בסוף זה לא יצא קומיקס, יצא סיפורון חמוד.
בבקשה ביקורת על התוכן.
המטרה: על מה אפשר לוותר בכדי לקצר את הקטע.?
(אני לא עובדת עדיין על פיסוק)
מקבלים את השבת
נעם ונעמה כבר היו לבושים בבגדי השבת .
הם התבוננו מבעד לחלון הרחב ,כשאמא הדליקה את נרות השבת,
המכוניות חנו בשורה בצד ,בדיוק כמו רכבי המשחק של נעם המחכות על גבי השטיח שבחדר.
החנויות שבשדרה נסגרו אף הן והיו ריקים מקונים ומוכרים.
אנשים רבים מיהרו לבית הכנסת ומילאו את הכבישים. אי שם נראו מספר אנשים מבוגרים, עם מקלות הליכה .
ועכשיו מישהו מוכר מגיע לרחוב שמתחת לחלון
הנה נעמה תראי!זהו הרב אליהו בבגדי לבן עם כיסים מלאים בממתקים, לחלק לילדים בבית הכנסת.
נעם ונעמה מחכים לאמא שתאמר איתם את תפילת קבלת שבת.
בינתיים הם מקשיבים יחדיו לצלילי השבת,העולים מן הרחוב.
כי בשבת אפשר לשמוע דברים מיוחדים שאי אפשר לשמוע ביום חול כשהרכבים צופרים והחנויות פתוחות והאנשים ממהרים לעבודה והילדים לבית הספר
בשבת יש אפשרות לשמוע צלילים דקים,,צלילים עדינים. כמו למשל ציוץ ציפורים .או ברכות "שבת שלום " המוחלפות בין העוברים והשבים ברחוב.
בשבת אפשר להריח את החלות הטריות שאמא אפתה מעורבות בריח הדגים ושאר המטעמים.
אתה יודע נועם? אני חושבת שלכל בית יש טעם וריח אחר.כשעולים במדרגות אפשר להריח את הטעמים השונים והמיוחדים שיש לכל בית .
וככה רואים שכל אחד הוא מיוחד ובטח הגיע ממקום אחר ומגוון .
וביחד כל הריחות המראות והצלילים האלו, יוצרים אוירת שבת אמיתית.
וזו הדרך שלנו לקבל את השבת גם כשאנחנו לא יודעים לקרוא לבד מהסידור.
אנחנו מחכים לשבת ומקבלים אותה כמלכה והולכים לקראתה
" לקראת שבת לכו ונלכה...בואי שבת בואי המלכה".