הנה ציטוט מתוך אחד ממפרשי הרמב"ם. (אינני יודע מי הוא אך דבריו מסתברים):מלש' הרמב"ם מובן, שאם אתה מעוניין להרבות, אז תרבה במתנות לאביונים.
להרבות זה אומר שאם בד"כ אתה נותן ב- 10 ש"ח והחלטת לתת ב- 20 עדיף שתמשיך לתת ב- 10 ואת העשר הנותרים תתן לצדקה.
לא כתוב בלש' הרמב"ם לתת חצי ממה שמקובל לתת, עד כדי ביזוי הזולת... (במיוחד שזה לא לפי ההלכה).
וכן, זה גם לא הכסף, גם בסכום קטן אפשר לתת דברים מכובדים.
משלוחי המנות שלי לא עוברים את ה- 10 ש"ח. אבל הם מוגשים עם המון מחשבה ואהבה לשכנים.
כתב הרמב"ם (מגילה ב, יז): "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר (ישעיהו נז, טו): לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".
כלומר, מצד הדין רשאי כל אדם להחליט במה הוא מעדיף להשקיע יותר, במשלוח מנות ובצרכי סעודתו או במתנות לאביונים. אלא שלכתחילה, הרוצה לקיים את המצווה על פי הדרכתם של חכמים, ראוי שיעדיף להרבות במתנות לאביונים. ויעשה חשבון כמה הם הוצאותיו על משלוח המנות ועל סעודת הפורים, וייתן יותר לעניים.