הנושאים החמים
הנושאים החמים
אֵין יוֹתֵר יְלָדִים בְּלוֹדְז'
נאום ה'שְׁפַּארֶה' (סֶגֶר בגרמנית) של רומקובסקי, הוא אחד הטקסטים הידועים
והנלמדים ביותר מתקופת השואה. ה'נשיא' תובע למסור לגרמנים את הילדים
שמתחת לגיל עשר, בהביעו 'תקווה' שקרבן זה יציל את שאר תושבי הגיטו.
עד היום חלוקות הדעות אודות מהותו של האיש ושל מעשיו.
לִבּוֹת אֲטוּמִים לֹא בָּכוּ;
פָּשׁוּט שָׁכְחוּ
לִדְמֹעַ עַל צַעַר יְלָלוֹת
שֶׁל הוֹרִים, שֶׁמָּסְרוּ יַלְדָם
בְּמוֹ-יָדָם
לְרוּמְקוֹבְסְקִי, מֶלֶךְ גֶּטוֹ לוֹדְז'.
אֲבָל הַבַּיִת הַהוּא לֹא שָׁכַח.
הַבַּיִת בְּכִכַּר מְכַבֵּי הָאֵשׁ
שֶׁעַל אַרְבַּע הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלּוֹ
עָמַד רוּמְקוֹבְסְקִי הַמֶּלֶךְ, מְכֻפְתָּר, מְעֻנָּב
וְדִבֵּר אֶל נְתִינָיו
בִּנְאוּם הַ'שְׁפַּארֶע', שֶׁחָצַב כִּבְשַׁן לֶהָבוֹת
אֶל תּוֹךְ הַלְּבָבוֹת
הַדְּווּיִים, הַקְּמוּטִים, שֶׁל הוֹרִים נִשְׁבָּרִים
בְּמָסְרָם יֶלֶד תָּמֵהַּ, עֲגוֹל-מַבָּט
בְּלֵב נִצְבָּט
לִידֵי צוֹרְרִים אֲרוּרִים.
"כְּגַזְלָן בָּאתִי אֲלֵיכֶם...
וּבְאֵין בְּרֵירָה אֲנִי לוֹקֵחַ מִכֶּם
אֶת הַיָּקָר לָכֶם מִכֹּל; לֹא בְּעֵרֶךְ נָקוּב:
תְּנוּ לִי כָּל יֶלֶד מִתַּחַת לְגִיל עֶשֶׂר.
הָבִינוּ, אָבוֹת, אִמָּהוֹת!
אֲנִי חַיָּב לִקְטֹעַ אֵבָר
כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת כָּל הַגּוּף" - - -
הָרְבִיעִי בְּסֶפְּטֶמְבֶּר
אֶלֶף-תְּשַׁע-מֵאוֹת-אַרְבָּעִים-וּשְׁתַּיִם
יוֹם שִׁישִׁי, אַרְבַּע אַחַר-הַצָּהֳרַיִם.
וּבַשַּׁבָּת הַהִיא, בִּרְחוֹבוֹת גֶּטוֹ לוֹדְז'
כְּבָר לֹא שִׂחֲקוּ יְלָדִים בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבָּיִם;
כִּי נִדְחֲסוּ בִּקְרוֹנוֹת
אַלְפֵי זַעֲקוֹת-שֶׁבֶר שֶׁל גְּרוֹנוֹת.
רִבְבוֹת סִימָנֵי שְׁאֵלָה שֶׁל עֵינַיִם.
הוֹ, מֶלֶךְ הַגֵּטוֹ, רָם וְנִשָּׂא וְגָדוֹל וְאַכְזָרִי!
וְאָנוּ כָּאן, שְׁמוֹנִים-חָסֵר-אַחַת אַחֲרֵי
רוֹאִים אֶת הַמַּרְאוֹת, כֵּן! שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹלוֹת
וְלֹא בְּכֹחַ טִבְעִי, שׁוּב מְגַדְּלִים יְלָדִים
וְלֹא מְפַחֲדִים
מִמֹּשֶׁה-חַיִּים רוּמְקוֹבְסְקִי, מֶלֶךְ גֶּטוֹ לוֹדְז'
נאום ה'שְׁפַּארֶה' (סֶגֶר בגרמנית) של רומקובסקי, הוא אחד הטקסטים הידועים
והנלמדים ביותר מתקופת השואה. ה'נשיא' תובע למסור לגרמנים את הילדים
שמתחת לגיל עשר, בהביעו 'תקווה' שקרבן זה יציל את שאר תושבי הגיטו.
עד היום חלוקות הדעות אודות מהותו של האיש ושל מעשיו.
לִבּוֹת אֲטוּמִים לֹא בָּכוּ;
פָּשׁוּט שָׁכְחוּ
לִדְמֹעַ עַל צַעַר יְלָלוֹת
שֶׁל הוֹרִים, שֶׁמָּסְרוּ יַלְדָם
בְּמוֹ-יָדָם
לְרוּמְקוֹבְסְקִי, מֶלֶךְ גֶּטוֹ לוֹדְז'.
אֲבָל הַבַּיִת הַהוּא לֹא שָׁכַח.
הַבַּיִת בְּכִכַּר מְכַבֵּי הָאֵשׁ
שֶׁעַל אַרְבַּע הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלּוֹ
עָמַד רוּמְקוֹבְסְקִי הַמֶּלֶךְ, מְכֻפְתָּר, מְעֻנָּב
וְדִבֵּר אֶל נְתִינָיו
בִּנְאוּם הַ'שְׁפַּארֶע', שֶׁחָצַב כִּבְשַׁן לֶהָבוֹת
אֶל תּוֹךְ הַלְּבָבוֹת
הַדְּווּיִים, הַקְּמוּטִים, שֶׁל הוֹרִים נִשְׁבָּרִים
בְּמָסְרָם יֶלֶד תָּמֵהַּ, עֲגוֹל-מַבָּט
בְּלֵב נִצְבָּט
לִידֵי צוֹרְרִים אֲרוּרִים.
"כְּגַזְלָן בָּאתִי אֲלֵיכֶם...
וּבְאֵין בְּרֵירָה אֲנִי לוֹקֵחַ מִכֶּם
אֶת הַיָּקָר לָכֶם מִכֹּל; לֹא בְּעֵרֶךְ נָקוּב:
תְּנוּ לִי כָּל יֶלֶד מִתַּחַת לְגִיל עֶשֶׂר.
הָבִינוּ, אָבוֹת, אִמָּהוֹת!
אֲנִי חַיָּב לִקְטֹעַ אֵבָר
כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת כָּל הַגּוּף" - - -
הָרְבִיעִי בְּסֶפְּטֶמְבֶּר
אֶלֶף-תְּשַׁע-מֵאוֹת-אַרְבָּעִים-וּשְׁתַּיִם
יוֹם שִׁישִׁי, אַרְבַּע אַחַר-הַצָּהֳרַיִם.
וּבַשַּׁבָּת הַהִיא, בִּרְחוֹבוֹת גֶּטוֹ לוֹדְז'
כְּבָר לֹא שִׂחֲקוּ יְלָדִים בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבָּיִם;
כִּי נִדְחֲסוּ בִּקְרוֹנוֹת
אַלְפֵי זַעֲקוֹת-שֶׁבֶר שֶׁל גְּרוֹנוֹת.
רִבְבוֹת סִימָנֵי שְׁאֵלָה שֶׁל עֵינַיִם.
הוֹ, מֶלֶךְ הַגֵּטוֹ, רָם וְנִשָּׂא וְגָדוֹל וְאַכְזָרִי!
וְאָנוּ כָּאן, שְׁמוֹנִים-חָסֵר-אַחַת אַחֲרֵי
רוֹאִים אֶת הַמַּרְאוֹת, כֵּן! שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹלוֹת
וְלֹא בְּכֹחַ טִבְעִי, שׁוּב מְגַדְּלִים יְלָדִים
וְלֹא מְפַחֲדִים
מִמֹּשֶׁה-חַיִּים רוּמְקוֹבְסְקִי, מֶלֶךְ גֶּטוֹ לוֹדְז'
