נראה לי ניתן לסכם את זה כך:
יש הסכמה ע"כ שהכסף מיועד עבור הילד
אין הסכמה לגבי השאלה אם הכסף שייך הלכתית לילד או להורה
(מה שלמעשה לא משנה כ"כ עקב המשפט הקודם)
למעט תרחישי קיצון:
הורים רוצים את טובת ילדיהם,
ילדים בגיל 21 פחות או יותר ממומנים ע"י הוריהם, כ"א כפי יכלתו
(אם זה לייזר, רישיון, חתונה, יישור שיניים, שכ"ל, בי"ל, חתונה, הון עצמי ועוד הוצאות כבדות שאין ציפיה שבחור/ה יוכלו לממן לעצמם)
במידה והבחור/ה עצמאים כלכלית לחלוטין , באמת אין שום סיבה שההורים יתערבו בחיסכון לכל ילד
מאחר ולרב זה לא ככה וההורים משלמים לילדים, מי יותר ומי פחות, את צרכיהם, אין שום סיבה שהילד יקח את הכסף בלי תיאום מינימלי עם הוריו, ולכן אני מאמינה ששיח עם הילד על ייעוד החיסכון לכל ילד (חתונה, הון עצמי, רישיון וכו'), הוא לגיטימי לחלוטין.
***
לגבי החשש שהילד יתמרד ויקח את הכסף לעצמו בלי להודיע ע"מ לטוס להודו, לא רואה מה הבעיה.
הכסף הזה הוא ככה"נ הבעיה הקטנה ביותר בסיפור...
ומללבד זאת, בבא העת הילד יצטרך להבין שסוף מעשה במחשבה תחילה...