הנושאים החמים
בתגובה למאמר הקודם ביקש ממני @MRF שאכתוב מאמר על הנושא הבא:
כשאנחנו מרגישים חסרי ביטחון עצמי יש לנו בדרך כלל שתי תגובות אוטומטיות
ואקדים לזה תמונה להמחשה
יהיו כאלה שינסו "להשתחצן" להסתבלט על אחרים
לצעוק בקול או לכפות את דעתם על אחרים
ויהיו כאלה שיבלעו את הלשון.
המקום אליו אנחנו חותרים הוא לבנות ביטחון עצמי בריא (מפלדה... למי שקרא את המאמר הקודם)
שזה אומר בסך הכל להרגיש טוב עם עצמך
לא להתבייש
להגיד את מה שאתה חושב
לא לחשוב כל הזמן מה אחרים חושבים עליך.
ברגע שאני מרגיש מאויים
מרגיש שמישהו מערער על קיומי
המחוג זז ימינה או שמאלה, תלוי באופי.
ורגע לגבי אופי
יש כאלה שבישיבה המחוג ינטה לכיון חולשה, ובבית זה ינטה לעוצמת יתר.
או מול האבא לכיון חולשה, ומול האמא לכיון עוצמת יתר.
ההסבר לזה הוא נושא לכשעצמו, אם יהיה ביקוש אולי אערוך על זה מאמר.
אז מה אנחנו כהורים יכולים לעשות?
פעם (לא) הייתי בשבע ברכות וכיבדו את אח של החתן לדבר, נקרא לו יעקב
הוא קצת ביישן, הוא התחיל לדבר, בשקט, מתגמגם מתחת לאף
הסועדים רצו לעודד אותו ולעזור לו
ומכל עבר נשמעו קריאות עידוד
"יעקב יותר בקול"
"אל תתבייש"
"רוצים לשמוע אותך"
ואפילו עזרו לו לסיים את המשפטים
בטח הבנתם לאיזה כיוון הדרשה זרמה
יעקב חיכה לרגע הראשון לחתוך ולסיים את הגיהנם שהכין לעצמו.
סיפור דומה אבל עם שינוי קל
פעם (לא) הייתי בשבע ברכות וכיבדו את אח של החתן לדבר, נקרא לו מנחם
הוא קצת ביישן, הוא התחיל לדבר, בשקט, מתגמגם מתחת לאף
הסועדים רצו לעודד אותו ולעזור לו
הם נתנו לו תחושה טובה
היו בשקט, הסתכלו לכיוונו, חייכו, הקשיבו והתמוגגו מכל מילה.
תוך כדי המתח הפשיר, הלחץ ירד והקול קיבל יציבות, והדרשה היתה נופת צופים.
מה ההבדל בין שני הסיפורים?
במקום להגיד לו להתבייש
נתנו לו תחושה כזו.
במקום להגיד לו שרוצים לשמוע אותו
נתנו לו תחושה כזו.
במקום לעזור לו לדבר
נתנו לו לדבר.
וגם אנחנו, במקום להגיד שאין לו מה לפחד
ניתן לו תחושה כזו.
במקום להגיד שיחזק את הביטחון העצמי
ניתן לו תחושה כזו.
איך עושים את זה תכל'ס?
דבר ראשון נסמוך על האינטויציה שלנו ונבדוק ממה הוא אולי חש מאויים.
אפשר למצוא הזדמנות רגועה לפתוח שיחה על הנושא הזה, או בצורה עקיפה
חשוב מאוד לא להיות שיפוטיים
ס'תומרת, לפני השיחה נפתח מגירה, נוציא את השכל והדעות שלנו ונשים אותו שם, אם יש צורך נשים בקונטיינר
עכשיו הראש שלי פנוי, יש לי רק שתי אוזניים ואני כולי בהקשבה.
כשאני אומר "כולי אוזן", הפעם זה נכון.
אם הוא אומר משהו שלדעתנו לא נכון, כנראה לא שמנו את הדעות שלנו בצד.
בשיחה איתו אנחנו מבינים אותו, מרגישים אותו, נכנסים לנעלים שלו.
בהמשך נדע טוב יותר איך לעזור לו. אך גם ההקשבה לכשעצמה היא חוויה עצומה ומעצימה.
(מצרף קישור לסרטון שלי ביוטיוב על הקשבה נכונה
https://youtu.be/iXfSF5CU57o)
יש עוד דרכים, זה מה שכרגע עלה לי בראש.
מה אני כבחור יכול לעשות?
תרשו לי להסתפק כרגע בהפניה למדריך שכתבתי במיוחד לבחורים
הקישור למדריך מצורף בחתימת המאמר.
מצרף קישור לפלייליסט של שיעורים שלי לחיזוק הביטחון העצמי לבחורים.
https://youtu.be/B1yatVV8XHk?si=2VW8OGs5oqCJUAk3
זרמתי עם זה, זה מה שיצא.
כשאנחנו מרגישים חסרי ביטחון עצמי יש לנו בדרך כלל שתי תגובות אוטומטיות
ואקדים לזה תמונה להמחשה
יהיו כאלה שינסו "להשתחצן" להסתבלט על אחרים
לצעוק בקול או לכפות את דעתם על אחרים
ויהיו כאלה שיבלעו את הלשון.
המקום אליו אנחנו חותרים הוא לבנות ביטחון עצמי בריא (מפלדה... למי שקרא את המאמר הקודם)
שזה אומר בסך הכל להרגיש טוב עם עצמך
לא להתבייש
להגיד את מה שאתה חושב
לא לחשוב כל הזמן מה אחרים חושבים עליך.
ברגע שאני מרגיש מאויים
מרגיש שמישהו מערער על קיומי
המחוג זז ימינה או שמאלה, תלוי באופי.
ורגע לגבי אופי
יש כאלה שבישיבה המחוג ינטה לכיון חולשה, ובבית זה ינטה לעוצמת יתר.
או מול האבא לכיון חולשה, ומול האמא לכיון עוצמת יתר.
ההסבר לזה הוא נושא לכשעצמו, אם יהיה ביקוש אולי אערוך על זה מאמר.
אז מה אנחנו כהורים יכולים לעשות?
פעם (לא) הייתי בשבע ברכות וכיבדו את אח של החתן לדבר, נקרא לו יעקב
הוא קצת ביישן, הוא התחיל לדבר, בשקט, מתגמגם מתחת לאף
הסועדים רצו לעודד אותו ולעזור לו
ומכל עבר נשמעו קריאות עידוד
"יעקב יותר בקול"
"אל תתבייש"
"רוצים לשמוע אותך"
ואפילו עזרו לו לסיים את המשפטים
בטח הבנתם לאיזה כיוון הדרשה זרמה
יעקב חיכה לרגע הראשון לחתוך ולסיים את הגיהנם שהכין לעצמו.
סיפור דומה אבל עם שינוי קל
פעם (לא) הייתי בשבע ברכות וכיבדו את אח של החתן לדבר, נקרא לו מנחם
הוא קצת ביישן, הוא התחיל לדבר, בשקט, מתגמגם מתחת לאף
הסועדים רצו לעודד אותו ולעזור לו
הם נתנו לו תחושה טובה
היו בשקט, הסתכלו לכיוונו, חייכו, הקשיבו והתמוגגו מכל מילה.
תוך כדי המתח הפשיר, הלחץ ירד והקול קיבל יציבות, והדרשה היתה נופת צופים.
מה ההבדל בין שני הסיפורים?
במקום להגיד לו להתבייש
נתנו לו תחושה כזו.
במקום להגיד לו שרוצים לשמוע אותו
נתנו לו תחושה כזו.
במקום לעזור לו לדבר
נתנו לו לדבר.
וגם אנחנו, במקום להגיד שאין לו מה לפחד
ניתן לו תחושה כזו.
במקום להגיד שיחזק את הביטחון העצמי
ניתן לו תחושה כזו.
איך עושים את זה תכל'ס?
דבר ראשון נסמוך על האינטויציה שלנו ונבדוק ממה הוא אולי חש מאויים.
אפשר למצוא הזדמנות רגועה לפתוח שיחה על הנושא הזה, או בצורה עקיפה
חשוב מאוד לא להיות שיפוטיים
ס'תומרת, לפני השיחה נפתח מגירה, נוציא את השכל והדעות שלנו ונשים אותו שם, אם יש צורך נשים בקונטיינר
עכשיו הראש שלי פנוי, יש לי רק שתי אוזניים ואני כולי בהקשבה.
כשאני אומר "כולי אוזן", הפעם זה נכון.
אם הוא אומר משהו שלדעתנו לא נכון, כנראה לא שמנו את הדעות שלנו בצד.
בשיחה איתו אנחנו מבינים אותו, מרגישים אותו, נכנסים לנעלים שלו.
בהמשך נדע טוב יותר איך לעזור לו. אך גם ההקשבה לכשעצמה היא חוויה עצומה ומעצימה.
(מצרף קישור לסרטון שלי ביוטיוב על הקשבה נכונה
https://youtu.be/iXfSF5CU57o)
יש עוד דרכים, זה מה שכרגע עלה לי בראש.
מה אני כבחור יכול לעשות?
תרשו לי להסתפק כרגע בהפניה למדריך שכתבתי במיוחד לבחורים
הקישור למדריך מצורף בחתימת המאמר.
מצרף קישור לפלייליסט של שיעורים שלי לחיזוק הביטחון העצמי לבחורים.
https://youtu.be/B1yatVV8XHk?si=2VW8OGs5oqCJUAk3
