שיתוף - לביקורת ממבט אחר...

[הודיה לוי.]

נהרסה לי שנת הצהריים.
עפתי לבכות.

כל עוד השידוך לא ירד, אין מה לבכות.
אפשר להמשיך לישון...

 

[אתיס]

ריקי

אני יושבת בתחנה, ממתינה לאוטובוס. יש מישהי בספסל משמאלי שמביטה בי ללא הרף. סורקת את בגדיי ונעליי, אפילו את המייקאפ שלא נמרח כיאות.

במבט חטוף אני מגלה שזוהי חדווה - אמא של צביקה.

אני מזדקפת, מיטיבה את צווארון החולצה ומוציאה ספר תהילים. גבותיי מתכווצות כאות רצינות, שפתיי ממלמלות בכוונה ובהתלהבות פסוק אחר פסוק.

'יופי, ריקי, עכשיו את נראית בחורה לתפארת', אני מחמיאה לעצמי.
"סופגניונת", מישהי מנפנפת לי מרחוק. אוי לא, יש רק ילדה אחת שמסוגלת לקרוא לי כך. איך אני מסמנת לה שזה לא הזמן המתאים עכשיו?

"ריקי", טובי עומדת מולי. "זוכרת שתמיד הייתי אוהבת לקרוא לך סופגניה? למה את לא באה לעשות לנו בייביסיטר יותר?", היא מתיישבת על ברכיי.

חדווה פותחת זוג עיניים ומיטיבה אוזן.
"אני קצת עמוסה עכשיו עם הלימודים", אישוניי זולגים לאישה משמאלי.
"בטח את לא לומדת חשבון. אני זוכרת שאמרת לי שאת ממש ממש טיפשה בזה".
"מה?! אני?? אהמ.. למה אני די בסדר במתמטיקה", עיניי שטות על הכביש הרחב. אנא ה', עשה נס. שיבוא האוטובוס.
יציליני מידה.

חדווה מלטפת סנטר, כורה אוזן.

"יו, ריקי, את זוכרת שיום אחד שהיית אצלינו מצאנו ג'וק במטבח וכולם עלו על הספות ואת רדפת אחריו עם המטאטא", היא תופסת את הבטן, צוחקת. "ואז לא הצלחת לתפוס אותו, אז מעכת אותו עם הנעל של שימי". אני אגלה לך סוד?", היא מסמנת לי לקרב אוזן אדומה. "שימי ממש התעצבן שהרגת את המקק עם הנעל שלו. הוא אמר שאת הבייביסיטר הכי גרועה שהייתה לנו אי פעם. אבל אל תתייחסי אליו, כי אני כן אוהבת אותך. את מתוקה כמו סופגניה", היא צובטת את הלחיים שלי. יש קטשופ על האצבעות שלה.

"יו, סופגניונת את יודעת במה עוד נזכרתי?" לא אני לא רוצה לדעת. 'ריבונו של עולם', אני נושאת מבט אל השמים הבהירים, 'הלא רק עכשיו סיימתי לומר תהילים. מדוע מגיע לי העוול הזה?

"את זוכרת שיום אחד את נרדמת ויהודה היה על הידיים שלך? איזה מצחיק זה היה. אני אגלה לך עוד סוד?", טובי מביטה ימין ושמאל. חדווה מתקרבת מעט, מאזינה. "אמא אמרה שזה היה ממש חוסר אחריות להירדם עם תינוק על הידיים".

חדווה נעה על מקומה באי נוחות. מיטיבה את משקפיה הגדולות ושולחת לי מבט מוכיח: נו באמת, להירדם עם תינוק על הידיים?!

"אני לא נרדמתי. אני רק נמנמתי", אני מנסה להציל את כבודי הנרמס.
"לא נכון. לא נכון", טובי עוצמת עיניים. "את נרדמת! אני זוכרת שאת אפילו נחרת. ככה: ח פש ח פש ח פש ח פש", היא צוחקת. מתלהבת מהחיקוי של עצמה.

עיניה של חדווה זזות במהירות. שניה מביטה בי, שניה בטובי וחוזר חלילה.

"את יודעת מה היה הכי מצחיק? שהפה שלך היה פתוח, רציתי לצלם לך את השיניים והלשון. תפתחי שניה את הפה. היה לך שתי שיני זהב. איפה הם? חשבתי שאת מחביאה זהב בתוך הפה אבל אמא אמרה שזה לא זהב אמיתי", הצחוק שלה קולני, מתגלגל.

"ריקי, בבקשה בבקשה בבקשה תבואי לעשות לנו בייביסטר", היא משחקת לי בפנים. מסתירה עין. מועכת לחי,
סותמת אף.

טוב, זה הספיק להיום.

"טובי, אני צריכה ללכת", אני אומרת בקול מצונן. אצבעותיה עדיין מוחצות את אפי האומלל.
"אבל האוטובוס עדיין לא הגיע", היא מקשה.
"אין לי כח לחכות לו" אני קמה מהספסל, מנערת חצאית.
"טוב, ביי סופגניונת מטוגנת", היא מנפנפת לי בידה הקטנה.

צחוקה המתגלגל של ריקי ועיניה הפעורות של חדווה מלווים אותי עד סוף הרחוב.

זעזוע.
זה מביך מידי מכדי להיות אמיתי.
(זה טוב, צחקתי ממש!)

 

[M . A]

אויש מגרד לי בשבילה
טיפהלה מוקצן מדי אבל טובב
פרקים יפהפיים!
מחכה שהשידוך יצא לפועל למרות ועל אף...
הרי היא סיימה עכשיו לומר תהלים.

צחוקה המתגלגל של ריקי

של טובי ?

 

[הודיה לוי.]

של טובי ?

יואו הייתי לי הרגשה שיש איזו שהיא טעות קטנה בטקסט... רפרפתי עליו בשנית, כנראה שהתייאשתי לקראת הסוף.
תודה רבה!

 

[שועל ספרות.]

רוזי (אימא של יוכבד. סבתא של ריקי):באישור הכותבת!

לא מקשיבה לי יוכבד הזאת, מאז שהיא קטנה. אמרתי לה לא להתחיל עם השידוך הזה עכשיו היא מתלוננת. אני הצעתי שידוך הרבה יותר מיוחד. בחור מדהים.. בתורה, רק הרב קנייבסקי יכול להתחרות איתו! במידות רק הרב גנחובסקי! באמת!

אז בסדר. במידות גוף הוא טיפה גדול... אבל היי מה אבא שלה לא שוקל מאה ועשר? עד מאה ועשרים בעזרת ד'! יותר קילויים של יהודי בעולם...

ומה הבעיה שהוא דורש מטפחת? אז שריקי תלך עם מטפחת. עושים מכל פיל זבוב! רגע, בעצם הפוך? מה זה משנה? שתזרום!

טוב אלו עוד היו הבעיות הרציניות יחסית. לא נדבר על הטענות המוזרות. כמו שהוא לא מאותה עדה למשל... איפה השכל של הדור הזה תגידו לי אה? מה זה הדור הזה? הדור הקודם! הבת שלי אישה בת ארבעים עם השגעונות האלו...

מה אני יכולה להגיד? שתעשה מה שהיא רוצה...

אה נזכרתי בעוד משהו מטופש שהיא אמרה. הוא מבוגר. תגידי לי בן כמה בעלך אם אפשר לשאול? רק שתבינו. הבחור הזה הוא כולה בן שלושים וחמש! מבוגר אומרת לי...

 

[הודיה לוי.]

רוזי (אימא של יוכבד. סבתא של ריקי):באישור הכותבת!

לא מקשיבה לי יוכבד הזאת, מאז שהיא קטנה. אמרתי לה לא להתחיל עם השידוך הזה עכשיו היא מתלוננת. אני הצעתי שידוך הרבה יותר מיוחד. בחור מדהים.. בתורה, רק הרב קנייבסקי יכול להתחרות איתו! במידות רק הרב גנחובסקי! באמת!

אז בסדר. במידות גוף הוא טיפה גדול... אבל היי מה אבא שלה לא שוקל מאה ועשר? עד מאה ועשרים בעזרת ד'! יותר קילויים של יהודי בעולם...

ומה הבעיה שהוא דורש מטפחת? אז שריקי תלך עם מטפחת. עושים מכל פיל זבוב! רגע, בעצם הפוך? מה זה משנה? שתזרום!

טוב אלו עוד היו הבעיות הרציניות יחסית. לא נדבר על הטענות המוזרות. כמו שהוא לא מאותה עדה למשל... איפה השכל של הדור הזה תגידו לי אה? מה זה הדור הזה? הדור הקודם! הבת שלי אישה בת ארבעים עם השגעונות האלו...

מה אני יכולה להגיד? שתעשה מה שהיא רוצה...

אה נזכרתי בעוד משהו מטופש שהיא אמרה. הוא מבוגר. תגידי לי בן כמה בעלך אם אפשר לשאול? רק שתבינו. הבחור הזה הוא כולה בן שלושים וחמש! מבוגר אומרת לי...

אחח. זאת סבתא אמיתית!

 

[הודיה לוי.]

מרשים לי להכניס לפה גם קטעים נוטפי רגש?

ספוילר: ממש לא! תפסיקי כבר עם השטויות שלך ותשמרי על האשכול מצחיק

סמנו סמיילי כועס

ספוילר: כן, כן, כן כל קטע יתקבל בברכה

סמנו וואו

ההכרעה תעשה לפי הרוב.

 

[מאה מם]

בתורה, רק הרב קנייבסקי יכול להתחרות איתו! במידות רק הרב גנחובסקי! באמת!

עד מאה ועשרים בעזרת ד'! יותר קילויים של יהודי בעולם...

תגידי לי בן כמה בעלך אם אפשר לשאול? רק שתבינו. הבחור הזה הוא כולה בן שלושים וחמש! מבוגר אומרת לי...

פנינים שגרמו לי להחזיק את הבטן.
קטע ענק!!

 

[משולש ברמודה]

מרשים לי להכניס לפה גם קטעים נוטפי רגש?

יש לי איזה קטע עם אדומים כועסים ולכן אף פעם לא סימנתי להודעה בפרצוף כועס. אז לא רוצה לשבור את הכלל
לכן אכתוב לך כאן: רק קטעים מצחיקים בבקשה, זה יותר מידי כייף האשכול הזה.
תפתחי אשכול נפרד לקטעים נוטפים רגש, תוסיפי אזהרת הצטיידות בטישו ואנחנו נעבור לשם אם נרצה להתפנק בשעה עצובה ומלאת דמעות.

 

[מאה מם]

יש לי איזה קטע עם אדומים כועסים ולכן אף פעם לא סימנתי להודעה בפרצוף כועס. אז לא רוצה לשבור את הכלל
לכן אכתוב לך כאן: רק קטעים מצחיקים בבקשה, זה יותר מידי כייף האשכול הזה.
תפתחי אשכול נפרד לקטעים נוטפים רגש, תוסיפי אזהרת הצטיידות בטישו ואנחנו נעבור לשם אם נרצה להתפנק בשעה עצובה ומלאת דמעות.

גם לי הרגיש לא נוח לסמן פרצוף כועס.
אבל מצטרפת לגמרי לכל מילה.

 

[הודיה לוי.]

ולכן אף פעם לא סימנתי להודעה בפרצוף כועס

גם לי הרגיש לא נוח לסמן פרצוף כועס.

האופציה הייתה בשביל אלו שלא אוהבים לפרגן סתם לייק
מי שאין לו הרשאה - יכול לסמן צוחק במקום כועס.

אבל ניראלי שהצלחתם לשכנע אותי, נשמור על האשכול מצחיק וכיפי.

 

[אהרון1]

התקדמתם,
אבל הקטע של הנהג מונית צריך פיסוק איכותי
בדחיפות.

ואם הבנתי נכון, הסבתא מגלה לנו שהבחור מבוגר, מה שמערער את אמינות הסיפור.

אגב אני חושש שהסיפור חייב להסתבך, בשביל לשמור על מתח גבוה, אחרי שהגענו עד הלום.

 

[הודיה לוי.]

התקדמתם,
אבל הקטע של הנהג מונית צריך פיסוק איכותי
בדחיפות.

ואם הבנתי נכון, הסבתא מגלה לנו שהבחור מבוגר, מה שמערער את אמינות הסיפור.

הקטעים של רודיום הם חלק נפרד, לא המשך של הסיפור.

אגב אני חושש שהסיפור חייב להסתבך, בשביל לשמור על מתח גבוה,

רעיון להכניס גם מתח. טוב, בואו נערוך את ההודעה לעיל. ואגב, די עם הסמיילים הכועסים. הבנתי

ספוילר: אך ורק פרקים מצחיקים

סמנו סמיילי צוחק

ספוילר: הייתי שמח/ה לקטעי רגש

סמנו וואוו

ספוילר: מתח. מתח. מתח

סמנו שכוייח

ספוילר: אפשר לשלב הומור עם מתח

סמנו לייק רגיל

 

[שועל ספרות.]

אבל הקטע של הנהג מונית צריך פיסוק איכותי
בדחיפות.

לא שראיתי משהו דחוף...

ואם הבנתי נכון, הסבתא מגלה לנו שהבחור מבוגר, מה שמערער את אמינות הסיפור.

הסבתא מגלה שהבחור מבוגר?
היא מדברת על בחור אחר לגמרי שהיא הציעה!

 

[הודיה לוי.]

תודה לכל מי שהשתתף בסקר. (עוזר לי לדעת מה אנשים אוהבים לקרוא)

לעניינו -
הפרק הבא יעלה בע"ה בדקות הקרובות ובגלל שביקשו ממני לכתוב הערות בהודעה נפרדת על מנת שלא לפגום בהנאת הקריאה אז אני כותבת כאן - הפרק הנ"ל קשור בקשר ישיר לפרק הקודם של ריקי בתחנה, כך שאי אפשר להבין אותו מבלי לקרוא את הפרק הקודם.

בהצלחה לנו

 

[הודיה לוי.]

צביקה

ביום חמישי בערב אני מגיע אל הבית, ורואה את אמא טומנת את פניה בספר התהילים. עיניה לחות.
"מה קרה?", אני נלחץ.
"אל תשאל. עקצו אותנו".

"אמרתי לכם שיש כאן קן של צרעות", אני מתקדם לעבר הסלון, מביט לצדדים.
"לא הבנת", היא מניפה את ידה בביטול. "עקצו אותך".
"אותי?!", עכשיו אני לגמרי מבולבל.

"בקשר לשידוך", היא נאנחת. "בוא, שב לצידי ואספר לך הכל. אבל הייתי ממליצה לך למזוג כוס מים לפני כן - הבשורות לא קלות".

הלב שלי מאבד פעימה. אני נכנס אל המטבח, מוזג חצי כוס מים קרים ומתיישב לידה.

"מסתבר שריקי לא כזו קלילת המעלות כמו שסיפרו עליה", היא שולפת פיסת נייר, מקנחת את אפה. "למען האמת, גם בממדים החיצוניים היא לא כזו קלילה - אבל את זה נשאיר כבר לפעם אחרת".

"מה קרה?", אני חושב על הגרוע מכל.
"חכה בסבלנות ואספר לך. אבל קודם אני רוצה שנעשה תרגיל קטן. תביא לי את הכוס שלא תשפך", היא לוקחת את המים מידי. "עכשיו תעצום עיניים".

"עצמתי" .
יופי. עכשיו תדמיין שאתה מתחתן עם ריקי ויום למחרת החתונה אתה מתעורר באמצע הלילה ומגלה שאשתך לא נמצאת בחדר. אתה קם בזהירות מהמיטה, משחיל את כפות רגלייך הקרות לנעלי הבית שקניתי לך לפני כחמש שנים מטבע נאות והולך באיטיות אל הסלון. ופתאום - "

"די, נו, אמא אני במתח".
"אתה מציץ. תעצום עיניים".
"הנה, עכשיו אני עוצם חזק. תמשיכי".

"אתה מביט ימין ושמאל, ולא רואה אותה. כשלפתע, אתה מגלה שהיא יושבת על הרצפה וצדה להנאתה מקקים חסרי ישע".
"מה??", הפנים שלי מתעוותות בתמיהה. לזה לא ציפיתי.

"כן, כן, אתה שומע נכון. וזה עוד לא הכל. עוד לא סיפרתי לך על הקולות שהיא משמיעה מתוך שינה. אבל עזוב, אני לא רוצה להיכשל בלשון הרע. נשמור את זה לפעם אחרת".

"מצטער, אמא, אבל זה נשמע לי ממש מופרך", אני פותח זוג עיניים גדולות. "מי אמר לך את זה?"

"בחיים יש המון דברים מוזרים, ילד שלי, אבל אתה צריך לבטוח בי", היא מניחה יד על הלב. "תקשיב ללב של אמא. ועוד לא סיפרתי לך הכל. מסתבר שלריקי אין ראש פיננסי במיוחד".

"טוב, זה לא מפריע לי", אני אומר בכנות ."גם אני הייתי גרוע בחשבון".

"איך אתה מעז לומר דבר כזה??", היא נבהלת. "אתה בחור מ-ו-ש-ל-ם. קליל המידות, קליל המעלות, חכם כשלמה המלך, בעל חסד כאברהם אבינו, יפה תואר כיוסף ובנוסף להכל בעל ענווה כמשה רבינו עליו השלום".

"נו, די אמא אני מסמיק".
"אין לך מה להסמיק. הכל נכון. ואם כבר מדברים על סומק, אז אני חושבת שריקי צריכה הדרכה מקצועית בנידון. לרגע נבהלתי, חשבתי שהיא חטפה שתי מכות עזות בעצמות הלחיים. אופס, שוב נכשלתי בלשון הרע", היא מניחה יד על הפה.


"אבל האמן לי, צביקה שלי, ראש פיננסי זה דבר מאד חשוב! אחרי החתונה יש המון הוצאות. צריך להיות מאד מאד מחושבים. רוצה דוגמא? בבקשה! בבר מצווה שלך דודה שיינדל הביאה לי צנצנת מאובקת, ומה אתה חושב, מה אני הבאתי לה כששלומי שלה קיבל עול מצוות? זהב? כסף? יהלומים? לא. לא. לא ולא! שמרתי את הצנצנת בבוידם וחיכיתי לעת שאעשה בה שימוש. היא אמנם צברה קצת יותר אבק, אז הסרתי חלק מהלכלוך, והבאתי לה אותה בדיוק באותו המצב שהיא הביאה לי. רואה? זו התנהלות נכונה!".

"אמא, אני לא יודע על מה את מדברת", אני נבוך מעט. "אבל ריקי עשתה רושם מעולה בפגישה הראשונה. אם את רוצה, אני יכול להתייעץ עם הרב גולדברג לגבי ההמשך. אבל רגע, מאיפה את יודעת את כל זה?"

"עוף השמים הוליך את הכל בכל מכל כל", היא עוטפת את כף ידי, מנענעת. "אתה יודע מה, רעיון מצוין. תתקשר מחר עם זריחת החמה לרב גולדברג ותתייעץ איתו לגבי השידוך. ואני מקווה שהוא ירחיק אותך מהשידוך הזה בדיוק כשם שאתה מתרחק מהגפילטע פיש של דודה רוחמה. והלוואי וייתן לך ברכה שלימה לזיווג הגון משורש נשמתך הטהורה והזכה וכן יהי רצון ותאמר אמן".

"אמן"

 

[חני כהן :)]

סתם מעניין אותי לדעת: איזה מבט הכי אהבתם - אדם, יוכבד, ריקי או צביקה

אני אהבתי את צביקה.

מצחיק וכיפי האשכול הזה.

דחוףף עוד פרקים

 

[הודיה לוי.]

מושלם!
לא גומרים לצחוק...

תודה רבה.

נ.ב. "כליל המעלות" מלשון כל- שלמות המעלות, ולא קליל, וכן "כלילת" וכו'.

כמובן. צודקת, צודקתשלם כמו כליל לה' וכו'
טעות שלי - תופעת חופזת העט והמקלדת. נכניס את זה לתרופות סבתא

 

[הודיה לוי.]

הרב גולדברג

אני באמת לא יודע מי מינה אותי 'לרב של השידוכים', אבל יש לי תחושת בטן חזקה שזה גולדווין מהמכירה של הטיטולים. פעם אחת החזרתי לו חבילה פגומה ומאז המבט שלו נשאר זעוף, תקוע.

"הרב אני צריכה ייעוץ דחוףף", הבחורה מעבר לקו נשמעת ממש נואשת.
"כן, במה אוכל לעזור?", אני שואל. יש לי הרגשה שזה הולך להיות ארוך.

"אז ככה", היא לוקחת נשימה עמוקה. "נפגשתי עם בחור בשם צביקה גולדשטיין מרמות ב'. בן 23 מטר שבעים וארבע עם עקבים. צבע עיניים ירוק זית. שפם בצבע חום בהיר נוטה לג'ינג'י וסוג-"

"סליחה", אני קוטע אותה. "אבל הפרטים הטכניים פחות משנים".

"אה, מתנצלת. בקיצור אני ממש מתלבטת אם להמשיך לפגישה שניה".

"תראי", אני מנסה למקד אותה. "תאמרי לי שלושה יתרונות ושלושה חסרונות שמצאת בו".

"אוקי. אז ככה. יתרונות: 1. יש לו לב זהב - הוא סיפר לי שהוא הציל פעם חתול קטוע רגל ונטול עין 2. יש לו מידות טובות - היקף מותניים סביר ולא נראה שיש נטייה לכרס. 3. סבתא שלו מצד האבא טוענת שהוא נורא מסודר - מניח את הגרביים ליד הכרית כדי שלא יצטרך לחפש אחריהם ביום המחרת".

חסרונות - 1. יש לו מפרצים. כלומר, הוא נוטה להקריח וזה נורא מלחיץ אותי. 2. הוא דיבר הרבה על אוכל - כאילו זה מה שחשוב בחיים. 3. - הוא הזמין מים ואני רציתי קולה!!!!!!".

"אני מבין" אני מכחכח בגרוני, בולע רוק. "תראי, לדעתי היתרונות עולים על החסרונות. מה זה קולה לעומת לב זהב? איך אפשר להשוות בין מידות טובות למפרצים? וגם סדר זה דבר מאד חשוב בחיים".

"אבל הרב, אי אפשר לדעת לאן זה יתפרץ. בעלה של חברה שלי נותר ללא שיער, והוא רק בן עשרים ושבע בלבד. ואוכל? הרב אני לא יודעת להכין חביתה!! כלומר אני יודעת להכין אבל רק שרופה. ולגבי הקולה - זה לא הקולה. זו החסכנות!! בחור שמזמין מים בפגישה, זה בחור שיקנה לאשתו מחזיק מפתחות ליומולדת!!".


"תראי, אני אומר אחרי תשעים דקות של שיחה רצופה. "זה שהבחור לא אמר לך לבריאות שהתעטשת לא בהכרח מעיד על חוסר רגישות מצידו. ייתכן והאפצ'י היה כה חנוק וזעיר שלא היה ניתן להבחין בו. ולגבי הגרבים - אני לא רואה בעיה להתאים אותן לעניבה. להפך - זה מראה שאכפת לו מהמראה שלו".

שעתיים ארוכות אנו משוחחים, שפתיי חרבות וגרוני ניכר אך אני מרגיש שזוהי שליחותי -לנפץ את כל החששות של הבחורה המסכנה והמבולבלת שמדברת איתי".

בתום מאה עשרים דקות, רגע לפני שהשיחה מסתיימת. היא שואלת אותי: "הרב, אז לא הבנתי. להוריד או לא? אני ממש מתלבטת".

טוב, עכשיו צריך להתחיל הכל מה - התחלה. ייתכן וזה ייקח עוד שעתיים נוספות. מה שבטוח אני כבר החלטתי: טיטולים אני קונה רק מלובביץ.

 

[לוטם]

צביקה

ביום חמישי בערב אני מגיע אל הבית, ורואה את אמא טומנת את פניה בספר התהילים. עיניה לחות.
"מה קרה?", אני נלחץ.
"אל תשאל. עקצו אותנו".

"אמרתי לכם שיש כאן קן של צרעות", אני מתקדם לעבר הסלון, מביט לצדדים.
"לא הבנת", היא מניפה את ידה בביטול. "עקצו אותך".
"אותי?!", עכשיו אני לגמרי מבולבל.

"בקשר לשידוך", היא נאנחת. "בוא, שב לצידי ואספר לך הכל. אבל הייתי ממליצה לך למזוג כוס מים לפני כן - הבשורות לא קלות".

הלב שלי מאבד פעימה. אני נכנס אל המטבח, מוזג חצי כוס מים קרים ומתיישב לידה.

"מסתבר שריקי לא כזו קלילת המעלות כמו שסיפרו עליה", היא שולפת פיסת נייר, מקנחת את אפה. "למען האמת, גם בממדים החיצוניים היא לא כזו קלילה - אבל את זה נשאיר כבר לפעם אחרת".

"מה קרה?", אני חושב על הגרוע מכל.
"חכה בסבלנות ואספר לך. אבל קודם אני רוצה שנעשה תרגיל קטן. תביא לי את הכוס שלא תשפך", היא לוקחת את המים מידי. "עכשיו תעצום עיניים".

"עצמתי" .
יופי. עכשיו תדמיין שאתה מתחתן עם ריקי ויום למחרת החתונה אתה מתעורר באמצע הלילה ומגלה שאשתך לא נמצאת בחדר. אתה קם בזהירות מהמיטה, משחיל את כפות רגלייך הקרות לנעלי הבית שקניתי לך לפני כחמש שנים מטבע נאות והולך באיטיות אל הסלון. ופתאום - "

"די, נו, אמא אני במתח".
"אתה מציץ. תעצום עיניים".
"הנה, עכשיו אני עוצם חזק. תמשיכי".

"אתה מביט ימין ושמאל, ולא רואה אותה. כשלפתע, אתה מגלה שהיא יושבת על הרצפה וצדה להנאתה מקקים חסרי ישע".
"מה??", הפנים שלי מתעוותות בתמיהה. לזה לא ציפיתי.

"כן, כן, אתה שומע נכון. וזה עוד לא הכל. עוד לא סיפרתי לך על הקולות שהיא משמיעה מתוך שינה. אבל עזוב, אני לא רוצה להיכשל בלשון הרע. נשמור את זה לפעם אחרת".

"מצטער, אמא, אבל זה נשמע לי ממש מופרך", אני פותח זוג עיניים גדולות. "מי אמר לך את זה?"

"בחיים יש המון דברים מוזרים, ילד שלי, אבל אתה צריך לבטוח בי", היא מניחה יד על הלב. "תקשיב ללב של אמא. ועוד לא סיפרתי לך הכל. מסתבר שלריקי אין ראש פיננסי במיוחד".

"טוב, זה לא מפריע לי", אני אומר בכנות ."גם אני הייתי גרוע בחשבון".

"איך אתה מעז לומר דבר כזה??", היא נבהלת. "אתה בחור מ-ו-ש-ל-ם. קליל המידות, קליל המעלות, חכם כשלמה המלך, בעל חסד כאברהם אבינו, יפה תואר כיוסף ובנוסף להכל בעל ענווה כמשה רבינו עליו השלום".

"נו, די אמא אני מסמיק".
"אין לך מה להסמיק. הכל נכון. ואם כבר מדברים על סומק, אז אני חושבת שריקי צריכה הדרכה מקצועית בנידון. לרגע נבהלתי, חשבתי שהיא חטפה שתי מכות עזות בעצמות הלחיים. אופס, שוב נכשלתי בלשון הרע", היא מניחה יד על הפה.


"אבל האמן לי, צביקה שלי, ראש פיננסי זה דבר מאד חשוב! אחרי החתונה יש המון הוצאות. צריך להיות מאד מאד מחושבים. רוצה דוגמא? בבקשה! בבר מצווה שלך דודה שיינדל הביאה לי צנצנת מאובקת, ומה אתה חושב, מה אני הבאתי לה כששלומי שלה קיבל עול מצוות? זהב? כסף? יהלומים? לא. לא. לא ולא! שמרתי את הצנצנת בבוידם וחיכיתי לעת שאעשה בה שימוש. היא אמנם צברה קצת יותר אבק, אז הסרתי חלק מהלכלוך, והבאתי לה אותה בדיוק באותו המצב שהיא הביאה לי. רואה? זו התנהלות נכונה!".

"אמא, אני לא יודע על מה את מדברת", אני נבוך מעט. "אבל ריקי עשתה רושם מעולה בפגישה הראשונה. אם את רוצה, אני יכול להתייעץ עם הרב גולדברג לגבי ההמשך. אבל רגע, מאיפה את יודעת את כל זה?"

"עוף השמים הוליך את הכל בכל מכל כל", היא עוטפת את כף ידי, מנענעת. "אתה יודע מה, רעיון מצוין. תתקשר מחר עם זריחת החמה לרב גולדברג ותתייעץ איתו לגבי השידוך. ואני מקווה שהוא ירחיק אותך מהשידוך הזה בדיוק כשם שאתה מתרחק מהגפילטע פיש של דודה רוחמה. והלוואי וייתן לך ברכה שלימה לזיווג הגון משורש נשמתך הטהורה והזכה וכן יהי רצון ותאמר אמן".

"אמן"

קטע אלוף!
אהבתי את האמא...

ותמסרי לריקי שצביקה דווקא עדין, כדאי לה...