1. עוד לפני שאעסוק בספר עצמו בואו נדבר על הפיל הלבן שבחדר: למה לקח לרחל פומרנץ הלא היא מלכה שפס כ"כ הרבה זמן (19 שנים ליתר דיוק) לאזור אומץ ולתרגם את הספר.
למיטב זכרוני היא חששה שהספר ייתפס כליברלי מדי וכן מביקורת על דמויות שאינן יהודיות. חשש שלדעתי אינו רלוונטי. עברנו מרחק שנות אור וצנזורה.
אז מלכה שפס, אנא תרגמי את כל ספרייך. מגיע לנו לקבל את הכתיבה האינטלגנטית שלך יותר מפעם ב-19 שנים.
2. את הספר פתחתי עם הר של ציפיות. בכל זאת, מדובר בסופרת מעולה. כזו שלדעתי עומדת בשורה הראשונה של הספרות החרדית. הן מבחינת כתיבה והן מבחינת התוכן והסוגיות בהן היא דנה בספריה.
אבל האמת היא שמעט התאכזבתי. הספר אינו עומד בשורה אחת עם ספריה הקודמים וזאת בעיקר כי אין מספיק בשר. ואני אפרט:
3. זהירות ספוילרים לפניכם:
בספר מתואר סיפורם של ארבע דמויות: שני גרי צדק- רפאל ושרון ,חוזר בתשובה בשם יעקב ויונה- רווקה חרדית מתבגרת מראש העין.
בבמהלך הסיפור דרכי כולם מצטלבות לא מעט בסיועם האדיב של הזוג הזכור לטוב: לאה ושמואל ויינגרטן (מעת לקרוע ועת לתפור.
התהליכים הפנימיים ששרון עוברת עד לגיורה לא מספיק קיימים ולא מספיק ממצים, ההכרה האמיתית בכך שיש בורא לעולם ובסיבות הנכונות שיש להתגייר לא ממש ברורה ומהימנה
האפיונים של הדמויות לא מספיק חדים ולא מספיק מתומללים. הן מתקבלות שטוחות למדי ובעיקר ,כמה חבל העלילה בעלת הפוטנציאל לא מנוצלת ונכתבת במינימליזם מוגזם. דוגמא? בבקשה:
הדינמיקה הזוגית שבין רפאל ליונה כמעט ולא קיימת. בניגוד לזוגיות המורכבת של שמואל ולאה שתוארה ברגישות ובעדינות דרך אנקדוטות שונות ונוגעות אצל רפאל ויונה אנחנו עולים על כביש מהיר: פגישה ואז הופ חתונה, הופ נסיעה לחול והתמודדות מול משפחתו.
בזוגיות כ"כ לא שגרתית חובה בעיני להתעכב על פרטים ולתאר יותר אפיזודות כדי לשוות לסיפור אמינות ולהצעיד את הגיבורים שלב אחר שלב בדרך לסוף הטוב המיוחל.
בפינת הנודניקית: למה כל פעם שצריך לקדם את העלילה רפאל צריך לחלות?.
4. כל המתרגמים של פומרנץ לאורך השנים- קצבורג, הופנר וגם מאיר שמרו באופן מובהק על רוח הכתיבה המקורית אבל נראה כי הפעם יש מעט סרבול.
המשפטים בעלי תחביר ארוך ונורכב מדי מה שוגרם לקריאה להיות מייגעת מעט.
פינת הנודניקית #2 : באחד מן הפרקים לאה מציינת כי בסיטואציה מסוימת הצד ה"אנטי קלריקלי" שלה התעורר לחיים.
אנטי קלריקלי אינו מונח ששגור על לשונם של דוברי עברית. מן הראוי היה לתרגמו.
.
לסיום -ספר נחמד אם כי הפחות טוב מבין ספריה של פומרנץ.
נחכה שיתרגמו את פעמונים ורימונים..
למיטב זכרוני היא חששה שהספר ייתפס כליברלי מדי וכן מביקורת על דמויות שאינן יהודיות. חשש שלדעתי אינו רלוונטי. עברנו מרחק שנות אור וצנזורה.
אז מלכה שפס, אנא תרגמי את כל ספרייך. מגיע לנו לקבל את הכתיבה האינטלגנטית שלך יותר מפעם ב-19 שנים.
2. את הספר פתחתי עם הר של ציפיות. בכל זאת, מדובר בסופרת מעולה. כזו שלדעתי עומדת בשורה הראשונה של הספרות החרדית. הן מבחינת כתיבה והן מבחינת התוכן והסוגיות בהן היא דנה בספריה.
אבל האמת היא שמעט התאכזבתי. הספר אינו עומד בשורה אחת עם ספריה הקודמים וזאת בעיקר כי אין מספיק בשר. ואני אפרט:
3. זהירות ספוילרים לפניכם:
בספר מתואר סיפורם של ארבע דמויות: שני גרי צדק- רפאל ושרון ,חוזר בתשובה בשם יעקב ויונה- רווקה חרדית מתבגרת מראש העין.
בבמהלך הסיפור דרכי כולם מצטלבות לא מעט בסיועם האדיב של הזוג הזכור לטוב: לאה ושמואל ויינגרטן (מעת לקרוע ועת לתפור.
התהליכים הפנימיים ששרון עוברת עד לגיורה לא מספיק קיימים ולא מספיק ממצים, ההכרה האמיתית בכך שיש בורא לעולם ובסיבות הנכונות שיש להתגייר לא ממש ברורה ומהימנה
האפיונים של הדמויות לא מספיק חדים ולא מספיק מתומללים. הן מתקבלות שטוחות למדי ובעיקר ,כמה חבל העלילה בעלת הפוטנציאל לא מנוצלת ונכתבת במינימליזם מוגזם. דוגמא? בבקשה:
הדינמיקה הזוגית שבין רפאל ליונה כמעט ולא קיימת. בניגוד לזוגיות המורכבת של שמואל ולאה שתוארה ברגישות ובעדינות דרך אנקדוטות שונות ונוגעות אצל רפאל ויונה אנחנו עולים על כביש מהיר: פגישה ואז הופ חתונה, הופ נסיעה לחול והתמודדות מול משפחתו.
בזוגיות כ"כ לא שגרתית חובה בעיני להתעכב על פרטים ולתאר יותר אפיזודות כדי לשוות לסיפור אמינות ולהצעיד את הגיבורים שלב אחר שלב בדרך לסוף הטוב המיוחל.
בפינת הנודניקית: למה כל פעם שצריך לקדם את העלילה רפאל צריך לחלות?.
4. כל המתרגמים של פומרנץ לאורך השנים- קצבורג, הופנר וגם מאיר שמרו באופן מובהק על רוח הכתיבה המקורית אבל נראה כי הפעם יש מעט סרבול.
המשפטים בעלי תחביר ארוך ונורכב מדי מה שוגרם לקריאה להיות מייגעת מעט.
פינת הנודניקית #2 : באחד מן הפרקים לאה מציינת כי בסיטואציה מסוימת הצד ה"אנטי קלריקלי" שלה התעורר לחיים.
אנטי קלריקלי אינו מונח ששגור על לשונם של דוברי עברית. מן הראוי היה לתרגמו.
.
לסיום -ספר נחמד אם כי הפחות טוב מבין ספריה של פומרנץ.
נחכה שיתרגמו את פעמונים ורימונים..