהריים המוקדמות החלו שמועות על אירוע ענק שמתרחש ברחובות עיר הבירה. גדול הדור, ר' מרדכי, נצפה מובל בכבוד מלכים בשיירת ראש הממשלה.

פרשני חדר הקפה בשטיבלאך, צידדו לכאן ולכאן במשמעות האירוע, שבאופן כללי היה לחידה. אך את פיתרונה המפתיע מאוד, איש לא יכול היה לנחש.

גורמים המקורבים לנשיא, החלו מפיצים הודעות מעורפלות לעיתונאים, בנוגע למצבו הרפואי של ראש הממשלה הָמָנָאִי. ברחבי הרשת, הופצו באופן פיראטי צילומים אשר צולמו על ידי תושבים בעיר הבירה, בה נראה על פי הנטען ראש הממשלה, מובל על אלונקה, כשברקע מה שנראה כחבל תליה.

השמועות היו כרגיל הזויות. שמועה עקשנית אחת טענה כי בבית ראש הממשלה יצאו הדברים משליטה לאחר לילה ארוך הכולל התמוטטות נפשית של רעיית רוה"מ, דבר שגרם להתאבדות המונית של המשפחה כולה (!) על עשרת בניה.

המהפך הושלם לאחר החג. מודעות ענק בראשם לוגו המדינה ומשרד ראש הממשלה נתלו בכל ריכוזי הציבור היהודי, ובהם הוכרז הרב מרדכי בנימיני שליט"א כראש ממשלת איראן וגלילותיה.

בתחתית המודעה נוספה שורה אחת בכתב ידו של גדול הדור: "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

 

[פרפרזה]

ירושלים ב'תתקכ"ח

אשמדאי מלך השדים נלכד בתחבולה לצורך בניית בית המקדש והובהל לפני המלך שלמה בירושלים. כאשר היה בדרכו שם לב לחתונה שמחה יתר על המידה ופרץ בבכי. לאחר מכן שמע אדם מזמין נעליים שיחזיקו מעמד לשבע שנים ופרץ בצחוק. לאחר מכן ראה קוסם בעבודתו ופרץ שוב בצחוק רועם. כשנשאל לפשר התנהגותו המשונה הסביר אשמדאי, שכשראה את החוגגים בחתונה שמחים יתר על המידה פרץ בבכי כיוון שידע שהחתן עתיד למות לאחר שלושה ימים ולהשאיר אחריו אח יחיד תינוק, כך שאשתו תישאר עגונה הזקוקה לחליצה למשך שלוש עשרה שנים; וכשראה את האדם שהזמין נעליים לשבע שנים פרץ בצחוק כיוון שידע שאינו עתיד לחיות אפילו שבעה ימים; וכשראה את הקוסם בעבודתו פרץ בצחוק כיוון שמתחתיו הוחבא אוצר המלך ואילו היה אמת בקסמיו היה הופך לעשיר מופלג.



ירושלים ה'תשפ"ד

אשמדאי מלך השדים מתהלך בירושלים כשאזעקות שואגות ברקע. הוא רואה אדם מודאג וחרד לגורלו רץ למרחב המוגן והוא פורץ בצחוק. הוא ממשיך בדרכו ורואה אדם מעמיס חבילות מזון יבש ומים מינרליים על רכבו והוא מתפקע מצחוק. הוא ממשיך בדרכו ורואה מספר אברכים עומדים מחוץ לשטיבל ודנים בלהט על עתיד המלחמה אם וכאשר חיזבאללה ואירן יצטרפו, והוא לא מפסיק לצחוק. כשנשאל לפשר הצחוק שלו בימים בהם עם ישראל חרד ודואג ממלחמת חרבות ברזל, השיב אשמדאי: כשראיתי את האיש המודאג רץ למרחב מוגן צחקתי כיוון שאותו אדם חרד למותו בעוד נקצבו לו עוד שבעים שנות חיים; וכשראיתי את האיש המעמיס מזון יבש לממ"ד התפקעתי מצחוק כיוון שידעתי שהוא לא ישהה שם אפילו דקה אחת וכל המצרכים הללו יעלו שם עובש; וכשראיתי את האברכים המידיינים כבר לא יכולתי להפסיק לצחוק, הם דנים על עתיד המלחמה כביכול הם יודעים לחזות את העתיד ואין להם מושג קלוש איך הם גומרים את החודש...

 

[לבי]

בסד
שנים של ידע ומערכות סייבר השקיעו בחפירת המנהרה הזו, במדינה שבעת מלחמות כשלנו היו חייבים להכין פתח מילוט לנשיא.תחילתה במחסני המזון שבמרתף הווילה ומוצאה קילומטרים רבים אחרי... בערבות יריחו. ברגע שניתנה הפקודה כבוד הנשיא ירד את יותר ממאת המדרגות, בזהירות ובמהירות עם מלווה יחיד. הכל דפק כמתוכנן
נקודות האור נדלקו בזו אחר זו
ככל שהמשיכו לרדת והתקדמו
פתחי האורור התחילו לסנן חמצן מלמעלה בעזרת חיישנים ...הדאגה העמוקה שניבטה מעיני הנשיא נרגעה משהו. אכן צה'ל הוכיח שוב את יכולותיו!
הם מתקרבים אל פתח היציאה
עוצרים רגע, בודקים שהכל נמצא על גופם, מכשיר הקשר, הפלפונים שהיו סגורים ...אין כמובן במנהרה קליטה. ברגע שתפתח הדלת הם אמורים לדווח למטכל שהמבצע הסתיים בהצלחה.
זהו!הדלת לפני-הם, נשימה עמוקה ועכשיו הקוד...צליל אחד עמוק והדלת נפתחת...
אור בהיר מסנוור את עיניהם ובפתח ...בפתח הנייה ועשרות צלמי רשת ...הכל הי-ה לשווא...
צהל ויכולותיו...

 

[אוראל סולטן]

סליחה מראש על ההשוואה של יהודים צדיקים ותמימים לגדולים שבאויבינו...

תרע"א, ורשה, פולין.

שטיבלאך "כנסת מדינה" של חסידות יסרואל המה באותה העת, גדוש על ידי מאות החסידים שנקבצו להתפלל במקום. אנשים ההולכים בתזזיות ל"מנין אחרון של שחרית - חדר ד'" או גבר מבוגר הפונה לכל יהודי שעובר באזור בקריאת "צאנטער" הם המחזה שבשגרה.

אם תתפסו גוי מבחוץ ותשאלו אותו מהיכן היהודים יודעים כל דבר, רוב הסיכויים שיביע את הסימן הלאומי של אני-לא-יודע. אך אם תשאלו זאת חסיד מהודר מיודעי ח"ן, בוודאי יצביע בלא היסוס על המקווה הקטן, שם, בבור נסתר ומרוקן ממים, יושבים להם במיטב חליפותיהם "קעבינעט נבחרי החסידות" המחליטים את כל החלטות הקהילה החשובות.

ולמה אנו מספרים לכם על כך? בואו ותראו בעצמיכם...

"הבור" שבמקווה, ביהכנ"ס לחסידות יסרואל.

"מה עכשיו?", שאל ר' גד איזנקוטיץ, אחד ממשקיפי הקעבינעט, "עוד פעם חסידות חאעמאס?".

"כן", ענה הגבאי הראשי ומנהל הקבינט ר' בנימין מיליקובסקי-נתניהו, "אני אספר את הסיפור בקצרה לאלו שעדיין לא שמעו מה קרה, הרעבעצן חפציבה", פנה למזכירה, "זה לא לפרועוטוקול".

חפציבה הנהנה בהסכמה, והמשיכה לציר פרחים על הקלף עם קולמוסה.

"אז ככה", המשיך ר' בנימין, המכונה בפי כל - ביבי, "כזכור לכולכם, לפני מספר שנים נתנו בהשאלה את ביהכנ"ס הישן שלנו לחסידות חאעמאס עקב אילוצים מדיניים ושיקולים כלכלים, בתנאי ש"בטיש" שלהם לא יאכלו תפוחים".

מספר ראשים הורמו מעט ממקומם בהתעוררות, ור' בנימין המשיך, "על השנה הראשונה הם הפרו את ההסכם, אבל אנחנו החלטנו להבליג, אלא שלאחרונה, בשמיני עצרת, לא רק שהם אכלו מאות תפוחים בטיש, אלא שהחליטו גם לזרוק עלינו את השאריות, ולקחת מאיתנו איזה 2,000 ארבעס. ועל כן החלטנו לפלוש לשטיבלאך שלהם עם חסידים משלנו, ולכבוש את המקום אט-אט".

"ומה עכשיו?", שאל ר' אריה דרעסקי, עוד אחד מהמשקיפים.

"עכשיו אנחנו רוצים להיכנס לחדר ו' הנודע בכינויו 'ראעפיעח'", ענה לו ר' בנימין, "הבעיה היא שהמממן ר' ג'וזעף באידען מאיים עלינו שאם ניכנס לשם הוא לא יביא לנו יותר סידורים. ליתר דיוק, הוא יביא לנו נוסח ע"מ".

"ומה כל כך נורא בזה?", שאל ר' בנימין גענאץ, "מקסימום נעשה עסקה עם הגבאי שם - ר' יחיעא סינואער - ונחזיר את כל הארבעס שנחטפו תמורת כמה תפוחי פינעק-לעידאי".

"ה' ירחם!", הזדעק ר' בנימין הגבאי, "מה נראה לך, שניתן להם להמשיך לאכול לנו תפוחים מול הפרצוף!? לא יקום ולא יהיה!, ולגבי הסידורים, במה אתה רוצה שנתפלל שנכנס לשם בהמונינו? בעיתונים?!".

"להתפלל אפשר גם בעל פה", העיר ר' יואב גלנטוביץ ממונה הביטחון של החסידות.

"ומה נזרוק על הראש של החאעמאסניקים אם לא סידורי קוראעאן? אה?!", שאל אותו ר' אריה בזחיחות.

בסוף הם נכנסו לראעפיעח, כובשים אותה בתפילות מנחה המוניות וחגיגיות, לרגל קול בכיים המר של חסידי החאעמאס.

 

[מימיי]

''אבאאאאא
יש לנו קוף בסלון!!"
את הצעקה הזו כל השכונה שמעה, כולל האישה החירשת מקומה חמש.

*עשרים וארבע שעות מוקדם יותר*

"מאה שבעים ושבע, מאה שבעים ושמונה, מאה שבעים ותשע ו… מאה שמונים. זהו, יש כאן מאה שמונים אלף אגורות. בחישוב מהיר, יש לי שמונה עשר אלף שקל כאן, סכום נאה, מסכים דולי?" הקופיף חייך והמשיך להסתכל על האיש המרשים שלו.
קול נשיכת המטבעות סיקרן את קופיקו והוא עיגל את עיניו בשאלה.
''אה, זה? פשוט, אממ.. פעם שמעתי שככה נהגו, נשכו מטבעות ובדקו אם הן אמיתיות. היי, מה אתה מסתכל עלי מוזר? תירגע. כולה נשכתי מטבע".
הקוף מצידו לא התעניין במיוחד בסיבה, וחיכה שהאדון ילך ואז ינשוך גם הוא את המטבעות. אחרי שנשך וגם בלע כמה, הוא התלהב מהמשחק והתחיל לנסות אותו בעוד דברים.
אחרי עט, מהדק, מקלדת ודיסק און קי, דולי החליט לנסות את הכרטיס אשראי, אבל זו הייתה טעות קטלנית.

האדון התעורר לקול חניקה והשתנקות ורץ לחדר עבודה שלו, שם הוא ראה את היקר לו מכל שרוע על הרצפה ומאבד נשימה.
באינסטינקט הוא הזמין מד''א, אבל ידע שאין לקופיף שלו שום סיכוי. כשהגיע המתנדב, וקבע את מותו של דולי, האדון כבר ידע מה לעשות עם הגופה.

רק אתמול ספי, היהודי הנועז גרם לו להתרגזות יתר, אז הכי הגיוני שקצת יחזיר לו, לא כך?

הוא ארז את דולי בשקית אשפה ענקית ויצא מהבית.
אחרי שוידא שהמכונית לא מתלכלכת מהגופה העטופה, הוא התחיל בנסיעה.
השעה שתיים בלילה. הרחוב של ספי שקט וכך גם הבית.
בשקט הוא יוצא מהמכונית ורץ לבית של ספי, הדלת פתוחה, והאורות מכובים. מושלם.
הוא נכנס לסלון ומוציא את דולי מהשקית. מלטף אותו ונפרד.

בחמש בבוקר, כאשר אלי בן התשע מתעורר לשתות מים, הוא נתקל ביצור המוזר ומעיר את כל השכונה.
אחרי שהם נבהלים, נרגעים, שוב נבהלים וכמעט מתקשרים למשטרה, ספי מחליט לעשות ניתוח לגופה.

הוא פותח את הקוף ומגלה למרבה הפלא מטבעות, מקש מקלדת של האות פ' וכרטיס אשראי זהוב ונוצץ.
כשהוא רואה זאת הוא מחליט בהחלטה מהירה לא לדווח על הקוף למשטרה והוא יפנה אותו לבד לפח.

אחרי כל העיסוק בגופה וניקיון הסלון, ספי נכנס לאתר של אחת הרשתות המוכרות ומזמין משם מצרכים לשבת תוך מלמול מזמור לתודה על כל מצרך שהוכנס לסל.

 

[רבקהנ]

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים


עוד יום אפור ושגרתי מתחיל במקום המדכא הזה. אין עבור מה לקום מהמיטה הרעועה, להציץ בחלון הקטן ולגלות שעדיין, אנחנו באותה מדינת מרצחים נוראית. כמה זמן עוד נהיה בשבי?

ובכל זאת אני קם. כבר עברו הימים שהיו מעסיקים אותנו בכפייה בהכנת פצצות, מלכוד בתים, וחפירת מנהרות. עכשיו הם עסוקים בצרות שאנחנו מנחיתים עליהם בזו אחר זו.

ההעסקה בכפיה הופסקה בחטף לאחר שמנהיג המורדים העבריים החדש החליט לצאת באופן פומבי נגד הממשל המצרי. כבר שנה שהוא טס לשיחות עם הנשיא פרעה ומנסה לשוחח איתו על שחרור השבויים העבריים.

כל פעם הפגישה היתה מסתיימת בקול ענות חלושה. הדבר היחיד שהיא היתה מייצרת זאת עוד מסיבת עיתונאים שקרית, בה במפתיע היה נוכח הנשיא פרעה בלבד, ללא הנציג שלנו.

הוא היה מדבר בקולו המאנפף על התוקפנות של המורדים העבריים, ועל הנחרצות של הממשל המצרי להמשיך בשליטה מלאה בכל, כמובן בכפוף לחוק הבינלאומי. הוא לעיתים ציין שזה לא משקף את כלל העבריים, כדי שחלילה הוא לא יישמע אנטישמי ובכך הסתיימה הפגישה.

אה, כמובן עד הפעולה הבאה שלנו. נראה היה שכל פעולה מחתרתית תגרום לנשיא להיכנע ולתת לנו אשרת יציאה אך מסתבר שהדברים לא היו פשוטים כל כך. מנהיגנו דרש ממנו בכל פעם שיודה בהמצאות אלוקים והשגחה עליונה על העולם. עבור הנשיא האתאיסט שלנו, זה היה כמו להודות בכך שמדינתו למעשה אינה דמוקרטית. בקיצור, חסר סיכוי.

התקשורת המצרית פעלה שעות נוספות על מנת להוכיח לפי כל הערכות המומחים כי אין כאן שום הטיה סטטיסטית לטובת העבריים וכי לא מדובר בניסים אלא בחבלות פשוטות שכל ארגון יכול היה לגרום להן. אך כמובן שלא כל המצרים "קנו" את המסרים של התקשורת המשוחדת והיו רבים שטענו שהמדינה לקראת קריסה מוחלטת וכי יש למהר ולשחרר את השבויים העבריים.

אך הפעולה האחרונה שהפעיל ראש העבריים היתה פנטסטית. בסייעתא דשמיא שמימית, הוא הצליח לגרום להפסקת חשמל בכל רחבי המדינה למשך שבוע מבלי יכולת של המתכנתים הגרועים של מצרים לתקנה. אין מה לעשות, הם לא יכולים לנצח את אומתנו - אומת הסייבר. גם ביום שרר ערפל כבד כל כך שהחושך המשיך כמו בלילה.

מנגד, אנחנו גילינו פרט מעניין נוסף על היותנו עבריים. עינינו הסתגלו בפלאיות לחושך וכלל לא חשנו בו בשונה מהמצרים המבולבלים. ביום האירו קרני שמש מלטפות וחמימות שחדרו מבעד לערפל הסמיך. הם הגיעו כמובן רק לגושן, עיר היהודים. מנסיעה קצרה ברחובות קהיר, גיליתי שלאף אחד מהמצרים לא האירה באותו בוקר ולו קרן אחת בודדה.

בזמן החבלה המתוכננת התשיעית, הופיעה בתיבת המייל הסודי בדארק-נט, הוראה מהמנהיג: לרשום כמה שיותר נכסים של המצרים. לחפור ולחפש כל קרן פנסיה, השתלמות, השקעה בשוק ההון ולמפות את כל סוגי הנכסים הדיגיטליים שלהם. כמו כן, לספור ולסווג את מספר הארונות והויטרינות בכל בית ותכולתם ולהיות בקיאים בפרטים. ליהודים אסור באופן רשמי להקים אתר או רשת חברתית אך הצ'אטים בדארק-נט, שמתכנתים יהודיים הקימו בחריצות, געשו ורעשו מההודעה.

לא נכנסתי לויכוחים. מי שלא רוצה לקלקל את היחסים שלו עם מצרים הגדולה ולהיות איתם בקשרים דיפלומטיים טובים, שיערב לו, הוא לא חייב לצאת מפה*.

הי, מרוב מחשבות לא שמתי לב לאן מובילות אותי רגליי. אני עומד ליד הכיכר המרכזית שבשכונה שלי. כמה עבריים עומדים ומדברים בהתרגשות.

"מה קרה?" אני פונה אליהם. "לא ראית בדארק?" הם שואלים בלחישה, מעיפים מבטים עצבניים לצדדים.
"ראש העברים פרסם הוראה אלוקית, לקחת שה מהמצרים כי בעוד כמה ימים אנחנו משתחררים ממצרים!"
הלב שלי עשה במהלך המשפט הזה כמה עליות וירידות מסוכנות. אני בטוח בזה.

לקחת - שה - מהמצרים? השה הוא הסמל הלאומי של המדינה, הוא סמל סטטוס. בכל משפחה שמכבדת את עצמה יש שה מטופח, עם שם וכינוי, ביתן מיוחד למגורים עבורו ולעיתים אף פפיון או בגדים מיוחדים. הוא אוכל מהאוכל שלהם, מטייל איתם, ומשחק איתם. הם אוספים אחריו את הגללים בפארק, לוקחים אותו למספרה ולמרפאה ואפילו מחבקים ומנשקים אותו. עליו גאוותם, איך נעז לבקש מהם את השה שלהם… לשחיטה? הרי זה לא יעלה על הדעת.

מצוות מאתגרות בחר עבורנו הקב"ה, אין ספק.

ובכל זאת, לשמע חציו השני של המשפט ניתר ליבי בשמחה עצומה. סוף סוף אנחנו עוזבים את המקום הזה! יש תאריך, קץ למלחמה הזאת במצרים. סוף סוף הם יהיו מאחורינו. לא נצטרך לחשוב על התגובה שלהם לכל מעשה שלנו, לא נצטרך להילחם בהם בפצצות מתוחכמות ופעולות מיוחדות.
נוכל לעשות מה שאנחנו באמת רוצים, מה שהכי נכון עבורנו, מבלי להתחשב בדעתם. זה נשמע מדהים.

ובכל זאת ליבי פועם בחוזקה, כשאני מנסה לדמיין את עצמי מבקש מהמעביד המצרי שלי את השה שלו. זה יכול להיות מפחיד. ומה יכתבו בעיתונות? אני כבר מדמיין את הכותרות בכל האתרים:
כל עלילות הדם על העבריים התבררו כנכונות!
הם מובילים את השיות החמודות והתמימות שלנו לשחיטה!
אגודת בעלי החיים העולמית בדרישה לסנקציות חמורות כנגד העבריים.

'אבל תיכף יוצאים!' אני מזכיר לעצמי. תיכף לא יהיה אכפת לנו מה הם אומרים בכלל. הם לא יוכלו להשפיע עלינו בשום צורה. אנחנו נהיה עצמאיים, משוחררים לעבודת הבורא. אמנם בדרך לשחרור המיוחל מהשבי, נאלץ לעשות דבר קצת לא נעים ולא מקובל אבל בסוף, נהיה חופשיים.

ואולי לא סתם, זו הדרך שבה בחר אלוקים להכריח אותנו להשתחרר מהם, מהדעות שלהם, ומהאמונות שלהם?
להיות שונים, מוזרים, בלתי מובנים, עם מנהגים שלא עומדים בכפיפה אחת עם הערכים שלהם. ובכך להצהיר קבל לב, עם, ועולם:
אנחנו יוצאים ממצרים!

אין באמור שום התיימרות לספר את סיפור יציאת מצרים אלא לקיים את מטרת האתגר, לו היה קורה ח"ו דבר דומה בזמננו

ספוילר: כוכבית

*אילו היה שם לא היה נגאל אבל בזמננו, כולם בעז"ה יגאלו

 

[מ. י. פרצמן]

קטע מאת הניקית @בתיה רחל

הקלף המגולגל הועבר מיד ליד ואווירת נכאים השתלטה על החדר האפלולי. בניהו הלוי היה הראשון שהפר את הדממה.

''זה לא יקרה, הבלים'' פסק.
עוזיהו התרתח, אך הכבוד שרחש לדודו המבוגר גרם לו להוריד את חומן של מילותיו.
''גם לפני הסכם השלום שהשאיר את יישובי שבט דן חסרי הגנה, אמרו כך.''
''ההשוואה לא במקומה'' נרתע הדוד. ''ההסכם ההוא אכן היה ארור, אך הוא אינו מתקרב לבשורה שכתובה כאן!''

''לכבוד תושבי בית צפניה, השלום והברכה'' החל להקריא זקן הכפר מהקלף, בניסיון להעביר את השיחה לפסים יעילים.
''ממלכתינו דוגלת באחווה, שלום ורעות יחד עם כל האומות הסובבות אותנו.
באזורכם, אזור הספר הסמוך לארץ פלישתים, השלום אינו שורר. מידי שבוע, ולעיתים אף מספר פעמים בשבוע, באות תלונותיכם אלי על נערים פלישתים המיידים צרורות, חיצים ואף בליסטראות. גם שוד וביזה הפכו לצערינו לדבר שבשגרה. אנשי החיל שנשלחים לשמור עליכם עייפו מתלונות חוזרות ונשנות ומחיכוכים עם חיילי הפלישתים הגיבורים.

אתם, נשיכם וטפכם נמצאים בסכנת חיים מול המרצחים הפלישתים. אני דואג לביטחונכם וליחסים הטובים עם האומות השכנות שעלולים להיפגע.

על כן, הנני מכריז, כי ביום התשיעי לירח החמישי, אתם, נשיכם וטפכם תגורשו מן הכפר ותועברו לבתי מחסה בלב הארץ, ובתיכם ושדותיכם יועברו לידי הפלישתים.

נאום אחאב מלך ישראל''

''הלזה ייקרא מלך??'' נעמד חופני בזעם. ''הלוא רופס הוא יותר מכל נערות הכפר!''
''ומי ערב לו כי מלך פלישתים לא ימשיך במעשיו כדי להעביר לרשותו כפרים נוספים?'' הוסיף עוזיהו.
''כיצד ננדוד עם נשינו וטפינו, נטלטל בדרכים המסוכנות, חסרי אחוזה ונחלת אבות'' קונן ירמיה.
''ובמה נתפרנס?''
''והיכן נגור?''
''כל עמלינו לבז יהיה''
''שדותינו לזרים''
''אוי מה היה לנו''
החדר התמלא בשברי משפטים, מכחישים, כואבים, סוערים, זועמים או אבלים. המילים חגו בין היושבים, ממלאות את החדר בעומס של כאב ופחד, עד כי הנשימה התקצרה והלב פעם בחוזקה.

''הפסיקו, יושבי בית צפניה!'' בניהו הלוי הכה באגרופו על השולחן.
''המלך לא יעז לעשות זאת. חיילי ישראל לא יהינו לגעת באחיהם לרעה, וללא חיילים, כיצד יבצע את מזימתו?''
''העם לא יניחוהו לעשות צעד נפשע זה'' נאחז בתקווה גם חופני. ''יודע הוא כי יקומו מורדים וירצחוהו נפש אם יגרש את בני עמו ויתן מנחלתם לשונאינו''.
''המכתב נועד אך ורק לשאת חן בעיני האומות, ואפילו המלך לא מעלה בדעתו לממשו במציאות''.
הוסיף בניהו המעודד מתמיכת חופני.
עוזיהו נאנח. ''לו יהי כדבריכם, אך ליבי אומר לי שתקוותינו תיכזב''.

שוב המה החדר, מתחלק למקווים, למיואשים, וללוחמים. והמקווים עוד יתייאשו והמיואשים עוד יקוו ושוב להיפך וחוזר חלילה, והלוחמים עוד יילחמו, יען כי עד החודש החמישי ישנם עוד שלושה ירחים תמימים, ובהם לילות רבים של ספק מענה.

---

''בוקר טוב לך שכנתי!'' קידמה אבינועם את פניה של מילכה בחיוך צוהל, כשגיגית הכביסה אחוזה היטב בידיה.
''בוקר טוב גם לך יקירה'' ענתה מילכה בזעף. ''ושמא עולץ ליבך על עקירתינו, יחד עם חמישה כפרים נוספים?''
''חמישה? מה?''
''היטב שומעת את, ואת פיך הפעור מתדהמה כדאי לך לסגור בטרם יחדור פנימה שרץ'' יורה מילכה, ואבינועם קולטת את חיציה בשתיקה, שנונות מילותיה של מילכה, אך ליבה מלא באהבה.
''גם את הגיגית הניחי כאן על יד החבל, כמעט נפלה היא מידייך!''
אבינועם הניחה את הקערה על העשב והתיישבה על הסלע, מצפה להמשך החדשות מפיה של מילכה.
''אתמול אבי הלך למכור סידקית ביפעת ובקדמה, הם רוצים לשלוח לשומרון משלחת מזקני הכפר. זה מהלך יום או יומיים, דרך לא ארוכה.''
''מלך אחאב לא רוחש חיבה לכפרים אלה, ולא בכדי. במות כמעט ואין כאן, וגם לא עצי אשרה. אך עוז רוח יש גם יש, ושילוב שניהם יחד לא נושא חן בעיניו''. מזכירה אבינועם את מה שכולם יודעים. את מילכה זה מרגיז, אך לשם שינוי היא דוממת. אולי נזכרה בסביה הנביא שנרצח בידי חיילי אחאב.
הן החלו לעבוד בשתיקה, תולות יחד בגד אחרי בגד. תוהות כמה מן הבגדים יצליחו להכניס בצרור שאותו תיאלצנה לקחת אם - אפילו במחשבה הן לא העזו לקרוא לדברים בשמם.

---

עוזיהו עמד בראש, תרמיל על כתיפו, מתניו חגורים. אחריו קרוב למחצית מבחורי הכפר. תוך פחות מיממה הם יהיו בחצר הארמון בשומרון. אליהם מצטרפת קבוצה מיכניה, מיפעת, מקדמה ומחצרון. ככל הנראה גם נערים משומרון יצטרפו למחאתם. חרב אין בידם, ופניהם לא למלחמה. רק בכח פיהם רוצים הם לזעוק, למחות מול העוולה, להתחנן לביטולה.

החצר החיצונה הומה אדם. רצועות פשתן צבועות בכתום מונפות אל על. משפטים שלוטשו על ידי הזקנים, שנדחו מן הארמון בבוז לפני שבועיים, נאמרים יחד, ובקצב.
''אנא מלכינו, רחם עלינו, בטל גזירתך מעלינו''
''נחלת אבותינו היא לנו, אלוקינו נתן בידינו, לא ניתנה בידי אויבים, עובדי מזלות וכוכבים!''
''בן ישראל לא יישלח בן ישראל''
''לא תעקרנה משפחות ממטה לחמן, לא ייעקרו תינוקות מבית רבן''

צהלות סוסים נשמעו, ופרסותיהם החלו לדהור בתוך ההמון. קצב הקריאות האחיד התחלף בבליל צעקות. רבים נסו כל עוד נפשם בם, ורבים נלקחו אל בית אסורי המלך.

---

חיילי המלך, עטויים בחליפות שמלות שחורות, ועליהם שריון קשקשים, עמדו כחצי הגורן ברחוב הכפר. קסדתם כמעט מכסה את עיניהם, ואת עין ליבם הממאן לעוול.
נשים מתייפחות בקול, נערות מטיחות דברים בעטויי השריון.
בית הכנסת הגדול הומה אנשים נשים וטף, החוסים תחת כיפת האבן. שופכים שיח, זועקים בדמע.
עגלות צב ממתינות על יד הכניסה לכפר.
הגזירה נחתמה.

 

[ifatrosh]

"ויהי... ויאמר אבימלך ופיכול...אלוקים עימך- לפי שראה שיצא משכונות סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו" (רש"י)

פיכול שר הצבא לחץ על כפתור המעלית של האח"מים, חיש קל ירדה המעלית ובקול אוושה קלה נפתחו דלתותיה. הוא נכנס ולחץ על הכפתור לקומה הארבעים, הישר אל הלישכה המלכותית של אבימלך, משם הוא מנהל את כל גרר וגלילותיה.
אבימלך כבר התכונן לבואו של פיכול, ביקש ממשרתיו להכין את החדר והכיבוד.
המעלית הגיעה, קול צעדיו של פיכול נבלעו בשטיחים המפוארים. הוא הוציא את הנייד שלו, כיבה אותו והניח במקום המיועד למכשירים סלולריים בפרוזדור.
אבימלך פחד מהמכשירים האלו שלא יעבירו מידע מתוככי ארמונו. די היה לו
בפרסום המביש שנה קודם כשאברם הגיע לארצו.
פיכול עמד מול הדלת, המתין להזמנה של המלך, שבוודאי כבר צופה בו במעגל סגור.
"תיכנס ", אבימלך ישב על כסא מצופה זהב וריפודו משי ארגמני , זמזום חלש העיד שהכסא הוא כורסת עיסוי.
"כן, מה בפיך? למה הזמנת את הפגישה?"
"כבודו", פיכול פתח את דבריו בקול נכנע, "האם כבודו זוכר את אברם?"
המלך הניד בראשו, "דבר", ציווה בקול סמכותי.
"נולד לו בן".
המלך המהם, "אני יודע, כל הרשת רועשת וגועשת. נראה שמזלו משחק לו".
פיכול המשיך, "הוא התערב במלחמה בין כדרלעומר, תדעל. אמרפל ואריוך לבין ברע,
ברשע, שנאב , שמאבר ומלך בלע".
אבימלך הנהן וגבותיו הצטמצמו, "תזכיר לי למה הוא יצא למלחמה שנראתה חסרת סיכוי? הרי המלכים הללו נלחמים זה בזה שלוש עשרה שנה ללא הכרעה", אבימלך לחץ על הכפתור שמכבה את הרטט של הכורסה, אות וסימן שהוא מרוכז ודרוך.
פיכול, מרוצה שהמלך מתייחס לדבריו ברצינות הראויה להם, הוציא מתיקו את המחשב המאובטח שלו. הקליד מה שהקליד ואמר, "כשאברם שמע שהארבעה נכנסו לסדום, ולקחו בשבי את אחיינו, לוט, ואת כל רכושו , הוא התארגן עם ידידיו, ובלילה רדף אחריהם ושחרר את לוט ורכושו ויחד איתו גם את הנשים והאנשים".
אבימלך קם באחת מכורסתו, "אתה מבין מה אתה אומר? הבן אדם מתנהג כמו מלך לא סתם מלך, אלא נשיא של מעצמה, מניין לו המימון לנהל מלחמה שכזאת? ואיך הצליח להכריע צבאות כל כך גדולים? ועוד הצליח להחזיר את כל השבויים ללא משא ומתן?".
פיכול הנהן, וסובב את המסך אל המלך, "זה פרסום ממערך ההסברה של סדום, יש לאברם נשק סודי. סוג של טילים מונחים. הם מוסווים באדמה ובעת השיגור הופכים
לכדורי אש" , סרטון משדה הקרב ובו נראים חיצי האש המונחים שפוגעים בדיוק במטרות הנייחות והניידות.
שתיקה שררה בחדר. רק נשימותיו הכבדות של המלך נשמעו.
"כבודו" , פיכול לחש אל מלכו שעדיין צפה בסרטון שריצד על המסך, "בגבולנו שוכן אדם שמתנהג כמו מלך, היום הכניע את כדרלעומר מחר יכניע אותך, כבודו. יש לו נשק משוכלל, כבר ראינו".
אבימלך סגר את המסך באחת, "הבנתי אותך. אם חיינו וארצנו חשובים לנו עלינו ללכת אליו. בלי תקשורת ובלי עיתונאים", הוא נופף בידו, "ונחתום איתו על הסכם שלום".

 

[אליהו פ]

האתגר ננעל!
בעז”ה תוצאות השיפוט ינתנו עד הצהריים.

 

[אליהו פ]

האמת היא, שמאתמול בלילה עברתי על כל הסיפורים שהעלו כאן באתגר...
וקשה לי מאוד להחליט, מי הכי טוב וכתוב הכי יפה ובסגנון הכי מעולה.
מסיבה פשוטה - כל הסיפורים כאן מעולים ומשכנעים, ולי אישית קשה להחליט מי הכי משובח מכולם....
התייעצתי עם חברי צוות השיפוט. קרי, חברים לכתיבה וחובבי קריאה. והוויכוחים ביניהם הרקיעו שחקים....
כל אחד התחבר יותר לסיפור אחר, ואחרי עיון נוסף בכל הסיפורים, היה גם להם קשה להחליט, והם אמרו לי שהם פורשים מצוות השיפוט...
וכך זה נמשך גם עם צוות חדש, עד עכשיו.
ולאחר יעוץ עם 2 הצוותים גם יחד, החלטנו שמכיוון שאופציה א’ - החלטה על פי איכות ושכנוע הסיפור - ירדה מהפרק...
נחליט על פי אופציה ב’. כלומר,שנשאיר את ההחלטה אך ורק לציבור הקוראים והכותבים - על ידי אהדת הציבור (לייקים בלעז) והחלטתו בלבד.
ולכן במקום הראשון שזכה על פי רוב הקהל, זכה @איש המילה הכתובה!
ובמקום השני @7שבע7
ובמקום השלישי @מימיי.
ברכות לזוכים וכן לכל שאר המתמודדים, על הכתיבה היפה של כולכם!
נהניתי לקרוא את הכל, ולראות את כל ההיסטוריה בזווית עכשווית, וכן את ההווה בזווית עתיקה!
בהצלחה לכולם באתגר הבא!
ושרביט האתגרים עובר כעת בכבוד גדול ל @איש המילה הכתובה. בהצלחה!

 

[מימיי]

האמת היא, שמאתמול בלילה עברתי על כל הסיפורים שהעלו כאן באתגר...
וקשה לי מאוד להחליט, מי הכי טוב וכתוב הכי יפה ובסגנון הכי מעולה.
מסיבה פשוטה - כל הסיפורים כאן מעולים ומשכנעים, ולי אישית קשה להחליט מי הכי משובח מכולם....
התייעצתי עם חברי צוות השיפוט. קרי, חברים לכתיבה וחובבי קריאה. והוויכוחים ביניהם הרקיעו שחקים....
כל אחד התחבר יותר לסיפור אחר, ואחרי עיון נוסף בכל הסיפורים, היה גם להם קשה להחליט, והם אמרו לי שהם פורשים מצוות השיפוט...
וכך זה נמשך גם עם צוות חדש, עד עכשיו.
ולאחר יעוץ עם 2 הצוותים גם יחד, החלטנו שמכיוון שאופציה א’ - החלטה על פי איכות ושכנוע הסיפור - ירדה מהפרק...
נחליט על פי אופציה ב’. כלומר,שנשאיר את ההחלטה אך ורק לציבור הקוראים והכותבים - על ידי אהדת הציבור (לייקים בלעז) והחלטתו בלבד.
ולכן במקום הראשון שזכה על פי רוב הקהל, זכה @איש המילה הכתובה!
ובמקום השני @7שבע7
ובמקום השלישי @מימיי.
ברכות לזוכים וכן לכל שאר המתמודדים, על הכתיבה היפה של כולכם!
נהניתי לקרוא את הכל, ולראות את כל ההיסטוריה בזווית עכשווית, וכן את ההווה בזווית עתיקה!
בהצלחה לכולם באתגר הבא!
ושרביט האתגרים עובר כעת בכבוד גדול ל @איש המילה הכתובה. בהצלחה!

תודה רבה!
נחמד להגיע למקום כל כך מכובד

 

[איש המילה הכתובה]

האמת היא, שמאתמול בלילה עברתי על כל הסיפורים שהעלו כאן באתגר...
וקשה לי מאוד להחליט, מי הכי טוב וכתוב הכי יפה ובסגנון הכי מעולה.
מסיבה פשוטה - כל הסיפורים כאן מעולים ומשכנעים, ולי אישית קשה להחליט מי הכי משובח מכולם....
התייעצתי עם חברי צוות השיפוט. קרי, חברים לכתיבה וחובבי קריאה. והוויכוחים ביניהם הרקיעו שחקים....
כל אחד התחבר יותר לסיפור אחר, ואחרי עיון נוסף בכל הסיפורים, היה גם להם קשה להחליט, והם אמרו לי שהם פורשים מצוות השיפוט...
וכך זה נמשך גם עם צוות חדש, עד עכשיו.
ולאחר יעוץ עם 2 הצוותים גם יחד, החלטנו שמכיוון שאופציה א’ - החלטה על פי איכות ושכנוע הסיפור - ירדה מהפרק...
נחליט על פי אופציה ב’. כלומר,שנשאיר את ההחלטה אך ורק לציבור הקוראים והכותבים - על ידי אהדת הציבור (לייקים בלעז) והחלטתו בלבד.
ולכן במקום הראשון שזכה על פי רוב הקהל, זכה @איש המילה הכתובה!
ובמקום השני @7שבע7
ובמקום השלישי @מימיי.
ברכות לזוכים וכן לכל שאר המתמודדים, על הכתיבה היפה של כולכם!
נהניתי לקרוא את הכל, ולראות את כל ההיסטוריה בזווית עכשווית, וכן את ההווה בזווית עתיקה!
בהצלחה לכולם באתגר הבא!
ושרביט האתגרים עובר כעת בכבוד גדול ל @איש המילה הכתובה. בהצלחה!

תודה רבה על הזכייה הסופר מכובדת.
האתגר החדש יעלה בקרוב בעזרת השם.