חיסכון לכל ילד הכסף נעלם

רק עוד נקודה אחת
מה יחשוב הילד כאשר הוא ידע שלא הכפלתם כי לא סמכתם עליו?
יש חלק מהחברים שכן הכפילו להם ולו לא הכפילו
מה נענה?
לא סמכנו עליך?
לא האמנו ביכולותינו להטמיע בך ערכים נכונים?
נענה לו פחות או יותר כמו שהייתי עונה לילד בן תשע שרוצה לעבור כביש סואן לבד, כשאני לא בטוחה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה. גם אם יש לו חברים שהאמא שלהם כן מרשה, וגם אם בלשון החוק מותר לילד בן תשע לעבור.

אמון בילד הוא קריטי, אך בהתאמה לשלב ההתפתחותי של הילד.
אני יכולה להאמין בילד שלי מאוד, ועדיין לא לתת לו להצית גפרור בגיל חמש גם אם הוא בטוח שהוא יודע להיזהר, או ליסוע לבד עם חברים לקיאקים בצפון בגיל שלוש עשרה, או להתעסק עם סכומי כסף גדולים מאוד שהוא לא רגיל אליהם בגיל שמונה עשרה.
"אמון" הוא לא סותר ולא תחליף לאחריות וסמכות הורית.
 
אומר שכל הורה אוהב ואכפתי מעונין להעניק לילדו כל צרכיו ביד רחבה- הרבה לפני חל"י.
במקרה שההורה- לצערו העמוק- לא מסוגל לאפשר הוצאה יקרה ונאלץ להעביר אותה לקטגוריית "מותרות" -הוא יתקשה פי כמה לממן את כל הוצאות החתונה של אותו ילד.
מה עשו לפני חל"י? תיעדפו אם לקחת גמ"ח על יישור שיניים. מה היום? אותו דבר. פשוט ממסגרים את זה אחרת בזה שנותנים לילד להחליט.
אם אומרים "הוצאות חתונה" זה נשמע סכום בטל בשישים (ויותר),
אז אולי נקרא לזה "הוצאות המתנות לצד השני". בחור יקר, מכיון שלהוריך- לצערם- אין כסף גם למתנות לכלה וגם ליישור שיניים- הבחירה בידך.
הגון?
הורים לא תמיד נמצאים במקום של סדרי עדיפויות של גיל ה20.
בחור שמגיע בלי ביטחון לפגישה כי הוא לא רגוע במראה שלו.
זו בעיה גדולה
ולצערי הרב לא כל ההורים מבינים שהם אלו שצריכים להתאמץ בשביל לאפשר לילד להראות טוב.
זה לא מגיע מרוע אלא מחוסר מודעות
מזכיר לי שהיה בחור נתמך בת"ת שהוריו עקרונית סברו שבעייתי שלבחור יהיה כסף
והוא היה מקושש מפה ומשם כל הזמן
לקח לי קצת זמן להבין את המקרה וטילפנתי לאב והסברתי לו מהם צרכים של בחור ישיבה (לא למותרות - אלא לנהוג כשווה בין שווים כשאר בני האברכים)
לכן לא תמיד שיקול הדעת של האב נכון, מה אעשה?!
כואב אבל צריכים לדעת שישנם מספיק מקרים כאלו.
אגב, כל האשכול הזה נסוב על מקרי קיצון כי בבית עם חינוך טוב והורים אינטלגנטיים דיים וקשובים לצרכי הילד
אנחנו בכלל לא מגיעים לסיטואציות האלו משני הצדדים.
 
נענה לו פחות או יותר כמו שהייתי עונה לילד בן תשע שרוצה לעבור כביש סואן לבד, כשאני לא בטוחה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה. גם אם יש לו חברים שהאמא שלהם כן מרשה, וגם אם בלשון החוק מותר לילד בן תשע לעבור.

אמון בילד הוא קריטי, אך בהתאמה לשלב ההתפתחותי של הילד.
אני יכולה להאמין בילד שלי מאוד, ועדיין לא לתת לו להצית גפרור בגיל חמש גם אם הוא בטוח שהוא יודע להיזהר, או ליסוע לבד עם חברים לקיאקים בצפון בגיל שלוש עשרה, או להתעסק עם סכומי כסף גדולים מאוד שהוא לא רגיל אליהם בגיל שמונה עשרה.
"אמון" הוא לא סותר ולא תחליף לאחריות וסמכות הורית.
כמצוין לעיל זו רק ביטוי לחוסר אמון.
בעיקרון הורה שלא סומך על הילד שלו כאשר הוא מחנך בצורה טובה את הילד
יש כאן כשל חינוכי.
אני רגוע שילדיי לא יעשו בניגוד לרצוני- כפי שאני רגוע שאני יודע שכל מה שהם רוצים הם יודעים שאפשר לבקש מההורים לפעמים ההורים נותנים ולפעמים לא , אבל תמיד קשובים.
(לאחר שהסברתי בצורה טובה מה מטרת הכסף ומה כדאי לנו לעשות איתו)
 
כמצוין לעיל זו רק ביטוי לחוסר אמון.
בעיקרון הורה שלא סומך על הילד שלו כאשר הוא מחנך בצורה טובה את הילד
יש כאן כשל חינוכי.
אני רגוע שילדיי לא יעשו בניגוד לרצוני- כפי שאני רגוע שאני יודע שכל מה שהם רוצים הם יודעים שאפשר לבקש מההורים לפעמים ההורים נותנים ולפעמים לא , אבל תמיד קשובים.
(לאחר שהסברתי בצורה טובה מה מטרת הכסף ומה כדאי לנו לעשות איתו)
חינוך יכול לפעמים להצליח כמו שרצינו, ולפעמים לא. וזו לא תמיד אשמת ההורים בכלל.
אתם מתארים כאן מצב אידיאלי-אוטופי, שלא תמיד מתקיים במציאות. לילדים יש בחירה, והיכולת של ההורים לעצב אותם כרצונם - מוגבלת מאוד.
 
מתנה ע"מ שאין לאביו חלק בה לבן עי' שו"ע חו"מ ר"ס סעי' כ"ג
מהכ"ת שהמדינה עשתה תנאי באופן המועיל?

אף אחד לא טען שהכסף שייך להורים,
אין חולק שהכסף שיך לילד
אנשים לא טרחו לקרוא את האשכול?
יש ויש חולק.
לא מעט מהניקים פה טוענים שהכסף שייך לאבא, או שיש מקום לקיום הלכתי בנושא.
חלק טוענים כך על כל הכסף, חלק רק על הכסף המוכפל.
 
חינוך יכול לפעמים להצליח כמו שרצינו, ולפעמים לא. וזו לא תמיד אשמת ההורים בכלל.
אתם מתארים כאן מצב אידיאלי-אוטופי, שלא תמיד מתקיים במציאות. לילדים יש בחירה, והיכולת של ההורים לעצב אותם כרצונם - מוגבלת מאוד.
זו טעות בגישה לטעמי
אנחנו צריכים להאמין ביכולותינו לחנך
מי שלא מאמין בעצמו - איך יוכל לצפות שאחרים יקבלו ממנו?!
בכל מקרה נשוב למינוחים כלכליים מה הסיכון ומה האחוז הסטטיסטי וכו'
אני סבור שהסיכון לא מספיק גבוה
 
מהכ"ת שהמדינה עשתה תנאי באופן המועיל?



אנשים לא טרחו לקרוא את האשכול?
יש ויש חולק.
לא מעט מהניקים פה טוענים שהכסף שייך לאבא, או שיש מקום לקיום הלכתי בנושא.
חלק טוענים כך על כל הכסף, חלק רק על הכסף המוכפל.
אולי כך צריך לנסח - 'אין חולק שבמציאות הילד הוא זה שיכול להחליט מה לעשות עם הכסף'
וגם אין חולק שההורים נותנים לילדים מעל ומעבר פי כמה וכמה ממה שהם חייבים.
ובמציאות קשה להם יותר למנוע מהילדים כספים מסויימים בחתונה.
הדיון כאן,
שיש ילדים שרוצים לחנך את ההורים.
ויש הורים שרוצים לחנך את הילדים.
ויש הורים שרוצים לחנך ילדים אחרים
עריכה: ויש הורים שרוצים לחנך הורים אחרים.
 
נערך לאחרונה ב:
אנשים לא טרחו לקרוא את האשכול?
יש ויש חולק.
לא מעט מהניקים פה טוענים שהכסף שייך לאבא, או שיש מקום לקיום הלכתי בנושא.
חלק טוענים כך על כל הכסף, חלק רק על הכסף המוכפל.
גם מי שטוען שהכסף "שייך" לאבא
לא מעלה בדעתו שהאבא יקח את הכסף ויקנה בזה רכב חדש
זו היתה כוונתי
 
לא צריך תנאי המועיל
כל הנקודה היא דעת הנותן ומנהג המדינה יכול להבהיר לנו מה דעת הנותן
זו סוגיא סבוכה ואכמ"ל
מאוד קל לומר אין כאן המקום להאריך.

כל ה'תורה' שלך מבוססת על דברי הסמ"ע שהסיבה לנתינת מתנה לקטן, הוא ע"מ שיהיה לאביו.
הסמ"ע הזה מבוסס על דעה אחת בראשונים.
יש דעות בראשונים, שגם מתנה של גדול הסמוך על שולחן אביו, שייכת לאביו, לשיטה הזאת יש גם בזה תקנת איבה.
חוץ מהכל, יש לדון שהחיסכון לכל ילד הוא תשלום לאמא בתמורה לדמי הסכם הביטוח לאומי.
ואם כן אין כאן שום דין מתנה לקטן
 
אולי כך צריך לנסח - 'אין חולק שבמציאות הילד הוא זה שיכול להחליט מה לעשות עם הכסף'
וגם אין חולק שההורים נותנים לילדים מעל ומעבר פי כמה וכמה ממה שהם חייבים.
ובמציאות קשה להם יותר למנוע מהילדים כספים מסויימים בחתונה.
הדיון כאן,
שיש ילדים שרוצים לחנך את ההורים.
ויש הורים שרוצים לחנך את הילדים.
ויש הורים שרוצים לחנך ילדים אחרים
דווקא התגובות שהכי בלטו פה, הם של ילדים שרוצים לחנך הורים אחרים.
 
מאוד קל לומר אין כאן המקום להאריך.

כל ה'תורה' שלך מבוססת על דברי הסמ"ע שהסיבה לנתינת מתנה לקטן, הוא ע"מ שיהיה לאביו.
הסמ"ע הזה מבוסס על דעה אחת בראשונים.
יש דעות בראשונים, שגם מתנה של גדול הסמוך על שולחן אביו, שייכת לאביו, לשיטה הזאת יש גם בזה תקנת איבה.
חוץ מהכל, יש לדון שהחיסכון לכל ילד הוא תשלום לאמא בתמורה לדמי הסכם הביטוח לאומי.
ואם כן אין כאן שום דין מתנה לקטן
בהחלט קל לומר שאינני רוצה להאריך כאשר אכן זה לא המקום.
אם כבודו מעוניין -
נקבע חברותא ונלבן את הסוגיא עד דק כולל דעות הדיינים היום.
אני מצטט את העולה מן הדברים ללא אריכות.
 
את הכסף ניתן להוציא עד גיל 22. בשלב זה אחוז גבוה מילדי הציבור החרדי עצמאיים לגמרי (לפעמיים נשואים עם 2 ילדים...) אז הקריטריון של "סמוך על שולחן אביו" בהרבה מהמקרים לא רלוונטי ואין שום קשר לכמה ההורים שלהם השקיעו בחתונה שלהם!!
בנות - גם אם הן לא נשואות רובן בשלב זה ממנות את עצמן לגמרי!
אם הכסף לא הוכפל אז הוא שייך חד משמעית לילד!! זה כסף שהמדינה נתנה לו!! באותה מידה שהורים לא יכולים לדרוש מהילדה את מענק הלידה!!
אם ההורה הכפיל את הכסף יש כאן שאלה לרב למי שייך הכסף המוכפל.. יש סיכוי מאד גבוה שלהורים כי זה כמו שהורה רושם דירה על שם הילד - זה בסך הכל דרך לקמבן את המערכת ולחסוך דמי ניהול ואין כאן שום כוונה לתת את הכסף מתנה לילד.
 
לא צריך תנאי המועיל
כל הנקודה היא דעת הנותן ומנהג המדינה יכול להבהיר לנו מה דעת הנותן
זו סוגיא סבוכה ואכמ"ל
גם אתה מודה כנראה שכסף שהילדים הרויחו במשכורת בשנים שהיו סמוכים על שולחן אביהם שייך להורים.
בא תפתח כאן אשכול על זה ותראה את התגובות המזועזעות של כל הגו'בניקים והצלמות למיניהם....
 
גם אתה מודה כנראה שכסף שהילדים הרויחו במשכורת בשנים שהיו סמוכים על שולחן אביהם שייך להורים.
בא תפתח כאן אשכול על זה ותראה את התגובות המזועזעות של כל הגו'בניקים והצלמות למיניהם....
מסכים
אך אני מבדיל בין מעשה ידיים למתנה שתלויה בדעת הנותן
אבל ברגע שנפתח אשכול בנושא תורני הוא ינעל.
מכיוון שזה לא המקום.
 
את הכסף ניתן להוציא עד גיל 22. בשלב זה אחוז גבוה מילדי הציבור החרדי עצמאיים לגמרי (לפעמיים נשואים עם 2 ילדים...) אז הקריטריון של "סמוך על שולחן אביו" בהרבה מהמקרים לא רלוונטי ואין שום קשר לכמה ההורים שלהם השקיעו בחתונה שלהם!!
זה לא ממש משנה מתי אפשר להוציא את הכסף.
השאלה למי הוא שייך.
בנות - גם אם הן לא נשואות רובן בשלב זה ממנות את עצמן לגמרי!
הם גרות בבית משלהם?
הם אוכלות אוכל שלהם?
אז הם באמת ממנות לעצמן את כל הפינוקים שלהם.. נו נו...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
החלפת המידע בפרום הינה בין משקיעים חובבנים, ואינה מהווה תחליף ליעוץ מקצועי.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה