התייעצות התמודדות עם חרדות

נאווהלה · 12/1/25

נכתב ע"י סמוי מן העין:
@הרב דרור שווץ
אשמח למידע על חרדה ממחלות באופן כזה שהאדם קורא על מחלה ומתחיל להרגיש את כל התסמינים שלה...

זה תופעה ידועה, זה נקרא מחלת סטודנטים, כל מחלה שהם לומדים עליה הם מתחילים להרגיש שהם חולים בה

מהממתתת · 12/1/25

@הרב דרור שווץ
איך אני יודעת אם יש לי חרדת נטישה?
זה בא דווקא עם הפרעת אישיות גבולית?

דרור שווץ · 13/1/25

נכתב ע"י נאווהלה:
זה תופעה ידועה, זה נקרא מחלת סטודנטים, כל מחלה שהם לומדים עליה הם מתחילים להרגיש שהם חולים בה

ליתר דיוק זה נקרא היפוכונדריה. אצל סטודנטים לרפואה באופן ספציפי קוראים לזה תסמונת הסטודנט לרפואה.

דרור שווץ · 13/1/25

נכתב ע"י סמוי מן העין:
@הרב דרור שווץ
אשמח למידע על חרדה ממחלות באופן כזה שהאדם קורא על מחלה ומתחיל להרגיש את כל התסמינים שלה...

שלום!

זה נקרא היפוכונדריה.

בתור בני אדם יש לנו נטייה טבעית לפחד, כאילו הפחד מושך אותנו כמו מגנט.

במקום להתרכז בטוב ובשגרה הבריאה של הגוף שלנו, אנחנו נתקעים דווקא על מה שמפחיד ומלחיץ.

כשקוראים על מחלות, אנחנו לא תמיד מבינים את כל התמונה ואז במקום להבין שניתן לחוות תסמינים קטנים שאולי קשורים לאיזושהי בעיה מסוימת בלי לחלות בשום דבר, אנחנו ישר מדמיינים את הגרוע מכל.

החרדה הזאת בוערת על אש קטנה וכל פיסת מידע "דליקה" גורמת ללהבה לעלות באותו הרגע וגורמת לגוף שלנו להרגיש דברים כאילו הם אמיתיים ומתרחשים בפועל ואז אתה מרגיש דופק מהיר, חולשה, או אפילו קוצר נשימה ואז אתה בטוח שמשהו לא בסדר וכנראה העולם נחרב, רגע הוא כבר נחרב.

ישנם כאלה שממש מרגישים כל דבר קטן בגוף שלהם ומפרשים את זה כאילו הגרוע מכל כבר קרה כי הרי אם יש לי תסמין אחד דומה למה שקראתי עליו בטוח יגיעו עכשיו שאר התסמינים ואז בראש אתה כבר שם.

אבל זה לא חייב להיות ככה, ניתן לשנות את האמונות התוהיות בנפש ובמקביל ניתן גם ללמוד לקבל רגישויות מסוימות ולחיות עמן.

מומלץ ללכת לטיפול CBT ולטפל אם זה מפריע לאיכות החיים. זה לא חייב להיות תהליך ארוך, אפילו כמה מפגשים ממוקדים כבר יכולים לחולל פלאים.

דרור שווץ · 13/1/25

נכתב ע"י מהממתתת:
@הרב דרור שווץ
איך אני יודעת אם יש לי חרדת נטישה?
זה בא דווקא עם הפרעת אישיות גבולית?

השאלה שלך מאוד חשובה ונוגעת בנקודה מאוד רגישה.

חרדת נטישה זה פחד שמלווה אותנו לעיתים, תחושת פחד עמוק שמה שיקר לנו, כמו בן זוג או אדם קרוב, עלול להתרחק מאיתנו, להיעלם או פשוט לא להיות שם בשבילנו.

זה פחד שיכול להפר את השקט הפנימי וליצור בלבול רגשי חזק.

איך תדעי אם יש לך חרדת נטישה?

אם את מוצאת את עצמך מרגישה פחד חזק כאשר את חושבת על מישהו קרוב שיתפוס מרחק ממך, או שיחשוב שאת לא מספיק טובה, או פחד שלא תקבלי ממנו מספיק תשומת לב, ויש לך תחושת בדידות כשאת לא מקבלת את החום והאהבה שאת רוצה – זה יכול להיות סימן לחרדת נטישה.

תחושת פחד כזו לא תמיד באה לידי ביטוי בצורה ברורה, לפעמים היא גורמת לנו להיות אובססיביים יותר, לרצות ולרצות יותר מדי או אפילו להרגיש כעס כשזה לא קורה.

האם זה קשור להפרעת אישיות גבולית?

הפחד הזה יכול להיות קשור לפעמים להפרעת אישיות גבולית, שהיא מצב שבו יש קושי לשלוט על רגשות באופן יציב.

אבל חרדת נטישה לא תמיד קשורה להפרעה כזו.

כל אחד מאיתנו עלול להרגיש את הפחד הזה בצורה כזו או אחרת, כי כולנו רוצים להיות מוערכים ואהובים.

אפילו אנשים מאוד חזקים, עם אמונה עמוקה, לפעמים חווים את הפחד הזה.

מה את יכולה לעשות?

קודם כל, לא להיבהל מהרגש הזה – זה לא סימן למשהו רע.

לפעמים אנחנו מרגישים את הפחד הזה כי אנחנו רוצים להיות אהובים ורוצים לוודא שלא נינטש.

תבדקי עם עצמך – האם את מסוגלת לתת לעצמך את האהבה והחום שאת כל כך זקוקה להם?

לא תמיד אפשר למצוא את כל מה שצריך אצל אחרים, לפעמים הפתרון נמצא בפנים.

תני לעצמך רגעים של שקט ותשומת לב.

חשוב לעבוד על להתחבר לה' ולבטוח בו.

את אף פעם לא לבד, הקב"ה תמיד איתנו והכל בהשגחה פרטית והוא הטוב המושלם וידאג שיהיה לך רק טוב!

גם כשאת מרגישה פחד. לפעמים הרגעים האלה של פחד הם בדיוק הזמן להתפלל מעומק הלב ולהרגיש את החיבור העמוק לה'.

אם את מרגישה שזה כבר כבד עלייך מדי, כדאי לעשות תהליך, לאו דווקא טיפולי, אולי קואוצ'ינג יספיק במקרה הנוכחי.

תזכרי, לא חייבים להתמודד לבד, אפשר תמיד למצוא מי שיסייע.

נאווהלה · 12/2/25

שלום הרב שווץ!
יש לי שאלה, האם אישה שמאוד קנאית לבעלה, ממש בצורה קיצונית, זה נובע מחרדות? או ממשהו אחר? אם לא מחרדות אז ממה זה יכול לנבוע? והכי חשוב: האם ניתן לטפל בזה? ואיך?
תודה רבה!!

דרור שווץ · 12/2/25

נכתב ע"י נאווהלה:
שלום הרב שווץ!
יש לי שאלה, האם אישה שמאוד קנאית לבעלה, ממש בצורה קיצונית, זה נובע מחרדות? או ממשהו אחר? אם לא מחרדות אז ממה זה יכול לנבוע? והכי חשוב: האם ניתן לטפל בזה? ואיך?
תודה רבה!!

ערב טוב!

השאלה שלך נוגעת לנושא מאוד עמוק, וחשוב לדעת שזה נושא שנוגע להרבה אנשים, יותר ממה שנדמה לנו.

קנאה קיצונית בין בני זוג היא לא פנימיות העניין, אלא סימן שמשהו עמוק יותר צריך תיקון.

יש כמה סיבות עמוקות שיכולות להוביל לזה:

אחת, היא לפעמים מרגישה לא מספיק טובה עם עצמה.
היא לא בטוחה בערך שלה, ואם יש פחד לאבד את בן הזוג, אז הקנאה מופיעה כמו "הגנה" כדי לשמור על הקשר.

שתיים, טראומות מהעבר, למשל בגידות או נטישות, יכולות להשאיר פחד תמידי בתוכה.
פחד שלא מצליחה להשתחרר ממנו, ואז היא חוששת שמה שקרה יקרה לה שוב.

יש גם תלות רגשית – לפעמים היא רואה את הקשר כמשהו שמגדיר אותה, וכל תחושת האושר שלה תלויה בו.
אז הקנאה הופכת להיות הדרך לשמור על "השליטה" בהרגשה הזו.

ולא נשכח את ההשפעה של הרשתות החברתיות, שבהן כל אחד מציג חיים "מושלמים".
זה גורם לה להרגיש חוסר ביטחון לפעמים, ולהשליך את זה על הקשר.

אבל יש גם חדשות טובות – הכל אפשר לשנות!

אפשר לעבוד על הדברים האלה ולצמוח מהם.

למשל, אם היא תעבוד על חיזוק הביטחון הפנימי שלה, אז לא תצטרך אישור כל הזמן.

כשהיא תמצא מקום פנימי יציב, היא לא תצטרך להיאחז בחיזוקים מבחוץ.

אפשר גם לעבוד על פחדים מהעבר, להבין מאיפה הקנאה באה ולשחרר את הכאב שהיא מחזיקה בתוכה.

הדבר הכי חשוב – תקשורת.

לדבר על הרגשות בצורה פתוחה, לא מתוך כעס או אשם, אלא מתוך רצון אמיתי להבין ולקרב.

אם היא תעבוד גם על שליטה במחשבות ובאיזון רגשי, היא תוכל להפסיק להיגרר אחרי הרגשות ולהגיב בצורה יותר מודעת.

אם הקנאה הופכת להיות כל כך חונקת, עד שהיא משבשת את החופש של בן הזוג – כדאי לשקול לעבור טיפול מקצועי.

זה לא אומר שיש "בעיה", אלא פשוט הזדמנות לפתח את עצמה ולבנות קשר הרבה יותר בריא ויציב.

צריך לזכור שכל אתגר הוא אפשרות לצמוח ולהתפתח.

אם תסתכלי על זה ככה, כל התמודדות בחיים תהפוך לאופציה של תיקון וגדילה.

בהצלחה!

נאווהלה · 12/2/25

נכתב ע"י דרור שווץ:
ערב טוב!

השאלה שלך נוגעת לנושא מאוד עמוק, וחשוב לדעת שזה נושא שנוגע להרבה אנשים, יותר ממה שנדמה לנו.

קנאה קיצונית בין בני זוג היא לא פנימיות העניין, אלא סימן שמשהו עמוק יותר צריך תיקון.

יש כמה סיבות עמוקות שיכולות להוביל לזה:

אחת, היא לפעמים מרגישה לא מספיק טובה עם עצמה.
היא לא בטוחה בערך שלה, ואם יש פחד לאבד את בן הזוג, אז הקנאה מופיעה כמו "הגנה" כדי לשמור על הקשר.

שתיים, טראומות מהעבר, למשל בגידות או נטישות, יכולות להשאיר פחד תמידי בתוכה.
פחד שלא מצליחה להשתחרר ממנו, ואז היא חוששת שמה שקרה יקרה לה שוב.

יש גם תלות רגשית – לפעמים היא רואה את הקשר כמשהו שמגדיר אותה, וכל תחושת האושר שלה תלויה בו.
אז הקנאה הופכת להיות הדרך לשמור על "השליטה" בהרגשה הזו.

ולא נשכח את ההשפעה של הרשתות החברתיות, שבהן כל אחד מציג חיים "מושלמים".
זה גורם לה להרגיש חוסר ביטחון לפעמים, ולהשליך את זה על הקשר.

אבל יש גם חדשות טובות – הכל אפשר לשנות!

אפשר לעבוד על הדברים האלה ולצמוח מהם.

למשל, אם היא תעבוד על חיזוק הביטחון הפנימי שלה, אז לא תצטרך אישור כל הזמן.

כשהיא תמצא מקום פנימי יציב, היא לא תצטרך להיאחז בחיזוקים מבחוץ.

אפשר גם לעבוד על פחדים מהעבר, להבין מאיפה הקנאה באה ולשחרר את הכאב שהיא מחזיקה בתוכה.

הדבר הכי חשוב – תקשורת.

לדבר על הרגשות בצורה פתוחה, לא מתוך כעס או אשם, אלא מתוך רצון אמיתי להבין ולקרב.

אם היא תעבוד גם על שליטה במחשבות ובאיזון רגשי, היא תוכל להפסיק להיגרר אחרי הרגשות ולהגיב בצורה יותר מודעת.

אם הקנאה הופכת להיות כל כך חונקת, עד שהיא משבשת את החופש של בן הזוג – כדאי לשקול לעבור טיפול מקצועי.

זה לא אומר שיש "בעיה", אלא פשוט הזדמנות לפתח את עצמה ולבנות קשר הרבה יותר בריא ויציב.

צריך לזכור שכל אתגר הוא אפשרות לצמוח ולהתפתח.

אם תסתכלי על זה ככה, כל התמודדות בחיים תהפוך לאופציה של תיקון וגדילה.

בהצלחה!

קודם כל תודה על התשובה!
מעודד לשמוע שזה נוגע להרבה מאוד אנשים, יותר ממה שנראה לנו.
אני חושבת שבמקרה הזה הקנאה נובעת מרוב או מכל הסיבות שהזכרת.
זה יושב אצלה על מקום מאוד מאוד כאוב ורגיש, וכבר ניסתה בעבר לדבר על זה עם בעלה מספר פעמים וכל פעם כזו נגמרה בפיצוץ, והוא כבר נהיה רגיש לנושא - הכוונה שאי אפשר לדבר איתו על זה, זה הגיע למצב שהוא ממש כועס ומתנתק אם היא מעלה את הנושא.
איך אפשר בפועל לחזק אותה -- את הדימוי העצמי, לשחרר טראומות וכו'?
יש אשת מקצוע שאתה ממליץ עליה בנושא הזה?

דרור שווץ · 13/2/25

נכתב ע"י נאווהלה:
קודם כל תודה על התשובה!
מעודד לשמוע שזה נוגע להרבה מאוד אנשים, יותר ממה שנראה לנו.
אני חושבת שבמקרה הזה הקנאה נובעת מרוב או מכל הסיבות שהזכרת.
זה יושב אצלה על מקום מאוד מאוד כאוב ורגיש, וכבר ניסתה בעבר לדבר על זה עם בעלה מספר פעמים וכל פעם כזו נגמרה בפיצוץ, והוא כבר נהיה רגיש לנושא - הכוונה שאי אפשר לדבר איתו על זה, זה הגיע למצב שהוא ממש כועס ומתנתק אם היא מעלה את הנושא.
איך אפשר בפועל לחזק אותה -- את הדימוי העצמי, לשחרר טראומות וכו'?
יש אשת מקצוע שאתה ממליץ עליה בנושא הזה?

צהריים טובים!

זוהי אכן מציאות לא נעימה עבור שני הצדדים וכנראה שהבעל כבר מאס בכך ובגלל זה אינו מסוגל לשמוע.

חשוב לרדת למקור הבעיה, כלומר, ישנם חששות אצלה שגורמים לה לכך אבל על מנת לפתור אותם צריך להבין את הפחד העמוק שיש אצלה וממה הוא נובע.

במצב כפי שאת מתארת הייתי ממליץ דווקא על אימון אישי להעצמה ולאו דווקא טיפול - להתרכז בחוזות ולא בחולשות ובדרך ממילא החולשות ייפתרו - סור מרע ועשה טוב = תתרכז בטוב והרע יידחה מאליו.

במידה וזה לא יעזור אולי כדאי לפנות לטיפול CBT עמוק יותר.

לא אוכל להתייחס יותר מכך מכיוון שאף על פי שלכולנו ישנה אותה "חומרה" בשכל לכל אחד יש עולם נפשי נפרד ומבלי להכיר את העולם האישי לעומק לא אוכל לתת עצה נכונה במקרה זה.

נאווהלה · 13/2/25

נכתב ע"י דרור שווץ:
צהריים טובים!

זוהי אכן מציאות לא נעימה עבור שני הצדדים וכנראה שהבעל כבר מאס בכך ובגלל זה אינו מסוגל לשמוע.

חשוב לרדת למקור הבעיה, כלומר, ישנם חששות אצלה שגורמים לה לכך אבל על מנת לפתור אותם צריך להבין את הפחד העמוק שיש אצלה וממה הוא נובע.

במצב כפי שאת מתארת הייתי ממליץ דווקא על אימון אישי להעצמה ולאו דווקא טיפול - להתרכז בחוזות ולא בחולשות ובדרך ממילא החולשות ייפתרו - סור מרע ועשה טוב = תתרכז בטוב והרע יידחה מאליו.

במידה וזה לא יעזור אולי כדאי לפנות לטיפול CBT עמוק יותר.

לא אוכל להתייחס יותר מכך מכיוון שאף על פי שלכולנו ישנה אותה "חומרה" בשכל לכל אחד יש עולם נפשי נפרד ומבלי להכיר את העולם האישי לעומק לא אוכל לתת עצה נכונה במקרה זה.

יש אשת מקצוע שאתה ממליץ עליה לאימון אישי?

**Moko** · 13/2/25

תודה רבה על האשכול המיוחד.
אצלי החרדות לא מוגדרות כחרדות אלא כפחדים ומודעות למציאות , מלווים אותי בכל יום. לפעמים אני מרגישה שאני נאחזת בהם כי הם יצילו אותי מהמציאות עצמה: אם אני אפחד משריפה בבית אז אני תמיד אזהר שלא יקרה. אם אני אפחד להידרס אני תמיד אזהר שזה לא יקרה. וכן הלאה מעין הרגשה ש"ידע זה כוח" וכדי להצליח להינצל ממצבים מסוכנים ולא נעימים בחיים אני חייבת "לחשוב" עליהם , להיות מוכנה , לדמיין מה קורה אם , והלחץ הזה להיות תמיד במודעות פשוט פוגע בקלילות ובזרימה של החיים.
בנוסף אצטט נושא שנגעת בו למעלה -

נכתב ע"י דרור שווץ:
באופן כללי, על ידי מציאות של חוסר עונג עצמי, האדם הסובל מרגיש ריקניות ורואה את חייו כחסרי משמעות וייעוד, הוא אינו מוצא הנאה מעצם קיומו ומרגיש צורך עז למלא את מחסורו מהעולם שמחוץ אליו, על ידי אנשים, חפצים וחוויות אשר גורמים לו להרגיש בחיים ושהוא נצרך למטרה מסוימת.
מדיכאון בו האדם רוצה לחוות כאב על מנת להרגיש שהוא בעצם חי ולא מת שלא יכול להרגיש כאב,
להרגיש את ה"עונג" שיש כתוצאה מהפרשת הורמונים מסוימים המופרשים בעת התרחשות כאב,
לאידך,
להרגיש מושפל בתור רצון להענשה עצמית,
להצדיק תחושה של אי מסוגלות עצמית,
להסיר כל אחריות אישית ולתת לאדם אחר לקבל את כל ההחלטות באופן מוחלט,
לחוות שוב חוויה טראומתית אלימה בשביל רצון להכיל אותה מתוך מקום של יותר שליטה בסיטואציה מאשר הייתה בפועל בעת התרחשות הטראומה,

זה מאוד נכון ומעולם לא ייחסתי את הרגשות האלו למזוכיזם: לדוגמא ללדת בלי אפידורל כי אם אני בוחרת באופציה הזאת אז לכאורה אני ניצלת מאלף ואחת סיבוכים רפואיים שעלולים להיגרם אם כן (ואני יודעת שהכל בגזירת עליון) ואז הרווחתי שליטה על המצב, כמו שתיארת.
ליפול לדיכאון כי זה הרבה יותר קל מלקום ולעשות .. וכן הלאה על זו הדרך.
השאלה אם יש נקודת השקה לחרדות שלי מהמציאות ולרגש ה"מתמסכן" , יש דרך לצאת מזה ?
והכי מפחיד - זה ההרגשה שאם אני אצליח להתגבר על הפחד, האירועים פשוט יקרו בגלל ש"לא שמתי לב". אני ממש מאמינה בזה ...
תודה מראש

דרור שווץ · 13/2/25

נכתב ע"י נאווהלה:
יש אשת מקצוע שאתה ממליץ עליה לאימון אישי?

לצערי אין לי מישהי שאני מכיר אישית שאני יודע שהיא טובה.

דרור שווץ · 16/2/25

נכתב ע"י **Moko**:
תודה רבה על האשכול המיוחד.
אצלי החרדות לא מוגדרות כחרדות אלא כפחדים ומודעות למציאות , מלווים אותי בכל יום. לפעמים אני מרגישה שאני נאחזת בהם כי הם יצילו אותי מהמציאות עצמה: אם אני אפחד משריפה בבית אז אני תמיד אזהר שלא יקרה. אם אני אפחד להידרס אני תמיד אזהר שזה לא יקרה. וכן הלאה מעין הרגשה ש"ידע זה כוח" וכדי להצליח להינצל ממצבים מסוכנים ולא נעימים בחיים אני חייבת "לחשוב" עליהם , להיות מוכנה , לדמיין מה קורה אם , והלחץ הזה להיות תמיד במודעות פשוט פוגע בקלילות ובזרימה של החיים.
בנוסף אצטט נושא שנגעת בו למעלה -

זה מאוד נכון ומעולם לא ייחסתי את הרגשות האלו למזוכיזם: לדוגמא ללדת בלי אפידורל כי אם אני בוחרת באופציה הזאת אז לכאורה אני ניצלת מאלף ואחת סיבוכים רפואיים שעלולים להיגרם אם כן (ואני יודעת שהכל בגזירת עליון) ואז הרווחתי שליטה על המצב, כמו שתיארת.
ליפול לדיכאון כי זה הרבה יותר קל מלקום ולעשות .. וכן הלאה על זו הדרך.
השאלה אם יש נקודת השקה לחרדות שלי מהמציאות ולרגש ה"מתמסכן" , יש דרך לצאת מזה ?
והכי מפחיד - זה ההרגשה שאם אני אצליח להתגבר על הפחד, האירועים פשוט יקרו בגלל ש"לא שמתי לב". אני ממש מאמינה בזה ...
תודה מראש

היי!

ראשית יישר כוח שעזרת אומץ לשאול!

את חושבת שהפחד שומר עלייך, שהוא מגן עלייך ושאם תפסיקי לפחד יקרה אסון.

אבל זה בדיוק מה שהיצר הרע רוצה שתחשבי, הוא עובד עלייך (ובכנות גם אני חשבתי כך פעם...).

הרי תראי, כמה שנים את כבר נזהרת? כמה שנים את חיה עם המתח הזה, דרוכה בכל שנייה, מוכנה לכל מצב ולכל סיטואציה?

האם זה באמת עזר לך?

ככל הנראה שחוץ מלעייף אותך נפשית זה לא באמת תרם לחיים...

יש בעל הבית לעולם, תרחישים לא קורים רק מכיוון שחשבנו שכך יתרחש או לא יתרחש, נכון, אנחנו יכולים להשפיע על המציאות עם המחשבה שלנו, אבל בתכל'ס זו רק מחשבה אחת מתוך טריליוני מחשבות המשפיעות על העולם וזה לא באמת משנה אותו.

הקב"ה מנהל את העולם, לא את, לא אני, לא אף אחד, רק הוא!

אם הקב"ה החליט שמשהו יקרה הוא יקרה, עלינו רק לעשות את ההשתדלות שלנו וכמובן ונשמרתם לנפשותיכם מאוד זה לא לקפוץ לכביש או ממטוס בלי מצנח או להכניס יד לאש אבל לא להסתגר בחדר שמא משהו יקרה.

אנחנו לא יכולים שלא לחשוב, לכן במקום לחשוב על משהו רע שעלול לקרות עלינו לחשוב על משהו טוב שאנו רוצים שיקרה תוך כדי שמירה על בטיחות בסיסית.

אנחנו צריכים לנהוג באחריות אבל לשחרר את הרצון העז לשלוט בכל פרט במציאות מה שמשפיע בדרך כלל על כל היבטי החיים ומערכות היחסים.

לפחד מכל דבר – זה הפתרון הקל.

הפתרון המאתגר זה לסמוך על הקב"ה שאת עושה את ההשתדלות שלך והוא עושה את מה שהוא צריך והכל לטובה ואין רע יורד מלמעלה.

וזה מה שאת באמת רוצה, נכון?
לא להיתקע בתוך הראש.
לא לנתח כל סיטואציה עשר פעמים.
לא להרגיש שהחיים שלך הם רק התמודדות עם פחדים.

אם חשבת אלפי פעמים מחשבה לא נכונה – נצרך כעת לחשוב אלפי פעמים מחשבה נכונה גם אם את לא מאמינה במחשבה כלל ובסוף זה ייטמע וישנה את התפיסה שלך.

שבי, קחי נשימה עמוקה, תגידי לעצמך :

"אני עושה את ההשתדלות שלי - ואת השאר אני משחררת ומשאירה להקב"ה"

תגידי את זה הרבה, עד שתתחילי להרגיש שזה נכון - ואז, החיים שלך יתחילו להשתנות.

ארכיטקט מצוי · 16/2/25

נכתב ע"י דרור שווץ:
שלום!

זה נקרא היפוכונדריה.

בתור בני אדם יש לנו נטייה טבעית לפחד, כאילו הפחד מושך אותנו כמו מגנט.

במקום להתרכז בטוב ובשגרה הבריאה של הגוף שלנו, אנחנו נתקעים דווקא על מה שמפחיד ומלחיץ.

כשקוראים על מחלות, אנחנו לא תמיד מבינים את כל התמונה ואז במקום להבין שניתן לחוות תסמינים קטנים שאולי קשורים לאיזושהי בעיה מסוימת בלי לחלות בשום דבר, אנחנו ישר מדמיינים את הגרוע מכל.

החרדה הזאת בוערת על אש קטנה וכל פיסת מידע "דליקה" גורמת ללהבה לעלות באותו הרגע וגורמת לגוף שלנו להרגיש דברים כאילו הם אמיתיים ומתרחשים בפועל ואז אתה מרגיש דופק מהיר, חולשה, או אפילו קוצר נשימה ואז אתה בטוח שמשהו לא בסדר וכנראה העולם נחרב, רגע הוא כבר נחרב.

ישנם כאלה שממש מרגישים כל דבר קטן בגוף שלהם ומפרשים את זה כאילו הגרוע מכל כבר קרה כי הרי אם יש לי תסמין אחד דומה למה שקראתי עליו בטוח יגיעו עכשיו שאר התסמינים ואז בראש אתה כבר שם.

אבל זה לא חייב להיות ככה, ניתן לשנות את האמונות התוהיות בנפש ובמקביל ניתן גם ללמוד לקבל רגישויות מסוימות ולחיות עמן.

מומלץ ללכת לטיפול CBT ולטפל אם זה מפריע לאיכות החיים. זה לא חייב להיות תהליך ארוך, אפילו כמה מפגשים ממוקדים כבר יכולים לחולל פלאים.

זה קורה המון אצל טיפוסים פסימיים יותר

דרור שווץ · 16/2/25

נכתב ע"י ארכיטקט מצוי:
זה קורה המון אצל טיפוסים פסימיים יותר

ניתן לידק ולומר שרוב הבעיות מתרחשות אצל אנשים פסימיים ולאידך מי ששמח ואופטימי יסבול פחות מהפרעות שונות.

ארכיטקט מצוי · 17/2/25

על זה נאמר הפסוק באיוב אשר יגרותי בא לי כל מה שאדם מפחד ממנו זה יבוא אליו

דרור שווץ · 23/2/25

ערב טוב לכולם!

אני רוצה לשתף דבר שאינו קשור לתוכן האשכול.

אחרי כמה שנים שעסקתי בטיפול ואימון החלטתי לשנות כיוון.

במהלך חיי הייתי מאמן אומנויות לחימה, כלכלן, מנכ"ל, בעל מסעדה, שותף בסוכנות תיירות ועוד כמה עסקים קטנים מהצד לפני שעשיתי את השינוי והלכתי ללמוד פסיכולוגיה וקואוצ'ינג וברוך ה' הרגשתי שליחות נפלאה ועזרתי למאות אנשים.

במהלך השנים בעולם הטיפול תמיד מצאתי את עצמי מגיע לשיחה עסקית עם לקוחות עצמאיים/בעלי עסקים והעולם העסקי תמיד בער בי. אחרי התייעצות עם רב, החלטתי לצאת לדרך חדשה במקצת - לעבור להיות מאמן עסקי.

בתחום העסקים קיים הצורך במיומנויות וכישורים מחד ובתודעה חזקה ונכונה מאידך וב"ה הקב"ה הוביל אותי בחיי לאפשרות שיש לי יכולת לסייע בשני המובנים - אני יכול מחד לתת ייעוץ והכוונה וגם טיפול להתמודדות עם החסמים המנטליים שמונעים עצמאיים ובעלי עסקים (ולחילופין שכירים שרוצים לעבור לעצמאות) ומאידך לתת ייעוץ וגם להקים בפועל מערך של שיווק ומכירות, תפעול, ניהול, פיננסים וכו'.

לאחר שחוויתי את ההצלחה של האשכול להתמודדות עם חרדה וב"ה זה סייע למאות אנשים הן בהתייעצות באשכול בפומבי והן בהודעות פרטיות והן בשיחות וטיפולים לאנשים שהגיעו דרך האשכול, החלטתי לפתוח אשכול להתייעצות עסקית בו אני מקווה שאוכל לסייע לכמות דומה ובע"ה אף יותר של אנשים בדרכם העצמאית בעולם העסקים (או בהפיכתם משכירים לעצמאיים).

חשוב לי להבהיר!

האשכול הזה ימשיך לפעול ואמשיך לתת מענה לכולם בפומבי ובפרטי אז תרגישו חופשי להמשיך להשתמש באשכול בכל עת שתצטרכו לכך.

מי מכם שמעוניין להפוך לעצמאי או שכבר בעל עסק/עוסק - אשמח שתצטרפו לאשכול העסקי כאן ותסייעו בידי לתת לו דחיפה קדימה כך שבאמת אוכל לקבל שאלות מאנשים ולסייע בעדם להצליח.

אם הנכם מכירים עוד אנשים שיוכלו להסתייע בי, אשמח שתפנו אותם גם אל האשכול או אל הפרופיל שלי כך שאוכל לסייע להם.

רוב תודות לכולם!

יהודי - זה אני! · 24/2/25

איך מבחינים בין חרדה / התקף חרדה לבעיה פיזית,
הרי בהתקף חרדה יש גם דברים פיזיים

דרור שווץ · 25/2/25

נכתב ע"י יהודי - זה אני!:
איך מבחינים בין חרדה / התקף חרדה לבעיה פיזית,
הרי בהתקף חרדה יש גם דברים פיזיים

בוקר טוב!

זאת שאלה נהדרת.

אכן, חרדה היא הרבה פעמים מורגשת ומתבטאת גופנית, לפעמים עד כדי כך שזה באמת מרגיש כמו בעיה רפואית לכל דבר.

אבל איך בכל זאת מבדילים בין התקף חרדה לבין בעיה פיזית אמיתית?

ראשית התקף חרדה בדרך כלל מגיע ב"בום".

תוך דקות ספורות אתה מרגיש דופק מהיר, קוצר נשימה, סחרחורת, תחושת ניתוק או רעד.

אבל כמו שהוא הגיע, כך הוא גם עובר, לרוב תוך 20-30 דקות.

בעיה רפואית, לעומת זאת, נמשכת לרוב לאורך זמן ולא נרגעת לבד בצורה ברורה כל כך.

שנית, כשזה התקף חרדה, התסמינים יכולים להשתנות תוך כדי, פתאום הדופק יורד ואז מרגישים סחרחורת ואז כאב בחזה ואז תחושת מחנק בגרון, הגוף בעצם נכנס למצב הישרדותי, ולכן אתה מתחיל לחוות תסמינים של אדם שמתמודד כרגע מעם מצב הישרדותי במציאות.

לעומת זאת, בעיה פיזית כמו התקף לב ח"ו, לרוב תהיה יותר ממוקדת, עם כאב יציב בחזה שמקרין ליד שמאל או ללסת ולא משתנה כל כמה דקות.

חשוב לדעת, הרבה פעמים ברגע שאתה מסיח את הדעת החרדה מתחילה לרדת – אבל מדובר פה בחרדה "רגילה", מי שסובל מחרדה ברמה גבוהה שכבר התבססה בנפש או שכבר מתחיל התנהגות (הן במחשבה, הן בדיבור והן במעשה בפועל) אובססיבית כפייתית (לרוב, חרדה ברמה גבוהה, ברגע שהיא כבר מוטבעת בנפש מתחיל OCD), היסח הדעת יכול לסייע נקודתית אבל זה כבר מצריך טיפול רציני.

אתן דוגמא – נגיד שאתה חווה התקף חרדה קל ופתאום קורה משהו שממש מסיח את דעתך (טלפון דחוף, אדם אחר שצריך עזרה), הגוף יכול להירגע קצת.

לעומת זאת, אם מדובר בבעיה רפואית אמיתית, היא לא תלויה בתשומת הלב שלך – היא תישאר שם גם אם הראש שלך טרוד בדברים אחרים.

לסכם את הנ"ל במשפט – אם אתה מרגיש לחץ נפשי, דאגות, או פחד ממשהו וסמוך לזה מגיעים התסמינים, יש סיכוי גבוה שמדובר בחרדה.

לעומת זאת, אם אתה קם בוקר אחד בלי שום סיבה ולפתע יש לך כאב חד בחזה או סחרחורת חמורה בלי שום טריגר רגשי – כדאי לבדוק את זה רפואית.

אם אתה עוצר רגע, נושם עמוק ואיטי, עושה הרפיה של השרירים, או אפילו משנה סביבה (יוצא להליכה קצרה), והמצב משתפר – זה סימן ברור לחרדה.

מצב רפואי, לעומת זאת, לא ישתנה בצורה כל כך חדה רק בגלל שנשמת עמוק יותר.

אי לכך, אם ישנו ספק, שווה ללכת לבדיקה.

עדיף 100 פעמים ללכת לרופא ולגלות שזה "רק חרדה" מאשר לפספס משהו חשוב.

אין בזה בושה, זה רק מראה על אחריות.

אבל ברגע שאתה מבין שזו באמת חרדה, אתה יכול להתחיל לעבוד על כלים שיעזרו לך לשלוט בזה – נשימות, מודעות, שינוי מחשבתי, התחזקות בביטחון בהשם שהוא מנהל את הכל בצורה מדויקת, והבנה שהגוף שלך סתם נכנס למצב הישרדותי מוגזם – אם כל זה לא עוזר, כדאי לפנות לטיפול.

נקודה חשובה – אתה לא המחשבות שלך ולא הגוף שלך, אתה הנשמה האלוקית שבתוכך, והיא תמיד חזקה מהכול.

נ.ב.

אמליץ לגלול למעלה בפורום ולקרוא את ההודעות שכתבתי על האופן בו פעולות גופניות עלולות לעורר חרדה גם ללא טריגר נפשי.