נכון.אני קראתי פרק אחד ולא יותר.
כשאת קוראת בתוספת תמונות...
אוי התמונות שברו אותי ):
אבל יש מי שמעדיף לקרוא טרגדיות.
הן מחזקות אותו או גורמות לו לבכות.
אישית, לא מתחברת לספרי טרגדיה, אבל ספר אמיתי ביוגרפי כן יכול לבוא אצלי בחשבון.
אני זוכרת שבימות היותי בסמינר היה איזה תרגיל הג"א או משהו כזה,
ונדדנו לכיתה אחרת. על השולחן ראיתי ספר שאני לא זוכרת את שמו עד היום,
ובו סיפור על ילדה שחלתה בסרטן. סיפור אמיתי מנקודת הראות של אמה.
שקעתי לתוך הספר, ויצאתי מהכיתה אחרי שסיימתי אותו.
אני זוכרת שאחכ היה לי קשה לישון כמה ימים.
כל הזמן הרהרתי על הילדה ועל אמא שלה, ואיך היא הרגישה.
זה היה ספר חרדי, ולא ראיתי אותו מאז בשום ספריה.