דברי געגוע היוצאים מן הלב - שנכתבו ע"י שנים מרבני הישיבה שליט"א.
מזמור לדוד, קינה לדוד מיבעי...
...ואחר האסיף, נאסף לו, בפתאום
אדם שבקושי רב צריך מקום
מסכת חיים, שנדמה כי היא בראשיתה,
ונעלם מלב כל, כי אחוזים כבר בכריכה
וכשהשיר באמצעו, ממש, נתעלה ונעלם
איי, איה הוא, איש מורם מעם
ואנו, עטופים חרדה ותדהמה
ממאנים להסכים, עם מה שכבר היה
שואגים בדומיה, מי יכיל את שנארע
...ובשמיני, עצרת לו היתה
ומעתה, שערפילי היומיום נסו
וכל מעטה וצנעה, נמסו
ואין עוד איתו לעטות איצטלא של פשטות
ואף פסקו מלחפות החיוך והמתיקות
מתרקם מעצמו, להרכיב דיוקן מלא
לשרטט, לשרבט, משהו עדין ונאה
להבין את מה שהעיניים ראו
להקשיב למה שהאוזניים כבר שמעו
לכנס יחד קו לקו, צל ואורה
לחרוט את צורתו של בעל צורה
הכיצד מתמזג, באיש בין אנשים
גוונים, מגוונים, עמוקים וחדים
פשטות חדורת תבונה
רוגע עם להט של אמונה
עין טובה והשתפכות בתפילה
לב של רחמים עם החלטה נחושה
עליזות ועליצות עם יראה כנה
חריצות ויעילות עם אורך רוח וענווה
חדירה למעמקים, עם פשיטות ברורה
מבט אחר וחדש בדרך מסורה וסלולה
והכל נבלל, והיה לאחד
כאילו הכל הכל אחוז ביד
במתיקות, בצניעות ובידידות,
עטוף אהבה, בהירות ונחרצות
עם חיוך נצח, ומוחין דפשטות
אומר הרבה, ועושה אף יותר
חכמתו מרובה, ואף מעשים די והותר
משכיל אל דל, ואף אל רם
חותר ונוקב לאמת, ומבין ללבבות גם
כך הוא הדבר, שתוכו כברו,
ותוך תוכו, רצוף אהבה
הפוך בה והפוך, כולה חד
נאה דורש טוב ונאה מקיים
מתבונן ומשתהא, חושב ובונה
שומע ועונה, ברור וכנה
חדור ועטור בטהרת היראה
כמבקש לעמוד לפני ריבונו בהכנעה
תר אחר האמת כל לב
תומך ומלמד, מקהה את הכאב
משען ומבטח, מורה ואח
עיניים טובות וחיוך של מלאך
ואז, לפתע זה נגמר,
בין הקפות של ליל ושל מחר
עת לחבוק ועת לרחוק מחבק
עת לנוח בלא להאבק
הגיע זמן קריאת שמע של שחרית
טוב אחרית דבר מראשית
פתאום, פתאום, בלי שום רמיזה
וביום השמיני, כילה מלאכתו אשר עשה
ואשר כבר נעשה, אין להשיב
אלא להתבונן בדמע, לבקש להקשיב
למכתש שנפער, במח ובלב
געגועים של עומק ונהרות של כאב
על דמות של ידיד, שהיה ונדם
על עבודה תמה, שנעקר ונעלם
כלו תפילות דוד בן עמוס, כלו
ימשיכו תקוות דוד בן עמוס, ימשיכו!
חַיַךַ מַכַרַכַר בַשַירַַ
לזכרו שַל יַדיד נַפשי, נַקי וַצדיק, הַגאון רַ' דַוד זַצ"לַ
ַ
שתי תַחושות לַַיוו אַותי לַלא מַנוחה מַאז נַַסתם הַגולל. תַחושת הַחיסרון;ַ וַַתחושה נַַוספת, תַחושתַַ
קושי. הַקושי לַנסות וַלעמוד עַַל עַומק הַנקודה, מַַי זַה, אַו אַולי מַַה זַה רַַ' דַוד בַרונר? אַַיפה נַמצאתַַ
הנקודה הַשורשית מַמנה שַפעה כַל הַאישיות הַמפעימה הַזאת?ַ
רשימת הַתכונות שַהעברתי בַראש הַיתה שַרשרת אַַרוכה שַל חַוליות. אַבל מַַהו הַסוגר שַַל הַשרשרת?ַַ
חשבתי עַַל הַרוגע, עַל הַשלוה. עַל הַחן הַנסוך, עַל הַחיוך הַכמעט נַצחי, עַל הַַעיניים הַמאירות עַַםַ
חרושת הַקמטים שַלידן וַתחושת הַבטחון שַקרנה מַהן.ַַַ
חשבתי עַַל הַעוצמה הַפנימית, עַל יַכולת לַַהקשיב לַאין סַוף מַַבקשים, וַלחלק לַהם מַאותה עַוצמה.ַ
על אַהבת-חסד וַאהבת-ַחינם שַנשפכה לַתוך כַלים רַיקים וַצמאים.ַַ
על יַראת שַמים טַהורה, תַמימה-משהו, אַמונה וַַביטחון חַדורים, לַלא הַַנחות, בַכל מַצב מַמצבי הַחיים.ַַ
השלמה וַשלמות עַַם כַל מַהלך בַַזמן, אַַף פַעם לַַלא כַַעס, בַלי טַרוניות אַַו נַַיסיון עַיקש לַשנות אַתַַ
המציאות.ַ
נזכרתי בַנפש נַקיה וַחפה מַַמידות שַאינם הַוגנות; אַין קַנאה, אַין כַבוד, אַין תַחרות. הַיפך הַדברים.ַ
ונזכרתי בַנפש זַכה וַנקיה שַתספר עַד כַמה הַיא לַא שַונה, וַמתמודדת עַם קַנאה כַבוד וַתחרות.ַ
ייגעתי אַת מַוחי בַַחתירה אַחר הַצד הַשווה, מַהיכן הַדברים מַגיעים?ַַ
עד שַעלו בַי מַַספר שַורות, אַותם אַמרנו כַולנו רַק לַפנַי מַספר יַמים.ַַ
'ַלמען חַיַך מַכרכר בַשיר, הַמלמד תַורה בַכל כַַלי שַיר'ַ .ַַ
הנאמרות עַל דַוד הַמלך.ַ
דוד הַמלך, הַמפזז וַמכרכר בַשמחה –ַַ לַַמען חַַיך )ַלשון חַיוך –ַַ שַַמחה( הַמכרכר בַשיר, שַלימד תַורהַַ
בכל כַלי שַיר.ַַ
עם אַותו חַיוך וַאותה שַמחה בַה דַוד מַפזז וַמכרכר לַפני אַרון בַרית הַ', הַוא גַם מַלמד תַורה אַת עַםַַ
ישראל, וַבכל כַלי שַיר.ַ
יש לַַימוד תַורה שַהוא לַלמד אַת עַצם הַדברים, אַת יַדיעתם, עַומקם וַסודם. אַַלו הַדברים עַצמםַַ
היוצאים מַמוחו שַל הַמלמד וַנקלטים אַצל תַלמידיו.ַַ
דוד הַמלך לַימד תַַורה גַַם עַַם כַַלי שַיר, אַַת הַ'מכרכר בַשיר' שַַלו. תַַורה הַנלמדת בַשיר נַַובעת מַתוךַ
השלמות וַהשמחה שַל דַוד עַצמם. שַַירת דַוד, שַלמות הַַשמחה שַל דַוד, עַצם חַייו, נַַתהוותה לַעצםַ
המלמד תַורה שַלו.ַַַ
כך נַתפסת תַורתו שַל דַוד הַמלך, בַשיר.ַ
התורה שַהעביר רַ' דַוד אַינה מַסירת דַברים. לַא הַעברת יַדיעות, וַלא הַעתקת שַמועות.ַַ
ר' דַוד לַימד אַת עַצם חַייו. רַ' דַוד מַפזז וַמכרכר, רַ' דַוד חַ יַך, ור' דַוד מַלמד אַותה לַאחרים.ַ
תחווה אַת עַצמך.ַַ
תכיר אַת עַצמך.ַַַ
תחיה אַת עַצמך. אַת מַה שַאתה.ַַַ
תתחיל לַשיר.ַ
אבל הַַבקשה הַזאת מַגיעה רַַק מַשום שַר' דַוד בַעצמו שַר, רַק מַשום שַהוא עַצמו עַכשיו מַכרכר בַשיר,ַַ
כי הַוא עַכשיו חַי, וַחווה, וַשמח, וַמחייך.ַַַ
אין מַחיצה וַאין גַבול בַין הַמלמד לַתלמידים. הַמלמד שַר –ַ עַַם כַַל תַכונותיו, עַם רַַגעים קַשים, עַםַַ
רגעי הַתמודדות, וַעם רַגעים שַל רַוגע וַשלוה –ַ וַהשיר הַזה מַושר בַכל כַלי הַשיר.ַ
זה וַזה, שַיש בַהם רַוח חַיים.ַַַ
ובא זַה וַלימד עַל זַה.ַ
*ַַַ *ַ *
דודי יַקירי, אַלופי וַמיודעי, הַַרבה תַורה לַימדת, הַרבה תַורה לַמדתי מַמך. שַפתיך מַדובבות, כַלַַ
מציאותך מַדובבת, נַפחת בַרבים חַיים, מַדילך. וַחייך יַמשיכו לַשורר, וַללמד תַורה עַם כַלי הַשיר.ַ
מזמור לַדוד.ַַ
הנושאים החמים
הנושאים החמים
