הנושאים החמים
הנושאים החמים
אֵיכָה נַמְתְּ שַׁחֲרִית בְּעֵת שִׂמְחַת תּוֹרָתֶךָ,
לְהִנָּתֵן רֵעִים אֲהוּבִים נִרְדָּפִים בְּיַד זָרִים,
וְלֹא חַשְׁתָּ לְהוֹשִׁיעָם בְּקַשְׁתְּךָ, בְּחַרְבְּךָ וּמִלְחַמְתֶּךָ,
כְּנָאָמְךָ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי[1].
אֵיכָה הִפְקַרְתָּ בְּיַד צְמֵאֵי דָּם – נַחֲלָתְךָ,
לְהִתְעַלֵּל בָּמוֹ, לְהֵיחָשֵׁב כְּצֹאן טִבְחָה,
וְלֹא חַשְׁתָּ מַהֵר לְהַצִּילָם מִמְּהוּמַת
"וְהַבָּא אֶל הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת"[2].
אֵיכָה נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ,
חָסַמְתָּ נְתִיב שְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמֶיךָ,
וְלֹא שָׁעִיתָ תְּפִילַּת "אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן"
אֲשֶׁר זָעַקְנוּ בְּתַחַן לְעֻמֶּךָ.
אַיֵּה נַחַל עוּזְךָ, נְתִיבוֹת חֲסָדֶיךָ,
אַיֵּה זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ, עֵין הַשְּׁלוֹשָׁה.
כַּרְמֶךָ חֻלַּל, נִאֲצוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֶךָ,
"הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּּּּּּּּּּשָׁה"[3].
אָמַרְתָּ "לֶאְסוֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִיקִים",
וְעַתָּה – נִכְבַּדְנוּ בַּחֲרָבוֹת בַּרְזֶל, נְתוּנִים בְּיַד מַכִּים.
עָרַבְתָּ לְאוּמָתְךָ "עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה",
וְעַתָּה – קָשֶׁה כִּשְׁאוֹל כְּאֵבָהּ.
אַיֵּה נוֹרְאוֹתֶיךָ, אַיֵּה גְּבוּרוֹתֶיךָ,
כְּשֶׁמִּחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב, וּבַמָּמָ"ד אֵימָה.
נִשְׁבּוּ בָּעוֹטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק, גַּם אִישׁ שֵׂיבָה,
אָטַמְתָּ אָזְנְךָ מִשְּׁמֹעַ זַעֲקַת הַבַּת הַשּׁוֹבָבָה.
וּבְכָל זֹאת,
עִם נַחֲלִי הַדְּמָעוֹת,
שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ,
שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיּוֹת.
הַשֵּׁבֶט שִׁבְטְךָ, וְהַמִּשְׁעֶנֶת מִשְׁעַנְתְּךָ.
תְּמוּכִים וּבְטוּחִים בְּנִקְמָתְךָ, בִּישׁוּעָתְךָ
וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, בַּצָּרָה וּבַיְּשׁוּעָה.
שָׁאוֹל לֹא נִשְׁאַל: אֵיפֹה הָיָה אֱלוֹקִים בַּרְצוּעָה.
[1] ע"פ הושע א ז
[2] מלכים ב יא ח
[3] ירמיהו טו יח
לְהִנָּתֵן רֵעִים אֲהוּבִים נִרְדָּפִים בְּיַד זָרִים,
וְלֹא חַשְׁתָּ לְהוֹשִׁיעָם בְּקַשְׁתְּךָ, בְּחַרְבְּךָ וּמִלְחַמְתֶּךָ,
כְּנָאָמְךָ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי[1].
אֵיכָה הִפְקַרְתָּ בְּיַד צְמֵאֵי דָּם – נַחֲלָתְךָ,
לְהִתְעַלֵּל בָּמוֹ, לְהֵיחָשֵׁב כְּצֹאן טִבְחָה,
וְלֹא חַשְׁתָּ מַהֵר לְהַצִּילָם מִמְּהוּמַת
"וְהַבָּא אֶל הַשְּׂדֵרוֹת יוּמָת"[2].
אֵיכָה נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ,
חָסַמְתָּ נְתִיב שְׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת רַחֲמֶיךָ,
וְלֹא שָׁעִיתָ תְּפִילַּת "אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן"
אֲשֶׁר זָעַקְנוּ בְּתַחַן לְעֻמֶּךָ.
אַיֵּה נַחַל עוּזְךָ, נְתִיבוֹת חֲסָדֶיךָ,
אַיֵּה זְכוּת אֲבוֹתֵינוּ, עֵין הַשְּׁלוֹשָׁה.
כַּרְמֶךָ חֻלַּל, נִאֲצוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֶךָ,
"הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּּּּּּּּּּשָׁה"[3].
אָמַרְתָּ "לֶאְסוֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִיקִים",
וְעַתָּה – נִכְבַּדְנוּ בַּחֲרָבוֹת בַּרְזֶל, נְתוּנִים בְּיַד מַכִּים.
עָרַבְתָּ לְאוּמָתְךָ "עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה",
וְעַתָּה – קָשֶׁה כִּשְׁאוֹל כְּאֵבָהּ.
אַיֵּה נוֹרְאוֹתֶיךָ, אַיֵּה גְּבוּרוֹתֶיךָ,
כְּשֶׁמִּחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב, וּבַמָּמָ"ד אֵימָה.
נִשְׁבּוּ בָּעוֹטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק, גַּם אִישׁ שֵׂיבָה,
אָטַמְתָּ אָזְנְךָ מִשְּׁמֹעַ זַעֲקַת הַבַּת הַשּׁוֹבָבָה.
וּבְכָל זֹאת,
עִם נַחֲלִי הַדְּמָעוֹת,
שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ,
שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיּוֹת.
הַשֵּׁבֶט שִׁבְטְךָ, וְהַמִּשְׁעֶנֶת מִשְׁעַנְתְּךָ.
תְּמוּכִים וּבְטוּחִים בְּנִקְמָתְךָ, בִּישׁוּעָתְךָ
וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, בַּצָּרָה וּבַיְּשׁוּעָה.
שָׁאוֹל לֹא נִשְׁאַל: אֵיפֹה הָיָה אֱלוֹקִים בַּרְצוּעָה.
[1] ע"פ הושע א ז
[2] מלכים ב יא ח
[3] ירמיהו טו יח
