הנושאים החמים
הנושאים החמים
פרק 1: רצון להיפרד (חלק א)
"סַאן (שלוש, יפנית)!"
הדריכות צבטה בפרסותיו, מצטווחת במוחו במתכתיות. הוא מצמץ, נושף בפרפור שפתיים.
"נִיִי (שתיים)!"
הקהל האדיר דמם. השקט נמתח במריטת עצבים אכזרית.
"אִיצִ'י (אחת)!"
יריית האקדח פילחה את השמיים. שאגות ההמון החרישו הכל, בולעות את מקצב דהירתם המטורף, את נשיפותיהם הנמהרות, את פרסותיהם המתלהטות.
"אִי-קוּ-זֶה, רֶנְשָׁא-צָ'אן!!! אי-קו-זה, רנשא-צ'אן!!! (קדימה, רוץ, יפנית)" השאגות נקלטו באוזניו במעומעם. הכרתו החבויה זיהתה את ההברות. את גופו הסוסי הטיסה ההמולה. שוטף במרוצתו, עקף את שאר חבריו. קו הגמר.
ארבע רגליו דהרו בתיאום מופלא, נחפזות לשם, ליעד הנכסף, היחיד. קו הגמר.
"אי-קו-זה, רנשא-צ'אן!!!"
קצף עלה על שפתיו. ייעודו של המחול הסיבובי המטורף כבר נשכח ממנו. נותרה רק הדהרה. בהולה, היסטרית. חסרת תכלית ויעד. עוד סיבוב. ועוד אחד. ועוד אחד.
"פאך!!!"
רעם האקדח כמעט לא נשמע על רקע ההשתוללות הכללית. ההמון צווח וצרח, בכה וצחק. פרחים וכובעים נפלו לתוך מסלול הדהירה. מטבעות כסף נשקו לאספלט בצלצול מתכתי. הם הוסיפו לרוץ בו במעגלים חסרי תכלית, צוהלים ונושפים, מלהיטים את הפרסות המפורזלות היטב. ואז, בבת אחת, הצטללה הכרתו. שתי רגליו האנושיות הסתבכו פתאום זו בזו. האוויר הלם בו בכל עוצמתו. רנשא עף קדימה, מתגלגל על האספלט, על המטבעות והפרחים.
מעל בימת השופטים סקרו אותו שלוש הילדות במבטיהן הכבויים. רגע קצר, ומיד מיהרו אחרי הזקנה, שלא זרקה לעבר המתחרים הזרוקים על המסלול אפילו חצי מבט מיותר.
"רנ-שא-צ'אן!!! רנ-שא-צ'אן!!!" שאגה אחידה, נלהבת.
הוא ניצח, מסתבר. שמי התכלת מעליו הוכתמו בנקודות קטנות, גדלות. עוד פרחים. עוד מטבעות. עוד ניצחון.
מימינו נעמד שִׁיזוּאִי, מנער את בגדיו, מוודא את שלימות איבריו האנושיים. "קום, רנשא." דחק בו. "הם מחכים לך. קום."
הוא נעמד על רגליו, זורק מבט עמום בקהל העצום והנלהב. הם מחכים לו.
"רנ-שא-צ'אן!!! רנ-שא-צ'אן!!!"
הם שמחים בו.
הניף ידיו לעבר היציעים. הצעקות הפכו לצווחה אחת נרגשת, גועשת. חיוכו החצוי בז לשאגות המתפרעות שלהם. הם שמחו. הוא לא. רק על פי צרחותיהם הוא ידע כי ניצח. ואם אין לו את חדוות הניצחון, למה בכלל הוא עושה את כל זה?
הצלמים והשדרנים זינקו לתוך המסלול המלוכלך, דוחפים מצלמות ומיקרופונים לתוך פניו.
"והנה אני כאן," ליהג ברגש מופגן שדרן לתוך מסרטה, חוסם בגופו את דרכו הנמלטת של כוכב הערב. "ליד מנצח המירוץ האגדי, מזה שלוש שנים ברציפות, שש פעמים במקום הראשון! רנשא-סאמה בבקשה."
הרמקול כמעט נתחב לפיו. פלאש הבזיק משמאלו, קרוב מידי. שלוש שנים. שישה נצחונות מוחצים.
"איך זה מרגיש, הניצחון השישי, רנשא-סאן?" חקר בלהט עיתונאי נמרץ מלפניו.
הוא עפעף. איך זה מרגיש? "מרגיש שרצתי הרבה מאוד." ניסח בציניות, בחצי חיוך מריר. שני שדרנים צחקו בתגובה.
"אתה תהיה מועמד לגביע הקְוַוארְט. האם זה מרגש אותך?"
הניד בראשו אלכסונית. לא ממש. עכשיו, סחוט נפשית ופיזית מהמירוץ האחרון, מחשבה על עוד תחרות דהירה גורמת לו לרצות לברוח למיטתו. בהחלטיות עלובה פילס דרך מאומצת בינות לקהל הצובא עליו. כמה היה נותן לזקנה, שתהפוך אותו שוב לסוס פראי ומסוכן, רק עד שיגיע הביתה. רק כדי שלא יצטרך עכשיו לחתום לאלפי מעריצים וללחוץ מאות ידיים נרגשות. אך יצא את השטח המגודר, התנפל עליו ההמון. למזלו הרב, הסדרנים היו כהר מוכנים לזה. רגע לפני שנמחץ הסתערו לפניו, עוצרים בהחלטיות את הקהל הרב.
הוא מיהר, כמעט רץ, החוצה. החוצה! אוזניו הצוללות ייחלו למעט שקט. עיניו המסונוורות שבעו פלאשים.
הערב נטה לרדת כשסיים לארגן את עצמו מחדש. רחוץ ומותש נזרק על מיטתו.
ניצחון שישי. הוא בדרך לגביע הקווארט. רטט התרגשות חלף באיבריו הלאים. מעניין. חשב שכבר לא נותרה בו לחלוחית התלהבות. אבל בכנות, גביע הקווארט יהיה הישג אדיר. רק בודדים ישתתפו בתחרות הזו. והוא היחיד שיש בידו רצף מלא של שישה נצחונות. הניצחון הבא יהיה היסטורי.
מדהים. רק לפני שש שנים, כששיזואי הציע לו להצטרף למירוץ, הוא דקר אותו בשתי מילים ציניות וסירב לדון ברעיון המטופש. אבל תוך שנתיים הפך העניין ללהיט העולמי. טירוף חדש. שיחת היום, ציר הספורט. אליל חדש.
שיזואי הצטרף לקבוצת למידה ממשלתית ומסובסדת, וטען בפניו שהוא סתם פחדן ומרובע. שהמכשפות עוברות מבדקי אמינות קפדניים ושאף אחד לא נותר סוס. הוא היה חוזר משולהב ונמרץ מהתחרויות המקומיות, מתאר בצבעים חיים את הכל. ואת אושרו של המנצח.
שנתיים ארוכות ומלאות וויכוחים ציניים, היו הזמן שלקח לשיזואי לשכנע אותו לפחות ללכת לראות. הוא הלך. אמד בתיעוב את שיזואי, שהניח לנערה- שוליית המכשפה המקומית, לזרות על ראשו את האבקה המקוללת וללחוש כמה מילים. אחר כך עקב ברתק אחרי הסוס השרירי, בהיר הפרווה, שהובילה הנערה לקו הפתיחה. מנחה התחרות ספר אחורנית משלוש וירה באקדחו. שמונה סוסים הם היו, שדהרו במהירות מדהימה על מסלול האדמה. שיזואי ניצח. המכשפה ונערתה הופיעו כמו משום מקום, אוספות בידן דבר מה נעלם ולוחשות משהו. שמונת הסוסים הפכו באחת לבני אדם מתגלגלים, מתנופת הדהירה, על האדמה. נחבטים.
ואז הקיפו כולם את שיזואי, והוא, מתוך הטבעת הנרגשת, נשא מבטו אליו, וניצוץ הניצחון בעיניו אכזב את רנשא. כי שיזואי באמת ניצח. ליבו של רנשא נכבש.
][
חלק ב'
נערך לאחרונה ב:
