התייעצות חרם כיתתי ממבטה של הילדה המוחרמת

פ.נ

משתמש מקצוען
כואב לי שכולם מזכירים רק את המורות.

איפה ההורים???
אני לא מתכוון של ה"מוחרם",
אלא האמא של זו שמחרימה,
האמא של זו שמשתפת פעולה באופן אקטיבי או פסיבי עם ההחרמה.
איפה הן???
לרוב הילדים המחרימים יש הורים נורמלים, למה הם לא מעורבים?

לבת שלי יש מקום מאוד מוביל בגן.
מרגע שגילתי - אני עם יד על הדופק.
אנחנו תמיד מדברות שאפשר:
או לשחק לבד
או לשחק עם חברה אחת בלבד
או לשחק עם כל מי שרוצה.
אין דבר כזה לשחק עם חלק מהילדות ולחלק להגיד לא.

כשאני שומעת דיבורים מאוד בעייתים: "אנחנו לא משחקות עם x כי היא כל הזמן מרביצה. אמא, זה לא רק אני, זה לא כיף, היא מרביצה".
אז קודם כל אנחנו מנסות יחד להבין: האם יכול להיות שx מרביצה כי היא אין לה חברות? (ברור שכן, אבל צריך להנגיש את זה לבת 4).
ואז עוברים לחלק מעשי, את משתפת אותה עם כולן, ומה עושים כשהיא מרביצה / נושכת (תלוי גיל)?
מדגימים איך אפשר לעצור את היד / הסנטר-נשיכה. ואז קוראים בקול "אסור להרביץ. אם תרביצי לא נרצה לשחק איתך".
זה הכל, בכלל לא מסבך!
תשומת לב למילים של הילדה + 5 דקות הסבר.
כשהבת שלי תגדל, היא כבר "פיתחה שריר", שזה מאוד מעליב ואסור לא לשתף משהיא, בתקווה שככה בחיים היא לא תגרר לחרם.

אם כל אמא שהבת שלה "מהמקובלות" תתנהג ככה מגיל צעיר - אז זה לא יקרה.


ועוד משהו, כולנו כמבוגרים: באוטובוס, בגינה, ברחוב. פתחו עיניים!
בדיוק כמו שאם נראה 2 ילדים הולכים מכות, ואחד ממש חונק את השני (לא נערים שזה סכנה להתערב, אלא ילדים בני 5-10), נפנה ונדבר איתם ונסביר את הסכנה.
אז ככה תתערבו כשצריך.

נסעתי באוטובוס, ילדה עלתה והתיישבה בספסל אחרון, באו חברות לכיתה, ואיתן סוג של "מלכת כיתה" שדרשה מעבר לספסל אחר של אותה ילדה (למרות היו מספיק מקומות), השפילה אותה.
הילדה קמה ועברה לספסל קדימה.
ה"מלכה" לגלגה.
הילדה שתקה.
כשהחברות לא ראו - "המלכה" הרביצה חלש לילדה.
הילדה התחילה לבכות (בנות 8-9).
באותו רגע ניתקתי שיחת טלפון במיידית והתערבתי.
שאלתי את "המלכה" למה הרביצה לילדה. שיקרה שלא היה ולא נברא...
שאלתי שוב, והוספתי למה את משקרת? למה הכרחת אותה לעבור מקום?
ממש הקראתי כמו רשימה את מה שהיא עשתה לה.
אז "המלכה" עברה לדבר כל המצב הרוחני שלי (!!! איזה חצופה 🤣🤣🤣).
אמרתי לה שלא תעביר נושא, שפשוט תודע שהיא מקנא בילדה שבוכה, וזה בסדר לפעמים רגש כזה, צריך פשוט ללמוד להתגבר עליו.
"מה יש לי לקנא בה?"
עניתי: לא יודעת, אבל בדר"כ כשמשהו כ"כ מתאמץ להעליב משהו אחר - סימן שהוא מקנא בו.
סוף סוף היא הייתה מבולבלת ושתקה.

העלתי על פני הבעה דרמתית, הסתכלתי עמוק לתוך העיניים של כל שאר החברות, ואז שאלתי בכל עצוב "איזה מין חברות אתן?", וחזרתי לספסל שלי.
10 שניות אח"כ אחת הבנות עזבה את הספסל של "המלכה" ועברה לשבת ולנחם את זו שבכתה. מידי פעם נגשו אליה חברות אחרות. "המלכה" לא. אבל זה לא הפריע לי. העיקר שלא יהיה "חרם" כללי.

קשה? לא! רק תשומת לב, וכמה מילים, זה הכל.
מקווה שאתן מרחמות בפועל ומתערבות כשצריך, ולא רק לצקצקות פה בפורום.
כל מילה!!
אני מוסיפה
תזכרו
מילה יש לה משמעות עד כדי כך שהיא יכולה להרוג!!
 

פ.נ

משתמש מקצוען
לא יודעת על סמך מה @פ.נ עונה,
אבל בוודאות יש מצב שטיפול רגיש לא עוזר לחלוטין.
בייחוד בצלקות מאד משמעותיות- פעמים רבות הטיפול נותן כלים טובים יותר להתמודד כשהקושי צף- אבל הקושי קיים ולא נעלם- ולפעמים גם מאד מאד מורגש ויש עליות וירידות ואין הוקוס פוקוס- מדברת מידע לגבי נושאים אחרים והמון פעמים נשאר קושי וכאב גדול.
השאלה עם הקושי והכאב מנהלים אותך
זה ברור שיש מקרים שיש צלקות
ברגע שזה מציף אותך ומנהל אותך זה איתות ללכת לטיפול
לכן רשמתי שאני גם לא יודעת מה היה שם בטיפולים וגם מבחינת המטופלת
אגב יש מלא מקרים שמטפלות רגשיות רק עושות גרוע
לכן צריך ללכת לאחת טובה
ועוד הפעם ברגוע שממוקדים בבעיה עצמה לא חושבת שהטיפול לא יעזור אלא עם כן צריך כמה טיפולים נוספים
 

חדוה טוקר

משתמש מקצוען
הנדסת תוכנה
אני מדברת על מצב שמטופלת ממש מחפשת עזרה
עברה בין כמה מטפלות ולא הצליחה לצאת מהמצב...
(זאת אני)

לפעמים אני חושבת שכמו רח''ל מחלה מסוכנת אין לה פתרון
אז לפעמים גם מצב רגשי אין מה לעשות
לפעמים כשמאוד פוגעים בנו, אנחנו לא רוצים טיפול,
אלא חיבוק כזה חם ואמיתי מאמא / חברה / אחות / גיסה,
חשבת לשתף משהיא כזו?
משהיא ש"סתם" תקשיב ותחבק בסוף.
ולא תנסה "לפתור לך את הבעיה". בלי פרצוף מתחנחן + שעון עם זמן קצוב...
ים / בריכה / נוף, ופטפטת נשים נחמדה.
אח"כ יגיע הזמן של הטיפול המקצועי.

*זו דעתי הפשוטה והלא מקצועית בכלל---
 

אות וסמל

משתמש פעיל
אני מדברת על מצב שמטופלת ממש מחפשת עזרה
עברה בין כמה מטפלות ולא הצליחה לצאת מהמצב...
(זאת אני)

לפעמים אני חושבת שכמו רח''ל מחלה מסוכנת אין לה פתרון
אז לפעמים גם מצב רגשי אין מה לעשות
נראה לי שבמקרה כזה
הפתרון הוא שאת תרפאי את עצמך
"אם אין אני לי-מי לי"
כי זה רגשי ולא קוגנטיבי.
את, הבוגרת, "תחבקי" את הילדה הדחויה חסרת האונים
תסבירי לי שהיא תהיה בסדר, שהיא תגדל רגישה יותר בזכות זה, שייצא מזה רק טוב וכו'
 

בואו נעצב את זה ביחד

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
נראה לי שבמקרה כזה
הפתרון הוא שאת תרפאי את עצמך
"אם אין אני לי-מי לי"
כי זה רגשי ולא קוגנטיבי.
את, הבוגרת, "תחבקי" את הילדה הדחויה חסרת האונים
תסבירי לי שהיא תהיה בסדר, שהיא תגדל רגישה יותר בזכות זה, שייצא מזה רק טוב וכו'
אולי תעבדי בזה....?
את צודקת, לפעמים אני אומרת לעצמי
יאללה תעיפי את כל ה''עוזרים'' החיצוניים ותתמקדי בלצאת מהתחושות הקשות
רק את יכולה
אולי גם אצליח
 

אות וסמל

משתמש פעיל
אולי תעבדי בזה....?
את צודקת, לפעמים אני אומרת לעצמי
יאללה תעיפי את כל ה''עוזרים'' החיצוניים ותתמקדי בלצאת מהתחושות הקשות
רק את יכולה
אולי גם אצליח
אני עובדת בזה (בהתנדבות בשלב זה)
פשוט איכשהו מתנקז אלי.
ואת צודקת
רק את יכולה
ובעזרת ה' בטוח תצליחי כי ה' רוצה שיהיה לך טוב!
 

כובע הנזיר

משתמש מקצוען
אני מדברת על מצב שמטופלת ממש מחפשת עזרה
עברה בין כמה מטפלות ולא הצליחה לצאת מהמצב...
(זאת אני)

לפעמים אני חושבת שכמו רח''ל מחלה מסוכנת אין לה פתרון
אז לפעמים גם מצב רגשי אין מה לעשות
את צודקת לגמרי
אף פסיכולוג לא יגיד לך שאפשר בוודאות לפתור כל מצב רגשי.
אפשר להקל, ללמוד להתמודד, לחות לצד הכאב, להכנס לתהליך, אבל זה לא שעוברים משחור ללבן.

(בדיוק כמו מחלות כרוניות רבות)
 

birds

משתמש פעיל
וואו ממש נקודה למחשבה
והעיקר לחנך את הילדים שלנו להימנע מכל זה
רק חשוב לציין שב"ה בחברה החרדית האחוזים לחרמות יותר פחותים
וזה בזכות החינוך לאהוב כל יהודי באשר הוא
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
לרוב הילדים המחרימים יש הורים נורמלים, למה הם לא מעורבים?
ההורים לא תמיד יודעים, גם אם הם נורמליים.
רוב הילדים לא מספרים 100% ממה שקורה בבית הספר להורים, ובגיל ההתבגרות עוד פחות.
נניח שהילד מספר שהוא שיחק בהפסקה, השאלה הטבעית היא "עם מי". לא "עם מי לא".
לילד המוחרם החרם הוא עניין גדול עם הרבה נוכחות, למובילי החרם והעומדים מהצד זה יכול להיות פרט די שולי שטבעי שלא יעלה כשהם מספרים על היום שלהם.
וזה עוד לפני הסתרה מכוונת - הילדים שמובילים חרם הם בדרך כלל עם אינטליגנציה חברתית מפותחת והם יודעים יפה מאד שמה שהם עושים לא ימצא חן בעיני המבוגרים. גם העומדים מהצד יכולים להתבייש ולא לספר.
אם הילד המוחרם לא מספר בעצמו - והרבה פעמים הוא לא - אז הדרך של ההורים לדעת היא רק אם אחד הילדים האחרים פלט איכשהו בדרך אגב, ויכול לעבור המון זמן עד שזה יקרה. [וזו אחת הסיבות שצריך לחנך ילדים לדווח על תופעות של דחיה שהם עדים להן]
כמובן, ברגע שההורים כן מודעים, אם הם בני אדם הם חייבים לשתף פעולה עם הטיפול בחרם, ואף ליזום את הטיפול.
 

yudb

משתמש סופר מקצוען
ההורים לא תמיד יודעים, גם אם הם נורמליים.
רוב הילדים לא מספרים 100% ממה שקורה בבית הספר להורים, ובגיל ההתבגרות עוד פחות.
נניח שהילד מספר שהוא שיחק בהפסקה, השאלה הטבעית היא "עם מי". לא "עם מי לא".
לילד המוחרם החרם הוא עניין גדול עם הרבה נוכחות, למובילי החרם והעומדים מהצד זה יכול להיות פרט די שולי שטבעי שלא יעלה כשהם מספרים על היום שלהם.
וזה עוד לפני הסתרה מכוונת - הילדים שמובילים חרם הם בדרך כלל עם אינטליגנציה חברתית מפותחת והם יודעים יפה מאד שמה שהם עושים לא ימצא חן בעיני המבוגרים. גם העומדים מהצד יכולים להתבייש ולא לספר.
אם הילד המוחרם לא מספר בעצמו - והרבה פעמים הוא לא - אז הדרך של ההורים לדעת היא רק אם אחד הילדים האחרים פלט איכשהו בדרך אגב, ויכול לעבור המון זמן עד שזה יקרה. [וזו אחת הסיבות שצריך לחנך ילדים לדווח על תופעות של דחיה שהם עדים להן]
כמובן, ברגע שההורים כן מודעים, אם הם בני אדם הם חייבים לשתף פעולה עם הטיפול בחרם, ואף ליזום את הטיפול.
מכירה כמה הורים נורמליים.
כאלה שאמרו "הילד שלנו ילד טוב, לא מאמינים שביצע כך"
כאלה שאמרו "ככה זה ילדים, אין לנו מה לעשות"
כאלה שאמרו "הבעיה בילד שלכם. כנראה שהוא סוחב את זה"
ועוד אמירות פנינים.
נדירים אלו שבאמת היה אכפת להם.

ויצא להכיר יותר מכמה מקרים מתוקף עבודתי ועוד..
 

פ.נ

משתמש מקצוען
אולי תעבדי בזה....?
את צודקת, לפעמים אני אומרת לעצמי
יאללה תעיפי את כל ה''עוזרים'' החיצוניים ותתמקדי בלצאת מהתחושות הקשות
רק את יכולה
אולי גם אצליח
עוד הפעם
השאלה עם שאת נזכרת זה מציף אותך ומנהל אותך
ברגע שזה מנהל אותך זה סוג של טראומה שכן הייתי ממליצה לך לשחרר
בפעם הבאה שאת נזכרת תבדקי עד כמה הארוע בתוכך
וסתם תבדקי מה עולה שם...
לשחרר זה לא הכוונה שלהעלים את הארוע לגמרי אלא פשוט שניזכרים באותו ארוע שחווית לא צפים דברים שמנהלים אותך
ואגב יכול להיות שעם תשחררי זה גם ישפיע על דברים אחרים
שולחת לך חיבוק ענק!!
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
מכירה כמה הורים נורמליים.
כאלה שאמרו "הילד שלנו ילד טוב, לא מאמינים שביצע כך"
כאלה שאמרו "ככה זה ילדים, אין לנו מה לעשות"
כאלה שאמרו "הבעיה בילד שלכם. כנראה שהוא סוחב את זה"
ועוד אמירות פנינים.
נדירים אלו שבאמת היה אכפת להם.

ויצא להכיר יותר מכמה מקרים מתוקף עבודתי ועוד..
טוב, נו, לא קוראת לזה "נורמלי"...
אני יכולה להבין שהורים לא ממש מאמינים או מנסים לצבוע את הסיפור בצבעים אחרים, אבל פה תפקיד הצוות החינוכי להבהיר בדיוק מה מצב העניינים, ואחרי הבהרה כזו הורה שלא אכפת לו הוא לא בן אדם.
אבל אפשר באמת לא לדעת. לא לעצום עיניים או להיות מנותק אלא להיות הורה סביר לגמרי ולא לדעת.
 

פישל שלום

משתמש פעיל
תודה לכולכם
נראה לי אף פעם לא קיבלתי כזו כמות של תגובות מזדהות ומעודדות

האמת שיש לי חלום יום אחד שאם אני אפגוש אותה (היא עברה לעיר אחרת)
אני אדבר איתה על זה ממבט יותר בוגר, אני אשאל אותה אם היא זוכרת, אם זה היה מכוון או לא
אתם חושבים שזו טעות?
אבל אל תשכחי לפרסם את סליחתה הלוואי (אם יש בכלל סליחה)
 

לומדת כל היום...

משתמש רשום
ראיתי שנותנים פה במה לשיתוף בנושא חרמות

אז אולי הגיע הזמן שאני אשתף גם :

הייתי בת 18 בכיתה י"ב, בחורה מאוד חברותית עד הסיפור הנל לא היו לי יותר מדי התמודדויות בנושא חברה

תמיד הייתי מרכזית מובילה ואחת שיש לה הרבה ביטוי בכיתה

הייתה לי חברה מאוד טובה שהייתה ביינו חברות חונקת, ממש .

ניסיתי הרבה פעמים להתנתק אבל לא הצלחתי אחרי איזשהו מעשה לא יפה מצידה החלטתי שזהו ואני מנתקת כל קשר

היה לי מאוד קשה ואני לא יודעת מה בדיוק עבר עלי אבל החלטתי שאם אני עוזבת אותה אז אני כבר עוזבת את כל החבורה שלי בדיוק באותה תקופה הם גם הכעיסו אותי והחלטתי שנמאס לי.

היינו חבורה מגובשת וסגורה ואני בצעד מאוד דרמטי הפגנתי על כולם במענה לאותו מעשה שהם והחברה הטובה עשו

זה באמת לא היה בסדר מצידי יכולתי לדבר איתם להסביר את כוונותי ולהפרד בקטע טוב

אבל אני לצערי בן אדם עם הרבה אגו ולא הייתי מוכנה לרדת מהעץ ופשוט ביום אחד בהיר אני לא מדברת עם אף אחת מהם.

מה שדימיינתי שיקרה זה שאצטרף לחבורה שונה או שהם יבואו אלי להתנצל

אבל, מה שקרה הוא שכנראה החבורה הזו הייתה ברובה נשענת עליי שהייתי הדומיננטית והמובילה בה וברגע שעזבתי אותם כל החבורה התפרקה לרסיסים

כל הבנות שם נשארו ללא חברות. והכיתה כולה מתבלגנת חברתית בוקה מבלוקה

אני מודה ומתוודה שלא התנהגתי בסדר אבל לרגע לא התכוונתי שכל הבנות האלה יוותרו ללא חברות לא דמיינתי שזה מה שיקרה.

ילדה אחת "צדיקה" עם מלא מצפון עוררה את כל הכיתה לזה שהכל קרה בגללי וכל הבנות הללו ללא חברות באשמתי

וכך נוצר שבכיתה י"ב אני עוברת חרם לכל דבר ועניין כולם מסתכלות עלי בעינים מאשימות

אולי במקום להפוך אותי לקרבן יכולתן פשוט לקרב את אותן בנות ?!

אני מגיעה לכיתה יום אחרי יום בלי שאף אחת (ואני לא מדברת כל ילדות קטנות אלא על בנות בוגרות וגדולות) פותחת איתי בשיחה

אני יושבת על הכיסא מהבוקר עד לסוף היום

הייתי אומרת בהפסקות תהילים, מתפללת עד להפסקת הבוקר...

זה היה נורא!!!!

אני גם הגעתי ממקום כל כך גבוה חברתית למקום שבו אין לי כלוםםםם מעולם לא חשבתי שאני יעמוד בכזה מקום.. לא התכוננתי לזה.

הייתי מגיעה הביתה יום אחרי יום ובוכה נשברתי לרסיסים.

זה היה תקופה של כשלוש ארבע חודשים בערך שמה שהחזיק אותי הוא רק זה שהיתי מתפללת כל היום אבל כל היום

ואז הגעתי למצב שפתאום הם בכלל לא עניינו אותי

גם כשבנות פתאום תפסו את עצמם והבינו שזה מצב לא הגיוני מה שקורה כאן כבר לא היה להם אל מי לפנות

לא שיתפתי פעולה עם אף אחת!!! התרגלתי למצב שלי ואפילו התחלתי להנות ממנו.

הנס שלי היה שהייתי ילדה מאוד פופולרית בסמינר כולו ולא רק בכיתה כך שבתוך הסמינר תפקדתי כרגיל והיו לי חברות מאוד טובות מהמחזור שאיתם ורק איתם הייתי מדברת

התבגרתי מאוד בתקופה הזו כי אם לפני כן כל מה שעניין אותי היה רק חברה פתאום כבר כשהחברה לא הייתה שם הייתי חייבת למלא את החסר ואת המקום הענק שהיא תפסה לי

ולמדתי לתת עניין בדברים אחרים ,למדתי גם להקשיב לעצמי להיות עם עצמי הרבה יותר מפעם

בכלל לא רציתי לחזור למקום הקודם שלי ... הסתכלי על החברות שלי ולא מצאתי בהם שום עניין נושאי השיחה הרדודים של בגדים קניות וכו... כבר היו בשבילי בכלל....

כך שנשארתי על העץ הזה לא מוכנה לרדת ולגלות עניין בכיתה וגם הכיתה לא גילתה עניין בי

בסוף המורה שלי שמה לב לשינוי שחל בי והיא בחכמה שאין כדוגמתה דאגה לי לתפקיד רציני ביותר במחנה הקרוב כך שהיא בעצם הכריחה אותי לרדת מהעץ הזה של הלבד הייתי חייבת לתקשר עם כולם ולשתף פעולה עם כל בנות הכיתה

היום אחרי תקופה אני נזכרת בתקופה הזו ומלאת תודה על מה שעברתי על איך שגדלתי מאז ולפעמים לפעמים שאני נזכרת בתפילות הרותחות שהתפללתי אז אני ממש מתגעגעת .

אז נכון היה קשה,

אבל כל קושי יש לו מטרה ויעד ,

וכשמצליחים לראות את זה ממרחק של זמן ,

אין דבר יותר יפה מזה.

אני לא באה להצדיק אף אחד

אבל בואו ניקח דברים בפורפורציה

באנו לכאן בשביל לעבוד לגדול להתרומם

ומה החכמה לעבוד אותו מתוך חיים שלווים ורגועים?!

יכול להיות שקוראת את זה ילדה /בחורה שעוברת עכשיו תקופה קשה חברתית

תקשיבי לי ... תאמיני לי ...

ממרחק של זמן הכל נהיה קטן יותר דרמטי פחות

החיים שלך בעז"ה יהיו יותר טובים בזכות כל התמודדות שלך היום
 

Chaya Lea

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בסוף המורה שלי שמה לב לשינוי שחל בי והיא בחכמה שאין כדוגמתה דאגה לי לתפקיד רציני ביותר במחנה הקרוב כך שהיא בעצם הכריחה אותי לרדת מהעץ הזה של הלבד הייתי חייבת לתקשר עם כולם ולשתף פעולה עם כל בנות הכיתה
כנראה התפילות שלך נשאו פרי :)
עצוב איך שתלמידות יכולות להתנהג בצורה כזו עד לגילאים כאלו וב"ה שיצאת מזה. מאמינה שהיום את אדם אחר (לטובה).
 

בואו נעצב את זה ביחד

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עוד הפעם
השאלה עם שאת נזכרת זה מציף אותך ומנהל אותך
ברגע שזה מנהל אותך זה סוג של טראומה שכן הייתי ממליצה לך לשחרר
בפעם הבאה שאת נזכרת תבדקי עד כמה הארוע בתוכך
וסתם תבדקי מה עולה שם...
לשחרר זה לא הכוונה שלהעלים את הארוע לגמרי אלא פשוט שניזכרים באותו ארוע שחווית לא צפים דברים שמנהלים אותך
ואגב יכול להיות שעם תשחררי זה גם ישפיע על דברים אחרים
שולחת לך חיבוק ענק!!
בסוף לא התכתבת איתי..
אני מחכה :sneaky:
 

tsivyaf

משתמש פעיל
לי היה סיפור דומה בשנות התיכון
2 בנות היו הפוגעות - מצאתי את עצמי צועקת לה': אותי השאירו לבד
אבל אתה איתי ,אז תילחם את מלחמתי ...
לא רוצה להיכנס לפרטים
רק לספר שה' שלח לי אותן לתזכורת
בת אחת שלי עם בת של אחת מהן בכיתה
ובת נוספת שלי עם בת של השניה בכיתה .
ובעל של אחת מהן חבר של בעלי ....
אחרי שנים קיבלתי בקשת סליחה
שנשלחה מאחתץ באופן ישיר - התקשרה להתנצל
השניה שלחה מישהי שתבקש ממני סליחה (עדיין קשה לי למחול לה ...)
אחרי ש-2 הבנות האלה חוו בעיה רפואית דומה עם הילדים שלהן.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ע'

קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:
נקרא  4  פעמים

אתגר AI

חשיפה כפולה • אתגר 130

לוח מודעות

למעלה