התייעצות תעלומת הכביסה

[GRN]

גם אני הייתי אחראית על קיפול הכביסות בבית, מגיל מאוד צעיר.
לא נרשמו טראומות בעניין.
הסוד הוא שאמא שלי אף פעם לא חפרה לי.
אני פשוט ידעתי שזה התפקיד שלי וכאן הסתיים העניין.

ולגבי הרעיון המבריק שלה (בהחלט הברקה)
הייתי אומרת או לשתוק לגמרי (היא יודעת שזה מעשה לא מתאים, תני לה להסתדר עם זה בעצמה. תהיי בטוחה שהיא לא תמשיך כך שנה שלימה)
או לבוא ולדבר על זה בצורה עניינית בלי שום כעס. בשיחה הזאת אפשר לדון איתה על החלפת תפקיד, לתפקיד שיותר מתאים לה (למרות שלדעתי הסיפור כאן הוא לא אם התפקיד מתאים לה או לא. זה התחמקות מלעבוד, בלי קשר לעבודה הספציפית).

 

[secret]

אז תמיד משפטים החלטיים מידי מקפיצים אותי....
אני מבינה למה את מתכוונת,
אבל בתור ילדה כזאת, ז'תומרת אישה בוגרת שהייתה ילדה כזאת, והחלק הזה עדיין חי ובועט לפעמים...
זה לא תמיד מגיע מחוצפה... אני לא יודעת ספציפית כאן, אבל לפעמים זה מגיע מיצירתיות מסוימת, תמימות ודפוס הפעלה, וממש לא חוצפה, ודווקא אז כשההורים שלי ניסו "להעמיד אותי על המקום" לא הבנתי מה עשיתי.
לפעמים ילד מודע לזה שהוא עשה משהו לא בסדר, ומצפה לעונש, וטוב להגיב, יש ילדים שיענישו את עצמם כדי להרגיע את המצפון.
אבל כשזה הפוך וילד מקבל שדר, "אתה חצוף" והוא באמת לא מבין מה החוצפה בזה... הוא יכול להפוך לחצוף, כי כבר ממילא החליטו שאני כזה...
אז אני לא מכלילה אף אחד, אבל כהורים אנחנו צריכים לזכור שלא כל דבר זה חוצפה... אפשר להסביר לילד מה לא בסדר בזה, ואולי היא תגיד, לא חשבתי....
אני נזכרת עכשיו שפעם עשיתי תעלול למורה, הייתי כבר בכיתה י"א, כשחזרתי הביתה, שאלתי את אבא שלי אם הייתי חצופה, הוא ענה לי בחיוך "את אמורה לענות על השאלה הזאת לעצמך לבד, אני רק רוצה להגיד לך אחרי שאני אבא שלך 17 שנה, הורים ומורים צריכים להגיב לחוצפות, נכון, אבל מותר להם להנות מזה גם כן"....
וזה משפט שהולך אתי עד היום....
ברור שצריך להפסיק את פעולת ההתחמקות, אבל לזכור, להסביר, לכבד...

תגובה מקסימה וחכמה! אהבתי מאוד!

 

[הני מושקוביץ]

בכל מקרה היא תועבר תפקיד= התעלול הצליח.
השאלה אם תהיה לזה גם תחושת שיכרון של הצלחה של "עבדתי על אמא שלי"
או שהיא תרגיש בושה שעלו עליה והחליטו להתחשב בה.
אפשר גם להשהות את ההחלטה של העברת תפקיד ולהגיד משו כמו:
"אני רואה בחומרה התנהגות כזאת, אני אחשוב עם אבא מה לעשות"
שתהיה קצת בחששות...זה גם עונש.
ולמחרת להודיע על העברת תפקיד כדי להקל עליה מתוך התחשבות, ומצפים ממנה לגלות בגרות.

כשאני מנסה להכניס את עצמי לנעליים של בת 13.
לא, לא הייתי מרגישה "יש! הצלחתי 'לעבוד' על אמא שלי"
אלא פחד-שמא תגלה, ואם גילתה הייתי מסמיקה נוראות ורועדת מהתגובה שלה.
לפעמים חוסר תגובה-זה העונש הכי גדול.
אבל הייתי שמחה אם אימא שלי היתה קוראת לי לשיחה מקרבת ומדברת איתי על התפקידים בבית, מה אני חושבת על התפקידים שלי, מה אני אוהבת מה אני שונאת, ובסוף היינו יוצאות עם תחושת אהבה גדולה והבנה והכלה של שתינו ותפקידים שאני אוהבת ואולי תפקיד אחד שפחות
כי מה לעשות לא עושים בחיים רק מה שאוהבים.
בהצלחה
ואיזה כיף לך שיש לך בחורה כזו מדהימה בבית.

 

[אלף אורות]

וואי, איזה תגובות זהירות! כל כך מתחשבות בנפש הרגישה של הילדה, שחלילה לא תיפגע!!!
אני הייתי נופלת עליה!!! כפשוטו! מה זה צריך להיות להחזיר לסל הכביסה?? מה היא חושבת, שאמא שלה היא סוס עבודה??? לא הייתי עוברת על זה לסדר היום! לדעתי זו ממש חוצפה.
הייתי שואלת אותה אם היא ממש צריכה שאני אעקוב אחריה ואבדוק אותה. אין כזה דבר! אם היא לא רוצה, אז שתקפל בלי לרצות! כמובן אם יש דברים אחרים שניתן לתת לה לעשות במקום ויש מישהו אחר שיקפל, אז זה משהו אחר, אבל לפעמים צריך בבית עזרה והעזרה היא לקפל כביסה ואז אין מצב שהיא עושה חכמות בעניין.
באמת תסבירו לי, מה הגישה הסלחנית והפחדנית הזאת? למה לדבר איתה בעקיפין? למה לרמוז לה? למה לא לעשות עניין? למה ולמה ולמה??? איך יתכן שילדה בת 13 (לא תגידו בת חמש שלא תמיד מבינה מה רע במה שהיא עושה) פשוט תחזיר כביסה נקיה, כביסה שאמא שלה מיינה, הכניסה למכונה, הוציאה, תלתה, הורידה מהחבל ואז נתנה להוד מעלתה לקפל ולהחזיר לארון - איך יתכן שהיא פשוט תחזיר את הבגדים לסל הכביסה?? איך עוברים על זה לסדר היום? היא פשוט מוצאת קומבינות לעשות מה בא לה. היום זה כביסה ומחר??

 

[ELFISH]

וואי, איזה תגובות זהירות! כל כך מתחשבות בנפש הרגישה של הילדה, שחלילה לא תיפגע!!!
אני הייתי נופלת עליה!!! כפשוטו! מה זה צריך להיות להחזיר לסל הכביסה?? מה היא חושבת, שאמא שלה היא סוס עבודה??? לא הייתי עוברת על זה לסדר היום! לדעתי זו ממש חוצפה.
הייתי שואלת אותה אם היא ממש צריכה שאני אעקוב אחריה ואבדוק אותה. אין כזה דבר! אם היא לא רוצה, אז שתקפל בלי לרצות! כמובן אם יש דברים אחרים שניתן לתת לה לעשות במקום ויש מישהו אחר שיקפל, אז זה משהו אחר, אבל לפעמים צריך בבית עזרה והעזרה היא לקפל כביסה ואז אין מצב שהיא עושה חכמות בעניין.
באמת תסבירו לי, מה הגישה הסלחנית והפחדנית הזאת? למה לדבר איתה בעקיפין? למה לרמוז לה? למה לא לעשות עניין? למה ולמה ולמה??? איך יתכן שילדה בת 13 (לא תגידו בת חמש שלא תמיד מבינה מה רע במה שהיא עושה) פשוט תחזיר כביסה נקיה, כביסה שאמא שלה מיינה, הכניסה למכונה, הוציאה, תלתה, הורידה מהחבל ואז נתנה להוד מעלתה לקפל ולהחזיר לארון - איך יתכן שהיא פשוט תחזיר את הבגדים לסל הכביסה?? איך עוברים על זה לסדר היום? היא פשוט מוצאת קומבינות לעשות מה בא לה. היום זה כביסה ומחר??

היום התסכול שלה יוצא על הכביסה, היא תקבל על הראש בחומרה ומחר תמצא דרך אחרת לפרוק את התסכול שלה, קצת פחות נעימה וקצת יותר מסוכנת.

כשילד מרגיש שלא רואים אותו, שמנצלים אותו, לא יעזור להרוג את השליח.

 

[ממק'ה]

וואי, איזה תגובות זהירות! כל כך מתחשבות בנפש הרגישה של הילדה, שחלילה לא תיפגע!!!
אני הייתי נופלת עליה!!! כפשוטו! מה זה צריך להיות להחזיר לסל הכביסה?? מה היא חושבת, שאמא שלה היא סוס עבודה??? לא הייתי עוברת על זה לסדר היום! לדעתי זו ממש חוצפה.
הייתי שואלת אותה אם היא ממש צריכה שאני אעקוב אחריה ואבדוק אותה. אין כזה דבר! אם היא לא רוצה, אז שתקפל בלי לרצות! כמובן אם יש דברים אחרים שניתן לתת לה לעשות במקום ויש מישהו אחר שיקפל, אז זה משהו אחר, אבל לפעמים צריך בבית עזרה והעזרה היא לקפל כביסה ואז אין מצב שהיא עושה חכמות בעניין.
באמת תסבירו לי, מה הגישה הסלחנית והפחדנית הזאת? למה לדבר איתה בעקיפין? למה לרמוז לה? למה לא לעשות עניין? למה ולמה ולמה??? איך יתכן שילדה בת 13 (לא תגידו בת חמש שלא תמיד מבינה מה רע במה שהיא עושה) פשוט תחזיר כביסה נקיה, כביסה שאמא שלה מיינה, הכניסה למכונה, הוציאה, תלתה, הורידה מהחבל ואז נתנה להוד מעלתה לקפל ולהחזיר לארון - איך יתכן שהיא פשוט תחזיר את הבגדים לסל הכביסה?? איך עוברים על זה לסדר היום? היא פשוט מוצאת קומבינות לעשות מה בא לה. היום זה כביסה ומחר??

הילדה ניסתה לעצבן מישהו?
עשתה משהו בכוונה?
הטילומעליה מטלה שקשה לה אז היא מצא דרך להתחמק,
כמו שאת! מוצאת לפעמים דרך להתחמק ממולאות בית מעצבנות במיוחד או מטלות בעבודה.
אז אפשר לחנך, אבל קצת הגזמת..

 

[חדוי לינד]

זה מעניין לקרוא את כל התגובות בנושא עזרה של ילדים בבית,
מסכימה עם מי שכתבה שילדים צריכים לעזור, אבל לא להרגיש שכל העול עליהם.
מה שאני עושה אצלנו בבית, שוב, אויל יש מי שיתנגד לזה ואי מבינה, אבל בבית שלנו זה מתאים ועוזר מאד...
יש תקופות שלילדים יש תפקיד קטן ומוגדר סוג של עזרה בעול... לסגור מיטות, לאסוף צעצועים וכו'...
אבל יש תקופות כמו עכשיו בחגים, או אפילו כשאני בהריון/אחרי לידה (ואני לא מפרטת ומסבירה שאמא בהריון, ממש לא...) אבל קראתי לשתי הגדולות שלי, 11 ו9 והסברתי להם שאני צריכה יותר את העזרה שלהם, אני בתקופה עמוסה בעבודה, חגים וכו', ולכן אם הם יוכלו לעזור לי יותר ובשמחה זה כל כך יקל עלי, אני אוכל להתפנות לעוד דברים ולא רק למינימליים... ואני יכולה גם לפעמים להגיד בפירוש, "וואי, מותק בא לי להכין קינוח אבל יש עוד שתי מכונות כביסה לקפל, בא לך קינוח בתמורה?! את מקפלת, אני מכינה ותקבלי ראשונה טעימה?!" היא יצאה בהרגשה מעולה! וגם אני...
יום אחד גם הסברתי להם, שהקב"ה ברא את העולם בצורה מכוונת ומתאימה, הוא לא הביא לי שש ילדים בני שנתיים... הוא דאג שיהיו לי ילדים בהפרש של שנתיים כדי שכל אחת תתן יד והבית יוכל להתנהל בצורה מסודרת ובשמחה...
מה שאני מתכוונת לומר שמנחה אותי לגבי העזרה שלהם, זה שילדים הם שותפים, והם יודעים שזה טועם גיל ואופי, הם יודעים שאין מה לבוא ולומר לי כשאני הייתי בכיתה א' כבר עשיתי...... והיא לא.....
אמא יודעת ומתאימה תפקיד לכל אחד.
והכי חשוב, פנויה לשמוע, בזמן רגוע, ואנחנו מחליפים תפקידים מידי תקופה, כדי לגוון....

 

[ממממממ]

בלת"ק
אצלי המטלות הפחות אהובות נעשות עם נגן באוזניים- סיפורים/ מוזיקה כל אחד לפי תחביביו.
דואגת לחדש להם במלאי.
עובד פלאים!!
נ.ב- האמת רעיון שלקחתי מבעלי. שוטף כלים ומקשיב לשיעור תורה בנגן.

 

[בשעות הפנאי]

וואי, איזה תגובות זהירות! כל כך מתחשבות בנפש הרגישה של הילדה, שחלילה לא תיפגע!!!
אני הייתי נופלת עליה!!! כפשוטו! מה זה צריך להיות להחזיר לסל הכביסה?? מה היא חושבת, שאמא שלה היא סוס עבודה??? לא הייתי עוברת על זה לסדר היום! לדעתי זו ממש חוצפה.
הייתי שואלת אותה אם היא ממש צריכה שאני אעקוב אחריה ואבדוק אותה. אין כזה דבר! אם היא לא רוצה, אז שתקפל בלי לרצות! כמובן אם יש דברים אחרים שניתן לתת לה לעשות במקום ויש מישהו אחר שיקפל, אז זה משהו אחר, אבל לפעמים צריך בבית עזרה והעזרה היא לקפל כביסה ואז אין מצב שהיא עושה חכמות בעניין.
באמת תסבירו לי, מה הגישה הסלחנית והפחדנית הזאת? למה לדבר איתה בעקיפין? למה לרמוז לה? למה לא לעשות עניין? למה ולמה ולמה??? איך יתכן שילדה בת 13 (לא תגידו בת חמש שלא תמיד מבינה מה רע במה שהיא עושה) פשוט תחזיר כביסה נקיה, כביסה שאמא שלה מיינה, הכניסה למכונה, הוציאה, תלתה, הורידה מהחבל ואז נתנה להוד מעלתה לקפל ולהחזיר לארון - איך יתכן שהיא פשוט תחזיר את הבגדים לסל הכביסה?? איך עוברים על זה לסדר היום? היא פשוט מוצאת קומבינות לעשות מה בא לה. היום זה כביסה ומחר??

בקצרה, זה נושא ארוך.
מהוצאת עצבים על הילדים לא באה מעולם תועלת.
בדרך כלל, וכך יסבירו המבינים בכוחות הנפש, הכעסים הם שלך, והם שם ללא קשר אליה.

לדוגמא

אני הייתי נופלת עליה!!! כפשוטו! מה זה צריך להיות להחזיר לסל הכביסה?? מה היא חושבת, שאמא שלה היא סוס עבודה???

תעני לעצמך בכנות, האם את למשל מרגישה סוס עבודה בבית, בלי קשר אליה? וזה פשוט מתפרץ כאן, על ראשה?

אם זה נכון, וסביר שכך, הרי אין הצדקה שהיא תחטוף על המעשה - הלא מוצלח - שעשתה, את כל הכעסים וברגשות הכאובים שלך, מקדמת דנא, על היותך סוס עבודה....

וכמו בכל נושא אחר, זה נושא של עבודת המידות שלך, האם להוציא את הכעסים שלך החוצה או להתגבר עליהם. הבעיה שכאן יש ילדה עם נפש - שאת אמורה להגן עליה - באמצע, ולכן זה הרבה פחות הוגן ומומלץ לצרוח.

בקיצור, את כועסת, צועקת, צווחת. זה מעשה לא ראוי. אם את עושה את זה בחדר סגור, ניחא, אבל כשאת עושה את זה על הילדה שלך, שאת אמורה לחנך, לאהוב, להכיל, ולתת לה כוחות התמודדות להמשך החיים, את צריכה להזהר שבעתיים.

זה הסיבה שנשברו כאן כל כך הרבה קולמוסים.
דאגה לנפש הילדה.
זה לא אשכול סיוע לאמא כיצד לפרק כעסים בצורה המיטבית....


ושלא ישמע ממני שאני חושב שמה שהילדה עשתה הוא מעשה ראוי.
אבל אם אכן רק בטובתה אנו חפצים, ובטובתה הכנה, אנו צריכים לשאול את עצמינו מה טוב לה.
למרות שאכן יצר התגובה הזועם שלנו לא יבוא לידי סיפוקו, אם לא נצווח עליה רבע שעה ברציפות....

 

[חדוי לינד]

בקצרה, זה נושא ארוך.
מהוצאת עצבים על הילדים לא באה מעולם תועלת.
בדרך כלל, וכך יסבירו המבינים בכוחות הנפש, הכעסים הם שלך, והם שם ללא קשר אליה.

תעני לעצמך בכנות, האם את למשל מרגישה סוס עבודה בבית, בלי קשר אליה? וזה פשוט מתפרץ כאן, על ראשה?

וכמו בכל נושא אחר, זה נושא של עבודת המידות שלך, האם להוציא את הכעסים שלך החוצה או להתגבר עליהם. הבעיה שכאן יש ילדה עם נפש - שאת אמורה להגן עליה - באמצע, ולכן זה הרבה פחות הוגן ומומלץ לצרוח.

בקיצור, את כועסת, צועקת, צווחת. זה מעשה לא ראוי. אם את עושה את זה בחדר סגור, ניחא, אבל כשאת עושה את זה על הילדה שלך, שאת אמורה לחנך, לאהוב, להכיל, ולתת לה כוחות התמודדות להמשך החיים, את צריכה להזהר שבעתיים.

זה הסיבה שנשברו כאן כל כך הרבה קולמוסים.
דאגה לנפש הילדה.
זה לא אשכול סיוע לאמא כיצד לפרק כעסים בצורה המיטבית....


ושלא ישמע ממני שאני חושב שמה שהילדה עשתה הוא מעשה ראוי.
אבל אם אכן רק בטובתה אנו חפצים, ובטובתה הכנה, אנו צריכים לשאול את עצמינו מה טוב לה.
למרות שאכן יצר התגובה הזועם שלנו לא יבוא לידי סיפוקו, אם לא נצווח עליה רבע שעה ברציפות....

כל מילה פנינה!!!

 

[גלבוע]

לגבי קיפול כביסה, אצלנו בשלב מסוים התחלנו שיטה שבה כל אחד מקפל לעצמו.
(אין לנו הרבה קטנים).
אצלנו זה עובד.
תשקלו.

 

[המימד הנוסף]

@בשעות הפנאי נס שאת כאן, הזדהתי עם כל תגובה שלך....
בכלל בעלי טוען שאין מושג כזה עזרה מילדים! עזרה מקבלים ממשהו שהוא מעליך (בעזרת ד').
מה כן?
כהורים עלינו ללמד ילדים ולהקנות להם הרגלים: מה השלב הבא של כל דבר, ואיך תולים , מקפלים, מפנים אשפה וכולי, כשמלמדים מגלים שזה לוקח המון זמן ללמד ויש בזה הרבה פרטים, וגם שזה מאד מחבר בין ההורים לילדים.
כמו כן אפשר ללמד על חבורה ושיתוף פעולה.
עזרה טכנית מקבלים בתשלום למישהו זר! לא בשביל זה מביאים ילדים...

 

[קריה נאמנה]

כשילד מרגיש שלא רואים אותו, שמנצלים אותו, לא יעזור להרוג את השליח.

כשנערה לא רואה את העמל והמסירות של אמה, ומתייחסת לכל מה שהיא מקבלת מההורים כאל מובן מאליו, האמא אמורה לראות איך היא מזלזלת, ולהגיש את הלחי השניה?

 

[אדם לעמל יולד]

שמעתי פעם מהרב יעקבזון שאמר:
מה הבת שלך אשמה שאת לא רוצה לקחת עוזרת בית ושלם עליה טבין ותקילין? הבת שלך צריכה לסבול את זה שאת חוסכת את הביטוח לאומי של העובדת? אם כן, לפחות תשלמי לה את זה...
בקיצור, המסר הובן. אבל זה נכון שיש איזונים בין צורך לחנך ל''שוויון בנטל'', לעזרה וגם לחסד (בבית) אבל מכאן ועד להכריח וכו' הדרך רחוקה ולדעתי רק תזיק לילדה.

 

[אדם לעמל יולד]

כשנערה לא רואה את העמל והמסירות של אמה, ומתייחסת לכל מה שהיא מקבלת מההורים כאל מובן מאליו, האמא אמורה לראות איך היא מזלזלת, ולהגיש את הלחי השניה?

הנה, בדיוק הזדמנות להעריך כל אחת על מה שהיא עושה, יש בזה יחסי גומלין, אבל אם באים בגישה של חייבים לי (גם מצד האם וגם מצד הבת) אז אין סיכוי שזה יעבוד.

 

[קריה נאמנה]

בכלל בעלי טוען שאין מושג כזה עזרה מילדים! עזרה מקבלים ממשהו שהוא מעליך (בעזרת ד').

ספרי זאת לשוביניסטים(עזר כנגדו)

 

[בשעות הפנאי]

@בשעות הפנאי נס שאת כאן, הזדהתי עם כל תגובה שלך....
בכלל בעלי טוען שאין מושג כזה עזרה מילדים! עזרה מקבלים ממשהו שהוא מעליך (בעזרת ד').

יפה מאד!!

 

[קריה נאמנה]

הנה, בדיוק הזדמנות להעריך כל אחד על מה שהיא עושה, אבל אם באים בגישה של חייבים לי (גם מצד האם וגם מצד הבת) אז אין סיכוי שזה יעבוד.

או קי.
אם היינו מצליחים לחנך להערכה, סביר להניח שזה לא היה קורה.
אם כבר קרה, יש לדון בשאלה מי חייב למי.
האם ההורים חייבים לשרת נערה בת 13, או שהיא חייבת בכבודם.

 

[בשעות הפנאי]

האמא אמורה לראות איך היא מזלזלת, ולהגיש את הלחי השניה?

זהו שהיא לא מזלזלת. אלא מתעצלת
ולהגיש לה את הלחי השניה, נשמע כאילו אתן בעימות. ומי שיותר חזק מנצח
ולא כן הוא. ההורים אמורים ללמד את הילדים איך להתגבר על הטבעים הרעים שלהם, ובכללם גם טבע העצלנות

 

[אדם לעמל יולד]

או קי.
אם היינו מצליחים לחנך להערכה, סביר להניח שזה לא היה קורה.
אם כבר קרה, יש לדון בשאלה מי חייב למי.
האם ההורים חייבים לשרת נערה בת 13, או שהיא חייבת בכבודם.

א. גם אם לא עשינו או לא הצלחנו עד עכשיו אז תמיד אפשר לתקן ועשות את השינוי, שאגב לא נראה לי משהו בשמיים.
ב. כל אחד חייב לשני, בבת חייבת לכבד את ההורים אבל גם להורים אסור לא לכבד את הילדה!!! (ממש לא דיברתי על ''לשרת'' את כבוד הילדונת בת ה 13).