פרק 20
חוץ. צהריים. בית משפחת גלבוע.
שני רכבים כבדים לא מצליחים להשתלב ברקע למרות גונם הסולידי. בחצר שרועים זוגות אופניים ללא סדר, ועוד צעצועים מסורבלים.
שבתאי נפלט מהדלת האחורית של אחד הרכבים. הוא דופק בעדינות על הדלת הראשית, שכבר פתוחה למחצה, ורואה את ההמולה החוגגת בפנים.
שבתאי
נוסעים לנופש?
אפרת
(מגניבה מבט אל הרכבים המבריקים שנראים מהחלון)
כמו שאתה רואה…
(פסק זמן)
קשה לי לבד, עם כל הילדים. אני נוסעת אל המשפחה שלי.
שבתאי מבזיק חיוך עקום אל הדרכונים והשקר החשוף.
שבתאי
את עוזבת?
(מנענע את ראשו הגדול)
את יודעת, אייל תמיד היה כמו בן בשבילי.
שפתיה של אפרת מתעוותות כשהיא מנסה לבלוע הבעת משטמה גלויה.
שבתאי
אבל אני מבין אותך. אין צורך להסביר. חבל לי לראות אותו מפסיד הכל בגלל טעות קטנה. לא היינו צריכים לשלוח אותו לתבור. זו היתה טעות. נתפסת בין שני הניצים, זה לא בשבילך. ראיתי את זה אלף פעם.
אפרת חושקת את לסתה.
שבתאי
אייל לא ישתנה. הוא תמיד היה כזה. הוא צריך את האקשן, את יודעת.
אפרת
(מרימה סנטר גאה)
אני מכירה את אייל.
שבתאי
(מהנהן בצער)
אולי טוב יותר ככה.
הוא מתכופף החוצה מבעד לדלת, ומנופף בתיאטרליות אל הרכב השני, שמתניע מיד.
כעבור חצי שעה
מונית עמוסה עוזבת את הרחוב, מותירה מאחוריה בית חשוך, תריסים נפולים, דלת נעולה, ומיניבן משפחתי חבוט בחניה.