סקירת ספר המקדם החדש - הוראות שימוש

  • הוסף לסימניות
  • #1
אל המקדמים 'שיתוף תהליך', 'מידע שימושי' ו'אתגר' שנוספו לנו לאחרונה, מצטרף כעת המקדם החדש: 'סקירת ספר'.

מהי סקירת ספר?
סקירת ספר כשמה כן היא, סקירה של ספר. בשונה מביקורת הספרות, הממוקדת בביקורת ואגב יכולה לתת סקירה של היצירה, סקירת הספר ממוקדת על הסקירה, ואגב יכולה לתת ביקורת.
מטרת הסקירה היא לתת ידע על הספר לקוראים שטרם קראו אותו, ולתת להם אפשרות להחליט האם הספר שווה קריאה או לא. מטרת כתיבת הסקירה היא להעניק לנו את האפשרות לסקור ולתמצת את הספר מכל ההיבטים שלו, אפילו אם לא ניתן ביקורת מקצועית ממצה.
ניתן להעלות סקירה על כל עצם העונה להגדרה 'ספר קריאה חרדי'.
ספרי קריאה לא חרדיים, או ספרים שאינם ספרי קריאה, כבודם במקומם מונח (רמז: לא פה).

איך כותבים סקירת ספר?
סקירת ספר מקצועית היא לא קריאה נרגשת של "יאאא איזה ספר מושלם אהבתי שלמוווות", אפילו לא "האח ספר נהדר נהניתי בקריאתו אכן יצירת פאר".
בכתיבת סקירת ספר חובה להקפיד על שלבי הסקירה הנכונים, המפורטים להלן.
יש לציין: השלבים הללו אינם כללים מחייבים בכל כתיבת סקירת ספר, אלא כללי העלאת מאמרי סקירה כאן, קהילתנו המעטירה דפרוג.

1. תעודת זהות:
שם הספר
שם הסופר (ביננו שזה הדבר הכי חשוב)
ז'אנר / קהל יעד
אם ידועים לכם גם שם ההוצאה ושנת ההוצאה, ניתן לציינם.
בנוסף ניתן לציין את אורך הספר, שמות העורכים, שמות המעצבים (אם מדובר בעיצוב ששווה ציון) ופרטים רלוונטיים נוספים.

2. היכרות:
ספרו לנו בקצרה מהו הספר. על מה הוא מדבר? למי הוא מיועד? מה הוא בא להגיד?

3. תקציר
רקע (מקום, זמן), גיבורים, התרחשות, בעיה ופתרון, הכל על 'מה קורה בספר'. כ2-4 פסקאות (לפי הצורך) המספרות מה כתוב במאות העמודים שלו.

4. דעתכם על הספר
כאן מגיע החלק הכי כיף: הגידו את דעתכם האישית, זו שגרמה לכם לכם לכתוב בוק ריפורט על הספר הזה. אהבתם? לא אהבתם? מה לדעתכם טוב בספר? מה לדעתכם יכול היה להיות טוב יותר? האם תמליצו על הספר? אם כן, למה ולמי?

אורך הסקירה:
לא פחות מ300 מילה, לא יותר מ2000 מילה.
אורך מומלץ: כ500.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לא אהבתי את הכללים החדשים ולא הבנתי למה צריך מקדם נוסף
1. תעודת זהות:
שם הספר
שם הסופר (ביננו שזה הדבר הכי חשוב)
ז'אנר / קהל יעד
אם ידועים לכם גם שם ההוצאה ושנת ההוצאה, ניתן לציינם.
בנוסף ניתן לציין את אורך הספר, שמות העורכים, שמות המעצבים (אם מדובר בעיצוב ששווה ציון) ופרטים רלוונטיים נוספים.
כדאי גם מספר נעליים וקומה שגר הסופר
וברצינות, מידי הרבה פרטים יבשים יגרמו לזה להפוך לאשכול בלתי קריא בעליל.
2. היכרות:
ספרו לנו בקצרה מהו הספר. על מה הוא מדבר? למי הוא מיועד? מה הוא בא להגיד?
זה ביקורת. לומר מהו הספר, ולא משנה האם היא לפי כללים או לא
3. תקציר
רקע (מקום, זמן), גיבורים, התרחשות, בעיה ופתרון, הכל על 'מה קורה בספר'. כ2-4 פסקאות (לפי הצורך) המספרות מה כתוב במאות העמודים שלו.
ואם לא רוצה לכתוב עם ספוילרים? ואם אני רוצה שיקראו גם מי שלא רוצה שיגלו לו?
אני חושבת שאפשר לכתוב גם בלי מה קורה, רק ריחוף כזה ותו לא.
4. דעתכם על הספר
כאן מגיע החלק הכי כיף: הגידו את דעתכם האישית, זו שגרמה לכם לכם לכתוב בוק ריפורט על הספר הזה. אהבתם? לא אהבתם? מה לדעתכם טוב בספר? מה לדעתכם יכול היה להיות טוב יותר? האם תמליצו על הספר? אם כן, למה ולמי?
חח זה בכל מקרה. זה הכפתור שבשבילו נתפרה החליפה.
אורך הסקירה:
לא פחות מ300 מילה, לא יותר מ2000 מילה.
אורך מומלץ: כ500.
היא יכולה להיות ארוכה ואז משעממת, 2000 מילה בשביל טקסט דיגיטאלי זה לא הדבר המומלץ.
מנסיוני הלא דל כל כך, ביקורת טובה, לא יבשה ולא מרוחה היא אזור ה700-800 מילה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תודה על השאלות, מן הסתם לא חידדתי מספיק, עורכת גם למעלה:
מטרת הסקירה היא נטו לתת סקירה לספר. יש לנו ספר, קראנו אותו, התרשמנו ממנו, אנחנו רוצים לספר עליו לעולם שעוד לא מכיר אותו. לכן נכתוב עליו סקירה: ניתן עליו פרטים טכניים, פרטים תוכניים, ונספר מה אהבנו בו.
אם את רוצה לכתוב משהו אחר - את תמיד מוזמנת ובשמחה, אבל לא תחת המקדם סקירת ספר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תודה על השאלות, מן הסתם לא חידדתי מספיק, עורכת גם למעלה:
מטרת הסקירה היא נטו לתת סקירה לספר. יש לנו ספר, קראנו אותו, התרשמנו ממנו, אנחנו רוצים לספר עליו לעולם שעוד לא מכיר אותו. לכן נכתוב עליו סקירה: ניתן עליו פרטים טכניים, פרטים תוכניים, ונספר מה אהבנו בו.
אם את רוצה לכתוב משהו אחר - את תמיד מוזמנת ובשמחה, אבל לא תחת המקדם סקירת ספר.
וההבדל בינו לביקורת ספר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וההבדל בינו לביקורת ספר?
ביקורת ממוקדת על הביקורת, סקירה ממוקדת על הסקירה.
לכן לכל אחת יש כללים מתאימים:
בביקורת מקצועית חייבת להיות ביקורת מקצועית (ביקורת חיובית היא גבול אפור, של לא-לא ולא-כן) - כמו שעולות כאן בפורום במומחיות רבה,
ובסקירת ספר מקצועית חייבת להיות סקירה מקצועית. מה שכולל פרטים טכניים, פרטים תוכניים וכל האמור למעלה.

ההסברים שלי קצת ממחזרים את עצמם, מקווה שזה ברור מספיק. אם עוד ניקים מרגישים שזה עדיין לא מספיק ברור, אולי פשוט אעלה דוגמה של סקירת ספר כדי לראות אם הרעיון מובן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ביקורת ממוקדת על הביקורת, סקירה ממוקדת על הסקירה.
לכן לכל אחת יש כללים מתאימים:
בביקורת מקצועית חייבת להיות ביקורת מקצועית (ביקורת חיובית היא גבול אפור, של לא-לא ולא-כן) - כמו שעולות כאן בפורום במומחיות רבה,
ובסקירת ספר מקצועית חייבת להיות סקירה מקצועית. מה שכולל פרטים טכניים, פרטים תוכניים וכל האמור למעלה.

ההסברים שלי קצת ממחזרים את עצמם, מקווה שזה ברור מספיק. אם עוד ניקים מרגישים שזה עדיין לא מספיק ברור, אולי פשוט אעלה דוגמה של סקירת ספר כדי לראות אם הרעיון מובן.
ואם בסך הכל רציתי להביע את דעתי על הספר, מה נגזר על קהל הקוראים לקרוא את כל הפרטים הארוכים והמשעממים?
מה רע למשל בסקירה מעין זאת? כי אם היא היתה נכתבת מחר או מחרתיים - הרי ששלושת רבעי הטקסט היה מידע די משמים על הספר, וכל החלקים האקזוטיים היו צריכים להדחס לתוך קטע קטנטן ואומלל תחת הכותרת 'דעתי על הספר'... (וזה עוד בלי לדבר על הרייטינג שיצנח כתוצאה ישירה מכך:()
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ואם בסך הכל רציתי להביע את דעתי על הספר, מה נגזר על קהל הקוראים לקרוא את כל הפרטים הארוכים והמשעממים?
מה רע למשל בסקירה מעין זאת? כי אם היא היתה נכתבת מחר או מחרתיים - הרי ששלושת רבעי הטקסט היה מידע די משמים על הספר, וכל החלקים האקזוטיים היו צריכים להדחס לתוך קטע קטנטן ואומלל תחת הכותרת 'דעתי על הספר'... (וזה עוד בלי לדבר על הרייטינג שיצנח כתוצאה ישירה מכך:()
מחדדת שוב:
הנ"ל לא בא להגביל את הקיים, אלא לחדש את מה שעוד לא קיים.
המקדם החדש מיועד לאלו שקראו ספר, חדש או ישן, התרשמו ממנו ורוצים לספר על התרשמותם, מבלי לחפש נקודות לביקורת. במילים אחרות הם רוצים לכתוב סקירה. כדי שהביצוע יהיה מקצועי, והרי לא מדובר כאן בפורום חברתי שבו אפשר לכתוב ככל העולה על הדעת, באו הכללים כדי להפוך את המאמר למקצועי ונכון. הכללים לא הומצאו לרגל המאורע, אלא מקובלים אוניברסלית בכתיבות סקירה.
אם למישהו מבנה הסקירה לא מתאים - הוא תמיד מוזמן להשתמש במקדם הישן והטוב, ולכתוב ביקורת ספרות. שתי האופציות פתוחות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....


1774285119351.png
הערכה אמיתית ליד הימנית שלך! 💖💖💖
לפעמים מילה אחת קטנה של "תודה" עושה פלאים, אבל מתנה מבית Buddies עושה הרבה יותר... ✨
מגיע להן – לילדות ולכל אלו שעוזרות, משקיעות ונותנות את הלב, במיוחד בתקופה העמוסה הזו של ערב פסח ומלחמה. 🌸
המתנות של Buddies! 🎀
הוא צבעוני, הוא מתוק והוא מלא בסטייל שכל בת חולמת עליו.
רוצה לראות ?
הרשמי וקבלי ישירות למייל את הקטלוג המרהיב!

והפינוק האמיתי: הגרלת ענק לקהילת פרוג 🎁
3 ערכות יוקרתיות ומפנקות
ל-3 זוכות מאושרות!

איך נכנסים להגרלה? פשוט מאוד:
כתבי לנו כאן בתגובה: נרשמתי ואת מי את רוצה לפנק וזהו נכנסת להגרלה!

ההגרלה תיערך ביום שני כו' ניסן – אל תפספסי! ⏰

💫 כי גם לה מגיע פינוק מושלם על כל ההעזרה הלב הגדול! 💫
להשיג בחניות:


1774279162556.png
1774279205943.png
1774279248557.png
1774285149434.png
🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉
האתר!
האתר המיוחד על סדרת דופליקטים!

מה יש לנו שם?

❓ חידונים

📰 מאמרים

🖼️ תמונות

ועוד׳

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

והמאמר שלכם יפורסם ברגע שנוכל! (נבקש לא להטריד בנושא)
לשליחת חידונים

האתר בשלבי הקמה על כן לא כל הפתורים שתראו יעבדו!

וזהו... !
תהנו!!!

אשכולות דומים

מהו מקדם?
1759311781906.png
איך מגיעים אליו?
1759311914746.png
למה בכלל צריך אותו?
כדי לסווג את האשכול שלכם לקטגוריה מרכזית, דבר שמקל אחר כך לאיתורו, לניקים אחרים להבין במה יעסוק האשכול ובאופן כללי למראה נקי ומסודר של האשכול.

איך משתמשים בו נכון?
כל הפרטים כאן למטה.

למען הסדר הטוב:
קורה שניקים לא מועטים מתבלבלים במקדם הנכון לאשכול שלהם. כמובן, איננו שופטים אותם, ואנו מניחים כי הדבר קרה בתום לב או מבלי משים.

חלק מהמקדמים כבר לא רלוונטיים לימנו, והם פריט לא מעודכן מימים עברו. מהסוג של הענתיקות שמוצאים על מדפים ישנים אבל לא באמת משתמשים בהם. ועל כן נבקש שיהיו בבחינת "לראותם בלבד". לא להשתמש בהם.

למען הסדר הטוב (תרתי משמע) נחדד את משמעותה של כל הגדרה אחת ולתמיד:
לסופרים והסופרים, הכותבים והכותבות!
פתחתי
סקר דעת קהל, שנראה כי מאד יעזור לנו להבין דברים, לא נראה לכם כך?
בכל מקרה, כיון שיש כאלו שקוראים דוקא את הפורום הזה, מעלה את הסקר גם לכאן.
אנא עזרו לי (ואני מאמינה גם לעוד סופרים וסופרות רבים) להבין עד כמה חשוב עיצוב הספר, הטקסט האחורי, מספר העמודים ועוד נתונים חשובים.
ענו בבקשה לפי אלו קריטריונים בחרתם ספר קריאה שקניתם לאחרונה?
(בחירה מרשימת אפשרויות ומיינו לפי סדר החשיבות בעיניכם)

  1. שם הסופר/הסופרת.
  2. לפי המלצה של חברים/משפחה.
  3. שם הספר + תיאור מאחורה.
  4. מקריאת קטעים ומדיפדוף.
  5. עיצוב הכריכה.
  6. מספר העמודים. (העובי של הספר)
  7. אחר.
יכולה להעיד על עצמי:
1, 3, 4, 2.

וכאן נוכל לדון גם על תוצאות הסקר. כי בינתיים נראה כי לעיצוב הכריכה למשל רב העונים שם לא נתנו משקל... מה אתם אומרים?
את הספר החדר השני של יוספה

קניתי מסיבה מאוד הגיונית: נחתו במייל שלי 2 פרקים מלאי כל טוב, ולמרות שאני מוגדר כבוגר, ובגיל טפו טפו, עדיין מצאתי את עצמי נשאב לחווית הקריאה.
הספר פשוט טוב! אז אל תצפו לביקורת אובייקטיבית, עם כל מיני השגות וחמיצות. לא. כאן תשמעו רק דברי שבח.

הספר שייך לסוגת הפנטזיה, עם הרעיון המוכר של עולם זר או מקביל שקיים איכשהו בתוך העולם שלנו.
יוספה, הילדה המצחיקה למדיי, נופלת לתוך העולם הזה, ומגששת את דרכה החוצה.
איכשהו, נדבקת אליה בעולם האמיתי חברתה למחצה בשם 'ביילי'. ביניהן נוצרת אינטרקציה מאוד מאתגרת.
ביילי היא אשפית הסדר והחוקים. היא צריכה חיצים ברורים, שהכל יהיה מסודר, איגלואים ריקים לפח, חדר מאורגן, שעות מסודרות.
לעומתה, יוספה היא התגלמות... אמנית המפוזרת. אם נקרא לה ככה. טובעת בבלאגן, מדברת להנאתה עם חפצים שונים, מגישה לאורחת עוגת קצפת זוהרת שמתגלית כביסקוויט בודד עם ערימת דמיון עזה, וכולי.

מה קורה כששתיהן נופלות לעולם החדש, דרך המראה בחדרה של יוספה?
ובכן, כך:
יוספה נהנית מכל רגע. צוהלת במשחק סולמות ונחשים בגודל מלא, משוטטת במנהרות ומפטפטת עם סבא שבישלה דייסה, ועם ילדים קטנים ששרים בטייפ. ככל ואתם יודעים מה זה טייפ, כן?
לעומתה, ביילי במצב רוח איום ונורא! היא הגיעה למקום מוזר, בו חיות מדברות, והיא צריכה לחזור לעולם האמיתי והמאורגן שלה!

שתיהן, מטבע הדברים, נאלצות להתקרב זו לזו והכיל את תפיסות העולם והאישיות המאוד שונה ביניהן. יפה, חינוכי, מעניין.
1748178137596.png
עכשיו ככה.
החוזק האמיתי של הסיפור הוא פחות בעולם הדמיוני או בעלילה - אפשר להתווכח חופשי, כן, זו רק החוויה שלי מהספר, ואני כמו שכבר אמרתי, לא בדיוק קהל היעד המקורי של הספר - אלא דווקא בדמויות.
דמויות!
וואואו. המחברת השכילה לבנות כל אחת מהן באופן מאוד מאוד משכנע. ממשי. וזו אומנות. בוודאי כשצריך לתת, למשל, פה וחיים לחיה כמו גמל. איך היא תתנהג? תדבר? והאם יורגש שהיא גְמַלִית בכל נימי נשמתה?

אומרים על סופרי ביכורים, שהחולשה הכי גדולה שלהם היא הדמויות, שעשויות מגומי. פעם הדמות אומרת ככה, פעם ככה, חסרות אופי אמיתי.
הדמויות שלנו כאן - ההפך.
הסבתא סבתא, מבולגנת, שמחה, טובת לב, מכינה דייסה גם לאגודל. הכל נופל לה, מתלכלך, היא מרימה, מכינה שוב, הכל בסדר. מקווה בשביל יוספה שהיא לא תהיה כזו שלומפערית כשתגדל...
הקוף - קוף. רוצה עוגיות, עוגיות, לא שום דבר אחר. וגם לא מסתיר את רצונו בעוגיות. אגב, יש לכם עוגיות אולי? כי אם לא, מה יש לכם בכיס? אולי אלו בכל זאת עוגיות?

וכן הלאה וכן הלאה.

העולם עצמו, הקופסה, לעומת זאת, לצערי פחות אמין.
הנופים, המקומות, מרגישים לי מאוד לא טבעיים וחסרי נפח. לא הצלחתי לחוש כקורא שאני משוטט במעמקיה של ארץ לא מוכרת, ותמה וסקרן מה הם חוקיה. הרגשתי יותר: "משהו כאן קצת לא מציאותי, כמו אוסף של משלים שאני חולם עליהם ביחד".

ועם זאת - הסינרגיה (מה זה סינרגיה? מה זה? הרגשתי שהמילה הזו מתאימה לכאן, אבל אני בטוח) בין הדמויות והזרימה, מאוד מאוד חזקים. המון חמימות ואנושיות, ולבסוף אפילו אני הצלחתי לחבב את ביילי הקרציתית הקשוחה. מה צריך יותר מזה?

ועוד משהו לסיום -
הציורים מתאימים לספר באופן מופלא. כאילו מי שציירה אותם ידעה *בדיוק* מה רואה המחברת בעיני רוחה. התפלאתי, ואז גיליתי מי הציירת והכל הסתדר לי בראש, כמו שביילי אוהבת.

כיוון שעניין אותי דעת המחברת על הסקירה, בררתי את המייל של הגברת, שלחתי לה.
להלן תגובתה הרשמית הינה:
תודה על ההתייחסות ועל ההזדמנות.

הספר הזה הוא לא ספר ממש רגיל, ואני יודעת שלא כל אחד מתחבר אליו. מה שכן, אלה שאהבו אותו במיוחד היו כולם מטיפוס 'חמש' באניאגרם - טיפוסים חובבי עיון, מחשבה ופילוסופיה. ואני מדברת גם על ילדים צעירים, אבל כאלה שהנאה אינטלקטואלית 'עושה להם את זה'.

היו לי פידבקים מאוד חזקים. קיבלתי דיווחים על מבוגרים וילדים בגילים שונים שממש התמוגגו על הקריאה, על דיונים שהתנהלו בעקבות הספר. היו כאלה שחזרו אליי בשביל לנתח תובנות והגדרות על הבדלים בתפיסת המציאות, על קשרים ותקשורת, על אמת, שקר ודמיון ועוד. היו בתים שבהם הספר עבר בין הילדים הנשואים, כי כולם רצו להבין במה מדובר. שהדמויות והטיפוסים הפכו לחלק מהשפה בבית.
שלחו לי גם ציורים וחידות שיצר שילד אחד בן שמונה בהשראת הספר. כשאמא שלו שאלה אותו: "את מי אתה יותר אוהב, את ביילי או את יוספה?" חשב העמקן הקטן ואמר: "יוספה היא יותר חמודה, אבל את ביילי אני יותר מעריך".
מנסה פעם ראשונה לכתוב סקירה/ ביקורת, מקווה שיצא טוב :)

כמה מילים לפני:
את הסיפור קראתי בהמשכים ב'מרווה לצמא', מאזור פרק 55 בערך פספסתי, היינו מנויים ופתאום המרווה כבר לא הגיע, חיכינו שבוע, שבועיים, ואפילו חודש (!) ואז ביטלנו... (אל דאגה, אחרי כמה חודשים החזרנו את המנוי...).

הייתי חייבת לקרוא את הסיפור, כ"כ התחברתי אליו. אז לפני כמה שבועות הייתי בבני ברק, קניתי ושמרתי לפסח.
והנה, הגיע פסח, ישבתי והשלמתי בשקיקה את המשך הסיפור...


אחרי ההקדמה, עכשיו לביקורת.

זהו הספר השני של
@-מיכל אופק- (את 'באה בלילות' שלה קראתי רק בגלל שהתחברתי לסגנון הכתיבה במהלך הקריאה של הסיפור בהמשכים).
כתיבה בז'אנר רגש.
דמות ראשית/ גיבורת הסיפור: תמי נוימן.



כריכה:
מבט ראשון (באשכול של הספרים החדשים): כריכה חמודה. אבל מה הקשר? כשרפרפתי על הפרק האחרון, ראיתי שנולדה לתמי בת.
מבט שני: אחרי שקניתי את הספר פתאום נזכרתי שבעצם היה "אימצה" לכמה שבועות את אושי ומכאן הצבע של העגלה...

מילה על שם הספר "ביקשתי לתת", כשמו כן הוא. מבטא בצורה ברורה ופתוחה את הרצון הנכסף של תמי להיות "אימא". לתת.



עלילה:
עלילה מיוחדת, רואים שנכתבה מניסיון של מישהי שממתינה.
היו פרקים שבכיתי בהם המון!, היו פרקים מצחיקים וגם כמה פרקים שרק רציתי שיעברו:sne: (כמו בכל ספר יש פרקים יותר מעניינים, ויש פחות)...
ספר שנותן פרספקטיבה וטיפה מכניס את הקורא לחוויות, רגשות, תחושות ומחשבות של נשים מצפות...


הקטעים עם יעקובי, האח הקטן של תמי מוסיפים המון. הדו שיח שהם מנהלים לאחר שתמי מגלה את הפנקס ומה שרשום בו כל-כך מרתקים. דו שיח שלך ילד בן תשע שהפה שלו מפיק משפטים של מבוגרים (כלשונה של תמי), נותנים עוד נקודת עלילה מיוחדת בתוך סיפור מיוחד ויפה.


הפרקים שנסובים על אושי ומשפחתו מרתקים. אהבתי כ"כ את נעמי, אחותו הגדולה. את הסבתא. את תמי שנאבקת, נאנקת, מתגברת ומתמודדת. השיחות שלה עם לאה. התקווה שהיא מפיחה.



חורים בעלילה:
אחרי קריאה ראשונה, לא מצאתי חורים.

מה שכן, כאחת שהבדלי שעות בסיפור מפריעים לה (זה לא ממש חור, אבל עדיין...) וכל פיפס חייב להיות מושלם ומדויק, יכול להיות שהיה איזה חור פצפון, אבל לא משהו גדול או מפריע.
אנחנו הרי בני אדם, ותמיד יהיו פשלות...



דמויות:
מרתקות, משלימות פסיפס מהמם של סיפור. הרבה גיבורים וגבורה אחת, ראשית.
כל דמויות בנויה טוב. לא סותרת דמות אחרת. משלימה עלילה אחת, סוחפת ומרתקת.



סיום:
הפרק האחרון, קיטשי. כמו שציפיתי. אבל מובן. בסוף נולדת לתמי וישראל בת.
סיום כללי, ברור ויפה. אין קצוות פתוחים.
רף מצוין. סיפר מותח (מבחינת עלילה), מרגש עם מבט שונה, שהצליח להשאיר אותי מרותקת עד הרגע האחרון, עם דמעות ועקצוצי מתח (וגם להשאיר אותי ערה עד מאוחר בליל שבת...).




עד כאן הסקירה והביקורת.
אם יש לכם מה להעיר (ויש לכם הרשאה לכתוב כאן), אשמח לקרוא. גם בפרטי.
בס"ד

תעשו לעצמכם טובה: לפני שאתם פותחים את הספר הזה, תבדקו שיש לכם מספיק אוויר בריאות. דבורי רנד הולכת להכניס אתכם למרתון של נשימות קצרות, מנעד רגשות רחב, ומחשבה אחת חצופה: האם יכול להיות שגם לי מותר פשוט להיות בטטה?

אז נרחיב קודם על הסגנון. הכתיבה חדה. חותכת. צינית. בלי תיאורים שגורמים לכם לנמנם.
הסופרת לא מבזבזת מילים. היא יורה אותן. וזה פוגע בול איפה שכואב, ומצחיק בדיוק איפה שצריך. המילים רצות, המקצב מהיר, עד לסגירת מעגל יפה שמשאירה אתכם עם הדהוד בלב. יש מנוחה. ושמחה. ונחת.

ובכן, כל זה מוגש לכם דרך סיפורה של מנוחי. למה קוראים לה ככה? לא יודעת. אולי כי הסופרת רצתה שהיא פשוט תנוח, תפסיק לרדוף אחרי אשמה ורשלנות, ותתחיל להכיר בערך שלה, למרות ועל אף כל מה שסביבה עף. גם ככה, אין מגדל פיקוח בשדה התעופה של אמה.

ואם לא הבנתם: גיבורת הסיפור סופרת את כולם. את כל העולם, חוץ מאת עצמה. היא בטוחה שהיא לא בסדר, שהיא אשמה, כי ככה אמרו לה. ככה "הם" קבעו.

הספר נכתב בשפה אמינה, רגישה ובועטת. הוא מתאר את חייה של מנוחי, לביאה חד הורית במסווה של עלה נידף, נהדף ונרדף, שנאלצת להתמודד עם "הם", עם "הוא", ועם חמותה לשעבר המניחה "זרי תהילה" ליום המחר.
בין ימי שלישי - היום שבו היא רואה את הילדים, ורק אותם, לבין הדרישות של הסביבה, מנוחי מנסה לא להתפרק. ויש לה עזרה. הו, כמה עזרה.

יש לה את פרידה שמספקת חברות ארוכה, מתוקה וחנוקה.
פרידה היא "המפקד". היא מצווה להדליק תנור, היא מחליטה איזו חולצה לקנות, והיא אשת הקשר של הצד השני. היא מצליפה מוסר, היא חופרת, היא דואגת והיא מעצבנת. לא פלא שישנם גם רגעים בהם מנוחי רוצה לנתק כדי שיניחו לה להתעצבן בשקט.
ויש לה את אסתי. אסתי שלא סופרת אף אחד ממטר. בעלת הומור שחור יותר מקפה.
היא יודעת לשתוק, לעקוץ, ובעיקר - להבין את מה שאף אחד אחר לא מבין.
ויש לה את אמא. ואבא. ההורים הכי טובים שמחים ובריאים מכולם.

תוכלו למצוא בספר גם תובנות פסיכולוגיות יפות, תהליך התבגרות שלאט לאט קורה ובא, וברוך הבא. וגם מושג אחד שחובה לאמץ: "ערב בטטה".
כן, שמעתם טוב. זהו ערב שבו המעוז הוא הספה, והמטרה היא אחת: לעשות כלום. להתעלם מכל מה שצריך אותנו. כמה פשוט. ככה קל. ככה הוגן.
אהממ, תלוי את מי שואלים...

אז למה? למה כדאי לכם לקרוא את הספר הזה?
אולי כי כולנו קצת מנוחי? כולנו לפעמים מרגישים אשמים בכל מה שקורה לנו, עד שאנחנו לומדים להפסיק לספור אחרים ולהתחיל לספור את עצמנו.

מנוחי גדלה. היא מפסיקה לבקש תיווך לשוני מפרידה. היא יוצאת לים. היא לוקחת תפקיד ניהולי, ולמרות החשש, היא מוצאת סוף סוף מנוח.

ובעצם, זה כל הסיפור של "פחות או יותר". ספר שמסמל חוסר מושלמות. מזכיר לנו שהחיים הם לא שחור או לבן, אלא משהו באמצע - לא פחות ולא יותר. והדמות המככבת בו היא לכל הדעות הרבה יותר מפחות.

לסיכום, הספר הזה הוא מסע פסיכולוגי דק, ציני ומצחיק עד דמעות על מישהי שמוצאת את הדרך חזרה לעצמה.
הוא יגרום לכם לרצות לצחוק, לבכות, ושוב לצחוק, לחשוב על האימהות שלכם, ואפילו קצת לרצות להיות בטטה על הספה.
כי בסוף, אישה טובה יותר היא אישה שמטעינה את עצמה בעצמה לעצמה.


@dvory , ספר מקסים. רק הערה קטנה: "לכל זמן ועת" הנוסטלגי? זה צליל וזמר. פילדלפיה זה משהו אחר לגמרי : )

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  9  פעמים
למעלה