סיפור על העיני ועל הראסי

[שיילה]

עמדתי מול הירקן משתומם, בוהה בו מכף רגלו עד בוהק קרחתו. משהו מוזר בו.

דבריו שהיו עבורי סמל לנבערות, כעת נשמעו באוזני כדברים של טעם, אפילו עיניו נוצצות בחכמה.

"מוזר", מלמלתי לעצמי. הקול קול שפוי והידיים ידי יגאל בונסוני.

"קרה משהו?", שאל אותי הירקן ומצחו התקמט בדאגה, "אתה בסדר?"

"אני?", המהמתי, "כן. ואתה?",

"אני בסדר. באת לשגע אותי?", כך חלושות בעיניים מיוסרות מעט,

"לא. לא. חס וחלילה, ממש לא", התנצלתי. זה ממש לא יגאל. אולי תאום שלו.

הסתובבתי לכיוון ביתי, תמה היכן הצעקות והאגרסיות שהיו מתפרצות מבין הסלסלות. התגעגעתי.

"נמאס לי מהמסכה הזו", שמעתי פתאום את יגאל בקולו המוכר, "שיחפשו אותי, לא יכול לנשום".

"יגאל?", הסתובבתי בבהלה.

"ואתה", צווח בזעם לכיווני בשפתיים חשופות, "תפסיק להסתובב כאן עם המבטים שלך, אתה מרקיב לי את הבננות".

החשתי את צעדיי, סמוק לחיים.

רק עכשיו הבנתי איך הבן של יגאל לא מתבייש בהיותו 'עיניים של אבא'. יגאל הוא אדם מאפו ומעלה.

 

[undo]

כל מילה פנינה.

עיניים של אבא

אדם מאפו ומעלה

הקול קול שפוי והידיים ידי יגאל בונסוני

בוהק קרחתו

 

[שיילה]

"אתה חושב שזה מצחיק... אני אשאר עם המסכה גם אחרי הקורונה". כתב לי פלוני במייל, "סוף סוף אני מדבר עם אנשים בלי שעיניהם מרצדות בין אפי המחודד לשיניי האכולות".
#נקודה_למחשבה

 

[7שבע7]

קצר וקולע.
(מפריעים לי קצת סימני הפיסוק המיותרים, כמו למשל:

?",

עדיף לא לעשות יותר משני סימני פיסוק רצופים).

 

[שיילה]

עדיף לא לעשות יותר משני סימני פיסוק רצופים

כך הם כללי הפיסוק?, לא חושב שצריך לשנות סיפור בשביל לא להפגיש כמה סימני פיסוק יחדיו.
אם זה רק ענין של טעם הדיון מיותר, בתקופת הקורונה זה יכול להיות סתם עוד תסמין.

 

[מ. י. פרצמן]

כך הם כללי הפיסוק?, לא חושב שצריך לשנות סיפור בשביל לא להפגיש כמה סימני פיסוק יחדיו.
אם זה רק ענין של טעם הדיון מיותר, בתקופת הקורונה זה יכול להיות סתם עוד תסמין.

אם יש סימן שאלה, הסימן הזה מפסק את המשפט. לא צריך להוסיף אחריו גם פסיק או נקודה.
זה מבלבל, נכון, כי לפי השמיעה נראה שכן צריך להוסיף פסיק אחרי סימן השאלה, לפעמים. כמו במקרה בקטע הזה. אבל בכל זאת, מדובר בטעות.

אפשר לראות עוד כאן, מתוך האתר 'עלי דפנה':

נקודה אחרי סימן שאלה או סימן קריאה

סימן שאלה ? וסימן קריאה ! הם סימני פיסוק לכל דבר. רבים שמים אחריהם בטעות את סימן הנקודה.
הכלל הוא שלא תבוא נקודה אחריהם.
לדוגמה:
משובש: מה קורה כשכל המשקיעים בשוק מבקשים למכור את כל אחזקותיהם בעת ובעונה אחת?.
נכון: מה קורה כשכל המשקיעים בשוק מבקשים למכור את כל אחזקותיהם בעת ובעונה אחת?

 

[@Simcha]

ומתוך אתר האקדמיה

28 – סדר סימני הפיסוק בסביבת מירכאות
בהבאת דיבור ישיר בין מירכאות מצטרפות שתי מערכות פיסוק: הפיסוק של הטקסט המצוטט והפיסוק של הכותב. ראוי להימנע מגיבוב של סימנים רצופים, ועל כן יש לוותר לפעמים על סימן פיסוק השייך לאחת המערכות. הינה שתי שיטות הנוהגות בעניין זה:
שיטה א
סימן הפיסוק יבוא לפני המירכאות. למשל:
(1) והוא אמר: "אין דבר. זה בסדר."
(2) הוא פרס זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
(3) "האם יכול אלוהים," שאל, "לברוא סלע שיהיה כבד כל כך עד שלא יוכל להרים אותו?"
(4) "מצוין," אמר, "אם כך אין מה לדאוג."
(5) "אני מסכימה," אמרה. "מתי ניסע?"
[הנקודה מציינת שהציטוט מורכב משני משפטים נפרדים.]
(6) "פרנסה טובה?"
"מכובדת."
אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף המשפט הראשי, יבוא סימן הפיסוק המתאים מחוץ למירכאות. למשל:
(7) איפה נאמר "אבן מקיר תזעק"?
שיטה ב
כשהציטוט מובא בסוף משפט תבוא הנקודה אחרי המירכאות. למשל:
(8) והוא אמר: "אין דבר, זה בסדר".
אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות, ולא תבוא נקודה אחרי המירכאות. למשל:
(9) הוא פרס זרועותיו וקרא: "ריבונו של עולם!"
(10) אני שואלת את השומר: "לאן אני צריכה ללכת?"
כך גם בהבאת ציטוטים בלא משפט ראשי:
(11) "פרנסה טובה?"
"מכובדת".
כשהציטוט מובא בראש המשפט יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
(12) "מסכן אבא", אמרה לי בצאתנו משער החצר.
אבל אם ראוי לבוא סימן שאלה, סימן קריאה או שלוש נקודות בסוף הציטוט, יבוא סימן הפיסוק המתאים בתוך המירכאות, ולא יבוא פסיק אחרי המירכאות. למשל:
(13) "לְמה אפשר לצפות?" נד בראשו.
כשהציטוט מפוצל, עשוי הפסיק לתרום לגיוון ההנגנה או לגיוון המשמעות, ועל כן הכותב חופשי לסדר את סימני הפיסוק על פי הגיונו. למשל:
(14) "בסדר", אמר, "עלה. כל העולם כבר ער".
[הפסיק מציין הפסקה בין הציטוט למשפט הראשי.]
(15) "בסדר," אמר, "עלה. כל העולם כבר ער".
[הפסיק מציין הפסקה ברצף הדיבור בתוך הציטוט.]

 

[שיילה]

תודה. החכמתם.

 

[7שבע7]

לא חושב שצריך לשנות סיפור בשביל לא להפגיש כמה סימני פיסוק יחדיו.

לא צריך לשנות את הסיפור, רק להוריד את סימני הפיסוק המיותרים...
ואין פה עניין של טעם, אלא של כללים.

 

[שיילה]

עדיף לא לעשות יותר משני סימני פיסוק רצופים

לא צריך לשנות את הסיפור, רק להוריד את סימני הפיסוק המיותרים...
ואין פה עניין של טעם, אלא של כללים.

לאחר עיון בכללים שהובאו לעיל הניסוח הנכון הוא שסימן שאלה מחליף נקודה או פסיק.
ושוב:

החכמתם.